 |
| מאחרי הקלעים של השוק הסיטונאי בצריפין (צילום: מגזין G גלובס) |
מצד אחד, המשטרה והפרקליטות טוענים בתוקף, באמצעות כתב אישום חמור, כי סוחרי הירקות והפירות מבקה אל-גרביה, ראסם אבו מוך וחתנו מחמוד גנאים, סחטו בשיטתיות באמצעות איומים ובריונות בעלי עסקים בשוק הסיטונאי החדש בצריפין. מצד שני, לאחר עיון מעמיק בראיות של שופטים בשתי ערכאות, התברר כי המשטרה והפרקליטות לא השכילו לאסוף ראיות שמספיקות להוכחת הטענות הגורפות על פרוטקשן אימתני ושיטתי כפי שהן נוסחו בכתב האישום שהגיש לבית משפט השלום, עו"ד גל רוזנצווייג מפרקליטות מחוז מרכז.
ונכון, מי שמתח ביקורת שוב על ניסוח כתב האישום הוא השופט מנחם מזרחי, רק שהפעם גם השופטת זהבה בוסתן מבית משפט המחוזי קיבלה עד תום כמעט את נימוקיו ודחתה את הערר של המדינה נגד השחרור של שני הנאשמים למעצר בת בתנאים מגבילים.
הלקוח קובע את המחיר ואת הצ'קים
לפי כתב האישום שהוגש לבית משפט השלום ברמלה, אבו מוך וגנאים היו באים לבעלי עסקים בשוק ודורשים סחורה במחיר מופחת שבו הם עצמם נקבו. בכתב האישום נטען, כי הם נהגו להגיע לשוק בחבורה "ולהפגין נוכחות מאיימת כלפי בעלי העסקים". בחלק מהמקרים, כך נטען, כאשר סירבו בעלי העסקים לדרישת הנאשמים הפכו אבו מוך וחבורתו ארגזים, הקימו מהומה ואף איימו על בעל העסק. כמו כן נטען, כי בחלק מהמקרים מסר אבו מוך צ'קים בסכום בו נקב הסיטונאי, אך ביטל את הצ'קים לאחר שנמסרה לאנשיו הסחורה.
כתב האישום מתמקד באירוע משנת 2009, לפיו התקשר אבו מוך לבית העסק של ח"ז ודרש להוציא עבורו משטח ירקות. משהשיבה לו בעלת הבית כי הוא לא יקבל את הסחורה אם לא ישלם, הוא הגיע כעבור מספר דקות עם אנשים, בעט בארגזים ואמר לה, "את יודעת מי אני", תוך שהוא מוסר לה סכום קטן באופן משמעותי ממחיר המשטח ועוזב את המחסן.
בכתב האישום נטען עוד, כי במועדים שונים נהג אבו מוך להגיע גם לעסק של י"ז כשאנשיו מקיפים את בעל הבית בזמן שהוא דורש סחורה במחיר מופחת. "אל תדאג, אתה תראה מה יהיה לך עוד מעט", אמר אבו מוך לבעל העסק, לפי כתב האישום.
גם מ-א"ס, נטען, אבו מוך נהג לדרוש סחורה במחיר שנקב, אבל במקרה הזה הוא מסר לידיו צ'קים דחויים של בתו בסכום של למעלה מ-35 אלף שקלים, אבל ביטל אותם בבנק. ביחס ל-א"ס נטען, כי ב-4 במרץ בשעת לילה באו אבו מוך וגנאים לעסקו והעמיסו סחורה על משטח. עובד רשם את הסחורה שלקחו על פתק וכאשר דרש את המחיר הנקוב הם קרעו את הפתק תוך שאבו מוך דוחף אותו ומכה אותו בחזהו, ואילו גנאים דוחף אף הוא. לפי כתב האישום, הכלל נעשה בנוכחות אנשים ולקוחות אחרים שצפו באירוע. לפי הפרקליטות, האירוע נמשך בקומת המשרד, שם השניים המשיכו לדחוף את העובד והשליכו לעברו חפצים, אבו מוך הבטיח לו שחתנו גנאים "יז… אותו", שהוא יודע איפה הוא גר, שהבן שלו בבית סוהר ושגם הוא ייכנס לבית סוהר.
 |
 |
| עו"ד תמיר סננס | עו"ד משה סוחמי |
הפחד משתק את העדים והראיות
אבו מוך וגנאים נעצרו ב-27 באפריל ומעצרם הוארך בבית משפט השלום בראשון לציון. יחד עם כתב האישום הגישה הפרקליטות בקשה להארכת מעצרם עד תום ההליכים, בה צוינו בין היתר הראיות שיש בידי הפרקליטות: הראיה "החזקה" ביותר היא סרטון מאחת ממצלמות האבטחה בשוק, בה מתועדים לכאורה אבו מוך וחבורתו קורעים את הפתק ותוקפים את העובד בעסק. כמו כן נטען בבקשה, כי ישנם עדי ראייה לאלימות המתוארת.
פרט מעניין בבקשה למעצר התייחס לעובד אשר הותקף לכאורה, שאמר לשוטרים כי יש לו ילדים קטנים ולכן אין בכוונתו להתלונן. "התרשמות החוקרים היתה שהוא קופא על מקומו", נטען בבקשה, "וחושש לספר את שאירע". בפרקליטות טוענים כי בזמן שאבו מוך וגנאים שמרו על זכות השתיקה בחקירה ובהמשך הכחישו את המיוחס להם, גם העדים הפוטנציאליים מילאו פיהם מים, רבים מהם סירבו להעיד, שלא לומר להתלונן. במהלך אחת החקירות במשטרה התייחס אבו מוך לראיות בכך שזיהה את עצמו בסרטון וטען שגם הוא הותקף, שכל האירוע היה בצחוק ואין קשר בין האלימות לבין מחירי הסחורה.
