מבזקים+
צווארון לבן
פלילי | צווארון לבן | תעבורה
0505073551 מידע מורחב
פלילי | תעבורה | מעצרים וחקירות
0506597777 מידע מורחב
פלילי | כלכלי | צבאי | אסירים
0523307111 מידע מורחב
פלילי | פשע חמור | מעצרים וחקירות
0525981800 מידע מורחב
פלילי | אסירים | צבאי | שחרור ממעצר - ימים ועד תום הליכים
0522892777 מידע מורחב
פלילי | תעבורה | פשע חמור | נוער
0522350561 מידע מורחב
פלילי | פשיעה חמורה | סמים | מעצרים | צבאי
0502585250 מידע מורחב
פלילי | צבאי | בינלאומי | אבטחה | עובדי מדינה
0506330680 מידע מורחב
פלילי | כלכלי | תעבורה | אסירים
0505645022 מידע מורחב
פלילי | תעבורה | מנהלי | צבאי | אסירים
0545282726 מידע מורחב
פלילי | פשיעה חמורה | מעצרים וחקירות
0504332028 מידע מורחב
פלילי | כלכלי | אזרחי | עסקים ונדלן | אסירים
0528488515 מידע מורחב
משפט פלילי | נוער | משפחה | צווי הגנה וחירום 24/7
0525588944 מידע מורחב
פלילי | כלכלי | בינלאומי
0547577333 מידע מורחב
פלילי | צווארון לבן | מחש | תעבורה | מעצרים וחקירות
0506270283 מידע מורחב
פלילי | כלכלי | מנהלי | בינלאומי | צבאי
0544788868 מידע מורחב
פלילי | פשיעה חמורה | מעצרים וחקירות | אסירים
0525633956 מידע מורחב
פלילי | תעבורה | אסירים | משפחה | נוער
0505417090 מידע מורחב
עו"ד לוסי מאיר
גירושין | צוואות | ירושות | אפוטרופוסות
עו"ד קובי בן שעיה
פלילי | צווארון לבן | צבאי
עו"ד יפעת כץ
פלילי | פשיעה חמורה | צווארון לבן | אסירים | פסיכיאטריה משפטית
עו"ד איתן סבג
פלילי | פשיעה חמורה | מעצרים וחקירות | אסירים
עו"ד בנצי קבלר
פלילי | צבאי | מעצרים וחקירות | ניהול משפטים
עו"ד סימון חדאד
משפט פלילי | פשיעה חמורה | צווארון לבן
עו"ד שלמה קלימיאן ושות'
כלכלי | מע"מ | מס הכנסה
עו"ד זיו קדוש
פלילי | פשיעה חמורה | סמים | מעצרים וחקירות | ייצוג אסירים

סופו של הפושע העברי הראשון

רקוויאם אחרון בהחלט לכבודו של נחמן פרקש שהיה אלוף ישראל באגרוף והפך לפושע תמהוני אלים וחמקמק שריצה כ-20 שנות מאסר, מה שהכתיר אותו לאלוף הבריחות * בשיא הקריירה שינה פוזה להיפי קרימינלי שלקח חאווא מהפריקים בראש פינה, התעמר בטבעונים של אמירים וניהל סיפור אהבה משגע עם צעירונת יפהפיה מצפת * האיש והאגדה כמו שכתבו עליו רק פעם
שיתוף ב email
שיתוף ב google
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
 sofa farkash nachman 400 - 270
 שער הכתבה כפי שפורסמה במגזין מעריב סופהשבוע

הברחן

אחד האירועים הבולטים בהם הוזכר נחמן פרקש בעיתונות העברית החל בדצמבר 1960, בדיוק החודש והשנה בהן נולדתי, מועד טוב להתחיל בו את המעקב אחרי מי שהיה אלוף ישראל באגרוף והפך לפושע העברי הראשון.

העבירה: שוד מזוין של 2000 ל"י מבעל מכבסה וניסיון שוד של בעלת קפה לנדוור, שניהם משדרות ח"ן בתל אביב. החשוד המיידי היה פרקש, אסיר משוחרר בן 24 שסיים לרצות חמש שנות מאסר על שוד של משרדי חברת "תנובה", והוכרז לראשונה כעבריין נמלט. בעוד שהמצוד אחריו באירועי שדרות ח"ן כלל גם הפצת תמונה שלו ופניות דרמטיות לעזרת הציבור, בחודש מרס 1961 חל מפנה דרמטי בחקירה. בהודעה לעיתונות של משטרת תל אביב נמסר כי בלשי "המדור המרכזי" עצרו את פרקש וחשפו את ארבעת חברי הכנופייה המאורגנת שהוא עמד בראשה.

חלפו שלושה חודשים והכותרות הראשיות של עיתוני הערב כבר דיווחו על הבריחה הראשונה של פרקש בלשון הציורית של התקופה: "צייד אדם נרחב, מן הגדולים בתולדות מדינת ישראל, נפתח הבוקר עם שחר אחר הרוצח מקולנוע צפון, רפאל ("טומי") בליץ השפוט למאסר עולם, אשר נמלט אתמול בלילה מבית הכלא המרכזי ברמלה יחד עם הפורץ הנועז נחמן פרקש".

