ועדת השחרורים במקום מושבה בכלא צלמון דחתה את בקשתו לשחרור מוקדם של הכדורגלן יצחק אספה, המרצה שלוש שנות מאסר עקב הרשעתו בהפקרת הנער ארי נשר, שנהרג בתאונה הקטלנית.
כזכור, השופט צבי גורפינקל גזר על אספה 4.5 שנות מאסר, אך בית המשפט העליון קיצר את העונש בעקבות ערעור שהוגש, בו אספה שינה גישה והודה בהפקרה.
ועדת השחרורים בראשותה של השופטת בדימוס אריקה פריאל דחתה את הבקשה, למרות חוות דעת חיוביות שהוגשו לעיונה מגורמי הטיפול בכלא, לפיו מיד לאחר תחילת ריצוי עונשו – אספה השתלב במחלקה ייעודית לעברייני תעבורה.
מהדוח עולה כי אספה אסיר למופת ומסייע גם לאסירים אחרים. הוא השתתף בקבוצות טיפול שונות, בין היתר בקבוצה ל"נהגים הורגים" וגם בפרויקט "שיקום הדדי", במסגרתו אסיר וכלב נטוש עוברים יחד תהליך של שיקום, המשלב טיפול בכלב לצד שיעורים עיוניים.
מלבד זאת, אספה עבד לאחר כליאתו במפעל יצרני במסגרת הכלא, ועם פרוץ משבר הקורונה החל לעבוד בחלוקת אוכל לאסירים במטבח. כיום הוא משמש כעוזר הוראה, מגלה "מוטיבציה גבוהה", ו"מעלה רעיונות לשיפור הלימודים ומגייס אסירים המתקשים בלמידה להשתלב בהם".
לפי התרשמות גורמי שב"ס, אספה הפנים את חומרת העבירות בהן הורשע ואת חומרת מעשיו, הוא מקבל אחריות מלאה, ומביע חרטה כנה על התנהגותו וצער על הקורבנות ובני משפחותיהם.
מנגד, לוועדת השחרורים הוגשה בכתב ובעל פה עמדתו של הבמאי אבי נשר, אביו של הנער המנוח. הוא ביקש להתייצב לדיון יחד עם רעייתו, הצלמת איריס נשר, כדי להביע את עמדתו, ואספה לא התנגד להתייצבותם, שאושרה.
נשר הדגיש כי שחרורו המוקדם של אספה יעביר מסר ערכי שלילי, בפרט כאשר במהלך משפטו הוא לא הודה במיוחס לו, לא קיבל אחריות ולא הביע חרטה כנה על מעשיו.
אספה, באמצעות פרקליטתו, ביקש מהוועדה לאמץ את חוות הדעת החיובית שהוגשה בעניינו.
השופטת פריאל המליצה לאשר את השחרור המוקדם. "לא נעלם מעיניי כאבם של נפגעי העבירה ובמיוחד של בני משפחת המנוח", ציינה השופטת בדבריה, אך הוסיפה: "האסיר עומד בכל הקריטריונים שנקבעו בחוק לשחרור מוקדם, ולכן איני סבורה שהמסר הציבורי שיש צורך להעביר לנהגים אחרים לבל יפקירו נפגעי עבירה ייפגע כתוצאה משחרורו המוקדם. מנגד, יימסר מסר שלילי לאסירים אחרים הנרתמים לטיפול, מסיימים טיפול משמעותי בין כותלי בית הסוהר וחרף זאת בקשתם תידחה".
אבל פריאל נותרה בדעת מיעוט. חברות הוועדה, עו"ס אסנת חיות ונגה גולדרינג, חשבו אחרת: "התרשמנו כי חרטתו העיקרית היא על מה שקרה לו ולמשפחתו, ועדיין האסיר לא עיבד והפנים את חומרת מעשי ההפקרה ושיבוש מהלכי המשפט וכי חרטתו אינה אמתית ועמוקה", ציינו חברות הוועדה, "התרשמנו ממכתבו של האסיר להורי המנוח, אך מעולם המכתב לא הגיע לידיהם… זאת ועוד, בתוכנית השיקום התורנית אין התייחסות טיפולית ייעודית וקונקרטית לנסיבות ולעבירות שבעטיין מרצה האסיר את מאסרו, ואנו סבורות כי על רש"א (הרשות לשיקום האסיר, ד.א) לעבות את התוכנית ולהתאימה לעבירות שבגינן מרצה מאסרו. לגבי המסר שצריך לעבור לאסירים הוא שיש להשלים את ההליך הטיפולי על כל רבדי העבירות, טרם יהיה ניתן לדון בשאלת שחרורם המוקדם".
