בכנס לשכת עורכי הדין השנתי באילת עסקו במשבר הכליאה והשפעותיו על הגינות ההליך הפלילי.
בין היתר הודגש כי תקן מקומות הכליאה עומד על 14.5 אלף, בעוד שמספר האסירים והעצורים בפועל בשב"ס, מגיע ליותר מ־23 אלף – עלייה של אלפים רבים מתחילת המלחמה.
מנחת הפאנל עו"ד רותם טובול, יו"ר ועדת שב"ס בלשכת עורכי הדין, אמרה כי תנאי הכליאה הקשים בבתי הסוהר צריכים לעמוד לנגד עיניהם של הפרקליטים והשופטים כשיקול חשוב בהחלטות מעצר, בשלב הענישה ובשאלת השחרור המוקדם.
"אנשים ישנים על הרצפה בבתי הסוהר, אחד ליד השני. כשמישהו צריך לגשת לשירותים בלילה, הוא נאלץ לדלג על פני המזרונים של חבריו לתא. זה מצב שלא היה כמוהו", אמרה עו"ד טובול, "אני שומעת על הרבה יותר אלימות, על שלילות טלפונים. אנחנו מחזירים לחברה אסירים רבים לא משוקמים, שלא יהיו פרודוקטיביים, שלא הפחיתו מסוכנות. אני מייצגת אותם, אני נלחמת על הזכויות שלהם".
כל אחד מן המשתתפים הציג זווית למשבר.
נשיא בית משפט המחוזי בחיפה, השופט אבי לוי: "מי שאומר שבינוי נוסף בבתי הכלא הוא הפתרון, שוגה: ככל שיתפנו עוד מקומות, יהיו יותר עצורים. אנחנו חייבים פתרונות לא שגרתיים. למשל, עונש שמרוצה בקהילה ולא בבית הסוהר. זה עונש שצריך לשקול אותו במקרים המתאימים, ולאתר את האנשים שאפשר לשקם".
השופט דרור ארד-איילון, המתמחה בעתירות אסירים בבית המשפט המחוזי מרכז, אמר כי אחד הנושאים העולים שוב ושוב הוא בעיית הטיפול הרפואי. "מצאתי שאין נוהל ואין שיטה בה נקלט אסיר וכל ההיסטוריה הרפואית שלו נלמדת מהחוץ… אין נוהל שרואה את הרצף הטיפולי כחובה של שב"ס. אם האסיר לא צועק, לא יאזינו לו".
השופט ארד איילון הסביר כי "חולה שעובר ממכבי לכללית – כל ההיסטוריה הרפואית שלו עוברת יחד אתו. חולה שעובר מקופת חולים לשב"ס – לא כך. שב"ס מתחיל דף חלק. לעומת זאת, ברוב מדינות אירופה העבירו את הטיפול באסירים לביטוח הבריאות".
עו"ד עירן נהון, היועץ המשפטי של שירות בתי הסוהר, דיבר על הדריכות בארגון לנוכח המספר המזנק של מחבלים מסוכנים כלואים: "כשנכנס הנציב קובי יעקובי לתפקיד, הוא הגיע לסיור בקציעות וראה שלושה אגפי אוהלים של עשרות ביטחוניים. באגפי אוהלים יש פחות שליטה, ועלולים להידרדר לאירוע ביטחוני מסוכן. הנציב אמר שצריך לבטל את האגפים האלה… איפה אנחנו היום? בעשרה אגפי אוהלים. עברנו את כל הקווים האדומים שלנו, אבל בסופו של דבר אין מנוס. למרות עסקאות החטופים – מספר הביטחוניים כל הזמן עולה".
עו"ד נהון אמר כי ההנחה של שב"ס היא שיגיע אירוע אלימות חמור של מחבלים בבתי הכלא, ונערכים לכך. "הם בודקים אותנו, סופרים את לוחמי נחשון, מחפשים נקודות תורפה", אמר נהון.
במקביל, לדברי נהון יש גם עלייה של 2,000 כלואים פליליים מתחילת המלחמה. חלקם אמנם שוהים בלתי חוקיים (שב"חים), אבל חלקם עבריינים ישראלים והעלייה נובעת מגזרי דין של שופטים שמחמירים ענישה, כנראה על רקע המלחמה בפשע במגזר הערבי.
יועמ"ש שב"ס חזר על דברים שהוא נוהג לומר: "שב"ס בעבר התמכר לשקט, וזה זלג גם לפליליים. כשהנציב נכנס לתפקידו – ראינו ראש ארגון פשיעה שמנהל בית סוהר. היום אין יותר הפליית מעמדות בין אסירים. ראשי ארגוני פשיעה לא יקבלו יותר נסיעות ספיישל לבית משפט לאחר יקיצה טבעית, כאשר מצד שני אסירים אחרים יטורטרו ב'פוסטות'. כולם שווים".
הסנגורית הפלילית עו"ד ימימה אברמוביץ תיארה מצב קשה ותנאים משפילים לאסירים בבתי הסוהר 2025: "התחושה שאני מקבלת מאנשי שב"ס – לא מכולם, אבל מחלקם – היא שעורכי הדין הם כאב ראש. כאילו אנחנו מפריעים להם בעבודתם".
"'משילות' שוות ערך לפגיעה קשה בזכויות אסירים", הוסיפה עו"ד אברמוביץ, "שב"ס תפקד מצוין גם לפני מינוי הנציב הנוכחי, אבל בתקופה הזאת יש פגיעה קשה עד מאוד בזכויות האסירים. אסירים לא מקבלים את הזכויות הבסיסיות של תנאי מחיה. אני מסכימה שזה משבר לאומי, אבל לשב"ס יש תפקיד קריטי באיך שהמשבר הזה מתנהל. אני אגיד דבר לא פופולרי: נראה ששב"ס רוכב על המצב, על הוראת השעה.
"אני פוגשת אסירים שמועברים מכלא לכלא, נמצאים באגפי הפרדה – במקומות שלא מיועדים לכך. הם עייפים, שחוקים, לא ישנים בלילה, חיים עם מקקים, חולים בסקביאס שפרץ בכל בתי הסוהר… אני חושבת שבתי המשפט צריכים להתחשב גם בתנאי הכליאה הקשים ואף לאחרונה טענתי בעניין זה בעניינו של נאשם ששוהה בהפרדות בתנאים קשים".
"הלקוחות שלי פשוט מבקשים להודות, לקבל עונש – לא כי מגיע להם, אלא כי הם רוצים להשתחרר מהתנאים הקשים", אומרת אברמוביץ, "זה לא נובע מרצון לוותר על הזכויות – אלא כי אין להם כוחות נפשיים לנהל את ההליך".
עו"ד גיל שפירא, ממונה ארצי על ייצוג אסירים בסנגוריה הציבורית, הוסיף ותיאר: "כ-40 אחוז מהאסירים הפליליים בישראל – כאלה שאין להם שום קשר לפעילות ביטחונית – מוחזקים בתנאים החורגים מהפסיקה הקובעת שטח מחיה מינימלי של שלושה מ"ר.
"כ-1,500 כלואים פליליים ישנים מדי לילה על מזרן על רצפת התא, ולא על מיטה. מי שינסה לדמיין, לילה אחרי לילה, לעיתים שבועות, שינה על הרצפה באמצע החדר. תנאים בלתי נסבלים".
"יש אסירים שחולקים את התא עם 10 או 12 כלואים נוספים, בלי מקום אפילו להניח ספר. איך אפשר לצפות מהם להתגייס לשיקום?", שאל עו"ד שפירא, "איך עצור, שעדיין חף מפשע, אמור לנהל משפט הוגן כשהוא נשחק נפשית ופיזית? הסיכון הוא שיישבר ויודה רק כדי לצאת מהמציאות הזאת. ההשפעה היא ארוכת טווח, לא רק על האסיר, אלא גם על החקירה, על ההליך הפלילי, ועל הסיכוי לשיקום. הזכות לתנאי כליאה אנושיים היא חלק מהזכות החוקתית לכבוד האדם. בסופו של דבר – הנזק חוזר לחברה".
"המעצר הפך לעונש – ולא לאמצעי חקירה"
בפאנל אחר – "חוקתי פלילי – האם מתקיים שימוש יתר באמצעי המעצר?", נשמעו קריאות נוקבות לשינוי עמוק בתפיסת המעצר בישראל. הדוברים – שופטים, סנגורים ועורכי דין בכירים – התריעו מפני שימוש רווח במעצר ככלי לחץ, תוך פגיעה בזכויות יסוד של חשודים ונאשמים.
השופט עלאא מסארווה מבית המשפט המחוזי בתל אביב: "אנחנו עוסקים ביום יום בשאלה מהי המשמעות של מעצר, והאם נעשה בו שימוש במידה נכונה. לעיתים, התחושה היא שמדובר במלחמה שקטה, פנימית, שלא מדוברים עליה הרבה – אבל היא מתקיימת כל הזמן".
לדברי השופט מסארווה, פעמים רבות "עצם המעצר מהווה את 'העונש האפקטיבי'" – במיוחד כשבסיום ההליך מוטל עונש מופחת או שחרור. "עולה השאלה: למה בכלל היה צריך לעצור אותו מלכתחילה?".
בנוגע להערכת עוצמת הראיות במעצר, ציין השופט: "נראה שנוצר מבחן ביניים – לא רק האם יש ראיות, אלא מה משקלן ומה הספק הסביר שנותר, אם בכלל".
הוא קרא גם לבחינה חוקתית של המעצר: "כשיש פגם בראיה המרכזית – גם אם קיימות עילות מעצר – עדיין צריך לשקול האם נכון לעצור".
עו"ד ווליד כבוב נזעק למול הנתונים המתפרסמים על ידי משטרת ישראל. מסתבר שבשנת 2023 נפתחו 304 אלף תיקי חקירה ומעצר. בסיכום אותה שנה הוגשו 41 אלף כתבי אישום.
עו"ד כבוב אמר כי הדבר מלמד שב-85 אחוז מהתיקים אנשים נחקרו ונעצרו לריק במעצר שווא. זהו שימוש קטלני בהליך מעצר ימים וכלי שבתי המשפט צריכים להגביל אותו. "שופט הוא לא חותמת גומי ולא שפוט של אף אחד, אלא בוחן באופן מקצועי האם קיים חשד סביר", אמר עו"ד כבוב.
עו"ד אורית חיון אמרה: "הליך המעצר הפך לכלי שנועד לשבור את רוחו של החשוד – ולא לחקור את האמת".
עו"ד חיון הצביעה על מציאות יומיומית קשה: "אדם נורמטיבי שמעולם לא נעצר – חווה לילה אחד בתא, ומבין שזו חוויה שמותירה צלקת".
היא מתחה ביקורת קשה על התנהלות המשטרה: "המשטרה מדליפה לתקשורת פרטי חקירה – ומעצבת את דעת הקהל נגד החשוד, עוד לפני שהוגש כתב אישום".
"עוצרים גם את בני המשפחה – רק כדי להפעיל לחץ. זה לא צדק – זה מניפולציה", הוסיפה עו"ד חיון וקראה לרפורמה עמוקה: "אנחנו עולים לדיון במעצר ימים בלי לדעת כלום. זה הליך עיוור, כמעט חסר משמעות. אם רוצים רפורמה אמיתית – צריך להתחיל מהמעצרים. לא מהכותרות".
הפאנל הונחה על ידי נטעאל בנדל (ידיעות אחרונות ו־Ynet).