אלא שפרקש האימתני התגלה כבר בבריחתו הראשונה מהכלא כשלומיאל חסר מזל, דימוי שירדוף אותו כל ימיו. האופנוע איתו ברח החליק לו והוא ונתפס בכביש הטייסים, אחרי מרדף בכביש גהה. המעצר הזה רק הוביל אל הבריחה השנייה שלו כעבור שנתיים, הפעם מבית המעצר שבתחנת המשטרה בכיכר השעון ביפו, שם הוא שהה לאחר שנשפט לתשע שנות מאסר על אירועי שדרות ח"ן.

הבריחה מתחנת יפו יחד עם איש כרם התימנים יעקב האגר והעבריין הצעיר יורם לנדסברג, שהתפרסם אז בן לילה, הפכה לסוג של אירוע מכונן מבחינת הביוגרפיה העיתונאית של פרקש. לא רק ש"העבריין מספר 1" הראשון בתולדות המדינה ברח למשטרה, הוא גם חצה את הגבול למצרים וביקש מקלט מהאויב, מה שהקפיץ את שירות הביטחון וצרב את פרקש בתודעה הלאומית.

כמעט שנתיים שהה פרקש בכלא המצרי, וכאשר התגלה על ידי אנשי קיבוץ נחל עוז לאחר שחצה את הגבול מרצועת עזה, הוא נעצר על ידי המשטרה. פרקש נראה אז עייף ומיואש, בין היתר בשל הידיעה כי ממתינות לו חקירות של שירות הביטחון בחשד למסירת ידיעות לאויב, ועוד תשע שנות מאסר, לפני המשפט הצפוי על הבריחה. המעצר הניב לו עוד כותרות ראשיות בעיתוני הערב, על רקע ההשערה שהמצרים החדירו אותו לישראל למטרות איסוף מודיעין עבורם.

פרקש סיפר לחוקרים כי לאחר שברח מהתחנה ביפו הסתתר במשך חודש ברחבי הדרום, והחליט לעבור את הגבול למצרים מתוך כוונה להמשיך משם לקנדה. לראיה הפנה למכתב שהוא שלח לאחד מחבריו ובו הציע לו להצטרף אליו. לפי המשטרה, המצרים אכן התכוונו להעביר אותו לכל מדינה בה יחפוץ, אולם עקב דיווחים של משטרת ישראל לאינטרפול סירבו כמה מדינות לקבל אותו והמצרים החליטו להחזיר אותו לישראל.

 sofa farkash nachman barhan 2
 עמוד ראשי – המרדף והמעצר

החתן

בשנת 1966, כאשר חקירות הש"ב היו מאחריו ואפילו הוקמה ועדה ציבורית מיוחדת לשיקומו, פרחה גם האהבה. נחום גרצברג, רכז דיור של הסוכנות היהודית באזור הדרום אשר עבד גם בשיקום אסירים, הביא אל פרקש יום אחד לביקור את רחל אלקובי בת 26 מאשדוד, אם חד הורית לשלוש בנות שעלתה ממרוקו והיתה על סף יאוש מהחיים בארץ ישראל. הבליינד דייט הציוני הניב תוצאות מצוינות.

פרקש היה אסיר מופרע שהתנגח ללא לאות בסוהרים ואסירים, אחד שנענש שוב ושוב ואף צבר חמישה חודשי מאסר במצטבר על כך שפיצץ את האף לאסיר בשם מרקו. הביקורים הראשונים עם רחל נערכו בסיוע מתורגמן, שכן רחל לא ידעה עברית. ככל שפרחה האהבה היא למדה עברית וביטלה את כוונתה לרדת מהארץ, לשמחתו של השושבין מהסוכנות. מנגד, לגבי פרקש נמסר אז למשקם כי "ניכר שינוי לטובה בהתנהגותו".

חברי הוועדה הציבורית "ראו בעין יפה את התפתחות הרומן" והחלו לסייע בקידום נישואיהם, ובמקביל הודיעו לאביו של פרקש בארה"ב על החתונה, וזה שלח לארץ את בנו זאב כדי שישתתף בחתונת אחיו.

ב-15 לינואר 1967 יצא פרקש לחופשת חתונה של 24 שעות, החופשה החוקית הראשונה בחייו. "היה זה אותו פרקש, רחב הכתפיים ושפוף הגב", כתב אז עיתונאי הפלילים המיתולוגי, יחזקאל אדירם, שהמתין ביציאה מהכלא. "הוא התמתח, נשף אוויר מלוא ריאותיו, פרש ידיו לרווחה וקרא בהתרגשות כאילו מיאן להאמין למראה עיניו, 'סוף סוף חופש, איזה תענוג'". ברחבת היציאה המתינו לו נרגשים גרצברג מהסוכנות, חברי הוועדה הציבורית, פרקליטו צבי לידסקי, והעיתונאי שלום כהן, לימים מנהיג הפנתרים השחורים. לבוש בחליפה אפורה וחולצה מעומלנת הבטיח פרקש לא לאכזב, הוא הביט על עצמו והתנצל בחיוך נבוך על מראהו המצודד: "מה יש מגיע לי, לא? אני חתן היום".

