דניאל חקלאי – משרד עו"ד
פלילי | צווארון לבן | דין משמעתי
עו"ד שני מורן
פלילי | מעצרים וחקירות | ייצוג אסירים | נוער
עו"ד אייל בסרגליק
פלילי | כלכלי | אזרחי | עסקים ונדלן | אסירים
עו"ד אלון דוידוב
פלילי | כלכלי | צבאי
עו"ד ג'וליאן חדאד
עבירות מס | הלבנת הון | יצוג מול רשויות המס וחקירות

תיק הרצח הראשון של בית משפט העליון

סקרנותו של מר אברמסקי הובילה לוידוי המפתיע של מחמד מסעוד עבדל-לוג', אזרח סורי שהורשע ברצח אזרח ישראלי ערבי בחדר המשותף שלהם בכפר עטה, קריית אתא של ימינו * עצמאות 73 למדינת ישראל
בניין בית המשפט העליון בשכונת הרוסים (צילום: לע"מ)

היסטוריונים של המשפט נוהגים לציין את תיק הריגול של פרדריק סילבסטר, ע"פ 1/48, כתיק הפשע הראשון שנדון בבית משפט העליון.
כמיטב המסורת של "פוסטה", אנחנו חיפשנו את התיק הפלילי המובהק הראשון שהובא בפני בית משפט העליון, וכך הגענו אל ע"פ 2/48 מחמד מסעוד עבדל-לוג' נגד היועץ המשפטי לממשלה.
לכבוד חג העצמאות ה-73 למדינת ישראל בחרנו לכתוב על משפט הרצח הזה, הראשון שנדון בבית משפט העליון, תיק בו הורשע במחוזי חיפה אזרח סורי בהריגה של אזרח ישראלי ממוצא ערבי אשר התגורר יחד איתו בבית נטוש באזור כפר עטה, קריית אתא של ימינו.

בתקופת מלחמת העצמאות ותחילת השלטון הצבאי, אזרח ערבי נדרש לאישור תנועה מיוחד משירותי הביטחון כדי לנוע ברחבי הארץ.
לפי עובדות כתב האישום נגד עבדל-לוג', בחודש מאי 1948 הוא התגורר עם אחמד מרון בחדר אחד, באישור כוחות הביטחון אשר אפשרו לשניים לנוע בסביבה ללא הפרעה.

"אור יום 22 במאי, סמוך לחצות בלילה עצר מר אברמסקי אחד משומרי המחסום הנמצא במרחק של כ-300 מטר בערך מחדר המגורים של שני הערבים את המערער (עבדל-לוג') והחל בחקירה על תנועותיו של הלה בסביבה בשעה כה מאוחרת", מתוארת הסיטואציה בפסק הדין שנכתב בדצמבר 1948.
עבדל-לוג' הסביר לשומר כי אין ברצונו לישון עם חברו בחדר המשותף והוא מעדיף ללון במקום אחר, הנמצא כנראה במעלה הגבעה. אברמסקי – אחד מבעלי הקרקעות ומראשוני המתיישבים בכפר עטה – המשיך ללחוץ על עבדל-לוג', לספר לו מדוע הוא לא נמצא בדירתו בשעת לילה מאוחרת זו. לאחר חמש שאלות, כפי שנכתב בפסק הדין, התוודה בפניו המערער כי הרג את חברו מרון לאחר ריב דברים שבו מרון איים עליו עם סכין.

שופטי העליון, מימין: שניאור חשין. ראשון משמאל: השופט יצחק אולשן. שני משמאל: השופט הרב שמחה אסף

מיד לאחר מכן אברמסקי התקשר לממונה הבטחון, יחיאל יניאק, שהגיע למחסום ועבדל-לוג' חזר על גרסתו שהרג את חברו לדירה בגלל מריבה בינהם. יניאק עצר את עבדל-לוג' והלין אותו בחדר אחר שהיה בכפר ביאליק, ולמחרת מסר אותו למשטרה.

למחרת, קצין משטרה בשם שמעון סבאג' הביא את המערער לחדר בו הוא התגורר יחד עם מרון, ועל אחת משתי המיטות הוא מצא את גופתו של מרון. "הגופה היתה מכוסה בכתמי דם בשפע, וצווארה היה חתוך לכל עמקו, כמעט עד חוט השדרה. המערער הוציא אז מבין השיחים אשר ליד פתח החדר מקל וסכין ובשניהם כתמי דם".

סבאג' הוביל את עבדל-לוג' לתחנת המשטרה שם הוא הודה וחתם על מסמך כי רצח את חברו מרון. נגד עבדל-לוג' הוגש כתב אישום בהליך מהיר. חתימתו על המסמך והודאתו בתחנת המשטרה היוו בסיס לראיות נגדו. סנגורו, עו"ד גיגר, טען כי ההודאה של מרשו נגבתה שלא כדין תוך הפעלת לחץ. בנוסף טען הסניגור כי מרשו פעל מתוך הגנה עצמית וכי מרון קנטר אותו.
בית המשפט המחוזי בחיפה, הרכב השופטים יעקב אזולאי, שמעון אגרנט, ובנימין זאב הרצל רוזנצוייג (לימים בנימין זוהר), קיבלו חלקית בלבד את קו ההגנה של הסניגור, הם הרשיעו את עבדל-לוג' בעבירת הריגה וגזרו עליו 10 שנות מאסר. באותה תקופה עבירות הריגה ורצח היו אותן עבירות, אלא שבמקרה הזה בית המשפט החליט לא לגזור מאסר עולם על הנאשם.

