בחודש יוני הגישה הפרקליטות כתב אישום נגד הבעלים של חברה למוצרי ייבוא – מוחמד בן נעמאן ראס (46) מקלנסואה וראיד שתיווי (29) מאכסאל שבצפון. הפרקליטות מייחסת לשניים ייבוא סם מסוכן וקשירת קשר לפשע, וטוענת כי הם הבריחו את הסמים בתוך בקבוקי סירופ בטעמים שונים, מקוסטה ריקה לישראל דרך ירדן.
הפרקליטות טענה כי במהלך חודש מאי נפגשו ראס ושתיוי, הבעלים של חברת "טופ טרייד גרנד 2021 בע"מ", עם גורם שלישי, בדיע סלמה המכונה "אבו מחמד", נגדו הוגש כתב אישום נפרד. מכתב האישום עולה כי הם סיכמו איתו על תוכנית להברחת הסמים דרך מעבר נהר הירדן, פנו יחד לגורם נוסף מקוסטה ריקה וביצעו הזמנה של 11,520 "בקבוקי סירופ" בטעמים שונים.
לפי כתב האישום, שתיוי פנה למשרד הבריאות והגיש מסמכים במטרה לקבל את אישור משרד הבריאות להכנסת בקבוקי הסירופ לישראל. במקביל פנה לחברת אחרת לצורך הסדרת הייבוא.
במאי 2023 הגיע מקוסטה ריקה לירדן משלוח שכלל חלק מהבקבוקים.
ב-4 ביוני הגיע משלוח נוסף של כ-180 בקבוקים ובתוכם כ-135 ליטר קוקאין ושוויים כ-26 מיליון שקל.
ב-7 ביוני נאספו משטחי הבקבוקים על ידי נהג משאית ושונעו לשטח סגור בטירה.
כתב האישום מתבסס על דוחות פעולה ותיעוד של תפיסת חבילות הסמים, סרטון של פריקת הבקבוקים והתכתבויות בין הנאשמים על תכנון מבצע ההברחה. בתיק גם האזנות סתר.
לפי המשטרה, ראס מסר מספר גרסאות ובחלק מחקירותיו העדיף לשמור על זכות השתיקה כאשר נשאל על תכנון הייבוא. שתיוי טען כי פעל באופן לגיטימי במסגרת עבודתו בתחום הייבוא.
המחלוקת של הצדדים התמקדה בשאלת מודעותם של המשיבים לכך שהם מייבאים לישראל קוקאין נוזלי בתוך בקבוקים אלו.
לטענת התביעה, מודעות הנאשמים נלמדת ממכלול "הראיות הלכאוריות":
מסלול הבאת הסמים לישראל דרך ירדן, לשם הסוואת העסקה.
הודעות ששלחו הנאשמים זה לזה ולאחרים, כמו גם שיחות טלפון, הכוללות אמירות מפלילות המלמדות על ניסיונות להסוואת העסקה, על הרווח הגדול הצפוי ממנה ועל הבעיות והקשיים בעסקה.
הנאשמים לא שיתפו פעולה בחקירה ושמרו על זכות השתיקה, ביחס לשאלות מהותיות שנשאלו.
הסנגורים, מנגד, טענו שהנאשמים שיתפו ביניהם פעולה במספר עסקאות בעבר, והיו, במקרה זה קורבנות של בדיע. לטענתם, בדיע הציע להם לשנע לישראל בקבוקי וניל שהגיעו מקוסטה ריקה לירדן, בתמורה לשותפות בהפצת הסחורה.
עוד הם טענו, כי לא היו מודעים כלל להימצאות קוקאין נוזלי בתוך הבקבוקים.
הסנגורים הוסיפו, כי לא ניתן ללמוד מהתקשורת בין המעורבים אודות מודעותם ליבוא סמים, אלא דווקא על תפיסתם לפיה העסקה תמימה.
זאת ועוד, הסנגורים אמרו כי חקירות הנאשמים וראיות חיצוניות מחזקות את גרסאותיהם. כך למשל, המפגש הראשון עם בדיע היה במאי 2023 ואין כל תשתית ראייתית לקשר קודם ביניהם קודם לכן. לטענתם, מהתקשורת עולה גם כי לאחר הגעת הסחורה לישראל, בדיע איים עליהם עד שנעלם.
השופטת אפרת פינק קבעה כי מאחר שהנאשמים היו מעורבים ביבוא – די בכך ללמד על "יסוד פיסי לכאורי" לביצוע העבירה. עם זאת היא ציינה, כי "היסוד הנפשי של מודעות, הנדרש להוכחה לכאורית של העבירה, סובל מחולשה מסוימת. למעשה, מודעות המשיבים מבוססת לכאורה בעיקרה על מסקנות שהתביעה הסיקה מתוך אמירות מפלילות, אולם עלה בידי המשיבים להראות שניתן לפרשן בדרכים שונות".
השופטת הוסיפה כי "לא ניתן להתעלם מהאמירות המפלילות של הנאשמים", ביניהן אמירות של אחד מהם לפיהן לסחורה יש "בעיות", היא לא מגיעה "בצורה רשמית", היא "לא 100 אחוז וניל", "יש על זה תוספת" וכי יש צורך "לשלם" למישהו על מנת ש"יעלים עין". בנוסף היא ציינה כי נעשה שימוש בשיחות במילה "פשע", וגם שהסחורה זקוקה ל"אבטחה".
עוד אמירות: מדובר בסחורה ש"חבל על הזמן", יש לפעול "בשקט" ולא לדבר בטלפון על "דבר כזה". ועוד אמירה מפלילה: "המוצר יגרום למלחמה בטירה".
עם זאת ציינה השופטת כי "אמירות מפלילות אלו אינן חד משמעיות, וניתן לייחס להן, ולו ברמה הלכאורית, יותר ממשמעות אחת. מכאן, שלא ניתן לדחות את האפשרות שיעלה בידי המשיבים, בסופו של יום, לסתור את החזקה, שלפיה היו מודעים לטיב הסחורה הכוללת סמים מסוכנים, ולעורר ספק, בהקשר
זה בסוגיית המודעות, משמע היסוד הנפשי הנדרש".
השופטת גם ציינה כי אין ראיות לכאוריות הקושרות את המשיבים לרכישת הבקבוקים בקוסטה ריקה, אלא רק להכנסתם מירדן לישראל.
זאת ועוד, השופטת ציינה כי שיחה בין בדיע ואחיו, לאחר מעצרם של המשיבים, מחזקת לכאורה את הגרסה לפיה הם לא ידעו על קיומו של הסם. עולה מהשיחה, כי בפגישה נאמר שאדם בשם ראיף "צריך למכור את הכל", ולא נאמר כי בפגישה בה נכחו המשיבים שבין הבקבוקים יש כאלה עם סמים.
בשורה התחתונה קבעה השופטת כי "הראיות סובלות מחולשה, נוכח המשמעות הכפולה שניתן לייחס לאמירותיהם המפלילות – אמירות, שבלעדיהן יהיה קושי להוכיח את היסוד הנפשי הנדרש. כאמור, יש ליתן לחולשה ראייתית זו ביטוי בשלב המעצר".
בהתאם להחלטתה זו, השופטת קבעה כי ניתן לבחון חלופת מעצר לנאשמים, ובין היתר מעצר בית באיזוק אלקטרוני.
לגבי הנאשם הנוסף שהועמד לדין בנפרד, טרם התקיים דיון בסוגיית הראיות. הדיון בעניינו נדחה ובינתיים מעצרו הוארך עד להחלטה אחרת.
