עו"ד חי בר אל: "כמה בודדים אנחנו אל מול השחיתות"

שתף כתבה עם חברים

יו"ר עמותת "עוגן" התומכת משפטית בחושפי שחיתות הוציא לאור את "גיבורים בעל כורחם", ספר אותו הוא מגדיר כסיכום ביניים שנותן טעימה ממה שעובר על חושפי שחיתויות, "הם החיסון. הם כדוריות הדם הלבנות שנלחמות בגורמים המזהמים". ראיון

"לא הגעתי למקצוע עריכת דין בשביל הכסף". עו"ד חי בר-אל (צילום: אורי בר-אל)

"משנת 2000 אני עוסק בהגנה על חושפי שחיתויות. ב-15 שנה האחרונות אני יו"ר עמותת 'עוגן' המגנה על חושפי שחיתות. כל פעם שנוסף סיפור שאני מטפל בו, אני מגלה שאני מופתע כל פעם מחדש מרמת היצירתיות, גם של המושחתים וגם של המתנכלים לחושפי השחיתות".
כך עו"ד חי בר-אל (49), שהוציא לאור את הספר "גיבורים בעל כורחם" (הוצאת ידיעות ספרים), המספר את אודיסאת התלאות של חושפי השחיתות בישראל, מהצד של מי שמייצג אותם.

עו"ד בר-אל על מספר על יצירת הספר ותכניו בתקופה בה הוא ממתין לבירור דינו שלו עצמו בעבירה של תאונת דרכים קטלנית בה היה מעורב, ואשר גורמת לו ייסורי נפש רבים עליהם הוא מבקש שלא לדבר, בטח לא לפני הכרעת הדין הצפויה להינתן בקרוב, "הכאב שלי מתגמד אלפי מונים מול כאב המשפחה השכולה", הוא מדגיש.

"אני מלמד באוניברסיטה את נושא חושפי השחיתות", הוא אומר ומבקש להתמקד בזה, "ואני רואה שגם הסטודנטים שלי כל פעם נדהמים, איך יכול להיות שקורים כאלה דברים. אנשים לא ממש יודעים על זה מספיק. כל פעם שאני שומע את התגובות לסיפורים, אני מבין שאין מספיק מודעות לעניין. אז אמרתי לעצמי, הסיפורים מאוד מאוד מעניינים. גם התהליך שעובר על חושפי השחיתויות ועלינו, כמי שמטפלים בחושפי השחיתויות, מאוד מעניין, אז למה שלא אכתוב על זה. ואז זה פשוט פרץ ממני". 

אפשר להגיד שהסיפור כתב את עצמו?
"ממש ככה. הצטברו מספיק סיפורים, וכל מה שנותר זה לכתוב אותם מהזווית של מי שמטפל ובמידה מסוימת רואה מבחוץ. אני לא החושף, אבל אני רואה מה עובר עליהם ומה הכשלים של המערכת. הספר בנוי מפרקים על הסיפורים של החושפים מזווית הראייה שלי, אבל בין לבין יש דברים שאני מדבר עליהם ברמה המערכתית. למשל, היחס של בתי דין לעבודה לחושפים, של מבקר המדינה, מה הדילמות שעומדות בפני חושף השחיתות.
"לפני יומיים-שלושה, לדוגמה, יצאה הוראה של נציבות שירות המדינה, שאסור לעובדים להקליט", מספר עו"ד בר-אל, "בשביל חושפי שחיתות, זאת מכת מחץ, כי בלי להקליט, הם לא יוכלו להוכיח את צדקתם. ולכן יש פרק בספר שדן אם להקליט או לא להקליט. מה הדילמות שעומדות בפני החושף. בין סיפור לסיפור שהם חושפים, יש פרקים מערכתיים, שבסופו של דבר, יחד עם הסיפורים והנקודות שאני מאיר, מתקבלת תמונה של המצב, נכון להיום, של הגנה על החושפים,  ומה כדאי וצריך לשנות".

איך בכלל הגעת אל חושפי השחיתות?
"הגעתי אליהם דרך מיה קוך, מי שהקימה את עמותת 'עוגן'. מיה קוך היתה חושפת שחיתות בתנובה בשנות ה-80. יש לה סיפור מאוד מעניין שגם עליו אני מספר בספר. היא למעשה חושפת השחיתות הראשונה בישראל. זה הגיע אצלה למצב שהמעסיק פנה לפסיכיאטר המחוזי, שיוציא לה צו אשפוז כפוי. והיא, בכוחותיה הדלים – כי היא היתה אישה לבדה – החליטה להילחם במושחתים ולהוציא את הצדק לאור, בעזרת עיתונאים ועורכי דין. אחרי הסיפור שלה, היא החליטה להקים עמותה ולהקדיש את חייה להגנה על חושפי שחיתויות. אני הגעתי אליה, במקרה, כעורך דין צעיר. היא היתה עדה באיזה תיק שניהלתי, סיפרה לי על העמותה, הציעה לי לעבוד בשביל העמותה, וסיפרה לי סיפורים של חושפי שחיתות. כך נשאבתי לתוך העבודה עם חושפי השחיתות. ברגע שנגמר תקציב העמותה, התחלתי לעבוד בהתנדבות וזה משך אותי, עד שזה נהיה חלק בלתי נפרד ממני". 