הפמליה נסעה לביתו של הרב יצחק אבו חצירא ברמלה, שסייע להוכיח את גירושיה של רחל במרוקו וזיכה את בני הזוג בקיום החופה בחצרו. אחרי שהתוודע למסמכי החתונה ביקש לאפשר לו כמה שעות חסד של "חופשת רווקים" אותה ערך מוקף חברים וסקרנים ב"קפה רוול" ברחוב דיזנגוף.
פרקש הגיע בזמן לחתונה מחופשת הרווקים, ובהמתנה לכלה קהל האורחים הריע, "נח-מן חבר-מן… נח-מן חבר-מן". דווקא הכלה היא זו שאיחרה לחופה, בשעה ו-10 דקות, אבל כאשר הגיעה עצרה את נשימת האורחים ביופיה וחיוכה הקורן.

אחרי החופה הכריז עו"ד לידסקי, "החברה כולה חוגגת היום, לא רק פרקש".

 sofa farkash nachman hatuna
 האסיר פרקש בחתונה עם רחל אלקובי

האידיאולוג

בשנה שחלפה בכלא מאז החתונה הבזיקו במוחו כמה תובנות מהפכניות באשר למקומו בעולם הזה. בחודש מרס 1968 הוא יצא לחופשה נוספת של 48 שעות במהלכן ויתר על טיול מתוכנן עם אשתו, לאטרקציה הציונית בירושלים המאוחדת של אחרי מלחמת ששת הימים, והעדיף לשחק שחמט עם אחיו זאב בדירתו שבדרום תל אביב.

במהלך המשחק הוא לגם ויסקי ופרס בפני עיתונאי אורח כמה תובנות פוליטיות וחברתיות מקוריות, יחסית לעבריין יהודי על רקע הניצחון ההרואי במלחמה ההיא. למשל, שבהשפעת אסיר בטחוני נערץ הוא התוודע ליכולת הקומוניזם להתמודד טוב יותר עם תחלואיה של חברה המצמיחה עבריינות. הוא סיפר כי החל לקרוא כתבים של מרקס וללמוד סינית, רק שהשלטונות בכלא אינם רואים זאת בעין יפה ומונעים ממנו גישה לספרות מרקסיסטית. "אם יש לי תקווה בחיים הרי היא לחיות בארץ חופשית ולהתפתח. אסע לסין או לרוסיה – שם לא יפריעו לי ללמוד. שגיתי בגלל חוסר ידע ואני לא מאשים אף אחד, אבל אני בדיעה שהפשע הוא רק סימפטום למחלה שאפשר לרפא אותה".

במכתב קצרצר שהשאיר לאשתו באותה חופשה התנצל על ביטול הטיול, אבל בעקיפין זו גם היתה תחילת הסוף של הקשר בינהם. את האמת הכואבת הוא העביר בראיון שנתן לעיתונאי: "זה שחיתנו אותנו היתה שגיאה חמורה, אילו שחררו אותי הייתי מוכן לעזור לאשה הזאת ולשקם אותה. לאור המצב אני נאלץ לנתק את הקשרים עם אשתי רחל, חבל להחזיק אותה. הם משתמשים בה רק כדי לשבור אותי ולא לשקם אותי. אף אחד לא יכול לבוא אלי בטענות, אתגרש ממנה וזהו….

"הייתי עבריין אבל שילמתי את מלוא התמורה ואני רוצה להיפטר מהפשע. זכותי להיות חופשי. אני אדם בריא ומקומי לא בכלא. אני בסך הכל גנב מלוכלכך, שפתאום התחיל ללמוד. יש לי מוסר בריא ולא אזיק לעולם לחלש, רק שיתנו לי לצאת לחופשי".

 sofa farkash nachman ver shafir
 הקרב בין פרקש (מימין) לבין חיים שפיר כפי שמופיע באתר "הארץ"

המתאגרף

אחת האגדות הרומנטיות על נחמן פרקש קשורה בהיותו אלוף ישראל באגרוף בשנות החמישים, מה שסייע לו להיות בריון אימתני בכלא ומחוצה לו, עם מוטת ידיים רחבה וכפות ידיים ענקיות. אחד מחבריו בענף אשר הקפיד לשמור איתו על קשר היה חברו לנבחרת ישראל, חיים שפיר (וייספיש). ב-1953 ייצגו שניהם את נבחרת ישראל אשר התמודדה בקפריסין מול נבחרת הצבא הבריטי.

"אני רוצה לאחל לך הצלחה במפעלך הנדיר לשיפור רמת האגרוף בארץ", כתב פרקש לשפיר מהכלא בשנת 66', כאשר נודע כי חברו פרש מאגרוף פעיל בבית"ר תל אביב והקים מועדון בקריית מוצקין. "אישים רבים, בינהם אנשי צבא ידועים חיוו דעתם על ענף ספורט אצילי זה המדגיש תכונות גבריות… בתקופתנו אנו מבחינים בחוסר אידיאלים בקרב הצעירים הגורם להתפרצות רסטרוקטיבית, נגד שלמות החברה. ספורט זה, שאתה חיים, איש הקרב והאדם, מנסה לעורר כלפיו התעניינות ציבורית יש בו ערך חינוכי בדרגה עליונה. הוא מחנך למשמעת עצמית, בניית כושר לחימה והתנגדות, הכרה בערך האדם, בחופש בצדק ושוויון. הוא מכוון את מרץ ומרד הצעירים לכיוון הקונסטרוקטיבי. הוא יעשה מהם אזרחים מועילים שימלאו את חובותיהם באמונה לפי הערכים הנעלים של האנושות. נפש בריאה בגוף בריא, על החתום נחמן פרקש".

