צווארון לבן
פלילי | מנהלי | אזרחי מסחרי
0547767710 מידע מורחב
פלילי | אסירים | מעצרים וחקירות
0508370370 מידע מורחב
פלילי | צבאי | בינלאומי | אבטחה | עובדי מדינה
0506330680 מידע מורחב
פלילי | תעבורה | אסירים | משפחה | נוער
0505417090 מידע מורחב
לשון הרע | הפרת פרטיות | זכויות יוצרים | תכנון ובנייה
מידע מורחב
עו"ד עמית קדם
פלילי | תעבורה
עו"ד עמית שלף
פלילי | פשיעה חמורה | אסירים | סמים
עו"ד תומר שוורץ
פלילי | צווארון לבן
עו"ד אמיר ברכה
פלילי | פשיעה חמורה | פשיעה מקוונת וסייבר
עו"ד אייל אוחיון
פלילי | אסירים | מעצרים וחקירות
עו"ד דני גרינברג
משפט פלילי | רישוי עסקים | תכנון ובנייה
עו"ד רויטל סבג שקד
פלילי | אסירים | אלימות | פשיעה חמורה
עו"ד אבי כהן
פלילי | פשיעה חמורה | קטינים | אלימות | סמים | עבירות מין

"אהבה ומגפה": סקס סמים וקורונה

מחווה לאומיקרון: הסיפור השלישי בהצגה "אהבה ומגיפה" מכניס לבידוד במלון דן פנורמה שרה ימנית והומוסקסואל תל אביבי, שבעזרת האופוריה של ה-MDMA מתקלפים מכל הסטריאוטיפים * גור קורן, כותב המחזה: "ה-MDMA אכן נכלל בפקודת הסמים האסורים, ולכן אני רק כותב עליו"
מיים טובים ו"דבר מתוק שיצא מהקורונה". מתוך "פחד ותיעוב בדן פנורמה"  (צילום: רדי רובינשטיין, יח"צ)

מגפת הקורונה עדיין לא ניגפה מעולמנו, למרות הבוסטר שהביא לדעיכתו של הגל הרביעי, והראיה שהיסטריית המוטציה החדשה כבר כאן – קבלו את אומיקרון.
ואולם, מתברר שתקופת הקורונה אשר עצרה את העולם לפני שנה וחצי, כבר הצליחה ליצור מספיק חומרים כדי להציג בקאמרי את "אהבה ומגפה": קומדיה שחורה, מרירה ואבסורדית, המורכבת משלושה מחזות קצרים:
"הזדמנות", שכתבו
יואב שוטן-גושן ועירד רובינשטיין.
"מומי ורווי", שכתבה בן חן סבג.
"פחד ותיעוב בדן פנורמה", שכתב גור קורן.

שלושת הסיפורים מפגישים בחדר אחד במלונית בידוד שלושה זוגות שעוברים מצבי קיצון מטלטלים מקצה לקצה.
הסיפור החזק ביותר מגיע בפרק השלישי, בדמות "פחד ותיעוב בדן פנורמה", במרכזו מפגש אבסורדי לחלוטין בין אושרת בן-דיין (כנרת לימוני), שרה ימנית בממשלת ישראל, לאוהד (נדב נייטס), הומוסקסואל תל אביבי טיפוסי. הדיאלוג ביניהם, שמתחיל בציפורניים שלופות, מקבל טוויסט מפתיע הודות לבקבוק מים, בתוכו מהול סם ה-MDMA, שנשאר במקרה בחדר, ואחרי שכבוד השרה לוגמת בטעות את כולו, פורצת האופוריה בכל עוצמתה, כולל, לא תאמינו, כניסה למיטה אחת של ההומופובית וההומו.

