 |
| עדיין המנכ"ל בפועל. יוסי וסרמן (צילום מאתר הסתדרות המורים) |
מזכ"ל הסתדרות המורים יוסי וסרמן נאשם בלקיחת שוחד, סחיטה באיומים, מרמה והפרת אמונים, פגיעה בפרטיות, שיבוש מהלכי משפט והטרדת עד.
יו"ר אגף התרבות בהסתדרות המורים ויו"ר ארגון המורים לחינוך גופני, יוסי אפרת, נאשם יחד עם בתו, ליאת כהן (אפרת), בסחיטה באיומים וקשירת קשר לביצוע פשע, וכן בשיבוש מהלכי משפט והטרדת עד.
וסרמן בן ה-73 מכהן כמזכ"ל הסתדרות המורים משנת 2002. לפי כתב האישום, במקביל לתפקידו כמזכ"ל, דאג וסרמן לשמור גם על תפקידו כיו"ר אגף הכספים בארגון, ונהנה משליטה בלעדית ומכוח לאשר ולהוציא לפועל כל החלטה על הוצאה תקציבית, ללא פיקוח מהותי. מכתב האישום עולה, כי וסרמן ניצל שליטה זו לטובות הנאה ונהג "לערבב" בין הוצאות הארגון להוצאותיו שלו. וסרמן הטיל על הסתדרות המורים חיובים לכאורה עבור חופשות ונופשים פרטיים, וכאשר הפסיד בתביעת דיבה אישית שהגיש, דאג שהסתדרות המורים תישא בתשלום.
עוד עולה מהאישום כי וסרמן הפעיל את פרקליטו עו"ד רונאל פישר, כדי שיכין תביעות דיבה נגד עיתונאים, ואת שכר הטרחה המלא שגבה פישר, בסך 140 אלף שקל, הטיל וסרמן על הסתדרות המורים, למרות שהנהלת ההסתדרות קבעה כי חלק מהתביעה נוגע לוסרמן אישית, ועליו לשאת בעלויות הייצוג.
על פי כתב האישום, וסרמן עשה שימוש אישי בקופת הארגון תוך ניגוד עניינים, ונתן עדיפות לאינטרס הכספי האישי שלו, כאשר ההסתדרות מממנת.
 |
| סחיטה באיומים. יוסי אפרת |
שוחד ונסיעות
בשנת 2003 הקימה הסתדרות המורים את מִינהל תיירות ונופש, שאמור היה לרכז את פעילות הרווחה של המורים בתחום תיירות הפנים והחוץ. לראשות המִינהל גויסה סוכנת הנסיעות בטי דהאן.
וסרמן ואפרת, בכיר הסתדרות המורים, הכירו את דהאן קודם מפעילותה מול ההסתדרות כסוכנת עצמאית והם נהגו לעשות שימוש בשירותיה לצורך הזמנת חופשות פרטיות בארץ ובחו"ל. בתו של אפרת, הנאשמת ליאת כהן, עבדה עם דהאן. בזכות תפקידם ומעמדם, זכו וסרמן ואפרת להנחות כאשר דהאן ויתרה על עמלת סוכן בגובה של 10-8 אחוזים מעלות חופשות שארגנה להם.
על פי כתב האישום, לאחר שהצטרפה דהאן רשמית למִינהל תיירות בהסתדרות המורים, וסרמן ואפרת ניצלו את תלותה הכלכלית בארגון, סחטו ממנה כספים ודרשו ממנה לממן להם חופשות מלאות. לפי האישום, אפרת אף דרש ממנה "פרוטקשן" – שותפות של 50 אחוז ברווחיה מארגון הנסיעות של המורים.
וסרמן המשיך לפנות לדהאן בבקשות להזמין חופשות פרטיות, ועמד על כך שתבהיר למלונות כי מדובר במזכ"ל הסתדרות המורים, כך שיקבל "מחיר מיוחד וטיפול VIP". הסתדרות המורים, כך נטען, ביצעה את ההזמנות ושילמה על החופשות – ואף שדהאן ויתרה על עמלת הסוכן, כאשר היא פנתה לוסרמן בבקשה להחזיר את הכספים לקופת הארגון, הוא אמר לה כי מחירי החופשות שארגנה לו גבוהים מדי – והחזיר סכומים נמוכים יותר. בפועל, לפי כתב האישום, מדובר בכספי שוחד בסך 14 אלף שקל שוסרמן לקח מדהאן, ביודעו כי היא תלויה לפרנסתה בארגון.
 |
| עניין של 14 אלף שקל (אילוסטרציה) |
בשנת 2012, לאחר שהוחלט להפסיק את פעילותה של דהאן בהסתדרות המורים, היא דרשה מוסרמן שיחזיר לה את הכספים – 14 אלף שקל שמימנה עבור חופשותיו, בנוסף לחובות של הסתדרות המורים כלפיה. לאחר דין ודברים, הם הגיעו לפשרה בקשר לחובות ההסתדרות – ובאשר לחוב האישי שלו, נטען כי וסרמן סחט מדהאן שתחתום על מסמך בו היא מאשרת כי תשלום חלקי של 6,000 שקל יהווה סילוק מוחלט של חובותיו כלפיה. עוד נטען כי וסרמן הכריח אותה להצהיר במסמך, כי יתרת חובו האישי נתגלתה בדיעבד, לאחר בדיקה בספרי החשבונות, וכי דהאן לא דרשה ממנו את פירעונו בעבר.
