מנכ"לית לשכת עורכי הדין, עו"ד אושרת תגר, הגישה תביעת לשון הרע על סך חצי מיליון שקל נגד יו"ר ועדת הביקורת בלשכה, עו"ד נור רסלאן. מנכ"לית הלשכה טוענת, כי יו"ר ועדת הביקורת פעלה בשירותו של יו"ר לשכת עורכי הדין, עמית בכר, כדי "לתפור לה תיק" של האשמות בדויות. לטענת תגר, רסלאן קידמה את הדחתה מתפקיד מנכ"לית הלשכה על רקע הסכסוך בין בכר לתגר.
כזכור, תגר פנתה לפני כחודש למבקר המדינה בבקשה לקבלת צו הגנה לחושפי שחיתויות.
לטענת תגר, לאחר שחשפה מינהל לא תקין של עמית בכר, אי סדרים בכספים ובמינויים ולאחר שדרשה לקיים בקרה עצמאית – ראש הלשכה פעל לשלול את כל סמכויותיה.
האשמותיה של מנכ"לית הלשכה נגד יו"ר ועדת הביקורת רסלאן הן חמורות במיוחד.
תגר טוענת כי עו"ד רסלאן, פעילה בכירה בלשכה ממחוז חיפה, ניצלה לכאורה את תפקידה בוועדת הביקורת כדי "לתפור לה תיק" מתוך מניעים זרים.
עו"ד רסלאן הגישה מועמדות לשיפוט ומועמדותה אמורה להיבחן בוועדה לבחירת שופטים. נציגת הלשכה בוועדה זו היא עו"ד יונית קלמנוביץ' המקורבת לבכר.
לטענת תגר, עו"ד רסלאן, בתפקידה כיו"ר ועדת הביקורת, פעלה כדי שלא תתבצע ביקורת על עו"ד קלמנוביץ בתפקידה הנוסף כמנכ"לית ההוצאה לאור של הלשכה. לדבריה, רסלאן פעלה לכוון את הביקורת כולה אל תגר, אשר שימשה כמנכ"לית ההוצאה לאור עד לפני שנה, לפני שמונתה כמנכ"לית הלשכה כולה.
תגר טוענת בתביעה, כי עו"ד רסלאן פעלה כך מתוך אינטרס אישי ומטעמי שוחד – לא פחות ולא יותר – על מנת לרצות את בכר וקלמנוביץ, שיפעלו לאישור מינוייה למשרת שיפוט.
שומרת סף?
בתביעה של תגר לבית משפט השלום בראשון לציון, באמצעות עו"ד מיכאל דבורין, נכתב: "תביעה זו עניינה בסיכול ממוקד תעסוקתי ומקצועי, אשר בוצע באבחת מקלדת על ידי עו"ד רסלאן, תוך שימוש ציני, מסוכן ונטול עכבות במעמדה הציבורי בלשכת עורכי הדין".
תגר טוענת כי יו"ר ועדת הביקורת אמורה לשמש כ"שומרת סף" ובמקום זאת, בחרה להפוך לכלי שרת בידי בכר וקלמנוביץ "בהיותה תלויה בהם לעתידה במשרת שיפוט, ורקחה עלילת דם מופרכת נגד התובעת, מנכ"לית הלשכה… זאת מטרה ברורה להביא לפיטורי המנכ"לית, ולקדם את ענייניה האישיים בוועדה לבחירת שופטים".
תגר מעידה על עצמה, כי "פעלה ללא דופי למען מנהל תקין והפכה לקורבן למסע רדיפה מתוכנן היטב רק בשל סירובה ליישר קו עם ההתנהלות הקלוקלת" של ראש הלשכה עמית בכר.
המנכ"לית מתארת בתביעה את השתלשלות הדברים מנקודת ראותה: לדבריה, בתחילה היו יחסיה עם בכר מצוינים – הוא הרי מי שמינה אותה לתפקיד רק לפני שנה וחודשיים, לאחר שהתרשם מהקדנציה הקודמת שאותה מילאה בהוצאה לאור. אולם, "ככל שתגר נחשפה לתרבות של מנהל לא תקין, העדפת מקורבים ושימוש לא תקין בכספי ציבור, ונדרשה לשתף פעולה עימה ולהוות חותמת גומי למעשים לא כשרים של ראש הלשכה ומקורביו, סר חינה מעל בכר והוא החל להתנכל לה".
לפני כחודשיים, לאחר שבכר מינה ועדת מנגנון שנטלה את סמכויותיה – תגר הגישה תלונה פנימית בלשכה נגד בכר בגין התעמרות. התלונה אמורה להתברר בפני נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה בדימוס רון שפירא, שמונה כבודק – עוד לפני פנייתה של תגר למבקר המדינה.
תגר טוענת, כי "התלונה לא עצרה את עו"ד בכר ואת ניסיונותיו למצוא דרכים יצירתיות להיפטר ממנה, כי בהיותה מורשית חתימה בלשכה, היא (תגר) נעמדה כחומה בצורה בפני גחמותיו הכספיות של בכר. נוכח זאת, הוא רתם לצורך כך זרועות שונות של מנגנון הלשכה, על מנת ש'המלחמה המלוכלכת' לא תיעשה על ידו באופן ישיר אלא בעקיפין".
לצורך כך, נטען בתביעה, מינה בכר כאמור ועדת מנגנון המורכבת מאנשי שלומו ובני בריתו הפוליטיים, אשר החלה ללחוץ על המנכ"לית בכל דרך ולהצר את צעדיה בלשכה, עד אשר תפרוש מרצונה.
במקביל לכך, טוענת תגר, החל כנגדה מסע מתוזמר בהובלת יו"ר הלשכה, אשר "פעל בשלל דרכים על מנת לייצר תלונות פיקטיביות של עובדים שונים כנגדה".
וכאן מגיעים לסכסוך הישיר של תגר מול עו"ד רסלאן: בתחילת 2026, אמורה היתה להיערך ביקורת חיצונית על ההוצאה לאור של הלשכה, כחלק מתוכנית עבודה של מבקר הלשכה רו"ח אמיר ויזל. מלכתחילה, נקבע כי הביקורת תעסוק גם בשנה האחרונה, שבה מנהלת את ההוצאה לאור עו"ד קלמנוביץ וגם בשלוש השנים הקודמות שבהן ניהלה אותה תגר עצמה.
ואולם, בינואר 2026, עם התפתחות הסכסוך בין מנכ"לית הלשכה תגר לבין עמית בכר, החליטה ועדת הביקורת בראשות עו"ד רסלאן, שהביקורת לא תעסוק כלל בתקופה שבה משמשת קלמנוביץ' כמנכ"לית החברה-הבת, אלא רק בתקופה שקדמה לה והיתה תחת תגר.
תגר, שבאותו שלב כבר היתה מסטכסכת עם בכר, הבינה לדבריה את "המניע מאחורי הביקורת הסלקטיבית" וביקשה לראות את פרוטוקול הישיבה. עו"ד רסלאן סירבה להעבירו והתרצתה (הפרוטוקול הועבר חלקי ומושחר) לאחר התערבות יועמ"שית הלשכה.
בהמשך לכך, עו"ד רסלאן פנתה בתלונה לוועדת המנגנון אשר מונתה על ידי בכר, מעל ראשה של תגר, לצורך ניהול הלשכה. עו"ד רסלאן טענה במכתב, כי תגר "הפעילה עליה לחצים אישיים שהותירו בה תחושות של פחד ואימה". בין היתר היא טענה, כי תגר רמזה לה שייפגעו שאיפותיה להתמנות כשופטת.
תגר טוענת בתביעתה, כי מדובר בטענות שקריות. לטענתה, עו"ד רסלאן הודתה בעצמה כי היא מצויה בניגוד עניינים. בהזדמנות קודמת, עו"ד רסלאן כתבה במייל: "אני מנועה מלקיים ביקורת בהוצאה לאור, מאחר שיונית (קלמנוביץ) חברה בוועדה לבחירת שופטים והגשתי מועמדות", אולם לאחר מכן, רסלאן פעלה לכאורה בניגוד לדברים שכתבה היא עצמה.
"עו"ד רסלאן הובילה החלטה כי מרבית הביקורת תעסוק בתקופת כהונתה של תגר ובכך מילטה את קלמנוביץ' מהבדיקה. במעשיה אלו היטיבה הנתבעת עם קלמנוביץ', שירתה אותה ואת הפטרון שלה, עו"ד בכר, ונתנה להם שוחד הלכה למעשה", כותבת תגר בתביעתה.
לטענתה, עו"ד רסלאן הדביקה לה אשמה של "שיבוש הביקורת" וכתבה אודותיה הכפשות, "בתזמון פלאי", שבועות ספורים לאחר שתגר עצמה חשפה אי-סדרים חמורים בלשכת עורכי הדין וביקשה את הגנת מבקר המדינה כחושפת שחיתות.
נטען כי "הנתבעת, יו"ר ועדת הביקורת מתוך מניעים זרים (אישיים) ופסולים, התנדבה לספק את ה'אקדח המעשן' המפוברק שנועד להכשיר את הדחתה של התובעת מתפקידה… ועלילת הכזב השיגה את מטרתה ההרסנית: מכתבה של הנתבעת שימש כבסיס בלעדי להחלטת ועדת מנגנון להמליץ על פיטורי התובעת תגר, אשר זומנה לשימוע בירור לפני פיטורין".
עו"ד נור רסלאן סירבה להתייחס וטענה בתגובה לפניית "פוסטה", כי טרם ראתה את התביעה ואינה יודעת על מה מדובר.
מעו"ד יונית קלמנוביץ טרם נמסרה תגובה.
