ב-5 יוני 2025 נתפסו בחניון "רעים" שלוש משאיות וולוו ושני נגררים, ועליהם 204 ראשי צאן ו-39 עגלים, לפני שהוכנסו לרצועת עזה.
היחידה לאכיפה וחקירות (פיצו"ח) של משרד החקלאות תפסה את כלי הרכב ואת כל בעלי החיים, בטענה שהוברחו משטחי הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון לשטח ישראל ללא היתרי יבוא, והובילו בעלי חיים ללא הסמכה.
הכבשים והעגלים הוחזקו במשאיות שאינן ייעודיות להובלתם, במשך שעות ארוכות, ללא פיקוח, השגחה או מתן אמצעים בסיסיים, תחת השמש הקופחת ללא מזון ומים, ובכך עבר היבואן על הוראות פקודת מחלות בעלי חיים.
כל ראשי הצאן והעגלים הועברו בהוראת וטרינר לתחנת הסגר, והשופט תומר אורינוב מבית משפט השלום בבאר שבע הורה על חילוט בעלי החיים כרכוש המדינה, מאחר ש"עולה יסוד סביר להניח שבוצעו עבירות כלפי בעלי החיים".
בהמשך מכרה המדינה עצמה את הכבשים והעגלים.
בתוך כך, תושב עזה בשם אדהם שחיבר טען כי הוא בעל המשאיות שהובילו את בעלי החיים בדרכם לרצועה. גם המשאיות והנגררים נתפסו על ידי יחידת הפיצו"ח, בחשד כי שימשו אמצעי לביצוע עבירה על פקודת מחלות בעלי חיים.
הסוחר העזתי עתר בבקשה לשחרור כלי הרכב התפוסים וטען שרכש אותם בישראל על מנת להכניסם בתיאום לעזה.
משרד החקלאות השיב כי העסקה בוצעה בניגוד לחוק: "העברת כלי רכב לרצועת עזה אינה עסקת מכר רגילה, אלא מהווה יצוא טובין משטח ישראל… יצוא רכב מחייב הגשת רשימון יצוא לרשויות המכס וביצוע הליך של ביטול רישום הרכב במשרד התחבורה".
עם זאת, המדינה הודיעה כי לא תתנגד לשחרור המשאיות לבעלים הרשומים במשרד הרישוי, בכפוף לתשלום מלא של כל הוצאות המדינה. פירוש הדבר הוא שבעל הרכבים יישא בכל הוצאות התפיסה והאחסנה – גם של בעלי החיים וגם של כלי הרכב, ובכך ישפה את המדינה על הוצאות אלה.
משרד החקלאות הגיש לסוחר העזתי דרישה לתשלום בסך 1.6 מיליון שקל ופירט: הסכום ששילמה המדינה עבור האכלה, טיפולים והובלת בעלי החיים עומד על 2.2 מיליון שקל, והסכום ששולם על אחסנת המשאיות עומד על 88 אלף שקל.
מכך, המדינה מקזזת 672 אלף שקל שהרוויחה ממכירת הכבשים והעגלים. לאחר קיזוז ההכנסות, עתרה המדינה כאמור לחייב את הסוחר מעזה בכ-1.6 מיליון שקל כתנאי לשחרור המשאיות.
שופט בית משפט השלום בבאר שבע, אסיף גיל, קיבל את בקשת המדינה ואישר את החיוב בסך 1.6 מיליון שקל.
"התפיסה בוצעה כדין", אמר השופט, "מי שנוטל על עצמו הובלה של מאות בעלי חיים בניגוד לדין, נדרש להביא בחשבון את ההשלכות הצפויות של מעשיו, ובית המשפט רשאי להשית… את ההוצאות הסבירות הכרוכות בהעברתם, החזקתם וכלכלתם של בעלי החיים".
לאחר מתן ההחלטה, הסוחר מעזה החליף ייצוג, ושכר את עו"ד ראיס אבו סייף ועו"ד עמיר קמחי אשר הגישו ערר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.
עורכי הדין אבו סייף וקמחי העלו טענות שונות נגד מקור הסמכות לפעולה. עוד הם טענו, כי הוצאות הגרירה והאחסנה של המשאיות, כמו גם הוצאות החזקת בעלי החיים, כפי שאושרו על ידי בית המשפט, אינן הוצאות סבירות ומדובר בתעריף מופרז.
עורכי הדין אבו סייף וקמחי ערכו השוואה בין התעריפים שקבעה יחידת הפיצו"ח של משרד החקלאות, לתעריפים הקבועים בתקנות התעבורה.
עלות גרירת רכב מסחרי ב-30 ק"מ הראשונים לפי נוהל יחידת הפיצו"ח היא 1,770 שקל, לעומת 772 שקל בלבד לפי תקנות התעבורה.
עלות הגרירה לכל קילומטר נוסף לפי יחידת הפיצו"ח היא 36 שקל לעומת 10.5 שקל לפי תקנות התעבורה.
גם עלות האחסנה היומית שנדרשה עבור המשאיות היתה מופרזת. עורכי הדין הפנו לכך שהתעריפים שנקבעו בנוהל יחידת האכיפה, עולים בעשרות אחוזים על התעריפים בפקודת התעבורה ביחס לעלויות גרירה ואחסנה.
אתר חדשות פלילי >>
עורך דין צווארון לבן >>
עורכי הדין אבו סייף וקמחי טענו גם כי אין אין להטיל על הסוחר את הוצאות החזקת בעלי החיים והטיפול בהם, בתקופה לאחר שנקבע חילוטם לטובת המדינה, ולאחר שבית המשפט אישר את הפקעת הבעלות בהם.
הערר נקבע לפני השופט אלון גביזון בבית המשפט המחוזי. בסופו של דבר, לאור נימוקי הערר, המדינה "התקפלה" חלקית והודיעה לשופט על הסכמות עם העותר מעזה, לפיהן המשאיות והנגררים ישוחררו תמורת חיוב כספי נמוך יותר – 900 אלף שקל במקום 1.65 מיליון שקל כאמור.
