בית משפט השלום בתל אביב הרשיע בחודש יולי את מנחם רביב (63), תושב טבריה, בהטרדת העדה הדס קליין, עקב ציוצים שפרסם עליה בטוויטר לפני מספר שנים.
רביב כתב בתגובה לפוסט של אביעד גליקמן: "ימח שמה של הבולשביקית הדס קליין הארורה, היא וכל חבר מרעיה שטפלו האשמות שווא על מר בנימין נתניהו".
בפוסט נוסף כתב רביב: "מעדות אחת אל השניה, מסתבר שרשעותה וחלאותה של הנאלחת הדס קליין וכל חבר מרעיה, גדלה בקצב שהולך ונעשה מהיר יותר, וחייבים לעצור אותה שאם לא כן היא חלילה וחס עלולה להתפשט ממש כפי התפשטותו האקספוננציאלית של נגיף הקורונה הקטלני".
השופטת יעל פרדלסקי גזרה על רביב, שני חודשי מאסר על תנאי, פיצוי 2,000 שקל שישלם לקליין ועוד קנס 500 שקל לקופת המדינה. עיקר העונש הוא "הכתמתו" בהרשעה של אדם ללא עבר פלילי.
סנגורו של רביב, עו"ד תמיר אלטיט, הגיש ערעור על הכרעת הדין לבית המשפט המחוזי. בערעור, עו"ד אלטיט דורש לפסול את ההודאה שמסר הנאשם במשטרה ביחס לכתיבת הפוסט, זאת בשל הפרת זכותו להתייעץ עם עורך דין לפני החקירה.
הנאשם טוען כי כאשר נחקר על ידי חוקרי להב בחשד להטרדתה של קליין, וביקש להתייעץ עם עו"ד בטלפון – שוטר של להב נכנס איתו לחדר ההיוועצות, שמע את השיחה עם העו"ד ולא איפשר לנחקר לקיים את השיחה באופן פרטי.
אם לא די בכך, השוטר השאיר את דלת החדר פתוחה, וכך קולו של רביב בשיחה עם העו"ד וחלק מדבריו נקלטו במיקרופון אשר בחדר החקירה הסמוך. מאחר שכך, לטענת ההגנה, רביב חשש לדבר עם העו"ד ומיהר לסיים את השיחה, מאחר שחוקרי להב שהיו בסמוך האזינו לדבריו.
עו"ד אלטיט טוען כי המשטרה ניצלה את היותו של הנחקר אדם חלש ורמסה את זכויותיו. על כן דרש לפסול את ההודאה שנגבתה ממנו, אשר הינה למעשה הראיה היחידה הקושרת בינו לבין היוזר ממנו נכתב הפוסט על קליין, שכן המשטרה לא ביצעה פעולות חקירה נוספות.
במסגרת התיק בבית משפט השלום התקיים "משפט זוטא" בה ההגנה העלתה טענות אלה ודרשה כאמור לפסול את הודעות הנאשם במשטרה עקב הפרת זכויותיו להליך הוגן.
השופטת פרדלסקי מבית משפט השלום העדיפה את גרסת התביעה, וקבעה כי הנאשם "לא הוכיח" שהיה איתו שוטר בחדר בזמן שיחתו עם העורך דין. השופטת קבעה קביעות אלה, למרות שהפרקליטות לא הביאה לעדות את השוטר אשר ליווה את רביב ביציאתו מחדר החקירה אל חדר ההיוועצות. הפרקליטות טענה כי אותו שוטר ביצע פעולה טכנית של ליווי הנחקר, ולא חתם על אף מסמך בתיק, לכן הוא איננו עד תביעה.
מנגד, החוקר שגבה את הודעתו של רביב בחדר החקירות, טען כי שמע לא יותר מ"בליל מילים לא ברור" שיצא מחדר ההיוועצות.
עו"ד אלטיט טוען בערעור לבית המשפט המחוזי כי הימנעות התביעה לזמן את השוטר שלקח את הנאשם לחדר ההיוועצות פועלת לרעתה, ומחזקת את טענת הנאשם כי אותו שוטר נכנס לחדר ומנע שיחת טלפון חופשית עם העו"ד.
הסנגור טען כי בית המשפט התעלם מראיות המחזקות את גרסת הנאשם. בהקשר זה חוק המעצרים קובע: "פגישת עצור עם עורך הדין תיעשה ביחידות ובתנאים המבטיחים את סודיות השיחה".
לגופו של האישום, טוענת ההגנה כי תוכן הדברים שכתב רביב ברשת חוסה תחת חופש הביטוי ואינו מגיע לרף פלילי של עבירת הטרדת עד. בהקשר זה צוין גם כי הנאשם לא פנה בכל צורה לקליין והדברים נכתבו בתגובה לעיתונאי אביעד גליקמן. ההגנה סבורה כי כתב האישום לא היה מוגש אילולא היה מדובר בתלונתה של הדס קליין, ולא מן הנמנע שהפגיעה בזכויות הנחקר היא חלק מ"מוטיבציית יתר" שהיתה למשטרה בתיק עקב הפרופיל הציבורי של המתלוננת.
