כשביקשתי מדובר ארגון "זיהוי קורבנות אסון" הידוע יותר בכינוי זק"א, דמות מייצגת שתצייר לי את התמונה הגדולה של ארגון החסד במלחמה, ואחריה, הדובר מוטי בוקצ'ין פלט ישר וללא היסוס את שמו של חיים אוטמזגין, המכונה גם "המשוגע הראשי".
אוטמזגין (50), נשוי פלוס שש מפתח תקווה, 30 שנה בארגון, הוא מפקד היחידות המיוחדות, קבוצות מתנדבים בעלי מאפיינים מקצועיים – צוללנים, כלבנים, נהגי ג'יפים, משיטי כלי שיט, מחלצים עם רחפנים ועוד ועוד. "אלה אנשים עם יכולות מקצועיות שהם מביאים מהבית, ואנחנו מנתבים ומתאמים אותם לצרכי מוכנות ועבודה בחירום. במלחמה נכנסו למשימות בעוטף 670 מתנדבים".
אתה בעצם כמו ראש אגף מבצעים של זק"א.
"אני לא כמו שומדבר. אני המפקד והשרת של יחידות מיוחדות. מסדר להם את תורת הלחימה, את האימונים, את 'החסר לי', 'תביא לי', ובזמן אמת להגיד להם תעשה ככה וככה. במקביל אני קצין מטה ביחידת החילוץ הארצית של פיקוד העורף, בדרגת רב סרן. באזרחות אני בזק"א".
ב-7 אוקטובר הוקפצתי בצו 8 ברבע לשבע בבוקר לפיקוד העורף ברמלה", משחזר אוטמזגין את היום הקשה. "המשימה שלנו היתה להתארגן שאם נופל טיל על איזה בניין, היחידה שלנו מגיבה ראשונה. זה לארגן חיילים, ציודים, להיות מוכנים לכל תרחיש. בשעות הערב כבר הזניקו אותנו לדרום, למשימה של טיפול בחללים. שם האחריות היא של הצבא, אבל אני באמצעות הכובע השני שלי בזק"א מימשתי סיכומים ואמנות שנחתמו בין פיקוד העורף וזק"א, לסיוע באירוע רב חללים.
"כך אנחנו פוגשים בעצם את העבודה המשותפת, אחריות צבאית בביצוע אזרחי. כבר בצהריים אנשי זק"א באופקים, שדרות, נתיבות ועוד הוקפצו לזהות חללים ברמה המקומית בדרום, אבל במוצאי שבת כבר זכינו למשימה הלאומית".
זכינו?
"כן, זכינו. הטיפול בחללים זאת זכות מטורפת. לא כל בן אדם מסוגל לעשות את זה, ומי שמסוגל לגעת בזה, זאת זכות גדולה שנפלה בחלקו".
הפעם הקנה מידה היה שונה לגמרי מכל מה שעברת?
"חלקי גופות כבר ראיתי הרבה יותר, רק שנה מהיום היינו ברעידת האדמה בטורקיה וראינו עשרות אלפי גופות. אבל יש הבדל בין פגעי טבע לפגעי טבח, ועוד של יהודים במדינת היהודים. זאת השפלה שאתה צריך להתאושש ממנה מהר מאד ו… לתת עבודה… אין פה מקום להשתהות ולהתאקלמות. יש כל הזמן פחד שיחטפו עוד גופות. הרצון לעשות רשימה ולסדר נתונים, מי בחיים ומי בנרצחים, את מי צריך לחפש, איפה הוא נמצא ולמי לשלוח חילוץ. היינו חייבים לאסוף הרוגים כדי לדעת מי לא בין החטופים.
"המשימה גם היתה צריכה להיעשות במהירות שיא, תחת אש. ארבעה מתנדבים של זק"א נפטרו במהלך המלחמה, שניים קיבלו דום לב ושניים קיבלו אירוע מוחי. אני לא קושר את זה, אבל גם לא מנתק את זה. זה דבר שצריך לבחון אותו".
על רקע אכזריותו המפלצתית של חמאס, מלאכת הזיהוי היתה קשה יותר?
"בוודאי, סוגיית הגופות היתה מורכבת ומאתגרת. גם גופות של חללינו וגם גופות של חללי האויב. את הכול היה צריך לאסוף בסוף".
מה המקום של הרגש בעבודה הזאת?
"זה לא שאין מקום לרגש, רק שאין זמן להפעיל רגש. אתה עובד כמו מכונה. רואה מראות קשים וחוטף בוקס פה ובוקס שם, אבל אתה ממשיך, אין זמן להתעסק בזה. חודשיים אחרי אתה מתחיל לכתוב סיכומים ומסתכל בתמונות, רק אז אתה מתחיל להבין איפה היית בעצם".
כמה זמן לקח לזק"א לזהות את כל הקורבנות?
"חודש ושבוע היתה עבודה אינטנסיבית סביב השעון. אני הייתי בשטח וסיפקתי את ה'שקיות' עם הגופות למחנה שורה לזיהוי נפגעים ברמלה. הייתי בנבטים, הייתי במסיבה, בפרדסים, בטרשים, בחיפושים, באיסוף, בניקוי הבתים, ניקוי המכוניות, ליקוט וסימון של חול כדי למצוא רסיסי רקמה, כדי שאפשר יהיה להפיק מהם דגימות דנ"א".
איך זק"א התמודדה עם המשימות?
"זה לא התמודדה או לא התמודדה. מצב של גופת אדם שנהרג בתאונת דרכים, או של אדם שקופץ מקומה שביעית, הרבה יותר קשה מכל גופה שראינו בדרום. אנחנו יודעים להתמודד עם כל אירוע, אנחנו אנשי מקצוע, אבל פה היה אירוע ועוד אירוע ועוד אירוע ועוד אירוע, בלי הפסקה, בנקודת זמן ממוקדת וממושכת. זה לא שטיפלת במישהו שלוש שעות ואתה חוזר הביתה עד לאירוע הבא. פה זה היה מאחד לאחד לאחד".
מתחתם את כוח האדם שלכם עד הקצה.
"עשינו מאמץ, הבאנו צוותים מכל הערים, אם היה צריך כפל כוחות יכולנו לעמוד גם בזה. לא הייתי אומר שמתחנו את כל היכולות. המתנדבים הגיעו, רצו לעזור, בית עם הרוג אתה צריך ארבעה אנשים, אבל הגיעו שמונה. המוטיבציה היתה בשמים. טוב לדעת, חשוב לשמר את התחושה, כי זה מה שאנחנו חושבים על עצמנו כל השנה. במלחמה זה בא לידי ביטוי בזמן אמת, ובתעצומות כפולות ומכופלות".
"תוכנית כתובה ומתורחשת"
ארגון זק"א כמו "איחוד הצלה" עשו במלחמה הזאת קפיצת מדרגה, וקצרו כותרות מתפעלות בכל כלי התקשורת, כחלק מבצעי בלתי נפרד מהכוחות הלוחמים בחזית.
"הכותרות עשו קפיצת מדרגה", מגיב על כך אוטמזגין. "כשיש היום תאונת דרכים בשתיים בלילה בגשם, זק"א נמצאת שם גם בלי כותרות. בכל שבוע נתון יש שני מקרי אלצהיימר שנעלמים מהבית ואנחנו מאתרים אותם. זק"א מתמחים גם באיתור נעדרים. מטבע הדברים למקרים האלה אין חשיפה, אם בגלל צנעת הפרט ואם משום שזה לא מעניין אף אחד.
"אבל פה היתה מלחמה ועשינו את מה שציפו מאיתנו לעשות, ואת מה שנכתב בתוכניות המוקדמות שלנו. זה לא שבוקר אחד פיקוד העורף דפק לנו על הדלת ואמר, זק"א תגיעו. יש אימונים משותפים, יש שולחנות עגולים, יש דיונים, אנחנו שותפים בהערכות מצב, שותפים באתגרים קהילתיים. כל זה פשוט הופעל בזמן אמת לפי תוכנית כתובה ומתורחשת מראש, כמו שצריך".
זק"א זה גוף וולונטרי שבנוי רק ממתנדבים?
"שדרת העובדים בשכר היא מאוד מאוד מצומצמת. אני מקווה שעכשיו היא תתרחב. אני מתנדב 30 שנה. היו ימים שאפילו לא החזירו לי הוצאות. ממה אני מתפרנס? אני מנכ"ל של חברת תאגיד לעובדים זרים בבניין, ולאשתי יש משרד עורכי דין בבית. מתפרנסים יפה, ברוך השם, מה שמאפשר לי להיות אדון לעצמי בלוחות זמנים, ולעשות גם את מה שאני אוהב. לא רק את מה שאני חייב".
אתה ממש אוהב לזהות גופות?
"קו הסיום של אדם, שזה קו השבר הגדול ביותר שיש למשפחה, זה קו הזינוק שלי: לקום, להתייצב, לעזור להם במה שהם לא מבינים ולא יודעים. מאחר ואני איש מקצוע, אני יכול לעזור לנפטר, שהוא חסר אונים. מליקוט הרקמות שלו והדאגה שזה יגיע לקבר ישראל יחד עם הגוף, ועד ללוות את המשפחה, עידוד ותמיכה, כיסאות אבלים לשבעה, עזרה בבירוקרטיה ובכל דבר שמבקשים.
"אלא שב-7 אוקטובר היתה נקודת שבר של מדינה. לא של משפחה. וכשאנחנו חלק מהמדינה, זה הזמן לבוא לידי ביטוי בכל העוצמות, בכל התעצומות, מהר, יעיל, מקצועי, זמין, רגיש. בהמשך למה ששאלת, טוב שזה גם תרם לאווירה הציבורית, שהיתה קצת מזוהמת באשר לחרדים. הרי מתנדב זק"א שהיום קם ועשה את הדברים האלה, לא נהיה איש מקצוע ביום אחד, כי יש מלחמה והוא החליט שכחרדי הוא צריך לשים את עצמו מתחת לאלונקה. החרדי הזה פוגש גופות כל ימות השנה כמתנדב פעיל בזירות תאונות וחיסולים".
גיוס חרדים וחילונים
הרוב המוחלט של החרדים אינם משרתים בצה"ל ומנהיגיהם מתעקשים לחוקק את חוק ההשתמטות מהצבא, נושא שעומד בימים אלה לפתחו של בג"צ, ומאיים כמו תמיד על שלמות הממשלה, האם יש מצב שזק"א הפכו עכשיו לעלה התאנה של החרדים?
"עובדתית זה לא נכון", מבקש אוטמזגין להדגיש, "בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה התפרסם ש-40 אחוז מהציבור החילוני לא מתגייס, אז מה זה אומר, שחילונים לא מתגייסים? לחרדים יש דחיית שירות. החוק מכיר במי שתורתו אומנותו לדחות שירות, לא פטור משירות. אחד שתורם ב'עזר מציון' תורם יותר משקמיסט שלוש שנים בצבא. כחרדי אני אומר, שהצבא הוא גוף מפלה ביותר בחוסר השוויון לחרדים. הצבא בוחר להכריח אותי לוותר על עקרונות כדי שאהיה שם. אני יודע להתמודד עם זה, כי אני בחרתי בזה ובניתי לעצמי את היכולת. התפישה שחרדים לא עושים מה שכולם עושים זאת תפישה שראויה למחשבה ולא לחריצת דין שקוראת להם משתמטים שבחרו את הדבר הקל".
זק"א לא מייצגים את כל העולם החרדי.
"זה לא רק זק"א. יש לך ב'יד שרה', ב'עזר מציון', באיחוד הצלה ובמיליון ואחד ארגונים, בבתי חולים. בוא, כל אחד יודע שכשהוא מגיע לבית חולים הוא מקבל סנדוויץ' מאדם חרדי. האנשים האלה תורמים לחברה בדרכם, אבל יש עניין לא לגעת בעובדות אלא לתייג ולמתג. אפילו אני רואים אותי עם מדים וצועקים לי: 'חרדי משתמט'".
אומרים שהמלחמה הזאת הצליחה לאחד ולקרב בין חרדים לחילונים.
"אני חושב שכן. כל מי שהיה במילואים, דתיים וחילונים, התקרבו וחזרו אחרים. מכיוון שהיו במילואים מאות אלפים, אז יש התקרבות מאוד מאוד גדולה. כל אחד שהתקרב, גם חוזר הביתה ומספר על האחדות, על החשיבות שלה. אני מאמין שבעתיד הקרוב נראה את הפירות. צריך לכוון לשם, לדחוף ולהוביל לשם, כי בסוף זוהי האמת. מעבר לכך זה הכל אינטרסים של פוליטיקאים ואנשי תקשורת שמפמפמים מציאות אחרת ולא אמיתית".
אז אנחנו כבר מדינה אחרת?
"התקדמנו צעד אבל אם לא נדע לצעוק ולשמר את זה, שאנחנו רוצים אחדות, אז שוב הפוליטיקאים ימשיכו באג'נדות שלהם, גם מדינה אחרת קל לשסע".
היהודי חרדי שבאוטמזגין מבקש לספר בהקשר הזה על מפגשים שהיו לו עם הקיבוצניקים מהעוטף, דוגמה ומופת לחיבור שלפני המלחמה נראה על גבול המדע בדיוני.
"הקיבוצניקים לא הבינו ביום הראשון מה אנחנו עושים שם. ביום השני הם לא רצו שנלך משם. בתוך כל קיבוצניק חבוי מישהו שעושה חישוב, שאחד ועוד אחד שווה שתיים. הוא פשוט לא ידע שאני גם אחד בתוך המשוואה הזאת. הוא לא הכיר אותי. אבל כשהוא פוגש, רואה ושומע אותי, הוא נחשף לאחד השלם. אני מסביר לו שהאחד שלי, זה האחד שלו, והאחד שלו, זה האחד שלי. מבחינתי, היהודי האידיאלי זה יהודי שיכול להכיל את כל האחרים. כולל הערבים המוסלמים, הדרוזים והנוצרים. יש מצווה ביהדות: ואהבת את הגר, כי גרים הייתם בארץ מצרים".
תקשורת והסברה
בימים אלו של פוסט טראומה, בטח מבחינתו של מי שעסק באיסוף חלקי גופות וזיהוי חללים, אוטמזגין עסוק בהסברה וחיזוק התודעה ברמה הלאומית והבינלאומית. הוא עדיין לא הוטס לחו"ל אבל רשתות תקשורת הזרות מגיעות אליו כדי לשמוע את סיפורי הזוועה מגוף ראשון.
"אני מתראיין על בסיס דו-יומי", הוא אומר, ומפרט. "היום לדוגמא התעסקתי בעדויות וראיות לניסוח כתבי אישום בבית הדין הבינלאומי בהאג, נגד רוצחי החמאס. אני גם עובד עכשיו במטה ההסברה הלאומי, מפנים אלי אנשים מהארץ ומהעולם שמגיעים כדי ללמוד ולשמוע. לראות עדויות ממבט ראשון, לראות תמונות, לשמוע את הסיפורים".
תיעדת ותייקת את כל הראיות מהשטח?
"אישית לא התעסקתי בתיעוד, אבל זה חלק מהעבודה של זק"א, לצלם פרטים על כל גוף, למשל קעקועים".
סוג של מז"פ?
"אנחנו נותני שירות סביב כבוד המת, שחלק ממנו זה איסוף נתונים לצורך זיהוי, מי שעושה את הזיהוי זה המז"פ".
יש לך ארכיון אישי?
"יש לי אלפיים ומשהו תמונות, והמלחמה עדין לא נגמרה".
מאמין שנצליח לצאת מהתהום שנפלנו אליה?
"אנחנו חייבים, אבל בוא נראה אם אנחנו רוצים מספיק. זה בעייתי למי ששומע חדשות, אבל מי שבחזית העשייה לא מבין על מה מדברים שם בחדשות. יש בלחימה חזית מדהימה בתמיכת העורף, עוצמות שלא קיימות בשום מדינה, חיבורים עמוקים שמעידים על יוזמה לקחת את הדברים למקום של חיבור ואחדות".
למרות שהיית בגיהינום, אתה נשמע אופטימי.
"גם בגיהינום יש פינות קפה".
פרק ראשון בסדרה, מלאכים בחזית ובעורף – מד"א: "מסתכל במראה ולא מזהה את עצמי"
פרק שני בסדרה: מלאכים בחזית ובעורף – איחוד הצלה: "עם ישראל קורא לנו מעצמה"