אתה רוצה להגיד לי שאתה רודף צדק?
"אפשר להגיד. לא הגעתי למקצוע עריכת דין בשביל הכסף. יש בדיחה שאומרת ש-99 אחוז מעורכי הדין מוציאים שם רע לכל השאר. יש לי בפירוש תחושת ייעוד ושליחות. להגן על החלש. להגן על מה שצודק. רוב הפעמים זה נגד מערכות מאוד מאוד גדולות. זאת תחושה כמו דוד נגד גוליית. דוד הקטן והאנדרדוג, מבקש לעשות משהו נכון, וכל המערכת הגולייתית הזאת קמה עליו לכלותו. דוד לא יכול לבד, ולכן אני שם".

ד"ר חן קוגל. טוויסט של הגורל

ספר לי על מקרה בולט של חושף שחיתות שהגנת עליו מול המערכת.
"אחד התיקים הראשונים שייצגתי, שנמשך שמונה שנים, היה של משה חזות, חושף שחיתות ברכבת ישראל. זה תיק שבמידה רבה עיצב את התפישה שלי איך לנהל תיקים של חושפי שחיתות. והעובדה שגם אם זה לוקח הרבה זמן, והדרך קשה מאוד ומלאת מכשולים, בסוף אפשר לנצח גם מערכות גדולות מאוד, עם תקציבים בלתי מוגבלים. זאת היתה מלחמת חורמה. נלחמנו לא רק שיקבל פיצוי, אלא גם שיחזור לעבוד ברכבת, שמונה שנים אחרי שהוא היה מחוץ למערכת. הוא חשף הרבה דברים, החל מפגיעה בחיי אדם ובעיות בטיחות קשות מאוד ברכבת ישראל, ועד מעילות כספיות. מה שקורה עם חושפי שחיתות הוא שלאורך השנים, אחרי שפיטרו אותם, והם מנהלים מאבק נגד המערכת שפיטרה אותם, המידע מעובדים אחרים – שלמדו את הלקח ולא מתלוננים כדי שגם הם לא יאבדו את מקום עבודתם – מגיע לאותו חושף וכך גם אליי. וכך, במהלך שמונה השנים שניהלנו את התיק נגד הרכבת, הצטברו עוד ועוד חשיפות של דברים איומים ונוראים, מסכנים חיי אדם, שאני שמח להגיד, שבזכות זה שהם נחשפו, הדברים טופלו ותוקנו".

אחד התיקים המפורסמים של עו"ד בר אל היה בייצוג של צ', הקצינה שהתלוננה בזמנו נגד ניצב רוני ריטמן וטלטלה את המשטרה. "לגבי פרשת ריטמן, הקדשתי לכך פרק בספר, שכן אני רואה לא מעט מהמשותף ביחס שמקבלים חושפי שחיתות וקורבנות הטרדה מינית. אם זה בעיסוק במניעים שלהם להתלונן, בהאשמת הקורבן, ובדרכים השונות שבו הארגון והמנהלים מתייחסים אליהם ומתנכלים להם. לקחתי על עצמי את המאבק של צ׳ כי חשבתי שכשהעניין מתרחש במשטרת ישראל, וכאשר מפכ"ל המשטרה מגבה דווקא את המטריד ולא את הקורבן, ומשתמש בכל הטריקים והשטיקים שאנחנו מכירים כנגד המתלוננת, יש בכך סכנה אמיתית למלחמה הכללית בהטרדות מיניות והיחס אל הפוגעים מחד והנפגעים מאידך. לדידי זה היה מאבק שלא להיכנס אליו – או להיכשל בו – משמעותו הייתה לחזור שנים רבות אחורה במאבק החשוב הזה, ולכך לא הייתי מוכן.
"אני שמח על המאבק, אני שמח שניצחנו בו, ולמרות המחיר שהוא גבה, הייתי נכנס אליו שוב ללא היסוס".

