מהרגע בו נודעו לאבי חימי תוצאות הבחירות לממשלה הוא נוהג בלשכה כמו בעל בית פרטי, אבל האמת היא שנותר לו בעיקר לדבר, כי סמכויות וקשרים במערכת השלטון אין לו.
הבעיה היא שהוא מנצל את הכוח שנתנו בידיו אלפי עורכי דין, ואת התקציבים הבלתי מוגבלים כמעט של הלשכה, כדי להתבטא נגד שרי הממשלה הנבחרת באופן בוטה וחסר תקדים, ביחס למי שעומד בראש מוסד ציבורי סטטורי.
כיושב ראש הלשכה הוא אינו רשאי לתקוף את הממשלה הנבחרת מנקודת המבט הפוליטית שלו, בטח לא באופן כזה חסר נימוס כפי שניכר ממנו לאחרונה. דבריו כל כך חמורים, הוא מעיז ואומר כי "החוקים שעל הפרק עומדים בסתירה לאתוס הציוני, לערכים של מגילת העצמאות, ועומדים בסתירה חזיתית להיות מדינתנו". הוא טוען שערכי הרפורמה של שר המשפטים יריב לוין סותרים את ערכי הדמוקרטיה, את שלטון החוק ואת ערך השוויון בין אזרחי המדינה. לטעמו, חקיקת פסקת ההתגברות היא מעשה אדם המבקש לגדוע את החוק, כמו לגדוע יד, או רגל.
כמו רבים אחרים, חימי לא ציפה שזו תהיה הממשלה הנבחרת, והנה עכשיו שזה קרה הולכים ומתממשים כל חששותיו, במיוחד לנוכח הצגת התוכנית של שר המשפטים. בראש וראשונה הוא מודאג מהוויתור על נציגי הלשכה בוועדה לבחירת שופטים. חלק מהתוקפנות חסרת הרסן של ראש הלשכה נובעת מכך, כי מעכשיו תיאלץ הלשכה להסתדר ללא המנוף הכוחני שיש לה לכאורה אל מול שרי הממשלה, חברי הכנסת, וכמובן השופטים עצמם, הנבחרים והמכהנים, והנהלת בתי המשפט.
לדעתי, אין יותר נכונה מההצעה הזו כדי לקדם את המשילות במדינה, שופטים ראוי שייבחרו על ידי הציבור ונבחריו, הפוליטיקאים, ולא על ידי עורכי דין בעלי עניין שמתחככים עימם בוקר וצהריים בבתי המשפט ובכנסים בבתי מלון מפוארים וסלונים מצועצעים, כפי שנחשף בתוכנית "עובדה".
במציאות החוקתית של מדינת ישראל, לבית משפט לא היתה אמורה להיות הסמכות לפסול חוקים של הכנסת, אלמלא ההפיכה המשפטית שביצע ב-1992 נשיא בית משפט העליון לשעבר אהרון ברק, שאתמול הגדיל לעשות כאשר הבהיר מה היו כוונותיו אז ומהן עמדותיו כיום.
לפי שמועות שהגיעו לאוזניי מאנשים יודעי דבר, גם לחימי היה חלום, להיות שופט, ורצוי בבית משפט העליון, כעת מאחר והחלום נגוז, הוא החל לצעוד באגפים מסויימים בפוליטיקה, בניסיון להצטרף לאחת ממפלגות השמאל, שאני מסופק אם בוחריהן יצרפו אותו לשורותיהן לאחר הפרישה שלו בחודש יוני הקרוב.
כעורך דין שמכיר את מרבית שרי הממשלה הנכנסת אבל מתגורר בצפון הארץ, עפולה למי שמתעניין, צורמת לי מאוד העובדה שעורכי הדין במחוז הצפון אינם מאורגנים מספיק וחוששים להתבטא נגד ראש הלשכה. עובדה, הקול של מחוז צפון לא נשמע עד היום בכל הנוגע להתבטאויות האחרונות של חימי נגד שר המשפטים והממשלה הנבחרת, אף אחד אצלנו במחוז לא פצה פה, האם זה לא מפריע לאף אחד? בוודאי שכן, עשרות אולי מאות עורכי דין במחוז תומכים ברפורמה שמציע השר לוין, אבל עד כה אף אחד לא מוכן להזדהות בשמו, כולם מדברים על זה בחדרי חדרים ובשיחות וואטסאפ ללא הקלטה. בהקשר הזה אפשר לציין, כי המשנה ליו"ר הלשכה, עו"ד יצחק נטוביץ, פוטר לאחר שיצא נגד ראש הלשכה. כך, לא רק שאין במחוז הצפון מילת ביקורת על האסטרטגיה של חימי, הוא עצמו זוכה לתמיכה דווקא בהנהלת המחוז, בנצרת, לא בכדי עשו שם לכבודו מסיבה גדולה.
ואחרי שאמרתי את זה, חשוב לי להדגיש כי כל מה שנאמר פה אינו קשור במישרין לראש מחוז צפון, עו"ד מוחמד נעאמנה, שהוא אדם משכמו ומעלה אשר מתייחס בשוויוניות לכולם, גם כאשר הדעות הפוליטיות חלוקות.
אגב, אני לא לבד בעמדות הללו, אני שותף בעשייה עם המון עורכי דין שחושבים כמוני אך מאוד חוששים להיפגע אם יפצו פה, חשש לא מוצדק כי דווקא אנחנו שמזוהים לכאורה עם הימין בישראל מאמינים בחופש הביטוי. נדחפתי על ידי המון חברים מהמקצוע להגיד את אשר על ליבנו, בין היתר משום שאיני מסוגל לשאת עוד את ההתקפות הפרועות על "קץ הדמוקרטיה" ו"סוף העולם".
הלשכה היא גוף ציבורי אשר גובה מאיתנו כל שנה סכום כסף לא מבוטל על החברות בה, שאנחנו מחוייבים לה כדי לעבוד כעורכי דין, בכל התחומים. מהסיבה הזו, הלשכה שלדעתי מתנהלת לאחרונה כעדר ללא רועה, צריכה להמשיך לתפקד כגוף סטטוטורי אבל היא חייבת להשתמש במסכויותיה כדי לשרת את עורכי הדין ולא את מוליכי הדעה הפוליטים במפלגות השונות.
מהסיבה הזו, בין היתר, חבריי מהקואליציה העלו על סדר היום הציבורי את האפשרות של פירוק הלשכה והפיכתה לגוף וולנטרי נטול סמכויות על בחירת שופטים ועל מינוי עורכי דין. על ההצעה הזו צריך לדון לעומק, להבין מה ההשלכות ולא לוותר בקלות על המעמד שנרכש מאז קום המדינה.
הכותב, עו"ד אורי בוטבול, הוא עורך דין פלילי ומנוי באינדקס עורכי הדין של "פוסטה"