השופט אגרנט, מחוזי חיפה

הנאשם כאמור ערער על פסק הדין לבית משפט העליון, והתיק הגיע אל השופטים שניאור חשין, יצחק אולשן והרב שמחה אסף. הסניגור חזר על הטענות לפגם בחקירת המשטרה והמשיך לטעון כי למרות שלא נגזר על מרשו מאסר עולם, בית משפט המחוזי החמיר עם מרשו.

מאחר והמשפט הישראלי היה בחיתוליו ולא היתה הלכה ופסיקה עברית, המשפט האנגלי היווה את הבסיס לקביעת שלושת השופטים. גם הסניגור גיגר הציג פסקי דין מהמשפט האנגלי כתקדימים וניסה לשכנע מדוע לשיטתו היה צריך לזכות את מרשו, טענת הקנטור.

שופטי בית משפט העליון, בשבתם בערעור הראשון בתולדות המדינה בתיק רצח, דחו את טענת הסניגור גיגר, ונימקו: "אם נבדוק עכשיו את הנסיבות אשר בהן ניתנה הודאתו של המערער למר אברמסקי ליד המחסום. גם לאור העיקרון אשר הונח ביסודם של התקדימים אשר הובאו על ידי מר גיגר, לא נוכל בשום פנים להסיק כי הודאה זו ניתנה מתוך לחץ על המערער להודות באשמת הריגה.

קרית אתא בתקופה ההיא (צילום: המוזאון העירוני לתולדות קריית אתא)

"מסקנה זו לא תיתכן מהטעם הפשוט שאותה שעה לא ידע מר אברמסקי כלל שאותו לילה נהרג מישהו או שיש למערער קשר כלשהו למעשה ההריגה או לאיזו עבירה אחרת שהיא… מסקנתנו היא אפוא שהודאתו של המערער ליד המחסום, שניתנה למר אברמסקי כתוצאה מהחקירה, ולו גם היה בחקירתו זו משום לחץ על המערער להסביר את תנועותיו במקום, הודאה זו ניתנה מתוך רצון חופשי של המערער. מכיוון שכך, והואיל ותשומת לבנו לא הופנתה ללחץ אחר על המערער למן אותה שעה ועד לזמן ההצהרה לקצין סבאג', אין לראות הצהרה זו כפסולה ובדין קיבל אותה בית המשפט שלמטה כהוכחה במשפט".

השופטים דחו גם את הטענה השנייה של הגנה עצמית: "בית המשפט שלמטה ניתח באופן יסודי ובצורה ממצה את כל ההוכחות שבמשפט ונתן את דעתו על כל האפשרויות, בהביאו בחשבון את דרך השכיבה, אפרקדן, שבה נמצאה הגופה של מרון למחרת ליל ההריגה, את צורת החתך העמוק בצווארו של הקרבן – חתך שהיה ללא פגימה; את סמיכות מיטותיהם של המערער ושל הקרבן בשעת מעשה; את טיב המכשיר שבו בוצע מעשה הפשע; את התנהגותו של המערער בעת החקירה, בהוציאו מן השיחים אשר בו נהרג הקרבן.
"בהביא בית המשפט בחשבון את כל המסיבות האלה, ובהסתמכו על עדות הרופא שבדק את הגופה למחרת ליל ההריגה, בא לידי מסקנה, כי אם גם היתה התגוששות בדבר השליטה על הסכין היה לפחות מעמד אחד, שבו יכול היה המערער אילו רצה בכך, להתחמק מהחדר ולא להמית את חברו. עברנו בתשומת לב על הרצאת הדברים ובדקנוה לאור ההוכחות ולא מצאנו שמסקנתו של בית המשפט שלמטה כי ההריגה לא באה לצורך הגנה עצמית בטעות יסודה. משום כך אין נימוק זה נראה בעינינו".

צילום נוסף של המושבה כפר עטה (צילום מהמוזאון העירוני לתולדות קריית אתא)

 

One Response

  1. ד"ר חיים שטנגר, עו"ד הגב

    מעניין. כפרח משפטים למדונו בפקולטה, אך ורק את התיק של ע"פ 1/48 פרדריק סילבסטר נ' מדינת ישראל. הא – ותו לא.

    תודה על העשרת הידע, בכלל והידע המשפטי-פרטני, בפרט

השארת תגובה

Comments icon

סמן כאן שאינך רובוט

נבנה על ידי אנגורה מדיה
דילוג לתוכן