יש בספר עוד מקרה בולט של חושף שחיתות?
"כן. מדובר בד"ר חן קוגל, ראש המכון לרפואה משפטית הנוכחי, שהיה האיש הראשון שחשף שחיתות בתוך המערכת, והגיע לעמוד בראש אותה מערכת. הוא חשף בזמנו את השחיתות של פרופ' יהודה היס, שעמד בזמנו בראש המכון, בעניין של קצירת איברים ושמירת איברים במכון, בלי לדווח למשפחות. הוא גם חשף עדויות שקר של פרופ' היס בבית המשפט, כאילו הוא ביצע נתיחות, כשלמעשה המתמחים ביצעו את הנתיחות, והוא רק חתם עליהן. ד"ר חן קוגל עבר התנכלות קשה מאוד, כמו שעוברים חושפי שחיתות, ובסופו של דבר נאלץ לעזוב את מקום העבודה. קח בחשבון שבארץ יש רק מכון לרפואה משפטית אחד, כך שבעצם הקריירה המקצועית שלו, בעקבות העניין הזה, למעשה כמעט והגיעה לסופה. בסופו של דבר, בזכות טוויסט של הגורל, החליטו במשרד הבריאות שכדי לנקות שם את האורוות, ד"ר קוגל הוא זה שצריך לעמוד בראש המכון לרפואה משפטית. ואחרי הרבה שנים הוא הגיע לעמוד בראש המכון, שם הוא חשף שחיתויות של קודמו".

הייצוג של הקצינה צ', שטלטלה את המשטרה בפרשת גיא ניר

ברב המאבקים שלך הצלחת או נכשלת?
"השאלה היא איך אתה מגדיר הצלחה. העניין הוא הניצחון של החושף. כי אפילו אם החושף הצליח להרשיע ולהעיף את המושחת, נותרה השאלה אם הוא נפגע או לא מחשיפת השחיתות. גם אם הוא מצליח במאבק שלו, והמושחת בסופו של דבר מקבל את עונשו, יוצא מהארגון ואולי אפילו נשפט, זה עדין לא מפצה – אפילו לא במעט – על הסבל והנזק שנגרם לחושף עצמו. לכן קשה להגדיר את הניצחונות שלנו – אפילו בתיקים תקדימיים שאת פסקי הדין שלהם לומדים היום באוניברסיטה –  כהצלחות. אולי זאת הצלחה משפטית, גדולה אפילו, אבל עדיין אנחנו רחוקים  מאוד ממקום שבו החושף לא ניזק. ואת זה אני רוצה לשנות, כדי שתהיה הצלחה אישית גם לחושפים, כי עד היום, כמעט תמיד, הם ניזוקים. וגם אם הם מנצחים בבית משפט, הם נשארים עם הנזק". 

כלומר, הם הופכים לקורבנות.
"לגמרי. הם הופכים לקורבנות, כאשר כל מה שהם רצו זה לעשות טוב לחברה הישראלית. קח למשל עדי מדינה, שהם בהגדרה פושעים שהיו שותפים לפשע. שים לב איזה הטבות הם מקבלים כשהם מדווחים על פשעים שהם היו חלק מהם: הפחתה באישומים, כסף, זהות חדשה, חיים חדשים. על מה הם מקבלים טובות הנאה? על זה שהם מדווחים על פשעים שהם היו חלק מהם.
"תיקח את חושפי השחיתות, שהם לא חלק מהפשע, אבל הם מציעים, במירכאות, את אותה סחורה. גם הם מדווחים על פשעים, ודווקא הם ניזוקים. לא רק שהם לא מקבלים טובות הנאה, אלא ניזוקים. ההשוואה הזאת מקוממת, אבל זה המצב היום, וצריך לשנות את זה מהיסוד. בארצות הברית יש חוק שמפצה חושף שחיתות בהרבה מאוד כסף, ואם חושפי השחיתות חוסכים לממשל הפדרלי כסף, הם מקבלים 15 אחוז ממה שהם חסכו. כלומר, זה משתלם כלכלית לחשוף שחיתות. תחשוב על חושף שחיתות בארץ: איך הוא ימצא עבודה אחרי שהוא נזרק ממקום עבודה בבושת פנים? הוא הרי לא יקבל המלצה, ולא יעבור שום ראיון עבודה, כי הוא נתפס מראש כטרבל מייקר שעושה רעש במערכת. מנהלים לא אוהבים שעושים להם רעש במערכת, למרות שלטווח ארוך זה לטובת המערכת. זה משהו שאנחנו חייבים לשנות כחברה, גם ברמת התפיסה. לא רק ברמת ההגנה על החושף". 