התשובה של שפיר היתה מרגשת. "אני זוכר כי בקפריסין 1953 הפסדת בקרב הראשון נגד יריבך האנגלי. כולנו יצאנו לבלות אבל אתה נשארת והתאמנת ללא הרף, וניצחת אותו בגומלין בנוק אאוט. אז יכולת להילחם בעצמך, ומה היום?".

בינואר 1969 פרקש השתחרר ממאסרו השני והתייצב לתחרות ראווה שאירגן חברו הטוב שפיר בקולנוע "אורות" בקריית מוצקין. הקרב המרכזי הפגיש בזירה את שפיר נגד פרקש, שני ענקי אגרוף ישראלים שפרשו ורק השמות שלהם הספיקו כדי למלא את האולם עד אפס מקום. "קרב הראווה הפך חיש מהר לקרב של ממש", דיווחו אז מדורי הספורט. "דם רב ניתז מאפו של שפיר באמצע הסיבוב השני עת הצליח פרקש להנחית מכת וו ימנית אדירה ללסתו, והמתאגרף הוותיק ניצל ממנה רק על ידי צלצול הגונג. פרקש סירב לקבל את המגבת, הוא לא רצה מים ולכל אורך ההפסקה המשיך להתרוצץ על הזירה, אבל בסיבוב השלישי האוויר אזל מריאותיו ושפיר הוותיק ניצל זאת כדי לזכות בנקודות ולסיים את הקרב בתיקו".

od lidski tzvi
 עו"ד צבי לידסקי

הגרוש

חודשיים לאחר מכן דיווח כתב צעיר בשם אלכס גלעדי כי פרקש נעצר על ידי משטרת רמת גן לאחר שנטה אוהל בחורשה ליד הקנטרי קלאב על גבול תל אביב והרצליה. "אני לא מוצא את מקומי בחברה ורוצה להתבודד", אמר האסיר שזמן מה קודם לכן עזב את הבית של אשתו, לא הסתדר בשווקי תל אביב וחזר לאשדוד שם הוא נעצר בחשד להתפרעות בהיותו שיכור, מה שאיים על שלוש שנות המאסר המותנות שנותר לו לרצות.

בינתיים, עוד לפני שוועדת השליש התכנסה לדון בעניינו החזירה אותו דווקא אשתו רחל לבית המעצר, לאחר שלא עמד בתשלומי המזונות שנקבעו לה ולבנותיה. כעבור שבועיים שוחרר ועזב את הארץ הכי רחוק שהוא יכול, אבל הגיע רק עד דנמרק, שם התגורר חברו מהבריחה השנייה, איש כרם התימנים יעקב האגר, אבל גם שם הסתבך פרקש בשטות גמורה. הפעם, אשה צעירה התלוננה במשטרה כי במשך כמה לילות הוא מציץ עליה מחלון דירתה. חברו בדנמרק סיפר לעיתונים כי פרקש חיפש דרכים להגר לסין או לקובה, וכל העת המשיך ללמוד סינית.

בסופו של דבר הוא גורש שוב לישראל וכאן המתינה לו תביעת המזונות של אשתו אשר התעקשה על תשלום מזונות גם עבור שלוש בנותיה מנישואיה הראשונים, כפי שהתחייב בחתונה. מי שהעיד על התחייבותו היה השושבין מהסוכנות אשר ביקש מהשופט המחוזי משה בייסקי להמתין עד שתתקבל תשובת אביו של פרקש באמריקה לבקשה. ופרקש? פרקליטו לידסקי טען בבית המשפט שהוא מתבודד באחד החופים, "ממש כמו רובינזון קרוזו", ולא ניתן לאתר אותו.

מי שכן איתרו אותו בחודש פברואר 1970 היו בלשי המדור המרכזי, שפשטו על דירה של חברו הטוב אלי חדד בכפר שלם ותפשו צוואר בקבוק מלא טבק וחשיש, ועוד חתיכה קטנה בחצר הבית. חדד ופרקש נעצרו ובבית המשפט התברר כי פרקש מבוקש גם על איומים ותקיפה של מאבטח דיסקוטק ברחוב אלנבי, אחד בשם שמשון דנוך, שנחשב לבכיר בכנופיית הכרם אשר שלטה על חיי הלילה והסחר בסמים במערב תל אביב.

farkash 2
 פרקש בשנות השבעים

ההיפי

בשנות השבעים מתחילה התקופה ההיפית והפראית בחייו. פרקש מואס בחיי הפשע הקלאסים בעיר, עם הפריצות, השודים, בתי הקפה והעישונים בדירות, ועובר לחיות בהרי הגליל, שם הוא נהנה מחופש מוחלט ומחשיש בשפע. פרקש התבודד במערה בראש פינה, ללא חשמל וללא מים, ישן על הרצפה, גידל זקן פרא, והגיח לישובי הסביבה שם הכיר חברים חדשים בשכונת ההיפים בראש פינה, בישוב אמירים, בחצור הגלילית ובצפת. מרבית הזמן המשיך לקרוא על תרבות סין, טיפח אידיאולוגיות שוויוניות והתקיים מקצבה של כ-200 לירות בחודש שאביו בארה"ב שלח לו, מגידול קנאביס ומגניבות קטנות של פירות ירקות ובשר.

