כנס עו"ד משפחה אילת 2022: הגבולות הפרוצים של שיתוף הנכסים בחיים ובמוות

שתף כתבה עם חברים

הפאנל על החוק שמאפשר גמישות מצד אחד וחוסר ודאות מצד שני, אישה שירשה חלק מהונו של בעלה למרות שהוריש אותו בכלל לבנותיה, הפסיקה העקבית של בתי הדין הרבניים, והשופט נחשון פישר עם שיר ילדים ותהייה האם אין העדפה מגדרית, כאשר מי שזוכות לשיתוף ספציפי בנכס הן לרוב נשים

סיפור מהחיים. עו"ד לורי גלייזר (צילומים: פוסטה)

מעשה באישה שהיתה נשואה במשך 58 שנה עד לפטירת בעלה המיליונר, שבמותו התברר כי הוא הוריש לה רק מחצית מדירת המגורים המשותפת שלהם ועוד סכום כספי, סמלי יחסית.
בצוואתו ציין הבעל כי מאחר ומקור הרכוש הרב שצבר הינו בכספי ירושה של אביו, הוא מבקש כי יירשו את הרכוש הרב רק חמש בנותיהם מנישואיהם הממושכים.
הבנות של בני הזוג הלכו עם צוואת האב עד הסוף, הן סירבו להגיע להסכם הוגן יותר עם אימן אשר גדלה אותן כל השנים, והיו מוכנות להפריש עבורה 1,000 שקל לחודש בלבד, קצבה דלה מתוך המיליונים שהן ירשו.
זה היה סיפור הנושא בפתיחה של פאנל בנושא "הרחבת גבולות השיתוף הספציפי" (בגירושין, ירושות, צוואות וכו'), הציגה אותו מנחת הפאנל, עו"ד לורי גייזלר בשבת בבוקר של כנס אילת (8 ינואר).

עו"ד גייזלר סיפרה כי השופט ארז שני מבית המשפט לענייני משפחה שנדרש לתביעת האשה קבע שהאישה שותפה לחיים, אך לא לכספים.
ערעור שהגישה לבית משפט העליון עו"ד גייזלר התקבל, ובהמשך בית המשפט העליון אף אישר את הפסיקה שאפשרה שיתוף של האישה בנכסי הבעל המנוח.
מדובר במקרה הממחיש כיצד החוק מאפשר גמישות, ולצד זאת מעורר סערה וחוסר ודאות, מאחר שגם נכסים פרטיים של בני זוג – שאינם הדירה בה הם גרים או עסק ששניהם עובדים בו – עשויים להפוך ביום מן הימים למשותפים בעל כורחו של מי מהצדדים.

טענה של "שיתוף ספציפי" באה לידי ביטוי במקרים שבהם בן זוג, שעל זוגיותו חל הסדר איזון משאבים, טוען לכוונת שיתוף בנכסים שלכאורה חוק יחסי ממון אינו חל עליהם.
למשל: אישה שמבקשת להכליל במסת הנכסים המשותפים נכס "חיצוני" אשר נרכש על ידי הבעל טרם נישואיהם, ו/או נכס שהתקבל במתנה/ירושה אשר בדרך כלל אינו מהנכסים ברי האיזון.

היקף השיתוף נתון לשיקול דעת של בתי המשפט
בפן האקדמי, פרופ' איילת בלכר-פריגת הטילה ספק לגבי השאלה האם כדאי להמשיך בהלכת השיתוף הספציפי או להחליף אותה.
לדבריה, לא ניתן להתעלם מכך שמדובר בפיקציה, שהרי כאשר יש התנגשות בין הרצון והכוונה לשתף לבין הסתמכות והגנה על הצד החלש – צריך להחליט לטובת האחרונים.

עו"ד דני שרמן התייחס לדברים אלה: "הרמת להנחתה. הרצון הוא לעשות צדק, ויצירתיות נדרשת כשהשבלונה לא עובדת".
כדי להמחיש, עו"ד שרמן סקר מספר פסקי דין שהמשותף לכולם הוא אחד: היקף השיתוף נתון לשיקול הדעת של בתי המשפט.

עו"ד ליאת שקלרז-הורביץ ביקרה פסיקה המדגימה את הרחבת השיתוף הספציפי, שעניינה ערעור על ועדת ערר בנושא המיסוי, שם בית משפט העליון קבע כי יש שיתוף בנכסים למרות הסכם ממון.
שהרי לפי הדין, הכלל הוא שכל עוד בני זוג גרים ביחד דרך קבע רואים אותם כ"יחידה אחת" לצורך מס השבח ומס הרכישה.