אתה כותב בהקדמה לספר: "כעסתי על שומרי הסף המנומנמים והרגשתי על בשרי כמה בודדים אנחנו אל מול השחיתות". יכול לספר על מקרה שמדגים את האמירה הנ"ל.
"בדרך כלל אנחנו מדברים על תיקי חשיפת שחיתות של אחת מרשויות המדינה – משרד האוצר, משרד החינוך וכו' – שמתנכלים לחושף השחיתות, והרבה פעמים זה נגמר בפיטורים. אני צריך לייצג את המפוטר. מה אני עושה? אני צריך להגיש תביעה כנגד המעביד, ואז אני מגיע לבית המשפט, ומי מתייצב מולי כדי לייצג את המעביד, לצד המושחת שהחושף חשף? פרקליט מפרקליטות המדינה. ואז אני, יו"ר עמותה שעובד בהתנדבות, מוצא את עצמי נלחם נגד מדינת ישראל, כדי להגן על חושף שחיתות, שמדינת ישראל חושבת שהוא ראוי להגנה, אבל בפועל פועלת כנגדו. ואז אתה מרגיש שכולם נגדך, ואתה פועל נגד מדינת ישראל – שבעצם אתה רוצה עזור לה. אתה מרגיש שאתה בודד במערכה. אבל בסוף אין לנו ברירה אלא להילחם למען המדינה שלנו, אפילו אם אנחנו מרגישים שהיא מפריעה לנו להילחם בשבילה".

"אסור להיכנע לכוחות האפלים". עטיפת "גיבורים בעל כורחם" (עיצוב: סטודיו פיני חמו)

היו פעמים שכמעט הרמת ידיים אל מול מערכות העל נגדם נלחמת?
"היו לי כמה וכמה רגעים כאלה לאורך הקריירה. לפעמים בהחלט אפשר להתייאש ממה שקורה. ההצלחות, הלא מעטות, שלקחו הרבה מאוד זמן, ולא נשברנו בדרך – לא החושף ולא אני – לימדו אותי שהדרך אמנם ארוכה וקשה, אבל היא לא מלחמה בתחנות רוח, אלא חיונית והכרחית כדי לעשות את השינוי בחברה הישראלית". 

אחרי 20 שנה שאתה מגן על חושפי שחיתות, האם אנחנו מדינה מושחתת?
"פה אני אפתיע אותך. אני לא חושב שאפשר להגדיר את ישראל כמדינה מושחתת. זה לא שהמצב שלנו טוב. ממש לא. ראש ממשלה ונשיא המדינה ישבו בכלא. עכשיו עוד ראש ממשלה לשעבר עושה עסקת טיעון. השאלה היא האם זה אומר שהמדינה מושחתת מהראש, או שהמדינה מספיק חזקה כדי שגם אותם בעלי שררה ורמי דרג, לא יכולים לחמוק מלתת את הדין על שחיתות. אני חושב שזאת נקודה מאוד חזקה לטובת המדינה שלנו ולטובת שלטון החוק בה. עצם העובדה שהגענו למצב שבו גם ראש ממשלה, נשיא המדינה, רב ראשי ועוד ועוד, ישבו בבית סוהר ולא היו מורמים מעם, אומר שהמצב שלנו – בניגוד למדינות אחרות – הוא לא כל כך גרוע כמו שנדמה לנו.
"עצם חשיפת הפרשות היא הדרך לרפא את השחיתות", אומר עו"ד בר-אל, "לכן, בסיכומו של דבר, אני מאוד אופטימי. הספר 'גיבורים בעל כורחם' הוא סיכום ביניים שנותן טעימה על מה שעובר על חושפי שחיתויות. אני מקווה שהסיכום הזה יהיה חלק ממה שעוזר לנו לטפל בחושפי שחיתות, כדי להביא למודעות הציבור את חשיבות ההגנה עליהם. אסור להיכנע לכוחות האפלים. יש לנו מערכת משפט אחת, אנחנו חייבים לשמור עליה,  ואסור לנו לשפוך את המים יחד עם התינוק. ואת זה אומר לך מי שגורלו תלוי כרגע במערכת המשפט. אני אומר, לחשוף שחיתות זאת הגנה עצמית, וכשמדובר בהגנה עצמית, אין לנו ברירה. כי אם לא תחשוף, אתה כבר יכול לכרות קבר אחד, וזה לעצמך. כלומר, אנחנו חייבים לחשוף את השחיתות כדי להציל את עצמנו. אם השחיתות היא זיהום שפושט בגוף, אז חושפי השחיתות הם החיסון. הם כדוריות הדם הלבנות, שנלחמות בגורמים המזהמים. תחשוב שיש לך חושף שחיתות אחד, או שניים, או 30, או 100, או כמה אלפים טובים, או צבא שלם. זאת הדרך לטעמי להילחם בזיהום הזה שנקרא שחיתות".       

השארת תגובה
הירשם
להודיע ​​על
0 Comments
משוב מוטבע
הצג את כל ההערות