הזמן: יום ראשון, 26 בנובמבר 2006.
המקום: ריו קוארטו, עיר בפרובינציית קורדובה בארגנטינה.
"באותו יום היה קר מאוד למרות שמדובר בנובמבר, וזה היה יוצא דופן לחלוטין", מספר העיתונאי פבלו פרארי. "בדיוק סיימנו לסקר בחירות בעיירה סמוכה, כשקיבלתי מידע על משהו מוזר שהתרחש בשכונת 'וילה גולף', שבזמנו היתה שכונת יוקרה נוצצת שהיתה מזוהה עם המעמד הגבוה. אלימות לא התרחשה שם. היא התרחשה במקומות אחרים. היינו בטוחים שמדובר בפריצה".
"כשהגענו לשם", מוסיף פרארי לספר, "המקום היה כמעט נטוש. היה שם רק שוטר אחד ובקושי היתה תנועה. אפילו לא חסמו את הרחוב. חשתי באווירה כבדה, מחניקה ומטרידה באוויר. אני מחכה שמישהו ייצא ואולי יספר משהו. השוטר בחוץ סיפר לנו שזה ביתם של מרסלו מקארון ונורה דלמסו. שניהם היו בעלי מעמד ומפורסמים מאד. ככל שחלפו הדקות, גילינו שנורה מתה בנסיבות אלימות ביותר. מה שהתחיל כעוד סיקור חדשותי שגרתי, הפך לסיפור המזעזע ביותר שהעיר אי פעם ראתה. התחושה היתה כאילו שער לגיהינום נפער, כמו ב'הקומדיה האלוהית' של דנטה: 'זנחו כל תקווה, אתם הנכנסים בשעריי'".
"באותו יום הייתי לבד בבית. בעלי יצא לדוג. הילדים היו בחוץ", מספרת ססילה בלבו, חברתה הקרובה ביותר של דלמסו. "קבלתי שיחה שנוריטה (נורה דלמסו) תלתה את עצמה. הדבר הראשון שאמרתי היה: 'לא יכול להיות שהיא התאבדה. היא אהבה את החיים יותר מדי'. מבחינתי זה שקר אבל אני לא יודעת".
"היא שכבה על הגב על מיטת יחיד. עירומה לחלוטין, חגורת חלוק הרחצה היתה כרוכה סביב צווארה", מספר דניאל זבאלה, ביוכימאי פורנזי. "לא היה ספק שהיא נחנקה למוות והיה ברור שהיא קיימה יחסי מין לפני שנרצחה. הקורבן עדיין ענדה את כל הטבעות שלה, כך ששללנו אפשרות של שוד. הפתולוגית התורנית מסרה לי דגימות שהיא אספה מהגופה. הם לקחו סדינים, שיער וחומרים אחרים. הפריטים ישמשו לבדיקת די-אן-איי כדי לנסות לאתר את הרוצח. העברנו שעות בתוך הבית בעבודה על הזירה. כשיצאתי ראיתי שהקהל בחוץ גדל. היו יותר כתבים ואז התחלתי להבין את גודל האירוע".
הסקנדל התפוצץ
"כשהגענו למקום האמבולנס היה בדרכו החוצה", מספרת העיתונאית דניס אטריסו, "לא ידענו מי בפנים, אבל אחרי שדיברתי עם כמה חברים ושכנים, גילינו שהקורבן היא אישה בשם נורה דלמסו. היא היתה לבד בבית. הפעם האחרונה שבה היא נראתה היתה ביום שישי, כשסעדה עם חברים בביתה. בנה, פקונדו, היה באותו זמן בקורדובה. בתה, ולנטינה, היתה בתוכנית חילופי סטודנטים בארצות הברית. בעלה, מרסלו מקארון היה בפונטה דל אסטה באורוגוואי, שם שיחק גולף עם בעלים של מספר נשים שנותרו בבית. אנשים דיברו, ריכלו, שאלו שאלות ואז מישהו אמר: 'זה היה בלתי נמנע. הכול בגלל משחקי המין האלה'. ואז הסקנדל התפוצץ. זה היה המרכיב החסר שהפך את כל העניין לטלנובלה לאומית של ממש".
"נכון לעכשיו ועל סמך מה שיש בידינו, הדבר היחיד שאני יכול לומר הוא שמדובר במקרה חמור, רצח", אמר לתקשורת בזמן אמת חבייר רינלדי, פקד בכיר במשטרה. "התובע שוקל מגוון רחב של אפשרויות. האם קיימה יחסי מין לפני הרצח? לא אוכל לחשוף זאת. זה חלק מהחקירה. לא בוצעו מעצרים בשלב זה".
"הייתי בקורדובה, מרחק 215 ק"מ מריו קוארטו", סיפר פקונדו מקארון, כשנשאל מה עשה בסוף השבוע, "יצאתי לרקוד עם החברים שלי. נהניתי מאוד. היה ממש כיף. ביום ראשון בבוקר התעוררתי מאוחר, בסביבות הצהריים. הטלפון שלי צלצל. זו היתה דודה שלי שאמרה: 'פאקו, מה אתה עושה?'. 'אני בדירה שלי עם חבר'. 'תעביר לי את החבר שלך מהר'. מסרתי את הטלפון לאנדרס. צפיתי בזמן שהוא הקשיב ודיבר כמו בקוד: 'כן, לא, בסדר'. הוא ניתק ופנה אליי: 'פאקו, תארוז את התיקים שלך. נוסעים לריו קוארטו, אימא שלך לא בסדר'".
"כשהגעתי לריו קוארטו, הרגשתי שמשהו אפל מאוד קרה", מוסיף הבן לספר, "הגעתי לבית של סבתא שלי, ריטה, והכומר היה שם. הוא אמר לי: 'פקונדו, טו מאדרה מוארטה (אימא שלך מתה). הרגשתי הכל ושומדבר בו זמנית. זה היה שוד? לא. משהו רפואי? לא. הוא אמר לי: 'תישאר רגוע. אל תנסה להבין את זה עכשיו'. אני חושב שלא בכיתי מרוב הלם. לא עיכלתי שאימא שלי איננה.
"אני זוכר שאבא שלי הגיע עם חברו, עו"ד דניאל לקאסה, בעל קשרים בשלטון ובממשלה. הם הגיעו מפואנטה דל אסטה, נכנסו לבית ואבא אמר לי: 'טוב, קדימה, בוא נתמודד עם זה. אנחנו חייבים להמשיך הלאה: הלוויה, קבורה, חקירה משטרתית'. אבא שלי התמודד עם זה בסוג של סטואיות. היו שפירשו זאת כאדישות. שאלתי אם אחותי יודעת. הוא אמר לי 'ננסה להודיע לה' ויצא מיד לבית ההלוויות כדי לעשות את הסידורים".
"זה היה יום עבודה רגיל שלי במשמרת שלי בחדר החדשות בבואנוס איירס", מספרת העיתונאית ליליאנה קרוסו, שמלווה את הפרשה מיום לידתה עד עצם היום הזה. "הכתב שלנו בקורדובה התקשר כדי לדווח על גופה שנמצאה ב'וילה גולף'. אבל זה היה לא סתם רצח, הרבה דברים נעלמים הסתתרו מאחורי זה. נורה דלמסו היתה אחת הנשים המשפיעות ביותר בריו קוארטו, לא כי החזיקה בכוח, אלא בגלל העושר של משפחתה. המותג גראסי-דלמסו היה בכל מקום: בעסקים, במרכזי קניות, בשירותים שונים וכו'.
"דיברו גם שהיא אחת הנשים היפות ביותר בריו קוארטו. השילוב הזה משך ים של תשומת לב. הבוסים שלי קלטו תיק-תק את גודל הסיפור ואמרו לי שאני חייבת לטוס לשם. בכל בית ב'וילה גולף' היתה בריכה, חצר גדולה, חניות – לא לרכב אחד, לכמה רכבים. שיחים גבוהים. הכול מתוחזק ומתוקתק בצורה מושלמת. לבסוף הגענו לבית של דלמסו-מקארון.
"הסיפורים התחילו לצאת על החיים ב'וילה גולף': הנישואים, השמועות. מה קורה? האם האלמן מעורב? הוא היה האדם שכולנו חיפשנו, אבל לא הצלחנו למצוא אותו, אז המשכנו לחפש את הבתים של חברותיה של נורה".
אנשים עשירים מסתירים דברים מסריחים
"הגיעו כתבים מהעיתונים, מהטלוויזיה, מבואנוס איירס, ודפקו על הדלת שלי", מספרת חברתה של המנוחה, ססיליה בלבו. "אבל אף אחד מהקבוצה שלנו לא דיבר".
האם מישהי מחברותיה של נורה יודעת משהו על חייה הפרטיים ומדוע הן לא מוכנות בשום פנים ואופן לדבר? זו השאלה שעלתה שוב ושוב בין העיתונאים הסקרנים, שהסתערו על הפרשה העסיסית מכל כנפות ארגנטינה כזאבים צמאי דם, וקיר השתיקה רק הגביר את חשדם שאנשים עשירים מסתירים דברים מסריחים.
"התובע שואף לשבור את קיר השתיקה", זעקו הכותרת בעיתונים רבי התפוצה, כשהתובע חבייר דיסנטו, שהופקד על התיק, אמר שזאת חקירה קשה ולכן הוא חייב להיות זהיר ומדוד בהצהרותיו.
"כל הזמן רעש תקתוקי מצלמות", מתמצת פקונדו מקארון את חווית ההלוויה, "עוד לא הצלחנו לעכל את מותה של אמי וכבר נאלצנו להתמודד עם כל הכאב ראש הזה של התקשורת. הדבר הכי מעניין הוא שאחותי ולנטינה עדיין הייתה בארצות הברית ולא ידעה מה קרה".
