שנתיים אחרי הגשת כתב אישום נגד צחי, אלמוג ושליו גלאם, אב ושני בניו מנתניה, בגין רצח באדישות של ירין מסילתי, הפרקליטות חזרה בה מסעיף הרצח והסכימה לסיום התיק כמעט בלא כלום.
על פי ההסדר שנחתם מול עו"ד ג'קי סגרון, סנגורם של האב ושני בניו, האישום ברצח מסילתי ודקירתו בצוותא על ידי האב ושני הבנים – יימחק כלא היה, והם יורשעו בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות בלבד, כשעונשם ינוע בין שבעה לתשעה חודשי עבודות שירות – עונש מגוחך בהשוואה למאסר עולם, העונש אליו היו חשופים לפי כתב האישום המקורי.
היום (29 אוגוסט) שם למעשה בית משפט העליון חותמת סופית על ההסדר, כשדחה עתירה של אמו של הנרצח המנוח, מגי מסילתי, שעתרה לביטול הסדר הטיעון עם הנאשמים מחמת כשלים בשיקול הדעת של הפרקליטות ואי סבירות קיצונית. השופטים חאלד כבוב, יוסף אלרון ויחיאל כשר קבעו: אין עילה להתערבות בשיקול הדעת של הפרקליטות, לאור נסיבות התיק החריגות.
בין המנוח מסילתי למשפחת גלאם היה סכסוך ישן. בטרם מסילתי הגיע לביתם ונדקר למוות בספטמבר 21', הוא ניסה לרצוח לכאורה גם את אבי המשפחה צחי, וגם את הבן שליו, בשני אירועים בהפרש של חודש.
באירוע הראשון, מסילתי נעצר בחשד שהגיע ליד בית המשפחה, וירה לעבר צחי גלאם, בלי שפגע. לאחר האירוע הזה ירין מסילתי נעצר בחשד לנסיון רצח. הוא אמנם שוחרר, אך בית המשפט הוציא לו צו הרחקה מבית משפחת גלאם.
למרות זאת, הוא חזר לשם כעבור חודש, והפר את צו ההרחקה, כשהוא מצויד שוב באקדח. האב צחי, שני בניו, נשותיהם והילדים חגגו אותה עת יום הולדת לאחד מבני המשפחה.
מסילתי הגיע לבית על אופניים חשמליים סמוך לשמונה בערב, עם אקדח טעון בחמישה כדורים. הוא ירד מהאופניים, ניגש לשער הבית ודפק עליו. הבן שליו (22) פתח את השער, מלווה באחייניתו בת הארבע, מבלי לדעת מי עומד מאחורי החומה.
לפי כתב האישום שהוגש לפני שנתיים, מסילתי הפתיע את שליו ופתח באגרוף לפנים. לאחר מכן כיוון לעבר פניו של שליו, ממרחק קצר, את האקדח הטעון. אחד מבני המשפחה הגיב במהירות, הדף את מסילתי אל מחוץ לחצר וסגר את השער. בדיעבד, התברר, למסילתי היה מעצור בנשק, למזלם של בני משפחת גלאם.
על פי כתב האישום, לאחר שהדפו אותו החוצה, זינק עליו אבי המשפחה צחי גלאם, מעבר לחומה, והיכה את מסילתי, כששני בניו מצטרפים אליו ומכים אותו באמצעות חפצים, אגרופים ובעיטות בכל חלקי גופו.
הפרקליטות טענה כי בהמשך, האב והבנים או מי מהם המשיכו ודקרו את מסילתי בסכין בחמישה מקומות בגופו, וגרמו למותו של האיש שהגיע לביתם עם אקדח טעון. הסכין הושלכה לאחר מכן במקום לא ידוע.
הפרקליטות בחרה לייחס לשלושת הנאשמים עבירה של דקירה ורצח-בצוותא מתוך אדישות לתוצאות מעשיהם, על אף סיפור המעשה.
