הפרקליטות, בהשראת פרקליט המדינה עמית אייסמן, שהפך זה מכבר לסמן המחמיר ביותר במערכת אכיפת החוק, הגישה היום בפעם השנייה ערעור על החלטת ועדת השחרורים לקצר בשמונה חודשים את מאסרו של עבריין המין אלון קסטיאל, שאמור להשתחרר במסגרת תוכנית שיקום מפוקחת על ידי הרשות לשיקום האסיר (רש"א).
בעתירה לבית משפט המחוזי בנצרת מציעה הפרקליטות פרשנות חדשה ל"מבחן הסיכון" הנשקף מהאסיר, שהסרתו היא תנאי לשחרור מוקדם.
לפי עמדת הפרקליטות, הסיכון מהאסיר לא יישפט לפי אמות מידה אובייקטיביות – חוות דעת מקצועיות של גורמי הטיפול והעובדים הסוציאליים ובהתאם להתנהגותו של האסיר – אלא באופן סובייקטיבי, דרך עיניהן של נפגעות העבירה.
כך כתב עו"ד צביקה אברמוביץ מפרקליטות מחוז צפון בערעור על שחרורו של קסטיאל: "אין חולק כי נתוני המשיב ככלל הם חיוביים: אין לחובתו הרשעות קודמות, תפקודו במהלך המאסר היה חיובי, הוא יצא לחופשות, אין לחובתו עבירות משמעת, הוא שולב בתעסוקה באופן תקין, הוא שילם פיצוי לנפגעות העבירות כחלק מהסדר הטיעון, הוא שולב בטיפול ייעודי במהלך המאסר, חלה הפחתה בהערכת מסוכנותו המינית והיא כיום נמוכה. עוד יצוין כי נבנתה עבור המשיב תוכנית בפיקוח רש"א, הכוללת טיפול ייעודי לעברייני מין".
הנה, הפרקליטות אינה מעלה בערעור טענה כלשהי כנגד התנהגותו של קסטיאל בבית הסוהר, ואינה חולקת על העובדה שהשלים את כל ההליכים הטיפוליים האפשריים בשב"ס. הנימוק היחיד של הפרקליט הבכיר נגד שחרורו המוקדם של קסטיאל הוא עמדת נפגעות העבירה. "הסיכון הנשקף לנפגע עבירה איננו בהכרח סיכון פיזי אלא לעתים קרובות הוא סיכון נפשי. שחרורו של אסיר יכול לגרום נזק נפשי קשה לנפגע העבירה, לפגוע ביכולתו לתפקד באופן סדיר, להציף ולהעצים את הטראומה שסבל או להקשות על מאמציו להשתקם".
במלים אחרות, שחרורו של אסיר לטובת המשך תוכנית טיפול ממלכתית בפיקוח יומיומי, במסגרת רש"א, אינו מותנה בהתנהגותו או במסוכנות האובייקטיבית שלו לפי עמדת גורמי המקצוע, אלא נמצא בידיים של נפגעות ונפגעי העבירה, שלפי העמדה החדשה של המדינה יש להם סוג של זכות להטלת וטו.
הפרקליט אברמוביץ טוען בערעור בהקשר זה כי נפגעות התקיפה המינית, "ימשיכו לשאת את הפצעים בנפשן תקופה ארוכה גם לאחר שהפוגע סיים לרצות את מאסרו… נפגעות מעשיו של המשיב תיארו את עוצמת הנזקים שנגרמו להן ואת ההשלכות הקשות. הנפגעות תיארו כי למרות שנים לא מעטות שחלפו מאז המעשים, הן עדיין מנסות לשקם את עצמן, לטפל בעצמן במסגרות טיפוליות. הן תיארו סבל ופוסט טראומה", כתב הפרקליט.
על כך יש לומר, קסטיאל הורשע בנסיון אינוס אחד, ובמעשים מגונים, והוא ממילא ישתחרר מהכלא בתוך כחצי שנה בסיום מאסרו המלא. ועדת השחרורים כבר ציינה בשיקוליה כי אם ישתחרר במועד הרגיל הוא לא יקבל את סל הטיפול והפיקוח של רש"א, שניתן לפי חוק רק לאסיר הנמצא בשחרור מוקדם.
ניתן לקבוע שהסבל של נפגעות עבירות מין הוא נתון קבוע ואינו שנוי במחלוקת – חלק בלתי נפרד מהעבירה. לכן, האם מה שהפרקליטות אומרת למעשה הוא שלעברייני מין לא יהיה שחרור מוקדם, גם אם עמדו בתנאים של טיפול ושיקום על פי חוק?
"הנפגעות עמדו והתחננו בפני הוועדה שתאפשר להן להמשיך ולמצות את הליך השיקום לו הן זקוקות למשך מספר חודשים נוספים", כתב בכיר הפרקליטות. בהמשך כתב הערעור עולה כי הפרקליטות מציעה סוג של דין חדש: עו"ד אברמוביץ מודה, שלפי החוק "עמדת נפגע העבירה היא רק שיקול אחד מבין מכלול השיקולים שעל ועדת שחרורים לשקול בעת החלטה על שחרור מוקדם".
יתרה מכך, לדבריו, גם הפרקליטות אינה טוענת כי תמיד יש לתת לשיקול זה בכורה או בלעדיות, אבל המקרה הזה שונה ממקרים אחרים של נפגעות עבירה, מבלי שהוא מנמק במה הוא שונה מתיקי עבירות מין אחרים. לדבריו, "בנסיבותיו הייחודיות של מקרה זה היה מקום לתת משקל מכריע (לבקשות נפגעות העבירה, פוסטה).
על חריגותו של הערעור מטעם המדינה יעידו מספר דוגמאות, כולל מהזמן האחרון, מקרים בהם הפרקליטות דחתה את תחינת נפגעי העבירה ונתנה הסכמתה לשחרור מוקדם מאחר שהאסיר עמד בתנאים הקבועים בחוק לשחרור על תנאי, תנאים של שיקום, טיפול והתנהגות.
כך, לאחרונה שוחרר רונן ביטי, אביה של הזמרת עדי ביטי, אשר פגע מינית בקטינות (הטרדה ומעשים מגונים). ביטי שוחרר לאחר 11 מתוך 20 חודשי מאסר, בהסכמת המדינה, מאחר שהשלים את הליכי הטיפול, ולמרות התנגדות נחרצת של נפגעות עבירה קטינות ורכות בנפשן (אחת מהן היתה לפני גיל 14 במועד העבירות, האחרות בנות פחות מ-16), אשר הביעו עמדתן לפני ועדת השחרורים והפרקליטות באמצעות עורכת דין שייצגה אותן.
כך היה גם במקרים נוספים מסוג אחר, בתיקים חמורים לא פחות. למשל יצחק אספה, שדרס למוות את הנער ארי נשר בן ה-16 והפקיר אותו למותו, שוחרר ועונשו קוצר בהתאם לתנאים הקבועים בחוק, למרות התנגדותו הנחרצת והפומבית של אביו המפורסם של הנער המנוח, במאי הקולנוע אבי נשר.
עו"ד רותם טובול המייצגת את קסטיאל מסרה בתגובה כי עמדת המדינה מנוגדת לחוק ולדין, וכי החלטת ועדת השחרורים עומדת על יסוד מוצק.