פאנל מרתק, אך לא תרם ודאות כלשהי בסוגיה

"בתי הדין עושים יותר צדק מבתי המשפט"
הפער הגדול בפסיקה בין שופטי בתי המשפט לענייני משפחה יוצר חוסר וודאות משפטית, אולם הפער בין הערכאות השונות (בית המשפט לעומת בית הדין הרבני) גדול עוד יותר. מנקודת מבטו של עו"ד שאול דחבש, בתי הדין הרבניים מתנגדים להחלת השיתוף הספציפי ובצדק, שהרי אם השיתוף הספציפי כה חשוב – מדוע הוא לא נקבע בחוק במפורש?
"בג"ץ לא מתערב בשיקולי בתי הדין הרבניים, מה שאומר ששיתוף מלא לא יהיה אם אין רישום", אמר עו"ד דחבש, "בתי הדין אומרים מפורשות כי בכל הנוגע לפרשנות, הרי ששיקולי צדק והגינות גוברים על שיקולי חוק. בית המשפט האזרחי קובע באופן שרירותי שיתוף של 15 או 20 אחוז".

דבריו של עו"ד דחבש עוררו את הקהל ונראה כי המחשבה לפיה שופט "זורק מספרים כאילו מדובר בהגרלת לוטו" גורמת לאי נוחות בקרב עורכי הדין.
עו"ד דחבש הסביר: "אני חולק על הפסיקה שבודקת את זמן הנישואים ואת מספר הילדים. אם בדיני חוזים צריך גמירות דעת ומסוימות, מדוע לא להתייחס לנישואים רעועים? באשר לטענות כי בן/בת הזוג סייעו בשיפוץ הנכס, הרי שלא כל שיפוץ צריך להביא למסקנה שיש שיתוף. יש שיפוץ שנועד לרווחת המשפחה. מה פתאום שהפרמטרים לשיתוף ספציפי נקבעים רק על ידי בית המשפט ובית הדין צריך להתיישר? בתי הדין כפופים רק לבג"ץ, ובג"ץ לא אמר את דברו בנושא, גם לא בג"ץ 'הבוגדת' שהתייחס רק לשיקולים זרים".

"מה ירגיש איש שנתן לאשתו לא פרח אלא דירה?". השופט נחשון פישר

הבית המרחף 
עו"ד דחבש הדגים פסיקה עקבית של בתי הדין, לפיה במצב בו אדם בא עם קרקע ועליו נבנה בית, התוצאה תהיה אחת: הקרקע לעולם תישאר של הבעל. לפחות כאן יש ודאות.
עו"ד גייזלר פונה לשופט פישר, סגן נשיא בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון: "כשמגיע לקוח – אנו לא יכולים לומר בצורה ודאית מה יהיה. מה ראייתך העתידית לאור פסקי דין מהעבר?

כמו השופט גביזון בפאנל על ניכור הורי, גם השופט פישר בחר לצטט שיר מיתולוגי. והפעם: שירה של מרים ילן שטקליס "דני גיבור":
אמא אמרה לי: דני!
ילדי הוא גיבור ונבון
ילדי לא יבכה אף פעם
כפתי קטון

אינני בוכה אף פעם,
אינני תינוק בכיין
זה רק הדמעות, הדמעות הן בוכות
בוכות בעצמן

פרח נתתי לנורית
קטון ויפה וכחול
תפוח נתתי לנורית
נתתי הכל

נורית אכלה התפוח
הפרח זרקה בחצר
והלכה לה לשחק
עם ילד אחר

אינני בוכה אף פעם,
גיבור אני, לא בכיין
אך למה זה אמא, למה
בוכות הדמעות בעצמן

הקהל דקלם את מילות השיר עם השופט, שהתפנה להסביר: "בשיר יש ניסיון של ילד למצוא חן בעיני ילדה. הוא נתן לה פרח ותפוח, ונחל תחושות בגידה ואכזבה. אז מה ירגיש איש שנתן לאשתו לא פרח אלא דירה?".
השופט פישר מבין את עורכי הדין. הוא הרי הגיע לכס השיפוט לאחר שעסק בעריכת דין. כך למשל סיפר על אחד מלקוחותיו לשעבר, גבר שעבד קשה לפרנסת המשפחה. לאשתו היתה דירה והיא לא עבדה. כשהתגרשו נקבע שהדירה תישאר שלה בלבד.
לעומת זאת, אשתו זכתה לקבל מחצית מהזכויות שצבר, וערעורים שהוגשו לא שינו את התוצאה. השופט פישר תהה ועודנו תוהה: "האם באמת אין העדפה מגדרית? במקרה הפוך בו הבעל היה מביא את הדירה – האם היתה אותה תוצאה?". נראה, כי העוול שנעשה לאותו בעל תרם לא מעט למוטיבציה של בא כוחו להיות שופט.
בשלב הזה השופט פישר פנה לעו"ד דחבש: "יש בנו, השופטים, רצון לחתור לאמת ולעשות צדק. זו העבודה שלנו".

סיכום: הפאנל היה מרתק, אך לא תרם ודאות כלשהי בסוגיה. או כפי שסיכמה זאת עו"ד גייזלר: "תחום דיני הנפשות אינו שחור לבן. מאחורי כל תיק יש נשמה ולא יכולה להיות אחידות".

* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה

השארת תגובה
הירשם
להודיע ​​על
1 Comment
הוותיק ביותר
החדש ביותר הכי הרבה הצביעו
משוב מוטבע
הצג את כל ההערות