יהודייה עם עוצמה

לפני מספר ימים הלכה לבית עולמה כבוד השופטת רות ביידר גינסבורג בגיל 87, היא היתה האשה אשר שברה כל תקרת זכוכית אפשרית – אשה, יהודייה, אמא ושופטת בית המשפט העליון של ארצות הברית.
ביידר גינסבורג נפטרה לאחר שנאבקה בעיקשות במספר סבבים של מחלה קשה, ולאחר שהיא שכלה את בעלה האהוב שנפטר אף הוא מחלה קשה מספר שנים לפניה, והותיר בה חלל עצום וגעגוע. חרף כל המשברים האישיים והבריאותיים היא המשיכה בעבודתה כבשגרה , ועל האשה הזו נכתב המשפט, "חיה חיים מלאים".

ביידר גינסבורג הייתה אייקון לפמיניזם, ליברליזם, אחווה ואהבת נשים. היא חרטה על דגלה מאבק למען נשים מוחלשות ונשים בכלל, הובילה לתיקונים בחוק ולתמורות משמעותיות בארצות הברית כולה בכל הנוגע למעמד נשים, הבאתן לקדמת הבמה והכרה בהן כשוות, בנות שוות.
ביידר גינסבורג גם הותירה אחריה שתי בנות משכילות, רשימת הישגים משפטיים וחברתיים מרשימים. בשנות השישים הבלתי נשכחות היא היתה אחת מתשע נשים יחידות מבין 500 גברים בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת הרוורד.

לביידר היה גם הומור שנודע למרחוק, אידשאי? היא היתה כחושה ונמוכה אבל היתה לה יראת כבוד שלא הותירה איש אדיש בהיכנסה לאולם בית המשפט או לכל חדר אחר. נשיאת העליון בישראל אסתר חיות ספדה לה במילותיה, "השופטת ביידר גינסבורג הייתה משפטנית פורצת דרך ומעוררת השראה".

אפרופו השראה, כשאני נכנסת למשרדי אני רואה לנגד עיני מיד תמונת קנבס שיצרתי מכתבה בעיתון "לאשה" אודותיי בשנת 2016, תחת הכותרת " עוצמה נשית".
אוקסימורון גמור דאז, התמונה לכתבה צולמה בימים הכי לא עוצמתיים שלי כאשה, תמונה זוהרת ורעננה כאשר עמוק בתוכי התחוללה סערה אישית. כשאני נזכרת בתקופה ההיא, תוך שאני מביטה לעבר התמונה, אני לפעמים מחייכת בסיפוק וגאווה, אבל לפעמים אני גם אומרת איזה סתומה, איזו ילדה תמימה הייתי פעם. כל כך 2016.

אז מה הקשר בין השופטת ביידר גינסבורג לבין כתבת התדמית שלי ב"לאשה"?
באותה תקופה הייתי בעיצומה של קריאת הביוגרפיה של רות ביידר גינסבורג אודות חייה, "במילותיי שלי", MY OWN WORDS, בדיוק הייתי בפרק על הנאום המרגש שנשאה כאשר מונתה לנשיאת בית משפט העליון בארצות הברית, שהשוויון בן המינים והגזעים היה נר לעיניה. הספר נחרט בזכרוני בשל עוצמתה, הנאום המרגש שנשאה, העובדה שהתגאתה בהיותה אשה, יהודייה, שופטת. הביקורת הנוקבת שהרשתה לעצמה למתוח על שופט בית משפט העליון השמרן אנטונין סקאליה, "לאנשים טובים מאוד יש רעיונות רעים מאוד".

עם השנים הצטלבו דרכיי עם נשים מוחלשות רבות במסגרת עבודתי ועיסוקיי בקטינים ונוער בסיכון ודיני משפחה.
זונות שהיו אמהות לתפארת;
נרקומניות שעברו גמילה וקיבלו לידיהן את ילדים וחייהן בחזרה;
גם כאלו שנפלו לסם ואיבדו את ילדיהן;
אימהות שילדיהן הוכרזו על ידי בית משפט כברי אימוץ והתחולל נס בעניינן;
לקוחות שעד היום יש להן הסכם איתי, להתקשר ולדווח כל ערב לאחר שנטלו את הטיפול התרופתי שלהן כתנאי ומתווה להשבת ילדיהן לחיקן.

לא אחת בדרכי המקצועית אני נזכרת בשופטת ביידר גינסבורג, באהבתה והערכתה לנשים, כשמנגד אני רואה לא אחת כיצד חברותיי למקצוע או לחיים עולבות אחת בשנייה, מקטינות אחת את השנייה, לא מפרגנות. גם לזה אפשר לקרוא מיזוגניה.
השופטת ביידר גינסבורג השאירה בידינו מורשת, נשים הן המין החזק, נשים אינן פחות טובות או מוכשרות או ראויות מגברים. אסיים במילותיה: "לפעמים כשאני נשאלת מתי תהיינה מספיק נשים בבית משפט העליון אני עונה כשתהיינה תשע נשים, אז אנשים נדהמים מהתשובה. אבל כשהיו תשעה גברים אף אחד אף פעם לא חשב, שזה מוזר".