עלילות זדורוב בבית המשפט העליון

רומן זדורוב

שש שעות הקדיש אתמול בית המשפט העליון לשמיעת סיכומי ההגנה והתביעה בערעורו של רומן זדורוב על הרשעתו ברצח הילדה תאיר ראדה, בתיק המתקרב לקו הסיום.

אחרי הדרמה של החודש האחרון, שבה התיר בית המשפט לסנגוריו של זדורוב להגיש חוות דעת נוספת של ראש המכון לרפואה משפטית באבו כביר, ד"ר חן קוגל – בעניין הסכין ששימשה את הרוצח – הפוקוס בדיון אתמול עבר למחלוקות אחרות בתיק.

כזכור, בעקבות חוות הדעת של ד"ר קוגל הודיעה הפרקליטות לפני ימים ספורים, כי תבקש להגיש כנגד חוות דעת חדשה של מומחה עולמי בתחום, ד"ר וורנר שפיץ – במידה והשופטים יקבעו כי סוגיית הסכין מהותית וכי עדותו החדשה של קוגל בעלת משקל. שופטי ההרכב בעליון – יורם דנציגר, יצחק עמית וצבי זילברטל – טרם החליטו בעניין, ונציגת התביעה, עו"ד תמר בורנשטיין, התייחסה לכך בדיון אתמול כשאמרה: "אני במצב של חוסר ודאות. בית המשפט השאיר לי סוגיה פתוחה. אם הסוגיה הזאת לא משמעותית, ננוח עם הדברים ולא צריך לעשות דבר”. לדבריה, מדובר ב"חוות דעת חדשה שלמעשה מתווכחת וחולקת על קביעות בית המשפט המחוזי, כל זאת מבלי שעברה חקירה (נגדית) ומבלי שהתאפשר לנו להתעמת כפי שהיה ראוי. מבלי לגרוע ממעמדו או מניסיונו של קוגל, הוא לא מומחה מטעם בית המשפט, וחוות דעתו צריכה לעבור מסננת…לכן רצינו גם אנחנו לבדוק את עמדתנו ופנינו למומחה בעל שם". עם זאת, עמדת המדינה היא שאין מדובר בסוגיה מכרעת למשפט: "הייתי מעדיפה לא להשתית את הטיעון שלי על כך. בכל זאת אנו לא יודעים מה היה הלהב, לא נתפס להב הסכין" (אשר שימשה לכאורה את זדורוב – ז"ק). לדברי התובעת, "אי אפשר לבדוק כל עניין בפני עצמו. זו טעות. חייבים לראות את המכלול והאם הדבר מעורר ספק סביר. הראינו שניתן לרכוש להבים משוננים גם עבור הסכין ששימשה את הנאשם".

עו"ד אלקנה ליסט	עו"ד אביגדור פלדמן

סוגיית העקבות

בהיעדר הכרעה בעניין הסכין, התמקדו סיכומי הצדדים אתמול בשני נושאים עיקריים – קבילות ההודאות של זדורוב, ושאלת טביעות הנעליים הזרות, שאינן שייכות לזדורוב ונמצאו בזירת הרצח, בתא השירותים בו נמצאה גופתה של ראדה.

הסנגור, עו"ד ד"ר אלקנה לייסט, טען כי "העקבות שנמצאו בתא מעוררות הרבה יותר מספק סביר באשמתו של זדורוב, והסיבה היחידה שבית המשפט המחוזי לא נתן לכך משקל משמעותי היא חוות דעתו של רפ"ק ירון שור" (איש המז"פ המשטרתי – ז"ק). לטענת ההגנה, עדות זו בלתי מהימנה, “קורסת לתוך עצמה" ואי אפשר להסתמך עליה. עו"ד לייסט מתח ביקורת קשה על שופטי המחוזי אשר לטענתו לא היו בקיאים בראיות, וכנגד "הכבוד המופלג" שהעניקו לעדי התביעה. כמו כן הוא טען כי הם נהגו "בצורה מאוד לא יפה ומכובדת" במומחים מטעמה של ההגנה ולא אפשרו להם לפרוס את טענותיהם באופן מקצועי והוגן. "היתה פעם שהפרקליטה שאלה את אחד מעדי ההגנה למה אתה מדבר כל כך הרבה, אתה נהנה להיות פה? אנחנו התנגדנו, ובמקום שבית המשפט ירגיע את הרוחות, בית המשפט התעקש לשמוע אם הוא נהנה פה. לי קראו (השופטים) אדון אלקנה בתיק הזה, ולא עו"ד לייסט”, קבל הסנגור.

