בג"ץ קיבל עתירות של האגודה לזכויות האזרח ואגודת יהודי אתיופיה – וביטל את הנוהל המשטרתי שמאפשר לשוטרים לדרוש הצגת תעודת זהות על בסיס מראה או "פרופיילינג". בג"ץ ביטל היום שני סעיפים בנוהל המשטרתי, שאיפשרו למשטרה לעשות פרופיילינג על בסיס גזעי, ובנוסף אסר על המשטרה לבדוק פרטים של אדם במסוף המשטרתי ללא קיום חשד לביצוע עבירה.
העותרים, בהם עמותת טבקה, הוועד נגד עינויים והקליניקה לרב תרבותיות באוניברסיטה העברית, תקפו את ההתנהלות השיטתית וארוכת השנים של שוטרים לעכב אנשים ברחוב, רק מפני שלתחושתם הסובייקטיבית הם נראים "בעייתיים", לדרוש מהם ללא כל הסבר להציג תעודה מזהה ולבדוק במאגר המשטרתי את המידע אודותיהם.
בעתירות נטען שהתנהלות זו מנוגדת לזכותו של כל אדם שרשויות המדינה לא יתייחסו אליו כאל "חשוד" ולא יגבילו את חירותו באופן שרירותי ובהעדר "סיבה טובה" מספיק.
עוד נטען, כי הפרקטיקה המשטרתית הזו נובעת מאפליה בהפעלת סמכויות על בסיס גזעי ומופעלת באופן מוגבר כלפי יוצאי אתיופיה, בעלי חזות מזרחית בכלל וערבים. הדבר יוצר תחושת הדרה, ביזוי והשפלה ויש לו השלכות חברתיות קשות. עוד נטען, שהתנהלות זו פוגעת בזכות לכבוד, בזכות לשם טוב, בזכות לפרטיות, לחופש תנועה ולשוויון.
זו הפעם השנייה שבה בג"ץ נדרש לנושא. בשנת 2021 בג"ץ כבר הורה למשטרה לתקן את הנוהלים לדרישה להצגת תעודת זהות – כך שהסמכות תופעל באופן שוויוני ולא על בסיס סטיגמות גזעיות. העתירות המקוריות הוגשו בעקבות דו"ח הוועדה בראשות מנכ"לית משרד המשפטים לשעבר אמי פלמור, למיגור האפליה נגד יוצאי אתיופיה.
המשטרה אכן תיקנה את הנוהל לדרישת הצגת ת"ז – אך הגופים עתרו לבג"ץ שנית וטענו, כי התיקונים שביצעה המשטרה אינם מספיקים. בעקבות צו על תנאי מבג"ץ, המשטרה ביצעה עוד עדכונים בנוהל – אך בג"ץ שוב פסל אותם היום וקבע כי נוהל ההזדהות עדיין מתירני מדי למשטרה ופוגע בזכויות אזרח.
השופטים יצחק עמית, יעל וילנר ודוד מינץ קבעו, כי הנוהל לחובת הזדהות בפני שוטר כאמור יתוקן שוב וביטלו כמה סעיפים חשובים בו. השופטת וילנר כתבה בפועל את פסק הדין.
ביניים: אלו הסעיפים שיבוטלו
בנוהל נקבע בין היתר, ששוטר מוסמך לדרוש ת"ז אם "המקום, הזמן והנסיבות מעלים חשש כי בוצעה או עומדת להתבצע עבירה ומתקיימות נסיבות שיש בהן כדי להצביע על מעורבות אפשרית של אדם באירוע, כחשוד או כעד, ובתנאי שלשם בירור הדבר יש צורך לברר קיומה של תעודת זהות או פרטים המופיעים בה".
השופטת וילנר, שכתבה את פסק הדין, הבהירה כי "חוק החזקת תעודת זהות" מסמיך את המשטרה לדרוש מאדם להזדהות – "אך לא בכל מערכת נסיבות שהיא"; והשאלה היא, בעצם, מתי שוטר רשאי להפעיל את הסמכות.
השופטת וילנר הפנתה לכך שהנוהל שקבעה המשטרה לדרישת הזדהות – מחמיר יותר מחוק המעצרים שנקבע בכנסת. המחוקק קבע בחוק המעצרים, כי שוטר רשאי לדרוש מאדם להזדהות, רק אם יש לשוטר "יסוד סביר לחשד" כי האדם עבר, או עומד לעבור עבירה (או שהוא עד לה) .