כבר בדיוני המעצר, בתחילת ההליכים בתיק, קבלה שופטת של בית המשפט המחוזי, אפרת פינק, טענות מרכזיות של עו"ד סגרון וקבעה כי בתיק חולשה ראייתית ניכרת. השופטת פינק קבעה בין היתר כי למעשה, רק בשל מעצור בנשק, לא הצליח מסילתי לירות בשליו בביתו. בעקבות זאת שליו הוא זה שהפך לנאשם ברצח מסילתי, ביחד עם אחיו ואביו, שהתנפלו עליו באקט של הגנה עצמית להדוף את הסכנה, וכל זאת אחרי שמסילתי כבר נחשד בירי על האב גם כמה שבועות לפני כן.
השופטת גם קבלה את טענת ההגנה כי מהראיות עולה שחמישה או שישה אנשים התנפלו על מסילתי, ולא הנאשמים בלבד, ואין אינדיקציה מי מכולם דקר את המנוח – אותן דקירות שגרמו למותו. בשל תמונת הראיות וחולשת האישום ברצח – השופטת פינק הורתה על שחרור שלושת הנאשמים למעצר בית (אחד עם איזוק אלקטרוני) כבר כמה שבועות אחרי הגשת כתב האישום.
אחר כך התיק הועבר להליך גישור בפני השופט חגי טרסי, שהמשיך והבהיר לפרקליטות את מצב הדברים. עו"ד סגרון, שייצג את האב ושני הבנים, טען כי אין שום אפשרות להאשים את שלושתם בעבירה של רצח בצוותא, משום שהדוקר היה אחד, לא ידוע מיהו – וכדי לייחס עבירה בצוותא לשלושה נאשמים, צריך להוכיח שהם פעלו במסגרת תוכנית עבריינית מגובשת מוקדמת לשם מטרה פסולה – וכאן הם פעלו ביחד במסגרת הגנה עצמית, להגן על עצמם מהמנוח, ואין שום ראיה שאחד מהם הוא זה שאחז בסכין.
לאור זאת בסיום הגישור, נחתם כאמור ההסדר לפיו לא יוטל על איש מהנאשמים מאסר בפועל, וזאת למרות שלאח שליו מאסר על תנאי של 7 חודשים מתיק קודם .
בדיון בבית המשפט העליון, העותרת, אמו של מסילתי המנוח באמצעות עורכת דינה, הצביעה על הפער העצום בין כתב האישום המקורי להסדר הטיעון, שאינו מייחס לאיש מהנאשמים את דקירת בנה, ודאי לא רצח (אלא רק תקיפה ומכות שלא גרמו למותו).
התובעת בתיק, עו"ד מורן טרבלסי הודתה כי הגשת כתב האישום בגין רצח נגד האב ובניו ממשפחת גלאם "לוותה בלבטים" מהתחלה. לדבריה החלטות שנתן בית המשפט בתיק המעצר, כאשר קיבל את טענות ההגנה, חידדו לפרקליטות את הקושי לייחס לנאשמים רצח בצוותא, כשלפחות חלקם פעלו בכוח כלפי המנוח במסגרת הגנה עצמית.
גם עו"ד סגרון שב על טענותיו כי "המנוח ניסה להרוג אותם, לא פעם אלא פעמיים, ורק באורח נס נמנע ממנו לבצע את זממו", ואין בחומר הראיות דבר הקושר מי מהנאשמים לדקירות שגרמו למותו בחצרם.
השופטים כבוב, אלרון וכשר קבלו את הניתוח הזה וכתבו: "בהתאם לתמונת הראיות, המנוח הגיע למקום תוך הפרה של צו ההרחקה, כשהוא מצויד באקדח טעון בכדורים… דומה כי קיים קושי ממשי לשלול את האפשרות שהנאשמים, או למצער חלק מהם, עשו את שעשו מתוך ניסיון כן להגן על עצמם".
השופטים כתבו: "ניתן להבין ללבה של האם, אשר את כְּאֵבה על לכת בנה בטרם עת, איש לא יוכל לרפא. מאמציה הכנים להביא להעמדה לדין של מי שלתפיסתה אשמים במות בנה – טבעיים. ברם, ישנם מצבים שבהם ידו של המשפט קצרה… ההחלטה להתקשר עם הנאשמים בהסדר הטיעון התקבלה על בסיס הערכת הראיות בתיק על-ידי גורמי האכיפה, ובכללם גורמים בכירים בפרקליטות המדינה. העותרת לא הצליחה להצביע על פגמים כלשהם שנפלו בהחלטה זו – והעתירה נדחית".