באשר לסימני הנעל – הספק העיקרי לדברי עו"ד לייסט מתעורר בגלל שלוש טביעות שנמצאו בתא השירותים בו נרצחה הילדה – "על מושב האסלה, על מיכל ההדחה, וגבוה על הקיר המפריד בין התא השני לשלישי, וכולם מסכימים שהטביעות אינן מתאימות לנעליים שנעל זדורוב. הטביעות האלה שמסמנות מסלול יציאה מהתא… הן של הרוצח האמיתי”. עו"ד לייסט טען כי בית המשפט המחוזי "שינה את התייחסותו אל טביעות הנעל, כשבהכרעת הדין הראשונה אמר שיש דברים שלעולם לא נדע, ובהכרעת הדין השניה אמר שנדע גם נדע, ואלה (טביעות) המחלצים (של הגופה). אנחנו סבורים שאלה לא המחלצים, ובוודאי שיש ספק סביר בנוגע לכך”.

נציגת המדינה, עו"ד בורשטיין, הודתה בדבריה כי "אין לנו תשובות קסם” בנוגע לטביעות הנעל והסכימה ש"השאלה של טביעות הנעל הנוספות היא מטרידה. זו שאלה שמטרידה את החוקרים, את הפרקליטות ואת בית המשפט. היא נבחנה על יסוד חומר הראיות, ובית המשפט (המחוזי) לא התעלם מהשאלה. יש מסקנות בהכרעת הדין. בית המשפט השלים עם העובדה שאין מענה לשאלה הזו, לאור עוצמת יתר הראיות”. 

עו"ד בורשטיין ציינה כי "לא יכול להיות ספק" שחלק מטביעות הנעל שנמצאו בתא וגם טביעות שנמצאו על מכנסיה של ראדה היו אמנם מנעליו של זדורוב – כאשר לגבי הטביעות האחרות אמנם "יכול להיות ספק". היא הסבירה שנעשה ניסיון לקשור בין טביעות אלו לאנשים נוספים – אך החקירה בעניין זה לא העלתה תוצאות. "היה שם בלגאן גדול (בזירה), הגיעו מחפשים, מחלצים, שוטרים, אנשי רפואה”. 

עמיתה של בורנשטיין לצוות התביעה, עו"ד איתמר גלבפיש, השיב לנסיונו של עו"ד לייסט לערער את עדותם וקביעותיהם של מומחי התביעה, בכך ש"בית המשפט (המחוזי) שמע את המומחים לאורך ישיבות רבות. כמי שניסה לקרוא את הפרוטוקולים ולהבין אותם, גם בצירוף המצגות זה קשה עד בלתי אפשרי לעלות לרזולוציה שאליה הגיע בית המשפט. עיניי יצאו מחוריהן כדי להבין את אותם פסים (חתכים על הגופה – ז"ק) שבית המשפט נדרש להם… הענין של ערכאת הערעור קשה כפליים. קשה עד בלתי אפשרי להיכנס לנעלי הערכאה הדיונית שעשתה עבודה יסודית לעילא ולעילא, דברים שלא נועדו להיעשות כאן בבית המשפט העליון”.

עו"ד לייסט, לעומתו, תמה גם כיצד ייתכן שלא נמצאה על זדורוב ראיה ביולוגית כלשהי (די.אנ.איי) של הילדה.

זדורוב משחזר את הרצח

השחזור והמדובב

סוגיה נוספת שעמדה במוקד סיכומי הצדדים היא הודאותיו של זדורוב, בפני המדובב וחוקרי המשטרה וכן השחזור שאותו ביצע. עו"ד אביגדור פלדמן, השועל הוותיק בצוות ההגנה של זדורוב, הציג את הטיעונים בעניין זה. לדבריו, "התנועה המשולבת של המדובב והחוקרים הביאו את זדורוב בסופו של דבר להאמין באופן מלא או חלקי, שהוא אכן ביצע את הרצח, זו תופעה של הפנמת אשמה". עו"ד פלדמן טען כי התייחסותם הנחרצת של שופטי המחוזי  לעניין הודאותיו של זדורוב, דומה לאופן בו מומחים התייחסו בזמנים קדומים לניתוח רפואי "לפני שידעו שיש חיידקים באוויר ושהניתוח יכול להזדהם".

החוקרים פעלו לדבריו "בדרך הסוגסטיה" כדי לקבל הודאה מנאשם שלא רצה להודות. "הנאשם מתחיל בהכחשה מוחלטת של הרצח, ולאט לאט, בעיקר מול המדובב, הולך ומפנים אפשרות שהוא אכן הרוצח. פעולת ההפנמה של מה שאומרים לו מתפתחת ואוכלת ומכרסמת בנפשו, עד שהיא מקבלת מדי פעם מימדים של זיכרון, חצי זיכרון, זיכרון מעומעם, זיכרון מעורפל", אמר עו"ד פלדמן. "איך אפשר לחיות עם כאלה הודאות? עם אדם שמאמץ כל סיפור שמוצג בפניו?".