באחד הימים נעצר על ידי משטרת צפת בחשד לפריצה לקצבייה, גידול קנאביס ושוטטות בעירום בקבר הרשב"י. יוגיסטית תושבת אמירים שחסה עליו הציעה להביאו לישוב בהסכמת מזכיר הוועד. ההצעה התקבלה ופרקש שוחרר לאמירים אבל כעבור שבועיים תקף שם את המזכיר. הסיבה? התושבים החלו לחפור בחלקת אדמה בכפר מתחם לבריכת שחייה ופרקש החליט שהשטח נגזל מאחד התושבים. פרקש, שהפיץ אידאות נגד כריתת עצים ופגיעה בחלשים בחברה, איים עליהם כי יחזור להיות פרקש שכולם מכירים אם לא יפסיקו את החפירה והעושק. המזכיר הלך איתו לתושב ש"נעשק" ושם הוברר כי אין גזל והכל בסדר, אבל פרקש הזועם לא השלים עם התשובה ותקף את המזכיר.

בעוד המשטרה מייצרת לו דימוי של מפלצת טורפת מסוממת ומסוכנת, שגונב מכל הבא ליד, תושבי האזור למדו לחבב את הביטניק המטורזן שהתהלך בואדיות. "לפעמים הוא נשמע לי כמו משורר", סיפר אז לכתב "ידיעות אחרונות" אחד הסוחרים בגליל. "הוא נכנס אלי וקונה תאנים יבשות וקוקוס, בהתחלה היה מאופק אבל לאחר שתהה על קנקני אמר לי, 'סאחבי, גיליתי שאתה בחור טוב' והיה משתפך בפני בצורה גלויה". הסוחר סיפר כי הציע לו שיקח בחינם אבל פרקש היה נעלב ועומד על כך שישלם על כל מה שלקח.

 sofa farkash nachman Blues Rosh Pina
ויקיפדיה על מושבת ההיפים הגלילית

האבא

אחת הנשים שנתנה אמון בפרקש ההיפי היא גאולה כמוס, בחורה צפתית צעירה מאוד, 21, משכילה, בוגרת כפר הנוער הדתי כפר חסידים, שהספיקה ללמד שנה כמורה מחליפה בבית ספר בצפת והחליטה לחפש את עצמה דווקא בדירה שכורה ועבודות מזדמנות בתל אביב. המפגשים הראשונים בינהם היו בחתונה בצפת ובדירה של חברים בראש פינה, מה שהדליק את פרקש והוביל את איש הטבע עד לדירה שלה בתל אביב, לפרוץ פנימה, לחטט בה קצת ולהשאיר פתק – "סליחה שפרצתי, נחמן".

כעבור זמן קצר הם נפגשו כאשר גאולה נואשה מתל אביב וחזרה לצפת, והוא פגש בה שוב ליד אותו הבית בראש פינה. פרקש הציע לה לגור איתו בהרים וגאולה היפה, והתמהונית משהו, נעתרה לו בו במקום ונשאבה לעולמו הטבעוני והסטלני. ההתאהבות בחיק הטבע שיוותה לרומן שלהם נופך אינטימי מיוחד של יופי ועוצמה חרף הבעת התמיהה בסביבה. בהמשך היא אף הרתה לו את בנו יחידו ונהגה לומר למקטרגיו, "כל אלו שמנסים להציק לו ישאו את עוונם בעולם הבא ולא בעולם הזה", מה שמלמד משהו גם על קרבתה לשורשיה, דור חמישי בעיר התנאים.

"זה הרגע המאושר בחיי", אמר פרקש כאשר נודע לו כי בת זוגו אשר ערבה לשחרורו מהכלא ועברה לגור איתו במערה ילדה את בנו בכורו – סו. מרוב שמחה, שלושה ימים לאחר הלידה לקח את שניהם ועזב את בית הוריה בלב העיר העתיקה לטובת ההרים, ללא נישואין וללא רישום במרשם האוכלוסין, ללא חיסונים וללא ברית מילה, למגינת הלב של משפחת כמוס אשר השלימה בכאב עם בחירתה של הבת. "זה המזל שלה, היא רצתה, היא בחרה בו", מילמל אביה בשיחה עם העיתונאית יואלה הר שפי, "אבל הבנאדם הזה שום דבר טוב לא ייצא ממנו".

ההורים סיפרו אז, כי בימים שלאחר הלידה פרקש אסר על גאולה לאכול דבר מלבד פירות וירקות, וגם זה במשורה, אבל הוא עצמו נהג להסתער על המקרר ולחסל כמויות של מזון, והם פחדו להעיר שמא יתרגז. "אני לא מפחד ממנו", אמר אביה והתגאה בכך שכוח לא חסר במשפחה של שמונה בנים, "אבל היא אוהבת אותו ואנחנו רק רוצים שיהיה לה טוב". האב סיפר כיצד שבועיים לאחר הולדת הבן פרקש נעצר והוא עצמו התחנן בפני שופט המעצרים שישחרר אותו לבית המשפחה בצפת. פרקש שוחרר וביום הראשון עוד הציעו לו הוריה של גאולה עזרה ברכישת בית באזור ראש פינה עם חלקת אדמה, כדי שיגדל את גידוליו והילד יזכה בקורת גג. ההצעה נדחתה על הסף, אפילו את עגלת התינוק והשמיכה שקנו להם זרק פרקש בבוז, לקח את האשה והילד וחזר לטבע.

