כנס עו"ד משפחה באילת 2022: אפס סובלנות כלפי חטיפת ילדים

שתף כתבה עם חברים

השופטת איריס אילוטוביץ' סגל על הרגע הקשה בתיק חטיפת הילד איתן בירן, ועל חטיפות באופן כללי: "לילד יש זכויות, והוא אינו חפץ שניתן לחטוף או להעבירו מקום מגורים רק כי הורה חושב שטובתו לגור עמו"

השופטת איריס אילוטוביץ' סגל (צילומים: פוסטה)

בתי המשפט לענייני משפחה נתקלים בסוגיות מורכבות, אך דווקא הפסיקה לפי אמנת האג מאוד ברורה: בית המשפט אינו מוסמך לדון במשמורת עצמה, אלא להכריע אם להשיב את הילד למדינה שממנה הגיע; בסוגייה זו לרוב לא שומעים את עמדת הילד.

בצהרי יום שישי האחרון התקיים פאנל שכותרתו: "אמנת האג – חידושים ועדכונים". הפאנל היה מרתק בעיקר לנוכח העובדה שהתקיים על רקע התיק המתוקשר אודות סיפורו של איתן בירן, הילד בן ה-6 שבני משפחתו נהרגו בתאונת רכבל מחרידה באיטליה.
נזכיר בקצרה כי איתן שרד את התאונה. דודתו (אחות אביו) מונתה על ידי בית המשפט באיטליה כאפוטרופא. סבו של איתן, שאיבד את בתו, הביא אותו לישראל, והדודה תבעה את השבתו לאיטליה. השופטת איריס אילוטוביץ' סגל פסקה שיש להחזיר את איתן לאיטליה, וערעורים שהגיש הסב נדחו.

הפאנל הונחה על ידי עו"ד רומי קנבל, יו"ר מחוז מרכז שפתחה בסקירת המצב המשפטי והמגמה הברורה השזורה בפסיקה, לפיה מדינת ישראל מקיימת את הוראות האמנה באדיקות: החזרה מיידית של ילדים שהורחקו שלא כדין ממקום מושבם. לפי האמנה, מדינת ישראל חייבת להגיב מיידית ובמקרה של הוצאת קטין מהורה משמורן – יש לדאוג שהקטין שנחטף יחזור למקום מושבו.
עו"ד קנבל ציטטה את דברי שופט בית המשפט העליון, אלכס שטיין, בערעור בפרשת איתן בירן: "העיקרון המנחה: אפס-סובלנות לחטיפות ילדים. כך נוצרת הרתעה על ידי עמידה על כך שהחוטא – קרי: החוטף – לא יוצא נשכר".
כאן פונה עו"ד קנבל לשופטת אילוטוביץ' סגל, השופטת בערכאה הראשונה שקיבלה את תביעת הדודה וציוותה להחזיר את איתן לאיטליה, ושאלה אותה האם אכן השופטים נוהגים באפס סובלנות כלפי חטיפת ילדים.

השופטת אילוטוביץ׳ הציגה נתון לפיו בישראל נפתחים כ-100 אלף תיקי משפחה בשנה בממוצע, מתוכם רק עשרות בודדות תיקים בנושא אמנת האג. נתון זה מעיד, לדברי השופטת, על כך שהמדיניות הנוהגת היא של אפס סובלנות. "לילד יש זכויות, והוא אינו חפץ שניתן לחטוף או להעבירו מקום מגורים רק כי הורה חושב שטובתו לגור עמו", אמרה השופטת.

לדבריה, ממד הזמן בהליך זה הוא קריטי, ודיון ראשון נקבע תוך 15 יום בלבד, כאשר החלטה מנומקת מקציבה שישה שבועות. "אני לא בודקת את טובת הקטין במונחי תיק משמורת. אם לילד יש משמורת שנבדקה ונקבעה במדינה אחרת ומביאים אותו לארץ – תפקידי לקבוע אם היתה חטיפה או לא, וברגע שיש הורה משמורן, יש אפס סובלנות חד משמעית. האחוז הקטן של תיקי חטיפות מראה שהאמנה השיגה את מטרתה".

השופטת התייחסה גם לחריג בחוק הרלוונטי, המיושם רק כאשר יש חשש ממשי לפגיעה פיזית או פסיכולוגית אצל הקטין, או כשיש התנגדות שלו. כמו כן שיתפה השופטת לגבי הקושי לברר האם הקטין באמת מתנגד. כך קרה למשל, במקרה בו היא כשופטת בחרה לשמוע שתי בנות (9, 10), שחזרו ואמרו כי הבית שלהן בישראל. לפתע, סיפרה השופטת, אחת מהן הרטיבה על הכיסא, מה שהביא לחשש כי אימן מדברת מקולן. קיימים מקרים נוספים בהם ילדים עוברים הכנה לפגישה עם השופט, מה שמקשה על הקביעה של בית המשפט לגבי השאלה האם רצונם של הילדים אותנטי.

עו"ד רומי קנבל

דמעות של שופטת
כאשר עו"ד קנבל שאלה את השופטת אילוטוביץ' סגל מה הרגישה בתיק איתן בירן, השופטת הקשוחה הזילה דמעה: "הרגע הכי קשה לי רגשית היה כשהסבא הוציא את התמונה של בתו שנפטרה והנכד… ליבי נקרע וגרוני ניחר גם כעת כשאני נזכרת בזה. אנו בוכים ופוסקים".
השופטת נשאלת האם פטירת ההורים כמו במקרה בירן משפיעה על החלטת השופט והשיבה כי האמנה עוסקת בכל חטיפה, לאו דווקא כשההורים הם המעורבים בחטיפה, ובמקרה של איתן בית המשפט באיטליה מינה את הדודה כאפוטרופא והיא הפעילה בפועל את זכויות המשמורת שניתנו בידיה כדין. הדיון בשאלת המשמורת חייב להתקיים באיטליה.

עו"ד רונן דליהו, שייצג את סבו של איתן, מבקש לחדד את העובדות: "כשאיתן היה מורדם ומונשם והסב עסק בהשבת גופות המשפחה לישראל, נתן הסכמתו שהדודה תמונה כאחראית וכבעלת סמכויות ביחס לקטין באופן זמני בלבד. כאשר ישב שבעה בארץ הדודה קיבלה אפוטרופסות, ואחת הטענות שהעלנו, שלא מדובר במשמורת. כמו כן הגשנו בקשה שהדודה בארץ (מצד האם) ובעלה יאמצו, וברגע שהבקשה נשלחה לתגובת הדודה פורסם שהילד נחטף על ידי סבו לארץ".

חטיפה עלולה להביא להסתבכות פלילית
עו"ד יעקב שקלאר מבין שהלב יוצא אל הסב, מבקש להציג את הצד השני של המטבע ולשכנע את מי שטרם שוכנע, שעשיית דין עצמי כפי שבחר הסב לעשות – אין לה מקום, ולא משנה אם הוא חשב שטובת הנכד שלו לגדול בארץ. עו"ד שקלאר ומפעיל את הקהל עם דמיון מודרך: "דמיינו שחוטפים לכם את הילד שגידלתם".
עו"ד שקלאר מספר על מקרה שהגיע לבית המשפט העליון, אודות אימא שהורשעה כי חטפה את בנה והפרה את תנאי המשמורת בכך שהביאה את הילד מבלגיה לישראל על אף שבית המשפט בבלגיה קבע כי אביו הוא המשמורן. במשך שנים סירבה האם לציית להחלטות של הערכאות וסירבה להחזיר את בנה לאביו. בשלב מסוים טענה כי הילד התקשר לעדכן אותה שהוא בסדר ו"נעלם". על האם נגזרו חמש שנות מאסר.

עו"ד רונן דליהו

נשמע עונש יוצא דופן? ובכן, לא כשמכירים את חוק העונשין. עו"ד שקלאר עושה סדר למשפחתולגים שאינם בקיאים בדין הפלילי ורובם מופתעים לשמוע כי ניתן להעמיד לדין בגין "גניבת קטין": מי שמוציא, מעכב או מסתיר קטין (עד 14) בכוונה לשלול את חזקתו – על פי דין צפוי לעונש של עד שבע שנות מאסר.
מסתבר שניתן להעמיד לדין גם בגין "חטיפה ממשמורת" (עונש מאסר עד 20 שנים!).

עוד השתתפו במושב: עו"ד שירה דרורי-סאלם. עו"ד שמואל מורן שייצג את הדודה של איתן בירן נעדר מהפאנל עקב בידוד.

אז מה חידש לנו הפאנל? מסתבר שלא רק להורים יש רגשות. אולי תופתעו, אבל גם שופטים הם בני אדם, שבוכים אך פוסקים, שכן לרגשות אין מקום בהכרעה: ישראל התקשרה באמנת האג במטרה ראויה, ועל כן בתי המשפט אוכפים את האמנה בדווקנות.

* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"

השארת תגובה
הירשם
להודיע ​​על
0 Comments
משוב מוטבע
הצג את כל ההערות