שופט דחה תביעה על הטרדה מינית נגד רופא: "רצון להשיג רווח"

שתף כתבה עם חברים

התובעת טענה כי מומחה לאורתופדיה פגע בה בשנת 2012 – אבל התביעה הוגשה רק בשנת 2019. "לגרסתה אין על מה לסמוך", קבע השופט וחייב את התובעת בהוצאות

אילוסטרציה: @wavebreakmedia-micro מאתר freepik

תלונות על הטרדות מיניות כנגד רופאים במסגרת עבודתם, הפכו כמעט לשגרה, מעשה חודש בחודשו. חלק מהתלונות מתבררות כתלונות שווא. כך עולה גם מפסק הדין הבא, שניתן השבוע בבית משפט השלום בירושלים.

תובעת אשר שמה לא פורסם, הגישה תביעה על סך 120 אלף שקל נגד רופא מומחה בכיר, ששימש מנהל המרפאה לאורתופדיה אונקולוגית בבית חולים גדול, ובשנים האחרונות פרש לגמלאות. התובעת טענה כי הרופא הטריד אותה מילולית ובמגע גופני, במהלך בדיקה שערך לה בבית החולים, לצורך הכנת חוות דעת רפואית בנובמבר 2012.

התובעת סבלה ממחלה אשר גרמה לנכות תפקודית ברגלה, והרופא הכין חוות דעת מטעמה לצורך ביסוס תביעה שהגישה נגד קצין התגמולים, להכרה בפגיעה שנגרמה עקב השירות בצה"ל.
התובעת טענה כי הרופא הנחה אותה לגשת למיטת הטיפולים ולהוריד את מכנסיה על מנת שיוכל לבדוק את רגליה. לטענתה, היא לבשה טוניקה ארוכה, ונותרה עם תחתונים. בעודה יושבת על מיטת הטיפולים פיסק הרופא את רגליה.

לפי התביעה, כשאזור תחתוניה נחשף, החל הרופא ללטף את רגליה ואמר לה: "למה את מכסה, זה האזורים שאני הכי נהנה מהם". לטענתה, הרופא ליטף את רגליה באופן שאינו קשור לבדיקה. לאחר מכן הביא סרט מדידה ואחז ברגלה, תוך שאמר לה: "אני לא מודד את הרגל רק בשביל הפרוטוקול, אני בודק אם זה יהיה מספיק טוב בשבילי".

מהתביעה עלה כי לאחר שלבשה את מכנסיה ניגש אליה הרופא בשנית, ביקש לבדוק את יישור הברך ועשה זאת תוך שהרים את הרגל ואמר לה: "תשכבי איתי".
התובעת טענה בתביעה כי השיבה לו: "איך אתה מדבר? יש לי חבר".
לדבריה, תשובתו היתה: "תשכחי שיש לך חבר".
לפי התביעה, הרופא המשיך בדבריו ואמר לה: "תשכבי איתי ותעשני ג'וינט".
עוד טענה התובעת, כי לפני שיצאה מהחדר, נישק אותה הרופא על לחייה.

התובעת מעולם לא התלוננה במשטרה. זמן מה לאחר הבדיקה השלים הרופא השלים את כתיבת חוות הדעת ובמרס 2013 העיד בעניינה במסגרת התביעה נגד קצין התגמולים. בסופו של יום, תביעת הצעירה נגד קצין התגמולים בגין פגיעה רפואית – נדחתה.

הרופא לא שמע מהצעירה דבר. תלונתה הראשונה נגדו הוגשה בחלוף ארבע שנים, לממונה על הטרדה מינית בבית החולים בו הועסק, לאחר שכבר פרש לגמלאות. בית החולים ערך בירור מקיף בשנת 2016, ובסופו קבע כי לא ניתן להוכיח את הדברים, בשל חלוף הזמן, אך בית החולים "לוקח את הדברים בדאגה רבה".

עברו שלוש שנים נוספות, ושבע שנים בסך הכל מאז התרחשה כביכול אותה הטרדה מינית נטענת, ובנובמבר 2019 הגישה התובעת תביעה לבית המשפט.

הרופא, באמצעות עו"ד אורנת קמרון, הגיש כתב הגנה וציין כי הבדיקה הרפואית שערך, שכללה מדידת היקף שרירי ירך ושוק ובדיקת טווח תנועות, היתה נחוצה כדי לקבוע את המצב התפקודי של הברך ושל הגף התחתון.
כמו כן טען הרופא כי שנים עברו מאז הבדיקה, מאז סיים את הטיפול בחוות דעת עבור התובעת – ועד שקיבל הודעה על כך שהיא טוענת שהוטרדה מינית.