גם בקרב ההיפים בראש פינה החלו להישמע קולות נגד האיש שהטיף נגד רכושנות וחומרנות אבל לקח בכוח מכל הבא ליד – מוצרים, מזון, חשיש, ואף פעם לא שילם. "הוא לא טיפוס של מתבודד רומנטי, אלא פגע לציבור", אמר אז להר שפי אחד מתושבי ראש פינה. "פרקש דורש שכל העולם יתחשב בו אבל הוא מצפצף על כולם. מדבר על אהבה לטבע וזכויות הפרט אבל נכנס לטבול במי השתייה שלנו. שמע משהו על יוגה במושב אמירים והתחיל לזרוק משפטים חצי אפויים על הפילוסופיה של המזרח, אבל בינתיים הוא משתין בתוך בית הכנסת העתיק של ראש פינה".

אחד מהמאמצים שלו לשעבר באמירים אמר אז: "יכול להיות שהחמצנו את החיובי שבו אבל בית סוהר אינו פיתרון. המקסימום שאפשר לעשות זה לנטרל אותו, וגם גאולה היא אדם מבוגר אשר רשאית לעשות בחייה כחפצה. לא כן התינוק, לא יתכן להפקיר את הילד לשגיונות… בחברה מתוקנת טובת הילד קובעת… אינני בטוח שהם לא מסוגלים לגמרי לגדל אותו, יכול להיות שדווקא סו יחולל את הנס, אבל תינוק לא יכול להיות שפן ניסיונות… אם השגעונות של פרקש יעמידו בסכנה את התינוק יש לפעול מיד".

בסיום הסיור שלה בין צפת לראש פינה הר שפי איתרה את פרקש בבית קטן באמירים. גאולה וסו ישנו בחדר הפנימי ופרקש סירב בתוקף להעיר אותם. הוא סיפר לה שבחר בשם סו מהמיתולוגיה הסינית מתוך כוונה לקחת אותו פעם למזרח כדי "שיהיה אדם גדול וישנה את העולם". לדבריו אז, הוא מחנך גם את גאולה לפי העקרונות הסינים ולכן גם לא הסכים לימול את סו, אבל גאולה לא מפסיקה לבכות בגלל זה והוא מסכים עכשיו לעשות לו ברית מילה רק אם יבטיחו לו שזה יסייע לבריאותו. "אני רוצה לגדל אותו בטבע, הכי חזק, הכי בריא, אז למה תיכף לפצוע אותו?. הילד הזה יהיה משהו מיוחד, ילמד קראטה, לא יפחד מאף אחד.

"אני כבר התחלתי להתייאש מהחיים שלי, בן 37, חשבתי הכל נגמר, פתאום ילד, אני לא מאמין, עכשיו אתחיל את החיים שלי מחדש. כשאני מביט בו אני רואה שאת כל התכונות לקח ממני, כאילו שקיבלתי אותו לא מאשה אלא מהאדמה".

 sofa farkash nachman geula camus
 פרקש עם גאולה כמוס והתינוק סו בראיון ליחזקאל אדירם במהלך בריחה

נע ונד

הפסטורליה של פרקש לא עמדה במבחן המציאות. במהלך השנה הראשונה גאולה לקחה את סו וברחה לבית הוריה. פעם בגלל החורף העז, פעם בגלל התנכלות המשטרה והמועצות האזוריות שפירקו את הבקתות שנחמן בנה, אבל בעיקר בגלל שפרקש נהג להשאיר את סו במטעים לבד כדי שילמד להסתדר בטבע. בכל פעם שברחה עם הילד הוא הגיע לבית הוריה וכילה בהם את זעמו, עד שנעצר על ידי משטרת צפת ונשפט לשישה חודשי מאסר. ב-12 ליולי 1973 רשם פרקש את הבריחה השלישית מת מעצר, ניסר את הסורגים בתא של תחנת צפת ונמלט לוואדיות שהוא כל כך אהב תוך שהוא מגיח בחשאי לנקודות הישוב המוכרות לו.

באחת הגיחות נפגשו הוא וגאולה עם העיתונאי שהתמחה בהסגרת עבריינים נמלטים, יחזקאל אדירם. "אני עייף מהחיים, אין לי כוח להסתתר יותר", אמר לו, "כל מה שבניתי בעמל רב, הקן המשפחתי, הולך ומתמוטט. יש אפשרות להציל את הידרדרותי אם ינהגו בי במידת הרחמים ולא יתייחסו בחומרה כה רבה לעבירות הפעוטות שעשיתי אוכל לשוב לחיות כבן אדם ולא כחיה נרדפת".