"אני הייתי הכותב שהצטרף אחרון לפרויקט", סיפר ל"פוסטה" המחזאי קורן בשיחה מהאי לסבוס ביוון, שם הוא נפש לאחרונה עם אשתו. "ידעתי כבר על הקונספט שעירד רובינשטיין, במאי ההצגה, המציא: מפגשים ודמויות שונות באותו מלון קורונה. חיפשתי, יחד עם עירד כמובן, מפגש פסגה של אנשים מאוד מאוד שונים. הרבה זמן רציתי לכתוב דמות כזאת כמו אושרת בן-דיין, שהיא באמת שילוב של כמה שרות וחברות כנסת מוכרות. אבל לאו דווקא המוכרות יותר. רציתי דמות מאוד מאוד לאומנית, כשמנגד ניצב מישהו שהוא בדיוק האנטיתזה שלה. אבל הרעיון היה להפגיש אנשים, שכל אחד מהם משוכנע שכל אחד מהצד השני, הוא זה שבגללו המדינה שלנו נראית ככה".

סם ה-MDMA נכלל בישראל בפקודת הסמים המסוכנים ואינו חוקי לשימוש ולהחזקה. והנה, אצלך במחזה הוא לגיטימי לחלוטין, משהו סבבה כזה, עד כי נדמה שהפך לאחד הסמים הפופולריים בתל אביב. לא היתה לך בעיה להוציא מהארון סם לא חוקי, שהופך במחזה שלך למשהו "חיובי" שממיס מתחים, מפשיר כעסים ומשפר פלאים מערכות יחסים בעייתיות בין בני אדם.
"ה-MDMA אכן נכלל בפקודת הסמים האסורים, ולכן אני לא משתמש בו. רק כותב עליו. בעיקרון, לכותבים מותר לכתוב על דברים שהם לא חוקיים. טרנטינו בסרטים שלו, לא ממליץ על רצח, אבל הוא כותב על רוצחים ועל רציחות. ואכן זה הדיבור על סם ה-MDMA, שהוא סם מאוד מאוד פופולרי בתל אביב, שעושה גם דברים טובים, אבל זה לא אומר שהמחזה, או ההצגה, או אני, אומרים: ואללה, תשתמשו. אתה צודק. זה סם אסור, מסוכן ולא חוקי".

"מנסה להימנע מפוליטיקה". גור קורן (צילום: נועה לבנת)

סם ה-MDMA היה חלק בלתי נפרד מהרעיון הגולמי? או שהוא נוצר כדי להקצין כמה שיותר את האבסורד ולייצר אווירה אופורית שוברת מחיצות?
"ה-MDMA הוא משהו שנוצר כקטליזטור להחרפת המצב האקסטרימי. בעצם, להוציא את האני האמיתי שלהם. בהתחלה זה להקצין את הקונפליקט שלהם, ואחרי זה לקרב אותם. כי גם האני האמיתי שלהם, מדגיש את הדומה ביניהם. לא רק את השוני".   

"פחד ותיעוב בדן פנורמה" שזור לכל אורכו ורוחבו אינספור אמירות פוליטיות עוקצניות, שיושבות בול על הסטריאוטיפים המקובלים: ימין = הומופובי, שמרני, מסורתי ולאומני. שמאל = תומך בהומוסקסואלים, חילוני וליברלי. אתה מאמין בסטריאוטיפים הנ"ל, או שאתה משתמש בהם כי הם כבר מקועקעים בתודעה?
"שתי הדמויות מתחילות כסטריאוטיפים. הדרמה והמחזה מקלפים את הסטריאוטיפים לאנשים ולבני אדם. כי בהתחלה תמיד אנשים ששונים מאיתנו, נראים לנו כסטריאוטיפים. והמפגש איתם מקלף את הסטריאוטיפים ומראה את האנשים מאחורי הסטריאוטיפ".   