התובעת טענה כי מיד כאשר יצאה מבית החולים לאחר הבדיקה, בנובמבר 2012, היא התקשרה לעורך הדין שייצג אותה בתביעה נגד קצין התגמולים, ודיווחה לו על מה שאירע. לטענתה, הוא המליץ לה לא להתלונן ולחכות עד שיסתיימו ההליכים מול קצין התגמולים, כי "הם צריכים את הרופא לעדות בתיק".

עורך הדין מסר תצהיר והובא לעדות על ידי התובעת, אך בחקירה נגדית שערכה לו עו"ד קמרון, הוא הכחיש את מהלך הדברים. לדבריו, הוא זוכר שהתובעת שיתפה אותו שהוטרדה מינית לכאורה, אולם אינו זוכר מתי התקשרה ומה אמרה, וגם אינו זוכר שייעץ לה לא להתלונן. "עברו תשע שנים", ציין העד.

התובעת טענה שהתקשרה מיד לאחר הבדיקה לעורך דינה (אילוסטרציה: Sharon McCutcheon מאתר Unsplash)

בתום שמיעת הראיות והעדויות קבע השופט נאיל מהנא, סגן נשיא בית משפט השלום בירושלים, כי גרסת התובעת אינה מהימנה, ו"ככל הנראה עומד מאחורי התביעה רצון להשיג רווח משני, ולא מעשה של הטרדה מינית כנטען".
השופט ציין כי התביעה הוגשה שבוע לפני תום תקופת ההתיישנות, בשיהוי של שבע שנים, ללא הסבר מניח את הדעת ו"הגרסה שהיא מוסרת כעת אין לה על מה לסמוך".

השופט הוסיף וכתב בהחלטתו: "לא מצאתי בעדותו של העורך דין תמיכה בגרסת התובעת. הוא ציין כי אינו יכול לאשר את גרסתה, אינו זוכר את מועד השיחה, לא זוכר את תוכן הדברים ולא את מהותם".
השופט ציין עוד, כי התובעת נמנעה מלקרוא לעדות לשני עורכי דין נוספים מאותו משרד שטיפל בה בתקופה הרלוונטית מול קצין התגמולים, אף שלטענתה שיתפה גם אותם. היא גם לא הביאה לעדות את הרופא הפסיכיאטר שלטענתה טיפל בה על רקע מחלתה. "גם בהקשר זה לא ברור מדוע לא צורף אף מסמך מרופא זה", כתב השופט, "לא זו אף זו: התובעת טענה כי היא נזקקה לטיפול נפשי בעקבות מעשיו של הנתבע – אולם היא נמנעת מלצרף מסמך רפואי או חוות דעת של הפסיכיאטר לעניין".
התובעת הזכירה במהלך המשפט חברה שהיתה איתה בפגישה מקדימה אצל הרופא, וארגון סיוע אליו פנתה לכאורה. גם לאלה לא הביאה ראיות בתמיכה.

עוד צוין בפסק הדין, כי בעדות ובחקירה נגדית שערכה עו"ד קמרון, התובעת אישרה שהרופא לא נגע בה באזורים אינטימיים או באזור אחר מלבד המקום הנדרש לחוות דעתו, מעל ומתחת הברך. אלא שלטענתה המגע הרגיש כמו "ליטוף".

"לא הובאה כל ראיה המאששת טענת התובעת שהבדיקה הגופנית אינה נחוצה לצורך כתיבת חוות הדעת", כתב השופט. "הסתירות בגרסתה… והשינויים בגרסתה כפי שהדבר השתקף במהלך עדותה, מעמידים בספק את אמינותה… ככל הנראה עומד מאחורי התביעה רצון להשיג רווח משני. לעומת זאת, גרסת הנתבע היתה עקבית לאורך כל הדרך, ועלו מעדותו אותות האמת שאין סיבה שלא להאמין לגרסתו".

השופט פסק כי על התובעת לשלם הוצאות לנתבע: "אין חולק שמי שנדרש להתגונן מפני תביעה בעילה של הטרדה מינית, הוא לא רק מתגונן מפני ההליכים המשפטיים, כי אם כנגד הפגיעה בשמו הטוב, בעיסוקו ובמוניטין שלו".
מתוך התחשבות במצבה הרפואי והכלכלי של התובעת, נפסקו נגדה הוצאות של 6,000 שקל. בקשתה לאיסור פרסום פסק הדין נדחתה, אך פסק הדין פורסם ללא שמה.
פרקליטתו של הרופא, עו"ד קמרון, מסרה בתגובה כי תלונות שווא כנגד רופאים, שמטבע עיסוקם עורכים בדיקות אינטימיות בחדר סגור, ותלונות שווא בכלל, גורמות עוול גם למתלוננות אחרות. "מדובר בפסק דין אמיץ שמותח ביקורת על תובעת שעושה שימוש פסול בהליכים משפטיים למטרת רווח", מסרה עו"ד קמרון.

השארת תגובה
הירשם
להודיע ​​על
0 Comments
משוב מוטבע
הצג את כל ההערות