ברביעי ליולי השנה הוגש לשר המשפטים דו"ח של הצוות הבינמשרדי בראשותה של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד עמית מררי, לבחינת חלופות לעונש המאסר.
הצוות, שכולל נציגים מהפרקליטות, המשטרה, סנגוריה ציבורית, משרד הרווחה, משרד האוצר, שירות בתי הסוהר, רשות לשיקום האסיר ונציג אקדמיה, הוקם בעקבות החלטת ממשלה ל"ייעול מדיניות הענישה ושיקום האסירים בישראל". החלטת הממשלה התקבלה על בסיס הממצאים המטלטלים של ועדת השופטת דליה דורנר משנת 2015 אשר בחנה את מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים, והגיעה למסקנות הממליצות על חלופות למדיניות הענישה והכליאה הנהוגות – מאז ועד היום.
נשפט למאסר בית
אחת ההמלצות המעניינות בדו"ח החדש של ועדת מררי הינה עיגון בחקיקה של "עונש משמורת בקהילה" (מש"ק) או בשמו השני "מאסר בית", מדובר בהליך הנהוג כבר במדינות כמו אנגליה, הולנד, בלגיה, ארה"ב צרפת וקנדה.
המשמעות של מאסר בית הינה חובת שהות בבית במשך רוב שהות היממה, תחת פיקוח אלקטרוני, במקביל להשתתפות של המפוקח במסגרות טיפוליות משקמות כמו פגישות בשירות המבחן ומסגרות טיפוליות אחרות, יציאה לעבודה בשירות הציבור (של"צ) ובמקרים מסוימים אף יציאה של המפוקח לעבודה בשכר, באישור בית המשפט.
לפי ההמלצות החדשות, מאסר הבית יהווה אמצעי לענישה לנאשמים שלא נשקפת מהם מסוכנות גבוהה, שביצעו עבירות ברמת חומרה נמוכה עד בינונית, שבגינן נגזרים כיום עונשי מאסר בפועל לתקופות של עד שנה.
לצד היתרונות הטבעיים לכאורה של המאסר בית המוצע, העונש במתכונתו החדשה עלול להפוך לחלופה לעונשים אחרים, לאו דווקא לעונשי מאסר בפועל, מה שעשוי לפגוע בנאשמים ולהחמיר בענישה. למשל, עונשים של מאסר בית יחליפו עונשים הנהוגים כיום כמו עבודות שירות ואפילו מאסרים על תנאי.
על מנת לא ליצור החמרה בענישה שתוביל לשלילת חירות שלא לצורך, יש לכונן מדרג בענישה:
1. מאסר על תנאי
2. מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות
3. מאסר בית
כדי לכונן זאת יש לקבוע הנחיה לפיה בתי המשפט יורו כי מאסר לתקופה שאינה עולה על שנה, רק אם לא נקבע לעבודות שירות, הוא יינשא במאסר בית. זו היתה גם דעת נציגי הסניגוריה הציבורית בצוות הבין משרדי.
רצף טיפולי, עאלק
ישנן יוזמות ברוכות נוספות למשל ההמלצות ל"חיזוק הרצף הטיפולי בין גופי הטיפול" אשר עוברות כחוט השני לכל אורך הדו"ח, אולם שאלת היישום שלהן אינה מובהרת עד תום.
לפי רעיון הרצף הטיפולי, מחברי הדו"ח ממליצים ליצור ממשקי עבודה הדוקים בין גורמי הטיפול בשירות המבחן, בשב"ס, וברשות לשיקום האסיר, כך שיהיה רצף טיפולי המשכי מובנה ואורגני ממש לגבי נאשם, החל משלב מעצרו שחרורו בערובה ומאסרו ועד לאחר שחרורו מן המאסר וחזרתו לקהילה.
עוד בהקשר זה, המלצה מעשית לקידום פיילוט "הליך שיקום מהכלא אל הקהילה", שבמסגרתו תוקם בבתי סוהר מסוימים ועדה משותפת לשב"ס ולרשות שיקום האסיר אשר תגבש תוכנית טיפולית מותאמת לאסיר מבעוד מועד ותלווה את האסיר לכל אורך התהליך עד שחרורו ואף אחריו.
כאמור, יוזמות מבורכות אשר נועדו לשיקום ותיקון אסירים, אולם לא ברור כיצד יתמודדו הרשויות עם העומס שתוכניות מהסוג הזה מטילות על מערכות הרלוונטיות אשר אינן מצליחות להתמודד עם העומס המוטל עליהן כיום. זאת בלשון המעטה, משום שמערכות טיפול ושיקום רבות בשב"ס ובקהילה אינן מתפקדות כלל.
