בית המשפט לתעבורה בתל אביב זיכה את תושב רמת השרון מעבירה של גרימת מוות ברשלנות.
לפי כתב האישום, ב-15 בפברואר 2016 נסע הנאשם בכביש איילון – בעל חמישה נתיבים – ממחלף השלום ועד מחלף ארלזורוב, בזמן שהכביש היה פקוק. לפי האישום, בנתיב השמאלי ביותר קיים קו הפרדה רצוף ומשמאל לו מצוי שטח הפרדה ברוחב של כשלושה מטרים, בין קו ההפרדה לבין מעקה בטון.
עוד נטען, כי הנאשם לא הבחין שבאותו זמן נהג בשטח קו ההפרדה רוכב אופנוע. לפי האישום, הוא סטה שמאלה בחדות עם מכוניתו לתוך השוליים וחסם את דרכו של רוכב האופנוע, שפגע ברכב, נהדף לכיוון מעקה הביטחון ונהרג.
הנאשם, באמצעות עו"ד מיכל קפלן מהסניגוריה הציבורית, כפר באחריותו לתאונה. עו"ד קפלן טענה כי מרשה לא סטה לנתיב השמאלי, וגם הוא כן – לא יכול היה לראות את האופנוע מאחר שהרוכב המנוח נהג ב-100 קמ"ש, מהירות גבוהה יחסית לפקק תנועה. כמו כן טענה הסנגורית כי במידה וטענת הפרקליטות לפיה הנאשם סטה בחדות שמאלה היתה נכונה, ניתן היה לאתר נזק בדופן השמאלית הקדמית של הרכב, אלא שבפועל החלק האחורי נפגע ולא הקדמי.
סגן נשיא בית המשפט לתעבורה, השופט עופר נהרי, החליט לזכות את הנאשם מחמת הספק, בנימוק שלא הוכח מעבר לכל ספק סביר שהנאשם אכן סטה שמאלה עם מכוניתו לשוליים, וכי גם אם היה מוכח שכך, לא בטוח שהסטייה היא שהיוותה את הגורם להתנגשות. זאת ועוד, השופט ציין כי לא הוכח שהנהג היה צריך להבחין ברוכב האופנוע שיתכן והוסתר על ידי רכבים אחרים.
"אף לו היה מוכח ברמה הנדרשת כי הנאשם סטה שמאלה לתוך שטח ההפרדה וככל שסטה, אזי בכל הכבוד, התנהלותו של המנוח עם האופנוע במיקום זה, עצם התנועה שם בשטח ההפרדה ולא בנתיב הנסיעה הלגיטימי ובשילוב עם מהירות אשר לחלוטין הותאמה על פניה לנסיבות (100 עד 120 קמ"ש לצד תנועה מזדחלת) יש בה כדי הקיצוניות המביאה לכדי ניתוק קשר סיבתי משפטי בין דרך נהיגת הנאשם לבין התוצאה".
השופט ציין גם קשיים ראייתיים שעלו בתיק, כגון עדות בוחן התנועה, ממנה עלה כי סימן הבלימה על הכביש יתכן ששייך לאופנועים אחרים ולא לאופנוע של המנוח. זאת ועוד, המשטרה לא ערכה ניסוי בלימה – דבר שלדברי השופט זכה בצדק לביקורת מצד ההגנה.
עו"ד קפלן מסרה בתגובה: "צר לנו על אובדן חיי אדם. יחד עם זאת לא ניתן להתעלם מהעובדה כי הרוכב המנוח הכניס עצמו לסיטואציה מסוכנת בה הימר על חייו כאשר נסע במהירות מופרזת על השול השמאלי".
