עו"ד פוטר מייצוג ותבע שכר טרחה מלא, העליון קבע כי המהלך פסול 

מפעילת חוגי ספורט פוטרה על ידי המועצה המקומית מבשרת ציון אחרי 20 שנה, והגישה באמצעות עו"ד אייל אבידן תביעה נגד המועצה על סך של יותר ממיליון שקלים.
בהסכם שכר טרחה עם הלקוחה, נקבע כי עו"ד אבידן יקבל 10 אלף שקלים במועד פתיחת התיק, ויהיה זכאי ל-20% מהסכום הסופי ככל והתביעה תתקבל – תגמול מותנה בתוצאה.

עו"ד אבידן הכניס להסכם סעיף נוסף, לפיו אם התובעת תחליט להפסיק את ההתקשרות ולהחליף ייצוג, או תמשוך את התביעה – הוא יהיה זכאי בכל מקרה לשכר טרחה בשווי 20 אחוז מגובה התביעה, ללא קשר למועד בו יפסיק לייצג – וכאילו ייצג עד הסוף והתביעה התקבלה במלואה.

לאחר כשנה, בשל מחלוקת על ניהול התיק ועוד בטרם החל ניהול ההוכחות בבית משפט, הלקוחה אכן החליטה להחליף עורך דין. עו"ד אבידן הגיש תביעה עקב הפסקת ההתקשרות ודרש כי הלקוחה תשלם שכר טרחה של 230 אלף שקלים – 20 אחוז מסך התביעה נגד המועצה, לפי ההסכם.
בהמשך, על אף שהחליפה ייצוג, התביעה נגד המועצה נדחתה, והתובעת לא זכתה אפילו בשקל אחד.

אחר כך ניחתה עליה מכה נוספת. בית משפט השלום בירושלים קיבל את תביעת העו"ד בשל פיטוריו, וקבע כי הלקוחה תשלם לו כ-250 אלף שקל. שופטת בית משפט השלום, שרון לארי-בבלי קבעה כי הפסקת הייצוג על ידי הלקוחה נעשתה "בחוסר תום לב" וכי "חוזים יש לכבד". בית המשפט גם דחה את טענת הלקוחה כי שכר הטרחה המבוקש חורג מאמות מידה סבירות.

הלקוחה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי ירושלים. לשופט המחוזי אלכסנדר רון אצה הדרך, ובמהלך הדיון הודיע שידחה את הערעור. הלקוחה קבלה את המלצתו להגיע להסדר פריסת תשלומים עם העו"ד, וההסכמה קיבלה תוקף פסק דין. אחרי מספר ימים הלקוחה ביקשה לחזור בה מההסכמות, אך השופט סירב לבטל את פסק הדין.

הלקוחה הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, הפעם באמצעות עו"ד אייל אלנתן. היא טענה כי סעיף 8 להסכם שכר הטרחה שחייב אותה לשלם לעו"ד אבידן שכר טרחה מלא הוא "הוראה עונשית מובהקת" אשר נועדה להטיל "קנס" על לקוח המעוניין להפסיק ייצוג משפטי על ידי עו"ד. "מדובר בהתנייה חוזית עושקת אשר סותרת את תקנת הציבור, דינה להתבטל".
הסוגייה הגיעה לפתחם של השופטים אלכס שטיין, יוסף אלרון ויחיאל כשר, אשר קיבלו את טענות המערערת – וביטלו את פסקי הדין של בתי משפט השלום והמחוזי.

השופט שטיין כתב: "הוראת סעיף 8 להסכם שכר הטרחה באה לאיין את זכותה של המבקשת, כלקוחה של עורך דין להחליפו בעורך דין אחר לפי בחירתה… שום הסכם בין עורך דין ללקוח אינו מורשה להצר זכות בסיסית, קל וחומר לאיינה, על ידי הטלת חובה על הלקוח לשלם לעורך דינו את מלוא שכר הטרחה המוסכם במקרה של פיטורי עורך הדין".
לדברי השופט שטיין, הסעיף לפיו עורך הדין יקבל שכר טרחה בגובה הצלחה מקסימלית, במקרה שיפוטר, "יוצר מצב אנומאלי שבו כדאי לעורך הדין להיות מפוטר מהר ככל שניתן, על רקע של 'פרס הפיטורין' הגבוה… זה מצב בלתי נסבל מבחינת האינטרס הציבורי".

השופט שטיין דחה את קביעת השופטת לארי-בבלי כי פיטורי העו"ד נעשו בחוסר תום לב. שטיין מתח ביקורת חריפה גם על שופט המחוזי אלכסנדר רון וקבע כי "האופן בו ערך את הדיון פגע בזכות המבקשת והסב לה עיוות דין חמור" בכך שהאיץ בה לחזור מהערעור, במקום "להתערב ולתקן חוסר צדק משווע שהתגלה לנגד עיניו".
השופט שטיין חתם: "כיצד ייתכן שפיטורי עורך דין שהחל לייצג אזרחית מן השורה, התובעת כמיליון שקל, תמורת שכר טרחה מותנה של 20%, יביאו לכך שלקוחתו תחויב לשלם לו כ-250 אלף שקל לפני שהתביעה הגיעה להוכחות?".

השופטים שטיין, אלרון וכשר פסקו פה אחד כי הסכם שכר הטרחה אשר נוסח על ידי עו"ד אבידן, מנוגד לתקנת הציבור, ולפיכך יבוטל ולא ייאכף: "עורך דין שמנסח הסכם כזה אינו רשאי לכלול בו תניות אשר פוגעות בזכויות הלקוח או יוצרות ניגודי אינטרסים מוּבְנִים וחריפים בינו לבין הלקוח".
בסיכום נקבע כי עו"ד אבידן יקבל מהלקוחה תשלום בגובה 70 אלף שקל בלבד עבור שכר טרחתו עד לפיטוריו, ממנו יקוזזו מקדמות אשר שילמה לו, והוצאות משפט של 30 אלף שקל.