לעומת זאת, הנוהל המשטרתי בנושא דרישה להצגת תעודת זהות (שצוטט למעלה) קבע, כי שוטר יכול לדרוש להזדהות גם בשל "חשש" – מושג עמום שאינו בהכרח עולה כדי "חשד סביר".
בג"ץ מבהיר למשטרה, כי התנאי של "יסוד סביר לחשד" הוא הנוסחה שקבע המחוקק לאיזון בין הצורך לתת כלים בידי המשטרה, לבין הצורך להגן על זכויות אדם.
השופטת וילנר: "הנוהל אשר מסתפק בקיומו של 'חשש' בלבד לביצוע עבירה, מנמיך את הרף המפורש שקבע המחוקק לעניין הפעלת הסמכות… ומרוקן מתוכן את נוסחת האיזון שנקבעה בחוק המעצרים ותבטיח שמירה מרבית על כבוד האדם ועל זכויותיו" .
השופטים וילנר, עמית ומינץ הורו על ביטולם של שני סעיפים נוספים בנוהל המשטרתי:
1. סעיף אשר קבע כי "שוטר רשאי לאמת את נכונות התעודה או את הפרטים המפורטים בה, באמצעות שאלות בעל פה או באמצעות המערכות המשטרתיות".
בהקשר זה, בדיון בג"ץ התברר כי כאשר שוטר מזין מספר ת"ז של אדם במסוף, כבר בשלב הראשון המערכת מציגה לו אוטומטית התראות ביחס לאותו אדם:
האם מדובר במי שאיבד תעודת זהות;
או אם הוא חב-מעצר או נמלט ממשמורת חוקית;
אם הוא דרוש לחקירה, מוגבל כניסה לישראל או נעדר;
או אם קיים בעניינו צו הגנה או לחלופין צו לתפיסת נשק.
לפי פסק הדין, ההתנהלות הזו של המשטרה סותרת את החלטת בג"ץ בפסק הדין שניתן לפני כמה שנים (בסיבוב הקודם של העתירות באותו עניין). אז כבר נקבע כי החוק לעניין הצגת תעודת זהות, מאפשר לשוטר לדרוש רק הזדהות – ולא יותר מכך.
החוק הזה אינו מסמיך את המשטרה לבצע תשאול או כל פעולת שיטור נוספת. המשטרה ניסתה לבצע באמצעות ניסוח הנוהל "הבה ונתחכמה לו" (לפסק הדין הקודם), אז בג"ץ פסל היום סעיף זה.
למעשה, נקבע כי בהמשך להצגת ת"ז, שוטר אינו רשאי להציג לאזרח שאלות נוספות או לבצע הצלבות באמצעות מסוף המחשב – אם אין "חשד סביר" קונקרטי לעבירה.
2. על פי אותו רציונל, בג"ץ הורה למחוק עוד סעיף בנוהל שאמר כך: "ככל שיעלה צורך בהפעלת סמכויות נוספות, על השוטר לפעול בהתאם לכללים החלים על ביצוע פעולות אלה ובהתאם לסמכויות על פי כל דין".
השופטת וילנר כתבה: "למשטרה מגוון סמכויות המוקנות לה בחיקוקים שונים (אחרים). אך עסקינן בנוהל המסדיר את סמכויותיה לפי חוק תעודת זהות".
המשטרה טענה כי ביטול החלקים בנוהל יפגע קשות באכיפה, משום ש"הסמכות לדרוש מאדם להזדהות היא כלי בסיסי, מידתי והכרחי בעבודתה". השופטים דחו טענה זו: "הרף של 'יסוד סביר לחשד לביצוע עבירה' משקף את הכרעת המחוקק, בדבר האיזון הראוי בין התכליות, שעניינן מתן כלים למשטרה לביצוע תפקידיה ושמירה מרבית על זכויות אדם".
המשטרה חוייבה לשאת בהוצאות משפטיות של העותרים בסך 15 אלף שקל.
עו"ד עודד פלר, היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח ועו"ד ניצן אילני מסרו: "מדובר בפסק דין היסטורי, שקבע שהמשטרה אינה רשאית לפנות באופן שרירותי לאזרחים על בסיס המראה החיצוני שלהם, לבושם וכו'. פעולות שיטור אלה מובילות לאפליה, השפלה ושיטור יתר כלפי אוכלוסיות מסוימות כגון יוצאי אתיופיה, מזרחים וערבים. נעמוד על המשמר לוודא שהמהפכה תתרחש גם בשטח".
