בית משפט העליון אישר שחרור של אדהם חסן (35) מכסרע-סמיע, הנאשם בסחיטה באיומים בנסיבות חוק המאבק בארגוני פשיעה. חסן נאשם, כי קשר קשר עם ראש ארגון הפשע לטיף אבו לטיף ואחרים לסחוט לכאורה אדם אחר ובאמצעות חסות של ארגון הפשע, גרם לנסחטים לשלם 450 אלף שקל, כך לפי הנטען.
נגד לטיף אבו לטיף (ועוד 12 נאשמים) הוגש כתב אישום עב כרס באפריל 2025 על סחיטה סדרתית לכאורה של קבלנים והשתלטות על מכרזי תשתית של רשויות מקומיות – הכל במסגרת ארגון פשע.
לנאשם אדהם חסן מיוחס סעיף אישום אחד, שבו הוא קשר לפי הנטען קשר לסחיטה ביחד עם לטיף ועוד שלושה חברי ארגון: מהדי אסמאעיל, עמראן שקיר וחאלד שרקיה.
באישום נטען, כי חסן החזיק סכומים גבוהים במזומן בכספת אצל קרובת משפחתו והארוס שלה ב'. יום אחד, הוא גילה כי הכסף נעלם ודרש להחזירו; כאשר הכסף לא הוחזר – הוא פנה לכאורה לארגון הפשיעה, על מנת שיסייע לו בגביית החוב.
באישום מתוארים אירועי ירי והשלכת רימונים לעבר בית המשפחה של ב', "החשוד" בגניבת הכסף. אירועי הירי והרימונים לא מיוחסים לחסן – אך כן נטען שהוא השתמש במוניטין השלילי של ארגון הפשיעה ותחת חסותו, סחט במקביל את ב' באיומים, כי אם לא ישלם החוב של ה-400 אלף, "הוא יהפוך ל-600 אלף בשנייה".
לפי כתב האישום, אמו של ב' נאלצה למכור חלקת אדמה, ו-ב' העביר את דמי הסחיטה בסך 450 אלף שקל שחולקו: 350 אלף לחסן, ו-100 אלף לגורמים בארגון אבו לטיף.
בעקבות דיון בראיות לכאורה, לאחר שמיעת טענות סניגוריו של חסן, עו"ד חנא בולוס ועו"ד יעקוב בולוס ובעקבות הערות בית המשפט – הפרקליטות הסכימה כי הנאשם חסן אינו אחד מחברי ארגון הפשיעה ואף אינו אחד מפעיליו.
הפרקליטות הסכימה, כי הנאשם היה "לקוח" של הארגון ולכאורה שכר את שירותיו, תמורת חלק בשלל. כן הובהר שלא מיוחס לו חלק בביצוע ירי או השלכת רימון (אשר צוינו בכתב האישום אך כרקע לסחיטה).
הסניגורים ממשרד בולוס טענו, כי לא הונחה תשתית ראייתית גם ליתר חלקיו של האישום: הנאשם כופר בקיומה של דרישת חוב או סחיטה של ב' וטוען כי ב' היה מסוכסך עם הרבה אנשים, כך שלנאשם חסן אין קשר לניסיונות הפגיעה בו, או לקשר עם ארגון פשיעה.
הפרקליטות דרשה כך או כך הארכת מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים.
הסניגורים עורכי הדין בולוס ביקשו שחרור לחלופת מעצר של איזוק אלקטרוני ובית המשפט הורה, לבקשת ההגנה, על עריכת תסקיר.
בתסקיר שהתקבל, תמך שירות המבחן בעמדת ההגנה.
שופט בית משפט המחוזי מרכז, עידו דרויאן–גמליאל, הדגיש כי הכלל הוא שעבירות סחיטה באיומים ושכירת שירותיו של ארגון פשע – אינן מתאימות לשחרור לחלופת מעצר והנטייה היא לעצור נאשם בתיק כזה עד תום ההליכים, גם אם איננו פעיל בארגון ממש.
יחד עם זה, מתסקירי שירות המבחן עולה שהנאשם ניהל עד למעצרו אורח חיים נורמטיבי, עבד מצעירותו ופרנס את משפחתו. קצין המבחן התרשם, כי חוויית המעצר הממושך עבורו קשה ומרתיעה וכי הנאשם מעוניין להשתלב בטיפול. בנוסף הציגה ההגנה מפקחים.
השופט דרויאן-גמליאל אישר שחרור הנאשם באיזוק אלקטרוני וכתב כי עומדים לזכותו עברו הנקי, אורח חייו הנורמטיבי וההמלצה החיובית של שירות המבחן.
השופט הדגיש: "המשיב לא היה חלק מהארגון ואת שירותיו 'שכר' במקרה נקודתי, שבו ביקש להשיב את שנגזל ממנו… מעשי המשיב פסולים, אך נסיבותיו מבחינות בינו לבין אחרים בפרשה. הנסיבות הללו יכולות לבסס 'נימוקים מיוחדים' – ובפרט כאשר הוסכם שהקשר של המשיב לארגון היה של 'לקוח', והוא אינו חלק אינטגרלי מהארגון".
הפרקליטות הגישה ערר על השחרור לבית המשפט העליון ואחרי דיון היום (4 בדצמבר), נציגי הפרקליטות משכו את הערר בהמלצת השופטת גילה כנפי שטייניץ.