האלמן מרסלו מקארון, לפחות עד פרוץ הפרשה, היה רופא מכובד בקהילה ושחקן רוגבי בנבחרת קורדובה. נורה, בגלל משפחתה דלמסו, היתה מפורסמת מאוד. היו להם כל הנתונים להיות פרפקטו פמיליה. זה היה כאילו הם זכו בפרס הגדול ביותר במרוץ מי יבנה את החיים המושלמים ומי הכי יצליח. מישהו אמר לה חמישה ימים לפני מותה, שהיא הצליחה מאוד בחייה והיא אמרה לו: "לא כל הנוצץ זהב הוא".
הימים חלפו כמו השמועות הסנסציוניות, ובסוף חלה התפתחות מרעישה בפרשה: פתולוג שהיה מעורב בנתיחת גופתה של דלמסו ודיבר עם התקשורת, טען שהרוצח הכיר אותה והמעשה לא בוצע בכוונה תחילה. בהסתמך על העקבות שנמצאו על גופתה, כולל נשיכות על שדיה, קבעו הפתולוגים שזה התחיל במפגש בהסכמה, אבל משהו קרה באמצע שעורר התקף זעם מצד האדם שהיה איתה, שהרג אותה עם מה שהיה בהישג יד, חגורת החלוק שלה. נפוצו שמועות לפיהן הפתולוג אמר בזמן ההלוויה: "זאת היתה מסיבת סקס ממש".
לא היה צריך יותר מזה כדי שהתקשורת תבנה לעצמה תפאורה מושלמת לים של רכילות צהבהבה וסנסציות צבעוניות, שהתחילו להשתחרר לאוויר העולם בקצב ארטילרי.
מכונה משומנת לייצור שמועות
התאוריה הכי מטרידה שהתעופפה באוויר הצביעה על משחק מין קיצוני מהסוג שבו הפרטנר אוהב להיחנק במהלך יחסי מין. ככל שהשמועות גדלו, הסיקור בתקשורת רק הלך והתעצם לממדים של פצצת אטום. כלי התקשורת הארגנטינאים, הידועים כשתייני טלנובלות בדיוק מהקוקטייל הזה, היו חייבים לייצר "פרקי המשך" כיד הדמיון הטובה, וזה הוביל לפרסום כמעט של כל שמועה שעפה באוויר.
השמועות העיקריות דיברו על מסיבות פרטיות, מפגשים סודיים ומפגשי חילופי זוגות. חלק העלו השערות שהיא היתה עם שני גברים באותו לילה.
אפילו אם הפרטים היו שקריים, כל פרט חדש עורר חשד נוסף. לפתע החוקרים חשדו בכל גבר מעל גיל 17 בריו קוארטו, כי השמועה הכי שכיחה היתה שדלמסו "אהבה ללכת עם גברים".
בסופו של דבר זה הפך למכונה משומנת היטב לייצור שמועות. אורח החיים הפרוע הזה היה הדבר שהרשיע את נורה. זה היה הנרטיב, והחלק הכי גרוע בכל זה היה שמבחינה חברתית אנשים הגיבו כאילו זה הצדיק את מה שקרה. זה התחיל בחילופי זוגות והפך למין קבוצתי, כשהבדיחה הכי חמה היתה שהחברות של נורה התחלקו לשניים: צ"י וצ"ח (ר"ת: ציצים ישנים וציצים חדשים).
"המקרה של נורה דלמסו הוא מראה שמראה לנו מי אנחנו", מסכמת העיתונאית קרוסו את הפרשה המסתורית, שנותרה בלתי מפוענחת אחרי כמעט 20 שנה, "אחת הכתבות הראשונות שכתבתי על ראיות גנטיות, לא עסקה בכלל בראיות עצמן. היא עסקה בדי-אן-איי שלנו. היא לא היתה עשירה. היא לא היתה אשת עסקים. לא היו לה 18 מאהבים. היא לא גרה באחוזה פרטית. היא לא היתה חלק מסצנת חילופי זוגות".
"אנחנו לא יודעים אם נורה דלמסו רצתה להתגרש, אם הותקפה, או אם קיימה יחסי מין בהסכמה. אמרו לנו שהיא נרצחה על ידי פועל בניין, בנה, מאהב, בעלה, רוצח שכיר. מהתחלה הפרשה משכה תשומת לב כסמל לאלה שסוטים מהתבנית הפטריארכלית. המקרה הזה חשף את המוסר הכפול שלנו, את הדעות הקדומות המבחילות שלנו, ואת הצורך שלנו להוקיע כל מה שנוגע למעמד, כוח והנאה, גם אם הרוצח של נורה דלמסו יישלח למאסר עולם".
"נורה דלמסו מתה שוב ושוב". Les Mil Muertes De Nora Dalmasso.
שלושה פרקים. נטפליקס.