עוד נטען כי אפרת, יו"ר אגף בהסתדרות המורים, קשר קשר עם בתו ליאת שעבדה תחת דהאן, והרחיק לכת משלב מוקדם בעבודתה של דהןא, כאשר דרש בסחיטה מחצית מרווחיה מפעילות ארגון הנסיעות של הסתדרות המורים. ליאת, כך נטען, ערכה טבלאות בהן חישבה את רווחיה של דהאן, כדי לדרוש את הכספים.
על פי הנטען, אפרת פנה לדהאן מספר פעמים, וטען כי רק בזכותו היא הצטרפה למִינהל וכי הוא האדם שדאג לכך שתהיה הקניינית של המורים בתחום תיירות הפנים. אפרת ואשתו, לפי האישום, פגשו את דהאן והבהירו לה כי הם רואים את עצמם כזכאים למחצית מרווחיה. בשל רצונה לשמור על עבודתה, נאלצה לכאורה דהאן להסכים לתנאים ושילמה להם במזומן ובאמצעות מימון חופשות פרטיות בארץ ובחו"ל בשווי 100 אלף שקל, כך לפי האישום.
עם בטי דהאן נחתם הסכם עד מדינה.
 |
| טיוטת תביעה. רונאל פישר |
קומבינת פישר
וסרמן תבע את חברת מרכז הסתדרות המורים ענת שניידר על לשון הרע, אחרי שכתבה על נהנתנות בכירי הארגון הנהנים מכספי המורים. שניידר הגישה תביעה שכנגד על השמצות אישיות נגדה. בסופו של דבר בית המשפט קבע כי וסרמן הוא זה שצריך לפצות את שניידר ב-20 אלף שקל וחייב אותו ואת הסתדרות המורים בהוצאות.
לפי האישום, חרף הטלת החיוב באופן אישי על וסרמן בפסק הדין, הוא הטיל על הסתדרות המורים לשלם את הפיצוי וההוצאות בסך 36 אלף שקל, וחתם על ההמחאה. רק לאחר קבלת שאילתה עיתונאית בעניין, החליט וסרמן להחזיר את הכסף ושילם 30 אלף שקל לפקודת הסתדרות המורים. בהמשך, הוא דאג שהסכום יחזור אליו, על ידי כך שהפעיל את עו"ד פישר, כפרקליט הסתדרות המורים, מול חברת הביטוח של הארגון, על מנת שתספק "כיסוי ביטוחי" עבור הפיצוי שוסרמן נדרש לשלם בתביעת הדיבה.
 |
| זכתה בתביעה. ענת שניידר |
באוגוסט 2013 ביקש וסרמן מהנהלת הסתדרות המורים להגיש שתי תביעות דיבה נוספות, נגד העיתונאים מרדכי גילת מ"ישראל היום" וטלי חרותי-סובר מ"דה מרקר", בעקבות תחקירים שעסקו בהסתדרות המורים, אבל בעיקר בו אישית. גילת כתב על השחיתות האישית של וסרמן ו"טובות ההנאה" שהשיג לו, למשפחתו ולמקורביו. בדה מרקר נכתב כי "השיטה של וסרמן היא להציב את אנשיו בכל עמדות הכח ולחלק להם הטבות. טובות המורים או המנהלים לא מעסיקה אותו. חשוב לו יותר לשבור את מתנגדיו".
הנהלת הסתדרות המורים אישרה השתתפות בתביעה, אך קבעה שוסרמן יממן מכיסו את עלויות הייצוג בחלק התביעה הנוגע לדברים שנכתבו עליו אישית. ההנהלה אישרה תקציב של 300 אלף שקל להתקשרות עם משרדו של עו"ד פישר – אך לצורך ייצוג הסתדרות המורים בלבד. במשרדו של פישר הוכנו טיוטת קובלנה פלילית פרטית וטיוטת תביעה נגד שני העיתונים. עבור הכנת הטיוטות גבה פישר שכר טרחה של 141,600 שקל.
וסרמן התעלם מהנהלת הסתדרות המורים שהחליטה כי הוא יממן חלק מהתביעות, ולא שילם כל תמורה על הכנתן, תוך הטלת שכר הטרחה של פישר כולו על הסתדרות המורים, שנשאה בפועל בעלויות הייצוג הפרטי שלו. בשל כך, מואשם וסרמן במרמה והפרת אמונים.
 |
הטרדת עדים
לפי כתב האישום, בשנת 2013 החליט וסרמן לבדוק מי מחברי הסתדרות המורים מוסר מידע לעיתונאים ומבקש להתמודד מולו, והורה למנהלת לשכתו סימה דוידי ולמזכירה יקירה בן אסייג לבדוק את פירוט שיחות הטלפון של בכירים בארגון.
ביולי האחרון, לאחר שוסרמן ואפרת זומנו לשימוע בפרקליטות וקיבלו את חומר החקירה בעניינם, ונחשפו לעדויות של המזכירות במשטרה – הם הטרידו אותן, לפי האישום. וסרמן האשים את ראש לשכתו כי היא "פטפטה". אפרת הטיח בעדה: "אומרים שאני גנב".
כתב האישום הוגש על ידי עורכי הדין יוסי קורצברג ורותם נוימן. פורמלית, וסרמן הוא עדיין יו"ר הסתדרות המורים, והפרקליטות ביקשה את המשך הרחקתו מהמשרדים.
