משפט חוזר לחוקר מע"מ שהורשע בשוחד עקב הפעלת מדובבים אלימים

בית המשפט העליון קבע בהחלטה נדירה כי ייערך משפט חוזר לליאור מירז, לשעבר חוקר במחלקת חקירות מכס ומע"מ, אשר הורשע בקבלת שוחד וסיים זה מכבר לרצות את עונש של עשרה חודשי מאסר. המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט חנן מלצר, קבע כי "מקרה זה הינו אחד מאותם מקרים נדירים שבהם ראוי להורות על עריכת משפט חוזר למבקש, מכוח הדוקטרינה של ההגנה מן הצדק".
את הבקשה למשפט חוזר הגיש מירז באמצעות עו"ד ציון אמיר.
בבסיס המשפט וההרשעה שבוטלה עמד תרגיל מדובבים אלים ומכוער שערכה יאח"ה בפיקודו של תנ"צ אפרים ברכה המנוח, במהלכו נגבתה לכאורה "הודאה" ממירז לאחר שהוא ספג איומים קשים בפגיעה פיזית ונפשית מאנשי המשטרה שהופעלו כמדובבים בתאי המעצר של משטרת מרחב דן ברמת גן, שם הוחזק מירז ב-2010.

מירז ואיש חקירות נוסף במע"מ, אילן יוסף, הואשמו בהדלפת מידע מחקירה סמויה בפרשת קופת חולים מאוחדת לאיש השיווק של הקופה, אברהם סיבוני, חשוד מרכזי ולימים נאשם בתיק. מירז היה שכן וחבר קרוב של סיבוני מבית הכנסת במעלה אדומים, ובכתבי האישום נטען כי בנובמבר 2010, שבוע לפני המעצרים בתיק השחיתות בקופת החולים, מירז ויוסף ביקרו אצל סיבוני ומסרו לו לכאורה מידע מתיק החקירה המשותף של להב 433 ורשות המסים, לכאורה בתמורה לשוחד כספי.

המדובב הרע, המדובב הטוב
בסדרת כתבות שפורסמו באתר "פוסטה" תחת הכותרת "מחדלי המדובבים של קציני יאח"ה אפריים ברכה וליאור רייס" תוארה השתלשלות יוצאת הדופן של התיק ותרגיל החקירה שעמד במרכזו, בו אנשי משטרה שהוכנסו לתא התחזו כעבריינים אלימים אשר איימו לפגוע במירז.
השופטת רבקה פרידמן-פלדמן מבית משפט המחוזי בירושלים (כיום ראש ההרכב שינהל את תיקי ראש הממשלה בנימין נתניהו) היתה השופטת אשר הרשיעה את מירז בפברואר 2015 בתיק מבית היוצר של פרקליטות מיסוי וכלכלה, ולפחות בתיק הזה היא התגלתה כמי שנתנה "יד חופשית" לפרקליטות בתרגילי חקירה קיצוניים.
זאת, בניגוד לשופטים אחרים, מהמחוזי ועד העליון, שפסלו את התרגיל של יאח"ה ואת הודאת מירז, וכפועל יוצא מכך זיכו דווקא נאשמים אחרים, אשר ההודאה שנפסלה התייחסה אליהם.

תרגיל המדובבים התנהל כמחזה המוכר הרבה יותר מעולמות התאטרון. במערכה הראשונה הוכנס לתאו של מירז "עצור חולה" שזעק לעזרה, אך איש מבין הסוהרים לא ניגש אליו. המטרה: להבהיר למירז כי עצורים לא זוכים לכל סיוע. במערכה השנייה הוכנס לתא מדובב נוסף גדל ממדים ועמוס קעקועים. לאחר מכן, שני סוהרים אשר שותפו בתרגיל חשפו ליושבי התא ב"שיחת אגב" את זהותו של העצור מירז – חוקר ברשות המסים, איש חוק, ולא כמו שסיפר להם, כי הוא חשוד בהברחת סמים.