"תסתכלו על המערער, הוא אזרח זר, לא יהודי, בית המשפט טורח לציין את זה, ואני לא יודע למה", אמר עו"ד פלדמן. "הוא מספר שיש לו בעיות עם הוויזה ועם שהותו בארץ. מדובר באדם שמפוחד מהרשויות, והן אומרות לו 'אתה גמור מבחינתנו', אבל החוקר אזולאי אומר לו גם ש'השעון מתקתק וזה הזמן שלך לתת לנו נסיבות מקלות כי מחר הדלת נסגרת'. זדורוב מבין כמה דברים. אומרים לו שאם לא יודה, יש מספיק ראיות כביכול נגדו כדי להרשיעו ברצח ואולי גם באונס. המדובב אומר לו 'המצב שלך גרוע ועל הפנים'. מספר לו המדובב מה יקרה אם הוא יודה בהריגה, ואומר לו: 'אתה תחיה כמו מלך בבית הסוהר, תקבל 10 שנים ויורידו לך שליש ואשתך תוכל להיות איתך 24 שעות כל פעם', והחיים בבית הסוהר נראים בשלב הזה כמו וואלה, מקום שצריך לשאוף להיות. וכל הזמן מוצג בפניו השחור והלבן שאם לא תודה, יש ראיות, והחוקר אומר שזו ההזדמנות האחרונה, ושלאי הודאה יהיו תוצאות חמורות. החקירה מתמשכת שעות ארוכות, חקירה ומדובב וזה מספיק כדי להכניס אותו למציאות וירטואלית. מכלול הדברים הופך את ההודאה להודאה פסולה. הוא מבין שהוא צריך לתת הודאה כזו שתרצה את חוקריו, כזו שתתאים לעובדות, שתתקבל על ידם. ההנחה הברורה שלו היא שיש ראיות פורנזיות שכביכול מפלילות אותו ברצח. אומרים לו ש'יש טביעות אצבע בשירותים במקום שאמרת שלא היית בו'".

גם המניע הנטען לרצח, כאילו הילדה הרגיזה את זדורוב ועשתה לו פלאש-בק להתעללות שעבר בילדותו, הומצא ונקנה מהחוקרים – טוען הסנגור. "זה סיפור הזוי לחלוטין. הוא ראה את הילדה הזאת (תאיר ראדה), הוא ראה כביכול שהיא דומה לאותה ילדה אוקראינית שהתעללה בו, אני רק שואל איך הילדה הזאת ממוצא מזרחי דומה לאותה ילדה מאוקראינה… אין מניע. מה נשאר? חלל ריק. אנשים לא רוצחים ילדות קטנות ללא סיבה", אומר עו"ד פלדמן, ומציג עובדה נוספת המעוררת לכאורה תהייה: "הרצח ארע כנראה עד 13:45, ובשעה 14:00 רואה אותו מורה מכין לעצמו קפה בחדר המורים. לפני רבע שעה הוא עשה רצח מזעזע, שיסף את גרונה של ילדה, ובשעה 14:00 הוא כבר בחדר המורים שומע מוזיקה. מה פתאום הוא ילך לחדר המורים? הוא צריך להיות עסוק בשלב הזה בניקוי בגדים ונעליים".   

לדברי עו"ד פלדמן, משקל ההודאות של זדורוב עלה באופן משמעותי לאחר פסק הדין השני במחוזי, שבו התערער מעמדן המרשיע של טביעות הנעל, ולכן ההודאה הפסולה לשיטתו היא כעת מכריעה. "אנשים שחיים בשוליים, שאין להם ניסיון להתמודד עם הרשויות, שאין להם ניסיון חברתי או אינטליגנציה חברתית, הם המועדים להיפגע מסוגסטיה (כמו שנשתלה בראשו)", טען עו"ד פלדמן. לדבריו "למדובב הובטח סכום של 12 אלף שקל, ובעבר נקבע בפסיקה שהבטחת גמול למדובב אם יביא הודאה עשויה להיות פסולה".

עו"ד בורנשטיין השיבה לדבריו: “חברי מנסה לעשות פסיכואנאליזה ולהיכנס לראשו של המערער. אי אפשר להיכנס לראשו ולהתיימר להבין כל אמירה, כל משפט. זדורוב הוא דמות מתעתעת. הוא חידתי". התובעת הסכימה כי ההודאה בעניין המניע כוללת "סיפורים מוזרים ומתעתעים. הוא מוביל את החוקרים לפעמים לכיוונים חסרי משמעות, חסרי הקשר. הדברים אותם הוא מספר מצביעים על נפש לא פשוטה, על עולם אפל". יחד עם זאת, לדבריה "התיק התנהל בבית המשפט המחוזי במשך שנים. בית המשפט ראה את העדים. היתה לו הזדמנות להתרשם לעומק. הטענה שההודאה שקרית לא מתיישבת עם העובדה שהוא ידע לספר פרטים לגבי דרך ביצוע הרצח, פרטים מוכמנים שגם השוטרים בשחזור לא יודעו לגביהם" (לדברי התובעת נבחרו לשחזור חוקרים שלא הכירו את הזירה, כדי שלא יוכלו להכתים את ההליך – ז"ק).