פרקליטות מחוז דרום (פלילי) הגישה ארבעה כתבי אישום נגד הורים מהפזורה הבדואית בנגב, אשר חיתנו את בנותיהן הקטינות בניגוד לחוק.
כתבי האישום הוגשו על ידי עו"ד נועה שוקר; נגד שלושה אבות בשלושה מקרים שונים, ובמקרה נוסף נגד אם ואב. לפי כתבי האישום, ההורים אישרו את נישואיהן של בנותיהן בגיל של כ-17 שנים (אחת הבנות בת 16 ותשעה חודשים), לעיתים עם אדם המבוגר מהן בשנים רבות. נטען כי על סמך הסכמת ההורים, בני הזוג פנו לבית הדין השרעי, שאשרר את הנישואין.
לפי החוק אסור לקטינים וקטינות שלא מלאו להם 18 שנים להינשא בלא היתר של בית המשפט לענייני משפחה – היתר שניתן לעיתים רחוקות ובנסיבות מיוחדות בלבד. החוק גם אוסר על הורים להשיא קטינים מתחת לגיל זה, ואוסר על כל אדם לערוך נישואין כאלו או לסייע בעריכתם.
לפי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, יש חשיבות באכיפת העבירה של נישואי קטינים, בשל הנזק הצפוי מהם לקטין או לקטינה, לילדיהם ולחיי המשפחה. כמו כן מצוין בהנחיה, כי העובדה שבאוכלוסיות מסוימות קיימת מסורת ממושכת של נישואי בוסר – אין בה כדי לרכך את חומרת העבירה.
הפרקליטות טוענת כי לצורך מיגור התופעה יש להרתיע את ההורים, התורמים תרומה מכרעת לביצוע העבירה, ומציינת את הנחיית פרקליט המדינה לפיה הליכים פליליים יינקטו, בראש ובראשונה כלפי מי שערך את הנישואין או סייע בעריכתם.
עוד התייחסה הפרקליטות להשלכות השליליות שיש לנישואי קטינים, לרבות הקושי לייחס החלטה אוטונומית מצד הקטין להיקשר בברית הנישואין, קיומה של אפשרות לכך שהנישואין נועדו לשרת תכליות זרות, וכן הקושי הכרוך בהתמודדות הקטינים עם המחויבות והאחריות שבניהול משפחה וגידול ילדים בגיל צעיר.
הפרקליטות הוסיפה וציינה כי בית המשפט העליון פסק בעבר כי "על החברה המאורגנת לשמור על הנערה, אשר, לעיתים קרובות, מטעמים קצרי טווח משלה ותחת לחץ הוריה, מבקשת להינשא והיא אינה בשלה לכך, לא מבחינה פיסית ולא מבחינה רגשית… גישה זו, המבקשת לקבוע גיל מינימום לנישואין, אינה מיוחדת לנו. היא מקובלת במרבית האומות בנות התרבות".
