בית המשפט לענייני משפחה בחדרה יישם באופן אקטיבי את סמכויותיו והורה על היוון מזונות ומדור עתידיים לשנים ארוכות קדימה, תוך קיזוזם מחלקו של האב בתמורת דירת המגורים המשותפת. זאת, לאחר שהאב חדל לשלם מזונות, ניתק קשר עם ילדיו ונמלט לארה"ב.
ההחלטה ניתנה ב-3 בינואר 2026 על ידי השופט ירון אלטרזון, במסגרת הליך איזון משאבים ופירוק שיתוף בין בני זוג שנישאו בשנת 2006 ולהם שלושה ילדים.
בשנת 2021 גילתה האישה, כי בעלה מנהל מערכת יחסים אינטימית עם גבר. בעקבות הטלטלה, עזבה את הדירה עם הקטינים לאחר שהאב סירב להתפנות.
בהמשך, חדל לשלם את המשכנתא ויצר חוב פיגורים של כ-22,000 ₪. האישה נאלצה לשאת לבדה גם בחוב ארנונה בסך כ-23,000 ₪ ועד בית וכן בכלל הוצאות הקטינים.
ממאי 2024, חדל האב לחלוטין מזמני השהות עם ילדיו. בספטמבר אותה שנה יצא לארה"ב, תוך מצג שווא לביהמ"ש כי מדובר בביקור קצר. בפועל, חדל מתשלום מזונות וניתק קשר עם ההליך המשפטי.
במסגרת ההליך הרכושי, הורה בית המשפט על חלוקה לא שוויונית של הדירה: 60% לאישה ו-40% לאב מכוח סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון. האישה רכשה את חלקו של האב באמצעות כונס נכסים.
בבקשה שהגישה באמצעות עו"ד חגית ברינקר-ברק, עתרה לקיזוז שורת חובות מחלקו של המשיב: מזונות עבר, משכנתא, ארנונה, הוצאות רכב וכן הבטחת מזונות עתידיים.
תחנה סופית לסילוק מחלוקות
השופט אלטרזון חזר על ההלכה, שלפיה דירת מגורים היא "נכס משפחתי מובהק".
"דירת מגורים נחשבת כנכס משפחתי מובהק שהשיתוף בו מוליד שיתוף מיידי בחובות הקשורים אליה ישירות, כגון תשלום משכנתא, ארנונה וכד'", כתב השופט. "וכשאחד הצדדים נושא בחלק התשלום הנמצא באחריותו של הצד השני – הרי שהוא זכאי לקבלו בחזרה."
בהתאם לכך, הורה על קיזוז חובות משכנתא, ארנונה והוצאות נוספות מחלקו של האב.
השופט הדגיש כי במסגרת פירוק שיתוף ניתן לראות בזכות הקניינית של החייב בדירה מקור זמין ואפקטיבי לפירעון חוב מזונות, במיוחד כאשר החייב שוהה מחוץ לישראל והיכולת להיפרע ממנו בעתיד מוטלת בספק.
לדבריו, אין להשלים עם מצב שבו האב יקבל סכום משמעותי ממכירת הנכס בעוד ילדיו נותרים ללא מקור מחיה יציב.
החידוש המרכזי בהחלטה נעוץ בנכונות להוון מראש את דמי המזונות והמדור העתידיים של הקטינים – מעבר לשנתיים הקבועות בתקנה 34(א) לתקנות בית המשפט לענייני משפחה.
השופט אלטרזון קבע, כי בנסיבות חריגות של "סרבן תשלום מזונות ומפר צווים שיפוטיים סידרתי" אשר נמלט מהארץ, יש להבטיח את מלוא המזונות והמדור העתידיים עד הגיע הקטין הצעיר לגיל 21 (או סיום שירות צבאי חובה), תוך ניכוי אחוז מסוים בגין היוון.
"התנהלות המשיב מעידה כי הסיכויים שהוא ישלם מזונות ומדור אי פעם לילדיו קלושים מאוד", כתב. "בית המשפט אינו יכול להשלים עם מציאות שבה אב משתמט לחלוטין מדמי מזונות ומדור בשעה שהוא אמור לקבל את חלקו בפירוק השיתוף בדירה."
מידע וסיפורים נוספים – במדור לענייני משפחה >>
עורכי דין מומלצים לענייני משפחה >>
עוד הוסיף, כי יש למנוע מצב שבו החייב נוטל את כספי המכר ונעלם, תוך הותרת הקטינים ללא קורת גג וביטחון כלכלי.
מדובר למעשה בהפיכת הליך פירוק השיתוף ל"תחנה סופית" לסילוק כלל המחלוקות הכספיות ולא בהשארת האם לנהל בעתיד הליכי הוצאה לפועל מול חייב השוהה מעבר לים.
בית המשפט הורה לכונס הנכסים לקזז מחלקו של האב סכומים מצטברים משמעותיים, ובהם:
68,800 ₪ בגין אי תשלום משכנתא בתקופה שבה התגורר בדירה;
36,550 ₪ בגין מחצית המשכנתא ששולמה בידי האם;
78,386 ₪ חוב מזונות עבר;
23,500 ₪ בגין ארנונה וועד בית;
15,750 ₪ בגין מחצית שווי הרכב;
מחצית שכר טרחת כונס והוצאות הכינוס;
10,000 ₪ הוצאות משפט.
לעומת זאת, נדחתה בקשת האישה לקזז מחצית מפיצויים שקיבל הבעל ממקום עבודתו, לאחר שלא הוכחה כוונת שיתוף ספציפית. גם בקשת קיזוז בגין מטלטלין נדחתה בהיעדר תשתית ראייתית מספקת – תזכורת לכך שגם כאשר אחד הצדדים נעדר, חובת ההוכחה נותרת בעינה.
ההחלטה משקפת העדפה ברורה של עקרון טובת הילד והבטחת המדור על פני זכות הקניין הקלאסית של החייב, לקבל את חלקו בנכס במזומן.
באמצעות פרשנות מרחיבה לסעיף 6 לחוק יחסי ממון, בית המשפט קבע כי איזון משאבים אינו מהלך חשבונאי טכני בלבד, אלא כלי המאפשר התחשבות בנסיבות הכלכליות ובהגנה על קטינים, במיוחד כאשר אחד ההורים מתנער מחובותיו ונוטש את המדינה.
המסר ברור: הורה הבוחר להיעלם לא יוכל ליהנות מפרי פירוק השיתוף תוך הותרת ילדיו ללא ביטחון כלכלי.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