גאולה עצמה כתבה מכתב לנשיא המדינה בו טענה כי היא ובני המשפחה מוחלים לו וביקשה שיחון את אבי בנה. "נחמן אינו פושע, הוא אישי ואני מאמינה בדרכו החדשה. החיים איתו לא קלים, ולא פעם התייאשתי, אבל כל ההסתבכות האחרונה נבעה מחולשה שתקפה אותי אחרי הלידה. אני מעבירה אליך תחינה, תן לנחמן הזדמנות והכרה בקיומו כאדם".

במכתב הנפרד של פרקש לנשיא הוא פירט תחת הכותרת "בן אדם נע ונד" את כל תלאות חייו וכתב: "לא נועדתי לחיי פשע ולבזבז את הכוח העצום התוסס בי".
פרקש המבוקש נעצר על ידי "מסתערבים" של המשטרה אשר שוטטו בוואדיות במיוחד כדי ללכוד אותו. רשויות הסעד ניצלו את מעצרו עד תום וכדי להפקיע את סו מרשות הוריו הם צירפו לתיק הסוציאלי שנפתח אצלם גם את התיק הפלילי שגאולה לקחה על עצמה במקום פרקש זמן מה לפני כן – הבקעת צינור מים שעבר באחת הוואדיות לטובת הצרכים של המשפחה הזעירה. כאשר שירות המבחן הודיע לה כי בכוונתו להמליץ על העברת הילד למשפחה אומנת רצה גאולה ההמומה בחזרה ליחזקאל אדירם שניפק בעיתונו את הכותרת הבאה: "אם יקחו ממני את בני – אתאבד".

גאולה לא המתינה לרשויות ונסעה עם בנה להוריו של פרקש בארה"ב. כאשר פרקש השתחרר מהכלא, אנשי ציבור העלו יוזמה לאפשר לו להיות פקח של הרשות, אבל את פרקש עניין אז דבר אחד – להחזיר לארץ את בנו. כך הסתבך מיד בעבירה הבאה שלו, איומים על גיסתו שישליך רימון על ביתה ועל שגרירות ארצות הברית כדי שיפעלו להחזרה מיידית של בנו לזרועותיו, עוד תיק שהסתיים בגישה סלחנית ומאסר על תנאי.

גאולה חזרה לבית הוריה בצפת אולם רשויות הרווחה מימשו את איומיהם והילד נמסר למשפחה אומנת. פרקש סירב להשלים עם כך, הוא הגיע באישור לביקור אצל המשפחה ונעלם עם סו לטובת משפחה אומנת שהוא בחר בראש פינה. כעבור שבוע חזרו פקידי סעד עם שוטרים ולקחו את הילד למוסד ילדים במרכז. פרקש אמר נואש מול רשויות החוק, אבל לא הפסיק להתעמר בגאולה שהצליחה להחזיר אל חיקה את הבן וסירבה למסור אותו לפרקש שעבר להתגורר בשמורת עין גדי. באחד המעצרים הללו קלט אחד משוטרי התחנה כי המנעול בתא בו הוא שהה עם אחרים פוצח על ידי מוט ברזל שנעקר מהמיטה של פרקש, וכך נכשל ניסיון בריחה נוסף של אלוף הבריחות.

 sofa farkash nachman meaara
כאשר הפך לאיש המערות

הנמר

תקופת עין גדי הפגישה את הציבור עם פרקש הנרקומן, שניסה להתנחל בשוק הכרמל שורץ ההרואין אבל נמלט מהכרך פעם אחר פעם לטובת שמורת הטבע אשר קיבצה אליהם עוד ועוד זרוקים מסוממים שעלו צפונה מסיני אחרי הסכם השלום עם מצרים.

"הילד עוד היה באמריקה ואני השתגעתי ממש", סיפר בראיון עיתונאי בסוף שנות השבעים. "יום אחד הלכתי לגן החיות בתל אביב וראיתי גור נמרים שחור, משהו נהדר, מקסים. בלילה הוא כבר היה אצלי, לקחתי אותו בשק דואר. זה היה נמר הודי. ישר לקחתי טקסי ספיישל למערה שלי בנבי סמואל. הייתי שם רק עם הנמר לבד כמה חודשים, את כל אהבתי לילד שמתי בנמר". כשהתחיל הקור בהרי ירושלים הוא ירד עם הנמר לחופי ים המלח וכך הגיע לשמורת עין גדי. כאשר חזר לתל אביב מסר את הנמר לחבר הקיבוץ וכעבור שנה חזר ונדהם לגלות אותו סגור בכלוב. "אני יודע מה זה כלוב סגור", אמר באותו ריאיון, "אז הוצאתי אותו לטיול ובקיבוץ קמה בהלה גדולה. אפשר לחשוב, הרי אני הייתי איתו. חופשיים. התחילו לרדוף אחרי עם קלשניקוב אז החזרתי אותו. למחרת נהיה לי חושך בעיניים, באו מגן החיות ולקחו אותו. רציתי לקחת אותו ולחזור לוואדי, כמו שהיינו פעם, אבל מה יכולתי לעשות, להם היה נשק ולי היה רק חליל".

אחרי הנמר גידל פרקש נחש ארסי בצנצנת זכוכית באוהל שלו בעין גדי, וגמל לבן קטן שקיבל משייך בדואי, "כל זה אותו דבר" אמר אז, "הנמר, הנחש, הגמל, הכל זה סו הקטן, הבן שלי שנמצא רחוק ממני בהרי הגליל".

