המחוזי על ההברחות לעזה: "אין סיוע לאויב, עמדת הפרקליטות מנוגדת לחוק"

שתף כתבה עם חברים

השופט המחוזי אלון גביזון קבע, כי אין ראיות לכאורה לעבירות בטחוניות נגד עשרת הנאשמים בהברחת סיגריות, שפעלו מטעמים של בצע כסף ולא אידיאולוגיה, הביקורת נוגעת להליך המעצר ואינה מחייבת בהליך העיקרי

השופט גביזון: הברחות בוצעו באמצעות רכב דודג' או טויוטה, שנכנס לרצועה ובמספר קרטונים שהכילו סיגריות" (פוסטה)

בית משפט המחוזי באר שבע קיבל את טענות הסנגורים של הנאשמים בהברחת סיגריות לרצועת עזה וקבע: אין ראיות לכאורה שהנאשמים ביצעו עבירות של סיוע לאויב או מימון טרור (4 מרס).
השופט אלון גביזון ביקר בחריפות את הפרקליטות וקבע, כי הגשת כתב האישום בגין סיוע לאויב ופעולה ברכוש למטרות טרור – מנוגדת גם להנחיות היועץ המשפטי וגם לפסיקת בתי המשפט.

עו"ד שרון נהרי מייצג שניים מהנאשמים המרכזיים בניהול ההברחות, האחים אלירן ואבי אלגרבלי מקרית גת וקרית אתא.
עו"ד רענן עמוסי מייצג את חייל המילואים אביאל בן דוד, הנאשם בקבלת שוחד כדי להבריח חלק מהסחורות.
יצוין, כי ההחלטה אינה נוגעת לנאשם בצלאל זיני, אחיו של ראש השב"כ ומפקדו של בן דוד במילואים, בעניינו יתקיים דיון נפרד.

הפרקליטות ביקשה להאריך עד תום ההליכים את מעצרם של 10 נאשמים וייחסה להם עבירות בטחוניות, בטענה שהם ידעו ברמה של "אפשרות קרובה לוודאי" כי מעשיהם עלולים לסייע לאויב במלחמתו נגד ישראל.

אתר חדשות פלילי >>
עורך דין צווארון לבן >>
עורך דין פשיעה כלכלית >>  

לטענת הפרקליטות, הגם שאף אחד מהנאשמים לא רצה לסייע או לממן פעילות של ארגון טרור –  די בכך שהם הבינו מה עלולה להיות התוצאה בסבירות גבוהה, כדי לגבש עבירה של סיוע לאויב ועבירה על חוק המאבק בטרור.
לפי הפרקליטות, הנאשמים ידעו זאת "לפי ניסיון החיים, כל בר דעת היה חושד כי הסחורות מגיעות לחמאס ומסייעות לו".

מנגד עו"ד נהרי, עו"ד עמוסי וסנגורים אחרים טענו, כי מדובר ב"זילות מוחלטת בעבירה" ובית משפט העליון קבע בהקשר זה פרשנות מצמצמת – רק מעשים בעלי חומרה קיצונית ייחשבו כסיוע לאויב בעת מלחמה.

video
play-sharp-fill
בסרטון: תיעוד הרכבים ובהם הסיגריות חוצים את הגבול לעזה (פוסטה)

הסנגורים טענו, "כאשר אין מדובר בהעברת אמל"ח או מסירת מידע לאויב, אין בתשתית כדי לבסס את העבירות הבטחוניות. המציאות בעזה אינה מוחלטת. ידוע שמלבד חמאס פועלים שם גם חמולות מקומיות ומשכך, ההנחה שכל סחורה שמוברחת לתוך רצועת עזה מגיעה בהכרח או בהסתברות גבוהה לידי החמאס, אינה נכונה".

השופט גביזון הסכים עם עמדה זו של ההגנה: "מעשי ההברחות חמורים, מלמדים על כשל ערכי והעמידו בסכנה מיותרת את חיילי צה"ל. על אף החומרה, אין במעשים כדי לקיים אחר יסודות העבירות הביטחוניות".

השופט מתח ביקורת קשה על הפרקליטות שביקשה לקבוע כללים חדשים: "הפרשנות החדשה אותה נותנת המבקשת לעבירות הבטחוניות עומדת בניגוד ללשון החוק, תכליתו והפסיקה הנוהגת…מעשי ההברחות אינם דומים למעשים שפורטו עד כה בפסיקה ואשר הוכרו כמעשים המהווים סיוע לאויב. גם אין מחלוקת כי חומרת המעשים שבענייננו נופלת בהרבה מחומרת המעשים שפורטו עד כה בפסיקה".