נדמה שהצלחת לעמעם את עמדתך הפוליטית, אבל בסב-טקסט ניתן לקלוט, בעיקר מבעד לנלעגותה של השרה, מה אתה חושב עליה ועל עמדותיה הפוליטיות. אפשר להגדיר את המחזה שלך גם כפוליטי? או שגם אתה בורח מפוליטיקה כמו מאש?
"אני מנסה להימנע מפוליטיקה, מאותה סיבה שאני נמנע ממונוסדיום גלוטמט (מלח נתרן של חומצה גלוטמית. מתוך ויקיפדיה) ושאר הדברים הלא בריאים. הדברים האלה עלולים להרעיל לי את החיים, אז אני משתדל להימנע מעיסוק בפוליטיקה, או לצרוך תכנים פוליטיים. אבל כמובן שגם לי יש דעות פוליטיות ואני אכן מותח בקורת מאוד גדולה על השרה הזאת. אבל גם עליו, כי גם הוא פתטי בעיניי, כמישהו שחושב שהשרה היא כך וכך, ואין אמת אחרת. אלה שתי דמויות שמתחילות את המחזה כשכל אחת מהן חושבת שאין אמת אחרת, ומגלות תוך כדי שיש בני אדם מאחורי דעות ופלקטים פוליטיים. אני באמת נמנע מפוליטיקה. אבל מאחורי הפוליטיקה יש בני אדם. ואותם רציתי להראות. מערכונים וסטירה פוליטית יש מלא ב'ארץ נהדרת', שעושים את זה טוב ממני. בשביל זה יש תיאטרון: להראות את הבני אדם מאחורי האג'נדות הפוליטיות והפלקטים שכולנו מכירים".

אתה חושב שתקופת הקורונה עשתה ריסטארט לתודעה האנושית? או שמא מדובר בעוד משבר חולף, והכול כאן יישאר אותו הדבר?
"בגדול, אני לא איזה גאון גדול ולא יודע את התשובה. המחזאים הם לא אנשים יותר חכמים מאחרים, והנבואה, כידוע לך, ניתנה לשוטים. אני משער שאצל הרבה אנשים והרבה גופים, זה כן שינה משהו. הרבה דברים זה גם לא שינה. איך לאונרד כהן אומר: The rich get richer and the poor get poorer  (העשיר מתעשר והעני נהיה עני יותר). הדברים הגדולים האלה בטח לא ישתנו".

"ה-MDMA הוא משהו שנוצר כקטליזטור להחרפת המצב האקסטרימי" (צילום: רדי רובינשטיין, יח"צ)

אתה, באופן אישי, עברת חוויה מיוחדת בתקופת הקורונה? בכל זאת, התיאטראות היו מושבתים כשנה.
"האמת שעברתי חוויות מיוחדות ביותר בתקופת הקורונה. לראשונה בחיי הרגשתי שאני חסר ערך והמקצוע שלי לא יחזור. הייתי פסימי בנוגע לחזרה של התיאטרון. הרגשתי שאין לי מקום בעולם הזה, והדבר שאני עושה הוא לא דבר מועיל. בתחילת תקופת הקורונה היה ברור שהאנושות לא צריכה תיאטרון. אין לו מקום. המקצוע הזה הוא לא שימושי. הייתי צריך לחשוב איך אני מפרנס את המשפחה שלי בדרכים אחרות. אלה היו הימים השחורים של הסגר הראשון. אחרי זה היו הרבה דיכאונות. אבל היו לי גם תקופות אופוריה בתקופת הקורונה. נהניתי מאוד שמרוץ החיים נעצר".

שורה תחתונה: מעז יצא מתוק?
"לגבי הקורונה אני לא יודע. אני יודע שבחיים שלי יצאו כמה דברים מתוקים מתקופת הקורונה. אבל אם נחזור להצגה, זה המתוק שיצא מעז. לדעתי זאת הצגה ממש טובה. אני אמנם שליש מהכותבים שלה, אבל לדעתי זאת הצגה כל כך מיוחדת, שכמובן לא היתה נוצרת בלעדי הקורונה. המחמאות מגיעות לעירד רובינשטיין, יוצר ההצגה. אז כן, בהחלט. מעז יצא מתוק".   

התאריכים הבאים בהם תעלה "אהבה ומגיפה":
30.12, חמישי, 18:00, קאמרי 2
31.12, שישי, 12:00, קאמרי 2

השארת תגובה

Comments icon

סמן כאן שאינך רובוט

נבנה על ידי אנגורה מדיה
דילוג לתוכן