ב-26 למאי התקיים דיון ארוך באולמו של השופט מזרחי. נציגת הפרקליטות, עו"ד ריקי גולדברג-שגב, גוללה בפני בית המשפט את עובדות כתב האישום והוסיפה תאורים על עדים שמפחדים להעיד ועל הקשיים הגדולים של המשטרה בחקירה: "התיק הזה נולד מידיעה מודיעינית בכלל, לא היתה כל תלונה במשטרה", הודתה הפרקליטה וסיפרה בכנות על המאמצים הרבים להביא עדים למשטרה, "החקירה נתקלה בקושי גדול כאשר במשך ימים ארוכים אין כל שיתוף פעולה מצד המתלוננים".
היא תיארה כי אחד המתלוננים קפא במקומו בעת שהשוטרים הגיעו לגבות ממנו עדות, וסיפר להם כי את מה שקרה הם יכולים לראות בסרטון ואין צורך להרחיב במילים. "פניו היו מפוחדים", ציינה התובעת בדיון והוסיפה כי הוא גם אמר לחוקר: "'אל תצפה שאני אגיש תלונה על מישהו. זה לא יקרה'… ניתן להבין מכך שמדובר במישהו שחושש לחייו, כולם שם לא רוצים להסתבך".
משפחה של סוחרים מלווה בסבלים
מנגד, הסנגורים של אבו מוך וגנאים, עורכי הדין משה סוחמי, אמיר מסארווה ותמיר סננס, טענו כי יש משקל רב לכך שכל משפחת אבו מוך עוסקת בתחום המסחר בירקות, וכל המחלוקת בתיק הזה היא כתוצאה מהמסחר בירקות ולא מסחיטת דמי חסות. הם ציינו בהקשר זה, כי "כתב האישום נכתב בצורה מוזרה" ולא ניתן להסיק ממנו על השיטה בה פעל אבו מוך כפי שהתביעה טוענת.
לגבי הטענה לפיה אבו מוך נהג לנקוב בסכומי הסחורות טענו הסנגורים, כי הם "קוראים לפעולה הזו מסחר. מגיע סוחר לשוק, ניגש לסיטונאי, אומר לו אני רוצה לשלם 7 במקום 8 שקל, תמיד המוכר מבקש מחיר גבוה והקונה מציע מחיר נמוך יותר".
הסנגורים הבהירו כי האנשים שבאו עם אבו מוך הם סבלים שעובדים איתו בהעמסת הסחורה. לטענתם, איש מעשרות האנשים שנחקרו, "כמעט כל השוק", לא טען מעולם שאבו מוך וחבורתו הופכים ארגזים, מאיימים או מקימים מהומות. "הפרקליטות מנסה להפוך את התנהלותו של אבו מוך לשיטה על סמך אירוע בודד משנת 2009, בעוד שבשביל שיטה יש להראות שני מקרים", טוענים הסנגורים. "למשטרה יש עניין להציג את אבו מוך כאחד שכל העולם מפחד ממנו".
 |
 |
| שופטת מחוזית, זהבה בוסתן | שופט שלום, מנחם מזרחי |
הפער בין דו"חות תשאול לבין ראיות לכאורה
השופט מזרחי, לאחר דיון ממושך באולם, ועיון בראיות בלשכתו, הגיע למסקנה שהפרקליטות הרחיקה לכת בתיאורים, בהסתמך על חומר מודיעיני והערכות של החוקרים ולא בהסתמך על הראיות שנאספו.
"עיון ראשוני בכתב האישום יכול לעורר בהלה בלב הקורא", הסביר השופט, "הוא מתאר התרחשות שהיא בגדר גביית דמי חסות, על גבול ההתארגנות הפלילית החמורה, אולם כאשר קילפו באי כוח הנאשמים את קליפות הבצל, פני הדברים שונים במקצת, למרות שגם אז אין להקל בהם ראש…
"כתב האישום מתאר התרחשויות כלליות אולם יש לקבלן בהסתייגויות… מדובר בניסוח ערטילאי שאינו נוקב תאריכים, שמות או פרטים… נראה כי דו"חות התשאול (של המשטרה, א"ז) עמדו בפניו של מנסח כתב האישום, אשר ניסח כתב אישום בצורה כללית מבלי להתייחס לאירועים נקודתיים".
באשר לשיטתיות שהפרקליטות והמשטרה מייחסות לנאשמים קבע השופט: "קיימות ראיות לכאורה שלפיהן נקט אבו מוך באלימות, יתכן אף באיום, אך לא היתה זו אלימות ואיום שיטתיים כרושם המתקבל בכתב האישום, מעין סחיטה באיומים קלאסית שלפיה הוא קובע את המחיר, הם מצייתים, מאוימים ואינם יכולים לעמוד בפניו. למרות שאין להקל ראש גם ברושם המתקבל מחומר הראיות… פני הדברים אינם בדיוק כמו התזה של המבקשת".
השופט הורה לשחרר את אבו מוך למעצר בית באיזוק אלקטרוני בפיקוח שני ערבים. לגבי גנאים הסתפק השופט בשחרור ללא מעצר בית אך מבלי שייצא מגבולות הישוב בקה אל-גרביה, או כלשון השופט: הוא ישהה ב"מעצר עיר". הפרקליטות הגישה ערר נגד ההחלטה ואחרי מספר ימי מעצר נוספים ודיון נוסף בפני השופטת זהבה בוסתון מבית משפט המחוזי מרכז, נדחה ערר הפרקליטות והשניים שוחררו לפי התנאים שקבע השופט מזרחי.