זו היתה רק יריית הפתיחה למסע האיומים שנכון לו. אנשי משטרה מחופשים כעצורים צעקו, קיללו את מירז, ירקו על הרצפה, דפקו על הארוניות ובעטו במיטות, ביצעו תנועות שיסוף ואיימו על מירז. המדובב המקועקע האשים אותו כי הוא "שקרן ושטינקר", הטיח בו כי הוא שוטר סמוי ואיים לדקור אותו. "במצב אחר הייתי נותן לך שפיץ. זיינת אותנו, אתה סמוי", היו רק חלק מהפנינים שספג. מירז נכנס ללחץ והתחנן על חייו.
לאחר מכן, על פי המתוכנן, הוא הועבר לתא סמוך, שם המתין לו חבר נוסף, "המדובב הטוב", שהרגיע אותו וחילץ ממנו אמירות מפלילות לכאורה על מעורבותו בפרשה.

השופטת פרידמן-פלדמן הגיבה בשלוות נפש להתנהלות האלימה של חוקרי יאח"ה והמדובבים שלהם, מבלי לצפות בתרגיל שעל התיעוד החזותי שלו הוצאה תעודת חיסיון, ולאחר שהאזינה רק להקלטות, היא פסקה כי "בהקלטות הנאשם לא נשמע לחוץ, חרד או מאוים".

משפטם של יוסף וסיבוני הופרד מזה של מירז והתנהל בפני השופטת מיכל ברנט מבית משפט מחוזי מרכז בלוד. הראיה המרכזית והיחידה למעשה ש"החזיקה" את התיקים נגד השניים היתה ההודאה של מירז בפני "המדובב הטוב".
בעוד השופטת הירושלמית דחתה את כל טענות הנאשם מירז ופרקליטו דאז, עו"ד אשר אוחיון, שנתיים מאוחר יותר ביוני 2017 השופטת ברנט מבית המשפט המחוזי מרכז הגיעה למסקנה הפוכה בתכלית ב"תיק הראי", וזיכתה את סיבוני ויוסף מכל אשמה. השופטת ברנט קבעה כי ההודאה שחילצו מדובבי יאח"ה ממירז (בה הופללו לכאורה גם יוסף וסיבוני) – אינה מהימנה כלל, וכל תרגיל הדיבוב מפוקפק ובעל משקל אפסי.

השופטת ברנט מתחה ביקורת נוקבת על צוות החקירה של יאח"ה, בראשות רפ"ק ליאור רייס, אשר מנע מהחשוד מירז – שהיה נתון תחת מכבש לחצים מצד המדובבים – טיפול תרופתי שהיה זקוק לו בהנחיית רופאו, וזאת באופן אשר השפיע ישירות על מצבו הנפשי.
להחלטת הזיכוי של השניים תרמה גם החלטת הפרקליטות שלא לזמן לעדות את אנשי המשטרה אשר שימשו כמדובבים, הגם שהעידו קודם בתיק של מירז עצמו, שהרשעתו נותרה על כנה.

ביולי 2017, בית המשפט העליון דחה את הערעור מירז על הרשעתו בפני השופטת פלדמן פרידמן – אך השופטים נחלקו בדעתם. תרגיל המדובבים היה "הצגה אשר נדמתה לפרקים כמחזה אימה", כתב השופט סלים ג'ובראן. "לשיטתי, מצויים אמצעים אלה בקצה הספקטרום של תחבולות החקירה הלגיטימיות".
יחד עם זאת, השופטים ג'ובראן וצבי זילברטל החליטו לדחות את ערעור הנאשם ולהכשיר את התרגיל הגבולי. השופט ניל הנדל, בדעת מיעוט, פסל את ההודאה, אשר "לא היתה חופשית ומרצון. השוטרים הסמויים יצרו מצג לפיו אם ימשיך להכחיש את מעשיו, הוא עלול להיפגע… המערער הוא אדם מבוגר, עובד ציבור ותיק ללא עבר פלילי – אינו יכול לדעת מראש מה תלד סיטואציה מעין זו, אם יוכה או יידקר בסופו של יום (בתא המעצר)… המערער נתפס כשקרן, כמלשין, 'מנייאק', בעבריינית מדוברת". "בנסיבות אלה", הוסיף השופט הנדל, "(מירז) סבר כי אם לא יודה עלול הוא לשלם על כך בשלמות גופו, ויתכן שאף בחייו…". כאמור, זו היתה דעת יחיד, ההרשעה נותרה על כנה ומירז נכנס לריצוי מאסרו.