בכל פעם שפרקש חזר לגליל הוא נעצר על אותן העבירות של גידול קנאביס בטבע, ואז בריחה מהשוטרים ומתא המעצר וחוזר חלילה, עוד מאסר של חודשיים או שלושה. לקראת שנות השמונים, כאשר נשק לשנתו החמישים, עולם הפשע כבר היה רחוק ממנו עם דמויות מהוקצאות כמו שמעיה אנג'ל, שץ, ההרואין והכסף הגדול. המעצרים וההלחצים, ובעיקר שברון הלב עקב הפרידה שנכפתה עליו מבנו היחיד, החלו לפגוע בבריאותו האיתנה, והסימפטום הראשון היה נמק ברגלו. פרקש, שסירב מטעמים עקרוניים לקבל כל טיפול רפואי, פנה לציבור וביקש שיסייעו לו לרכוש סוס שאיתו יוכל להתנייד בהרים, ועדר כבשים כדי שיוכל להתקיים.

בצר לו נישא בשנית עם צעירה בת 27 מטבריה, תרצה קוטנר, סוכנת של מפעל הפייס שנעצרה בחשד שהונתה לקוחות שרכשו אצלה מנויים באמצעות הוראות קבע. הנטישה שלה לא איחרה לבוא ופרקש חזר לעין גדי, החל לגלות ניצוצות של חזרה בתשובה והכיר שם את האשה האחרונה שהכניס לחייו – חביבה (חבו) אלפרון.

השניים עברו להתגורר בבקתה של פרקש בישוב האקולוגי קדיתא הסמוך למירון, אבל היחסים בינהם עלו על סרטון ופרקש נאלץ לעזוב את הבית, לטענתו בשל אלימות מצידה של בת זוגו. פרקש חזר והתלונן נגד חבו במשטרה ובאמצעי התקשורת, על כך שהיא מונעת ממנו לשוב לבית הארעי שניתן לו, ועל כך שהיא מפקיעה ממנו את דמי הביטוח הלאומי שלו, עד שבשלב מסוים התערבו רשויות התכנון והיא נדרשה לעזוב את הבית בקדיתא אשר לפי אחד הדיווחים פורק.

sofa farkash nachman evel

המת

פרקש נולד ב-1936 להורים יוצאי אירופה בשכונת לבנדה בתל אביב ונותר לבד כאשר הם היגרו לארצות הברית. כך הוא התגלגל סיפור חייו בארץ הצעירה כשהוא רדוף תחושות נטישה ובגידה, תחושות שלא מצא להן מזור בשירותים הסוציאלים של אותם ימים. לרוע המזל, את התחושות הגולמיות הללו הוא הפנה מתובלות בזעם ואלימות כלפי כל מקורביו – משקמיו, חבריו, נשותיו ואפילו בנו האהוב מכולם, שנאלץ לעבור מבחני הישרדות בלתי אפשריים מינקותו רק כדי להשביע את מאוויו של אביו המיוחד, ובבגרותו נדחה על ידו בצורה ישירה ובוטה שהדהימה אותו.

מרבית ימיו, אופיו המתרפס משהו התאזן עם כוחו הפיזי העצום ותורות הלחימה שקנה לו, מה שאיפשר לו לשלוט בסביבתו ולדאוג לצרכיו בכוחנות ואלימות. אולי משום כך, הדעיכה הסופית של פרקש כעבריין וכאדם החל מאמצע שנות התשעים ואילך היתה מעוררת רחמים. אסירים מספרים שהוא היה אז הבדיחה הכי טובה באגפים ובחצרות בהם הוא שהה, רק שאף אחד כבר לא רצה להיות עם פרקש הזקן באותו החדר. מחלת הסוכרת שלקה בה לצד הצרות שעולל לעצמו ולסביבה התישו אותו והפכו אותו לסוג של קבצן נודד קטוע רגל ומלא רחמים עצמיים, שקבוצת ההתייחסות היחידה שלו היתה זו של הקבצנים הסטלנים בקבר הרשב"י במירון.

גאולה לא חיכתה יותר לשובו של נחמן ואפילו מהילד היא נפרדה במובן מסוים מאז שחזרה בתשובה, התחרדה ועזבה את צפת לטובת ירושלים של ש"ס, שם הקימה משפחה חדשה ונבלעה באלמוניותה. הבן סו גדל בסביבה של משפחות אומנות ומשפחת אימו בצפת, אבל אפילו החלפת שמו ליעקב לא סייעה לו לחצות את החיים בשלום. יעקב סו פרקש נעצר פעם אחר פעם על עבירות רכוש ולפי גורמים יודעי דבר בצפת הידרדר לשימוש בסמים קשים, עד שנמצא יום אחד מת בנסיבות לא ברורות עם סימני אלימות שאף אחד לא הוכיח את מקורם או את הקשר הסיבתי הישיר שלהם אל מותו – בדיוק כפי שמצא המוות את אביו בשבוע שעבר.

השארת תגובה

Comments icon

סמן כאן שאינך רובוט

נבנה על ידי אנגורה מדיה
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן