פילדלפיה ממותגת באמריקה כ"עיר אהבת האחווה" ו"עיר אחוות אחים", אבל בשנות ה-90 היא היתה אזור מלחמה עקוב מדם.
שני פלגים של המאפיה האיטלקית, מבוגרים נגד צעירים, נלחמו אלה באלה מלחמת חורמה על השליטה בעיר.
המלחמה הזו מתוארת בסדרת הדוקו-פשע המאלפת והמחכימה "מלחמת הכול בכל – פילדלפיה נגד המאפיה".
"כשאנשים חושבים על מאפיה, הם חושבים על ניו יורק. אבל בשנות ה-90 פילדלפיה היתה אכזרית פי מאה, היא הזכירה את שיקאגו של שנות ה-30", כך "פותח" בסדרה ג'ון אליט, חבר לשעבר במאפיה.
"גדלתי ליד משפחת גמבינו, אחת מחמשת משפחות הפשע בניו יורק, אבל חיפשתי לבוא לפילדלפיה כי פה היה המון כסף, הרבה כיף, הרבה אדרנלין, זונות, הלוואות, סמים, 24/7.
"בשביל החבר'ה מהמאפיה, כסף זה לא הדבר היחיד, אלא החיים עצמם. החבר'ה בפילדלפיה היו חבורה פרועה, שותים כל היום, יוצאים כל לילה. כולם גדלו באותו בלוק בדרום פילדלפיה. אם היית קשור למאפיה, יכולת לעשות כל מה שבא לך. החבר'ה מניו יורק טענו שאפשר לשלוח שני רוצחים ולחסל את כל המאפיה בפילדלפיה. אבל אני אמרתי להם: אתם לא מכירים אותם, הם מסוכנים".
לא רק הוא "לשעבר" שמדבר, קבלו את אנג'לו לוץ עב הבשר, חבר לשעבר במאפיה של פילדלפיה: "אטלנטיק סיטי תמיד היתה של פילדלפיה, כל המלונות, ההימורים בקזינו, הקבלנים. באותה תקופה הבוס של פילדלפיה ואטלטניק סיטי היה ניקי סקארפו".
גם השוטרים מאז מדברים ניקי סקארפו. "פסיכופת. האדם הכי מרושע שנתקלתי בו בחיי", מספר סטפן לפנטה, חוקר סמוי לשעבר של ארגוני פשע ב-FBI. "הוא הרג בן אדם באמצעות סכין מריחה. אתה יודע כמה כוח צריך כדי לחדור לגוף עם סכין מריחה?.
"בתקופת סקארפו זה היה כמו במערב הפרוע, מרביצים, יורים, גופות עפו בכל מקום. הוא היה בוס מאפיה הכי פסיכופת, הכי פראנואיד והכי מכור לקוק. כל פעם שסובבת את הראש, היה עוד רצח. גופות נמצאו במכוניות, בפחי אשפה, על מדרכות.
"אבל לא עושים דברים כאלה, כי ברגע שגם הציבור מפנה לך עורף, ה-FBI נכנס לתמונה. כשמדברים על חיסול המאפיה, אין כמו בילוש בשטח, אתה חייב לצאת לרחוב, לצוד שטינקרים ולקבל את המידע שצריך".
ב-1986 ניקי סקארפו נכנס ל-55 שנה בכלא פדרלי, אבל חיסולה של משפחת סקארפו יצר הזדמנויות חדשות לפתיחת העולם התחתון של פילדלפיה ועיר ההימורים אטלנטיק סיטי בפני כוחות חדשים מניו יורק עם ראשי מאפיה מסיציליה.
כבוד, נאמנות ושבועת האומרטה
ב-1991 התמנתה שרלוטה לנג לאישה הראשונה בתפקיד מפקחת ב-FBI, על הכוונת שלה היתה תוכנית למאבק בפשע המאורגן בפילדלפיה.
"כשהגעתי לפילדלפיה, סקארפו כבר היה בכלא ונוצר ואקום בשטח", היא מספרת, "התפקיד שלי היה לגלות מי יהיה הבוס החדש, אלא שאי אפשר לחקור את המאפיה בלי מלשנים".
כאשר לנג כמעט והרימה ידיים, נתפס פושע זוטר שהיה חבר במאפיה וידע מי הבוס החדש.
"כשמדברים על כבוד, נאמנות, שבועות האומרטה וכו', מתברר שהכל ערמת אשפה כאשר החוק מופיע בסביבה, אף אחד לא רוצה להיכנס לכלא", מתמצת לפנטה כמה קל למעשה לגרום לחברים במאפיה לזמר.
אחרי חקירה אינטנסיבית של הפושע הזוטר, התברר שלתוך הוואקום שהותיר אחריו סקאפו נכנס אחד בשם ג'ון סטנפה, חבר רשמי במאפיה האיטלקית שהגיע מסיציליה וקיבל גיבוי מחמש משפחות הפשע המפורסמות של ניו יורק. ג'ון סטנפה היה מאפיונר אולד סקול (מהדור הישן), שם רצו לעשות כסף ולא כותרות. חמשת המשפחות של ניו יורק ציפו מסטנפה שירגיע את האלימות שהשתוללה בתקופת סקארפו ויחזיר את הסדר לארגון בפילדלפיה החולש על אנטלנטיק סיטי וקווי סמים רווחיים במיוחד בשיאה של תקופת ההרואין.
"לא ידענו איך לעלות עליו, כי הוא היה עוד בן אדם שגר בבית יפה מאד בניו ג'רזי, היה קם בבוקר והלך לעבודה בעסק שנקרא 'קונטיננטל פודס', שום דבר חריג", משחזרת המפקחת לנג, "ואז התקבלה ידיעה שהוא הולך להיפגש עם סוכן הימורים במשרד של סאלבטור (סאל) אוונה, עורך דין ותיק של המאפיה. הצבנו מצלמה בחזית כדי לראות מה קורה שם ובסופו של דבר סטנפה אכן הגיע למשרד הזה. היתה לי הרגשה שהוא משתמש במשרד הזה לפעילות פלילית. הוא היה בטוח שמדובר בחוף מבטחים, בגלל החיסיון ביחסי עורך דין לקוח, אבל אם אתה משתמש בשירותי משרד עורך דין כדי לבצע פשע, אתה מאבד את הזכות הזאת".
בארי גרוס, התובע הפדרלי באותה תקופה, ביקש מבית המשפט אישור לכניסה חשאית למשרד של עו"ד אוונה, כדי להתקין שם מכשירי ציתות.
אחרי הצגת המידע והצילומים האישור ניתן ל-30 יום בלבד, וה-FBI התחילו לעבוד מהר.
"קוזה נוסטרה זה לא בשביל כסף"
הימים חלפו ביעף וכל ההאזנות העלו חרס. נותרו להם שישה ימים עד לדד-ליין ולא היה להם כלום ביד חוץ מפטפוטים.
ואז, ב-3 בדצמבר 1991, מצלמות המעקב קלטו את ג'ון סטנפה נכנס למשרד של אוונה, אחרי הפגישה הסוכן התקשר והודיע חגיגית: "נדמה לי שמצאתי משהו".
לפי תמליל השיחה שנשלח סטנפה אמר: "אנחנו לא רוצים כמות. אנחנו רוצים איכות. אני לא הולך על כסף. אני לא רעב לכסף, כי קוזה נוסטרה זה לא בשביל כסף".
"קוזה נוסטרה היא מילת מפתח", צוהלת לנג כאילו זכתה בלוטו, "אלה ראיות מדהימות. סוף סוף קיבלנו מה שאנחנו צריכים. זאת היתה אחת הפעמים הראשונות שהמושג קוזה נוסטרה נשמע בהקלטה. עד אז זה היה סתם מועדון חברים עם איטלקים מבוגרים שמשחקים קלפים. התחלנו מזירו ופתאום היה לנו תיק שהייתי בטוחה שיחסל את המאפיה של פילדלפיה.
"אבל קיבלנו עוד מידע מהמם, לסטנפה יש אויבים, עכשיו היינו צריכים לגלות מי האויבים שלו".
חילופי דורות במאפיה
כאשר לנג התעמקה בתיק היא קיבלה את שם הקוד "אקדוחנים צעירים".
מהר מאוד היא הבינה שהחבורה הזאת מונהגת על ידי ג'ואי מרלינו, שאביו ודודו היו פעם חברים במאפיה והוא נחשב למיוחס.
מרלינו והחבר הכי טוב שלו, מייקל צ'אנגליני, הקימו צבא קטן משלהם.
בניגוד לסטנפה המחתרתי שעשה הכול כדי להישאר מאחורי הקלעים, מרלינו וחבורתו התאקלמו היטב בתרבות השופוני: אלגנטיים וראוותניים שלבשו גוצ'י ופראדה, נסעו במכוניות יוקרה ובילו במועדונים הכי נוצצים.
למאפיונרים של פעם לא היה אכפת מכל זה, זה היה בדיוק ההפך ממה שהפשע המאורגן ייצג פעם.
"גדלנו ביחד, כולנו היינו חברים וסמכנו אחד על השני", משחזר אנג'לו לוץ, "לא תשכנע צעירים מפילדלפיה לשמוע בקולו של איש מבוגר עם מנטליות סיציליאנית כמו פעם, זה כבר לא עובד כאן באמריקה. סטנפה לא הבין כמה החבר'ה של מרלינו רעבים וצמאים להשתלט על פילדלפיה. אין סיכוי שג'ון סטנפה יגיד לג'ואי מרלינו מה לעשות. ג'ון סטנפה עשה טעות גדולה ביותר כשהגיע לפילדלפיה".
"האקדוחנים הצעירים" היו ילדי רחוב קשוחים, שנוטים לאלימות. הם סחטו עסקים וסוחרי סמים ונורא רצו להיות מפורסמים. האבות של חלק מהם היו בדרג הבכיר בארגון של סקארפו ועמדו להיכנס בפנים עד סוף חייהם. הצעירים חשבו שאבותיהם עשו את שלהם ועכשיו הגיע זמנם למצות את זכותם מלידה.
ואז נמצאה גופתו של פליקס בוקינו בן ה-72 במושב הנהג של מכוניתו.
זה היה רצח שמאפיין חיסולים של המאפיה אחרי שבע שנים שלא היה חיסול של המאפיה בפילדלפיה.
"פליקס בוקינו היה סוכן הימורים וחלק מהארגון של סטנפה", מסביר העיתונאי ג'ורג' אנסטסיה, שמתמחה בתיעוד הפשע בארצות הברית, "זאת היתה הצהרה של ג'ואי מרלינו: 'ג'ון סטנפה, אנחנו לא מתכוונים לציית לך'. זאת היתה ללא ספק הפיכה".
לפי הסדרה, ג'ון סטנפה היה אובד עצות, אבל הוא רצה לנקום, ומהר.
אחרי כמה ימים, שני חמושים ירו חמש פעמים עם רובה לתוך ביתו של מייקל צ'אנגליני בן ה-29 והחטיאו בפוקס אותו ואת אשתו וילדיו. זה היה בלתי מקובל בקוזה נוסטרה לירות ברובה על משפחה.
גם ב-FBI הבינו שהעניינים יוצאים משליטה וזה חייב להיעצר ומיד.
כמו פבלו אסקובר ואל צ'אפו
השמועה שרצה עכשיו היא שסטנפה מינה כיד ימינו את ג'ואי צ'אנגליני, אחיו של מייקל צ'אנגליני, יד ימינו של מרלינו, וזה שאנשי סטנפה ניסו לרצוח.
פילדלפיה אמנם נחשבת ל"עיר האחים" אבל כאן נוצרו שני אחים שנמצאו משני צידי המתרס וניסו להרוג אחד את השני.
חקירה מהירה העלתה שג'ואי צ'נאגליני הוא הבעלים של מסעדת "וורפלד דיינר", שם נהג סטנפה לבלות שעות ארוכות.
לא עברו כמה ימים אחרי שגם שם הותקנו מכשירי ציתות ומצלמות בחזית, אבל מחסלים אלמונים הצליחו לחדור למקום בשעת לילה ורצחו את ג'ואי צ'אנגליני, לעיני אחת המלצריות.
סטנפה, שקלט את הרמז, הרגיש שוב שהוא חייב לפעול כדי להשיב מלחמה שערה.
באחד הימים הוא נצפה במצלמות המעקב נכנס עם סרג'יו בטגליה, חייל בארגון, למשרדו של עו"ד אוונה.
בהקלטה נשמע בטגליה זומם לרצוח את ג'ואי מרלינו ומייקל צ'נאגליני: "העיקר הוא אלמנט ההפתעה. נתפוס אותם כשהם לא מוכנים. צריך לשבת ולחכות שם ובום בום".
סטנפה הוסיף: "תשים אותם בתא המטען ותיפטר מהם בכביש המהיר. נחתוך לו את הלשון ונשלח לאשתו בתוך מעטפה עם בול".
לכתבות על סדרות וסרטי פשע >>
אתר חדשות פלילי >>
עורך דין פלילי מומלץ >>
ג'ון סטנפה היה נואש והוא היה חייב להרוג את ג'ואי מרלינו ומהר, אבל הוא עשה טעות אחת יותר מדי כאשר שכר את שירותיו של ג'ון ויזי, רוצח שכיר מבחוץ, אדם מטורף לחלוטין, בלתי נשלט, אלים ומסוכן, שסיבך את סטנפה מעל ומעבר.
"שרפתי אנשים. קדחתי בהם. לא היה לי מוסר. זה היה פשוט להרוג. להרוג. להרוג", משחזר ויזי לעיני המצלמה את כל חיסוליו, 20 שנה אחרי שגוייס כעד מדינה.
נשאיר לכם להנות מהשתלשלות האירועים שהטביעו את פילדלפיה במרחץ דמים על סטרואידים.
הפעם לא מדובר רק בעוד סדרה עם יריות וערימות גופות.
הפעם זאת מלחמה גם על זהות בין העולם הישן לעולם החדש, בין סגירות לתקשורת ציבורית ובין חוק למרד.
כמו ב"נרקוס", גם כאן יש תחושה של סלבריטאות פשע: דמויות עברייניות כריזמטיות ומתקשרות בהסכמת כל הצדדים.
ובשתי מילים: אל תחמיצו.
"מלחמת הכל בכל – פילדלפיה נגד המאפיה".
MOB WAR: Philadelphia vs The Mafia.
במאית: לריסה ברוטרמן.
שלושה פרקים. נטפליקס.