עברה עוד שנה, ובאוקטובר 2018 זכתה השופטת ברנט את סיבוני ויוסף בתיק המקביל, ועכשיו ההכרעה בסוגייה הגיעה שוב לבית משפט העליון, הפעם בעקבות ערעור המדינה על הזיכוי. עו"ד אורי קינן שייצג את יוסף בבית משפט המחוזי ייצג את שני הנאשמים יחד בעליון.
הפרקליטות הרחיקה לכת והצהירה כי בהיעדר עדויות המדובבים, היא "מוכנה להניח" כי המדובבים ירקו וביצעו מחוות גופניות מאיימות כלפי מירז – וגם הנחה זו לא אמורה להביא לפסילת הודאתו. הנשיאה חיות שללה את עמדת המדינה וקבעה כי "איומים כאלה חורגים מגדר תחבולה לגיטימית שבה רשאים גורמי החקירה לנקוט, ומדרדרים אל עבר התחום הפסול והבלתי לגיטימי… תרגיל החקירה שבוצע למירז נועד לגרום לו להאמין כי הוא מוחזק במעצר עם עבריינים אלימים ומשולחי רסן שיפגעו בו…".
הזיכוי נותר על כנו, ההרכב בראשות הנשיאה אסתר חיות והשופטים יצחק עמית ודפנה ברק-ארז, הביעו אי נוחות מכך שבתיק נגד מירז בית המשפט קיבל את מהימנות המדובבים, ואילו בתיק נגד יוסף וסיבוני נפסל אותו תרגיל – תוצאה ש"אינה רצויה". כך נשמר הפער בין תוצאות שני התיקים חרף העובדה שמדובר ב"תיקי מראה"

הגנה מן הצדק
עו"ד ציון אמיר נשכר על ידי מירז לבקש משפט חוזר, לאחר שהרשעתו הפכה חלוטה – הליך כמעט חסר סיכוי במציאות המשפטית הישראלית.
טענתו המרכזית של עו"ד אמיר, שהגיש את הבקשה בינואר אשתקד היתה, שלא יתכן כי על בסיס אותה ראיית יסוד יינתנו שני פסקי דין סותרים – אחד הפוסל אותה ואחד הקובע (בדעת רוב) כי היא קבילה. עוד טען עו"ד אמיר כי בהליכים של סיבוני ויוסף, בית המשפט העליון קבע כי האמצעים שהופעלו על מירז הינם פסולים, ולפיכך גם מירז עצמו זכאי להישפט לפי אותה אמת מידה.

כאמור, בתחילת השבוע התקבלה ההחלטה הנדירה בעליון כי יתקיים משפט חוזר. "הסתירה שבין הערכותיהן הנבדלות של הערכאות השונות בהקשר להודאתו של המבקש, שבאה בעקבות האיומים הקשים שהופנו כלפיו מצד המדובבים על רקע מצבו הנפשי, עולה כדי חשש ממשי לעיוות דין שנגרם לו באופן אשר מצדיק עריכתו של משפט חוזר", קבע השופט מלצר. "בקיומן של הכרעות סותרות טמון קושי אינהרנטי. בהקשר זה ראוי לתת את הדעת לדוקטרינת ההגנה מן הצדק, כאשר יש תוצאות סותרות ובתי המשפט השונים מדברים בשני קולות… הסתירה בין ההכרעות היא סתירה מהותית, שאיננה ניתנת ליישוב, אשר עולה כדי עיוות דין".
עו"ד אמיר מסר בתגובה: "אני שמח כי מאבק משפטי שנמשך שנים רבות הסתיים בבית משפט העליון בפסק דין אמיץ, צודק ונכון, שביטל את ההרשעה והורה על משפט חוזר, הליך נדיר בפני עצמו. יש שופטים בירושלים ויש צדק. אני מברך על התוצאה. כשהודעתי על כך לנאשם, שכבר ריצה את עונשו וסיים את עונש המאסר מזמן, הוא פרץ בבכי. בית המשפט שולח מסר שאסור לתת יד להפעלת אמצעים פסולים של מדובבים שלא מהססים לפגוע בזכויותיו של נחקר".