ההחלטה נגד ההפלות יותר מורכבת מ"שופטים ימנים רשעים מתעללים בנשים מוחלשות"

שתף כתבה עם חברים

סטודנט במכללה האקדמית נתניה על בית המשפט בארה"ב שלא קבע כי אסור להפיל אלא שהזכות להפיל אינה מופיעה בחוקה, ולכן ההכרעה בנושא ההפלות צריכה להיקבע אצל המחוקק ולא בבית המשפט

היסטריה בטלוויזיה האמריקאית (צילום מסך NBC ניוז)

מאז פרסום ההחלטה של ביהמ"ש האמריקני הרשת כמרקחה: פרשנים מכריזים באולפנים על קץ הדמוקרטיה, צייצנים בכירים מציעים חלוקה מחודשת של העולם לליברלים ושמרנים (אמיתי, נשבע) וכמובן שפוליטיקאים מזהירים אותנו שבקרוב "הסמוטריצ'ים" יעשו אותו דבר אצלנו.
מכיוון שהנושא קצת יותר מורכב מ"שופטים ימנים רשעים מתעללים בנשים מוחלשות" אנסה להביא הסבר קצת יותר עמוק לעניין.

קצת רקע כללי:
בשונה מישראל, בארה"ב ישנה חוקה כתובה, מסמך בעל מעמד עליון לחוק שנוצר על ידי האבות המייסדים של אמריקה אי שם בסוף המאה ה-18 (המלצת קריאה חמה למיטבי לכת: כתבי הפדרליסט).
המשמעות היא שבמידה שישנו חוק שסותר את החוקה – ביהמ"ש יפסול את החוק.

ב-1973 ("עניין רו") קבע ביהמ"ש העליון שהזכות להליך הוגן שנקבעה בתיקון ה-14 לחוקה כוללת בתוכה גם את הזכות להפיל, פסיקה זו הורחבה ב-1992 ("עניין קייסי") ולבסוף נקבע שאסור למדינה למנוע מאישה לבצע הפלה במהלך החצי שנה הראשונה להריון.
פסק הדין שפורסם ביום שישי ביטל לגמרי את ההלכות שנקבעו ב"רו וב"קייסי". ביהמ״ש קבע שהזכות להפלה איננה קבועה בחוקה. לפיכך, כל מדינה רשאית לחוקק כרצונה את הרגולציה שהיא רוצה להטיל על הפלות.
כתוצאה מההחלטה, בחלק מהמדינות השמרניות בארה"ב יאסרו לחלוטין הפלות, גם אם ההריון נגרם כתוצאה מאונס וגם אם העובר אינו בריא.

הנצרות הקתולית מחמירה מאוד עם נושא ההפלות, הנושא הזה נמצא הלב הוויכוח הפוליטי באמריקה. לנו בישראל קשה להבין את האמוציות שעוררה ההחלטה בשנות ה-70 שקבעה שהפלה היא זכות חוקתית.
חשוב לשים לב, ביהמ"ש לא קבע שאסור להפיל, הוא קבע שהזכות להפיל אינה מופיעה בחוקה, ולכן ההכרעה בפולמוס סביב נושא ההפלות צריכה להיקבע אצל המחוקק ולא בבית המשפט.

ועכשיו כמה מסקנות שלי:
1. "על שופט טוב בראש ובראשונה להיות משרת החוק – ולא לאכוף את נטיותיו והעדפותיו האישיות ביחס לסוגיות שמועלות בפניו" (השופט סקאליה).
החוקים בחלק מהמדינות השמרניות הם נוראיים, ובכל זאת, ההחלטה של ביהמ"ש היא צודקת, היא צודקת מהסיבה הפשוטה שהזכות להפיל לא מופיעה בחוקה. אין זה תפקידו של השופט לפסוק על פי זכויות שאינן מופיעות בחוק, גם אם מבחינה ערכית הדבר נראה לו נכון. אני מניח ומקווה שתוך מספר שנים הפרלמנט יסדיר את העניין בחקיקה פדרלית שתחייב את כלל המדינות.

2. "אדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו" (שאול טשרניחובסקי).
יש ויכוח גדול באקדמיה ובציבור סביב תפקידו של השופט ומהם הכללים על פיהם הוא נדרש לפסוק, פסק הדין הזה הוא הוכחה ניצחת לכך ששופטים מביעים בהחלטותיהם את השקפות עולמם.
החלוקה בהחלטה האחרונה היא ברורה: כל השופטים שהיוו את דעת הרוב בפסק הדין הם שופטים בעלי השקפת עולם שמרנית-משפטית שמונו על ידי נשיא רפובליקני, השופטים שהתנגדו אלו שופטים בעלי השקפת עולם פרוגרסיבית שמונו על ידי נשיא דמוקרטי.
המסקנה היא פשוטה – שופטים הם בני אדם, וככל בני האדם גם השופט הוא יצור פוליטי. כששופט יושב בדין הוא מפרש את החוק ופוסק על פי תפיסות העולם שלו ולעיתים גם על פי ערכיו.
ולכן, ההיגיון אומר שהשופטים צריכים לייצג באופן מסוים את הדעה הרווחת בציבור. טוב תעשה מדינת ישראל אם תנהג כמו מרבית הדמוקרטיות בעולם ותיתן לנבחרי הציבור לבחור את שופטיה.

3. "את טעם הדמוקרטיה יש לבקש בתורת ההסכם והפשרה" (זאב ז׳בוטינסקי).
זמן קצר לאחר שהודלפה טיוטה של פסק הדין לתקשורת נעצר אזרח אמריקני כשהוא חמוש באקדח ומתכנן להתנקש באחד השופטים.
בתגובה להחלטה, השחקנית האמריקנית איימי שומר כינתה את האבות המייסדים של אמריקה "חבורת אנסים בעלי עבדים".
במו אוזניי שמעתי עורך דין ישראלי מכובד מכנה את שופטי ביהמ"ש העליון האמריקני מפגרים.
מוניקה לוינסקי השקיעה והצמידה לכל אחד מהשופטים בנפרד קללה עסיסית.
הרשת מלאה בעוד שלל פוסטים ואמירות של אנשי תקשורת אמריקאים וישראלי "שקוראים להפיכה".

לאורך כל ההיסטוריה מהפכות תמיד הובילו לדם וחורבן, הפיכת יריב פוליטי לאויב בשם סנטימנט של "מעלות טובות" גם היא תוביל לדם. זלזול במסורת הלאומית והשלטונית תמיד מוביל בסופו של דבר לאנרכיה.
לעיתים שינוי הוא נדרש, בטח ובטח בנושאים כמו זכויות אדם ויחסי הכוחות שבין האזרח לשלטון, אבל הגישה הקיצונית של "עולם ישן עד יסוד נחרימה" אינה פתרון, אלא בעיה בפני עצמה.
שינוי אמיתי יוצרים באמצעות רפורמה, עם כבוד למסורת ולא דריסה שלה, עם תוכן ודיון מעמיק ולא עם סיסמאות וציוצים בטוויטר.

גם לימין הישראלי יש מה ללמוד.
כל השופטים השמרנים בבית המשפט העליון האמריקני הגיעו מתוך תנועת סטודנטים שמטרתה היתה שינוי בבית המשפט, לא באמצעות זעקות שבר מבחוץ וגידוף שופטים, אלא באמצעות למידה מעמיקה.
לא עם D9, עם פטיש וגלימה.

הכותב הוא הראל זלביץ', סטודנט במכללה האקדמית נתניה

 

השארת תגובה
הירשם
להודיע ​​על
0 Comments
משוב מוטבע
הצג את כל ההערות