רק לאחרונה, ב-18 מאי פורסם דו"ח מבקר המדינה אשר העלה תמונת מצב מדאיגה לפיה עשרות אלפי אסירים שוחררו מבתי הסוהר ללא כל טיפול או פיקוח.
מעבר לכך, לאחר בחינת תוכנית העבודה של הרשות לשיקום האסיר התגלה כי הרשות לא עמדה ביעדים רבים שהוגדרו לה בשנים 2017 עד 2018, והמצב רק הולך ומחמיר מאז, לנוכח המחסור החמור במשאבים וסדר העדיפויות של הגורמים הרלוונטים במשרד לבטחון פנים הממונה על שב"ס ובמשרד הרווחה והרשויות המקומיות הממונות על הטיפול בקהילה.
אם לא די בכך, על אף שבשנת 2012 נקבעה על ידי המחוקק החובה להסדרת שיקום לאסירים, דו"ח המבקר העלה כי טרם הותקנו התקנות הנדרשות למטרה חשובה זו, מה שפוגע ביכולת ליישם את המדיניות שנקבעה. במיוחד הדברים תקפים לגבי ממשקי העבודה בין שב"ס לבין הרשות שליקום האסיר (רש"א), עלה כי רק פחות ממחצית מהאסירים שהשתחררו על ידי היחידה הייעודית בשב"ס בשחרור מוקדם הופנו או פנו בעצמם לקבלת טיפול ברש"א.
צדק מאחה
אחד מהעקרונות החדשניים של טיפול ושיקום עבריינים, בכלא ובקהילה, מתייחס להליכי צדק מאחה, חיבור בין נפגע העבירה לפוגע שעשוי להיות לו תועלת ממשית בתהליך לקיחת האחריות על ידי הפוגע, ולסייע בכך במניעת עבריינות חוזרת. לצד האפשרות לסייע באיחוי הפגיעה ובהחזרת תחושת שליטה של נפגע העבירה על חייו, ממליץ הצוות לבחון אפשרות לשילוב הליכי צדק מאחה בשלבים שונים של ההליך הפלילי, ואף בתקופת ריצוי המאסר או לאחריו, ולהרחיב את פעילותם של הגורמים העוסקים בכך היום, ואת מעורבותו של בית המשפט בקידום הליכים אלה.
ים של קציני מבחן
המלצה נוספת של הצוות הבינמשרדי נוגעת לחלופות המעצר.
נטען בה, שכדי להימנע מכליאה שאינה הכרחית בשלב המעצר יש להבטיח היצע מספק של חלופות מעצר באחריות שירות המבחן אשר יתאימו לצרכיהם של עצורים שאינם מתאימים להשתלב במסגרות קיימות – כאלה אשר אין להם משפחה וסביבה תומכת או כאלה שבית המשפט פסל את המפקחים שלהם.
החלופות המדוברות הן מטבע הדברים הוסטלים ציבוריים, מהסוג שמשרד הרווחה רק סוגר וסוגר, או הוסטלים פרטיים במתכונת מעוררת המחלוקת של הפרטת שירותי כליאה ורווחה ציבוריים. בהקשר הזה מציע הצוות פיקוח מוגבר של שירות המבחן על חלופות בניהול פרטי.
שוב, לא ברור כיצד שירות המבחן יצליח לתפעל את היוזמות הברוכות שמייחסים לו ומזכירות מדינות רווחה בצפון אירופה או בריטניה הגדולה. רק לאחרונה שלחה מנהלת שירות המבחן מכתב בהול לממונים עליה במשרדי הממשלה לפיו מאות עצורים נותרים כלואים ללא בחינת חלופת מעצר, ושילובם בהליכי שיקום מתעכב לנוכח המחסור החמור בתקנים לקציני מבחן.
אשר על כן, מאוד נהניתי מקריאת הדו"ח על הרעיונות הנאורים שנדונו בו, אבל בכל הכבוד הראוי הם מתאימים לעולם אוטופי, ולא למדינת ישראל המתפרקת מנכסיה החברתיים. את הבעיות שנדונו בדו"ח של הצוות הבינמשרדי יש להתחיל לפתור מהשורש, כל משרד והשר הממונה עליו, אלה הגורמים החייבים להצהיר על האחריות שלהם, שהיא תקציבית בעיקרה. אולי מהסיבה הזו, המתווה התקציבי כמעט ולא נדון בדו"ח, מה שעשוי ללמד כי מדובר בעוד דו"ח של ועדה שמסקנותיה יעלו אבק במשרדי המשפטים, הרווחה ובטחון הפנים, כמעט כמו דו"ח דורנר.
הכותבת עו"ד סתיו הלפרין היא מנויה באינדקס עורכי הדין של אתר "פוסטה"