השופט הדגיש, "כעולה מהתשתית הראייתית, המשיבים פעלו עבור בצע כסף ואף המבקשת (הפרקליטות) עצמה לא מייחסת להם מניע אידיאולוגי, גם המבקשת אישרה כי אין בתשתית הראייתית כל אינדיקציה לקשר של מי מהמשיבים עם פעילי טרור".

השופט גביזון: "חוסר התאמה בולט בין חומרת עבירת הסיוע לאויב לבין המעשים שבענייננו" (לשכת עורכי הדין)

השופט הוסיף: "מבלי להקל ראש, מדובר בהברחות שבוצעו לרוב באמצעות רכב בודד, דודג' או טויוטה, שנכנס לרצועה ובמספר קרטונים שלרוב הכילו סיגריות, עבור בצע כסף. מדובר במעשים פסולים, אך בשים לב לאופיים ועוצמתם, אין עסקינן ב'מעשים שחומרתם מופלגת' או כאלה שפוגעים 'פגיעה ישירה בביטחון המדינה'".
לדבריו, "טענת המבקשת כי הפעילות שביצעו המשיבים 'משתלבת בפעילותו של האויב' מרחיקה לכת גם במציאות שלאחר ה-7 באוקטובר".

השופט ציין כי יש ממש בטענת הסנגורים, שהפרקליטות פעלה בניגוד להנחיית יועמ"ש –  הכוונה להנחיה קבועה בעבירות של "סיוע לאויב".
ההנחיה מציינת, כי שימוש בעבירה ייעשה רק "לאחר שהוכחה הכוונה לסייע לאויב… עבירה זו באה להתמודד עם תופעות חמורות של פגיעה מכוונות בביטחון המדינה ותושביה, ובגידה בה".

השופט ציין: "זאת ועוד, משהסחורות המפורטות בכתב האישום הונחו בתוך שטח הקו הצהוב שברצועת עזה ואשר נמצא בשליטה בטחונית של צה"ל (המהווה כ-50% משטח הרצועה), קיים קושי מהותי בהנחה של המבקשת כי המשיבים ידעו ברמה גבוהה של וודאות כי הסחורות יגיעו לידי חמאס".

מסקנת השופט גביזון חד משמעית: "ניכר כי קיים חוסר התאמה בולט בין חומרת עבירת הסיוע לאויב לבין המעשים שבענייננו… כדי להימנע מתוצאות לא הגיוניות… קיים הכרח בפרשנות מצמצמת של היסוד הנפשי".

עוד צויין: "מטרת כל אחד מהמשיבים היתה להרוויח כסף ואין לומר כי מעשי ההברחות לכאורה שבכתב האישום השתכללו כדי… מטרה לסייע, לקדם או לממן ביצוע של עבירת טרור חמורה".
לפיכך, לנאשמים מיוחסות גם עבירות כלכליות – מתן וקבלת שוחד, קבלת דבר במרמה, הלבנת הון, עבירות מס הכנסה.
בהקשר זה נקבע, כי יתקיים דיון נפרד בראיות לכאורה לעבירות הכלכליות, לפני שתתקבל החלטה האם ניתן לשחרר את הנאשמים או חלקם לחלופת מעצר.

יש לציין כי ביקורת השופט גביזון נוגעת רק להליך המעצר ואינה מחייבת את בית המשפט בהליך העיקרי – המשפט שצפוי לנאשמים (אשר יתקיים בפני הרכב אחר).
עם זאת, יש בהחלטה אינדיקציה ממשית לחולשת כתב האישום והראיות בעניין הבטחוני.

עו"ד שרון נהרי מסר בתגובה: "החלטת בית המשפט המחוזי מדברת בעד עצמה. אנו שמחים שבית המשפט קיבל את טענות ההגנה וקבע כי אין ראיות לכאורה לעבירות של סיוע לאויב או מימון טרור. מדובר בהאשמות מן החמורות שבספר החוקים, ולכן נדרש בסיס ראייתי מוצק, וכזה פשוט לא היה כאן".

עו"ד רענן עמוסי מסר: ״מברכים על החלטת בית המשפט המחוזי, אשר עיין בחומרי הראיות והגיע למסקנה המתבקשת. לא היה כל בסיס לאישום החמור של סיוע לאויב במלחמה.
כפי שטענו לכל אורך הדרך, מדובר בניפוח מלאכותי של כתב האישום. החלטת בית המשפט מדברת בעד עצמה ומחזירה את התיק לממדיו הריאליים, תוך הבהרה כי מערכת המשפט אינה מקום להכרעות המושפעות משיקולים זרים אלא מעובדות בלבד״.

השארת תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *