אחיות בדם. קייסי ומיקי נפגשות במקריות
שכונת קנסינגטון פילדלפיה.
שעת בוקר מוקדמת.
הומלסית צעירה, שיער ורוד, מתעוררת באוהל ברחוב ויוצאת לשדרה, כדי להתחיל עוד יום עבודה כזונה מכורה לסמים.
כשהיא מתמקמת בטנדר אדום של קליינט מזדמן היא קולטת ישר שהדלת והזגוגית ננעלות עליה. "הצילו!!! הצילו!!! מישהו!!!!", היא זועקת בחוסר אונים משווע והולמת בזגוגית המשוריינת, אך קולה נבלע בהמולת הרחוב והטנדר נעלם במהירות הבזק במורד הכביש.
כך נפתח הפרק הפותח של "נהר ארוך בוהק": שילוב מרתק של מותחן בלשי ונרטיב רב שכבתי טעון במסרים חברתיים נוקבים על אמריקה הדועכת שמתמכרת למשככי כאבים.
במרכז הסדרה, שתי אחיות, האחת שוטרת נחושה, השנייה נרקומנית כנועה, ושתיהן יתומות מגיל צעיר לאמא בוגרת הסיקסטיז שמתה כתוצאה משימוש בסמים קשים – משפחתיות מתפוררת בקהילה מוכת עוני.
בצד השני המואר והעשיר של העיר, יושבת האחות השוטרת מיקי במכונית עם בנה תומס על רקע בית הספר היוקרתי "ואלי גרין".
הם מאזינים ל"פאוסט", סימפוניה קלאסית של גוסטב מאהלר המבוססת על סיפור קלאסי מאת הסופר משורר הגרמני גתה על ד"ר פאוסט, איש אשכולות שמוכר את נשמתו לשטן תמורת ידע אינסופי ותענוגות.
אחרי שהיא משחררת את בנה לבית הספר היא לובשת את מדי השוטרת, חוגרת את אקדחה ויוצאת לעוד סיור יומי בשכונת העוני מוכת הסמים אשר סובלת ממשבר האופיואידים בארה"ב שגבה את חייהם של יותר מחצי מיליון בני אדם.
לצידה של מיקי יושב אדי לאפרטי, שוטר טירון שהתגייס בגיל 45 למשטרה אחרי שתי קריירות קודמות. לא קשה לזהות את חוסר התקשורת ביניהם, במיוחד אחרי שלאפרטי פולט בחוסר נחת: "השכונה הזאת תמיד היתה חור, אבל לא ככה. יש בה חלקים טובים וחלקים גרועים, כמו בכל שכונה. יום אחד תצטרכי להראות לי את החלקים הטובים".
לפתע מקבלת מיקי הודעה בקשר: "נמצאה גופה על פסי הרכבת ברחוב איי. סביר להניח שממנת יתר".
"גופות עושות לי צמרמורת", פולט לאפרטי אינסטינקטיבית ומעוות שוב את פניה של מיקי.
כשהם מגיעים למקום, מיקי מזהה מרחוק שלגופה יש שיער אדום. היא נדרכת וחושדת שמדובר באחותה קייסי, שהפכה בעשור האחרון לנרקומנית כבדה והומלסית.
אחרי שהם לא מוצאים עליה תעודה מזהה, מיקי בודקת את שיניה, מזהה דם בפה וקובעת נחרצות שלא מדובר בעוד נרקומנית שמתה ממנת יתר, אלא מרצח אפשרי, ומזעיקה למקום את מז"פ.
במנת יתר, היא יודעת, יש קצף בפה, אבל לא דם.
"חשבתי שאני מכירה אותה", פולטת מיקי.
"והכרת אותה?", תוהה לאפרטי.
"לא!".
"אל תחכי לסיבת המוות בנשימה עצורה", אומר לה מפקדה, סרג'נט אהרן, המשוכנע שמדובר בעוד נרקומנית שמתה ממנת יתר. "אם היו מוצאים אותה עם דם בפה בסוסייטי היל היו מדווחים על זה בחדשות הארציות", אומרת מיקי לסרג'נט אהרון, שמדפדף הלאה.
כשהיא חוזרת הביתה, הבן תומס מדווח לה שהוא התבקש להכין עץ משפחתי במסגרת לימודי הגנאלוגיה ומיקי נחרדת ממה שבנה עלול לגלות על עברה המשפחתי העגום והטרגי.
נגלה נגועה של סם
במסגרת הסיור ברחובותh הזועמים, המזוהמים, של קנסינגטון, מיקי עוצרת בבר של ג'י, סבא שלה, שגידל אותה ואת אחותה אחרי שאמה נפטרה ואביה הנרקומן נטש את בנותיו.
ג'י מדווח לה שהוא עדיין מקבל לכתובתו מכתבים הממוענים לסיימון, האקס שלה, שהפסיק לשלם לה מזונות ולהשתתף בחיי בנו.
"את צריכה להתנתק ממנו", דוחק בה ג'י, "תומס לא צריך את בית הספר המפונפן שרשמת אותו אליו.
"את לא הלכת לבית ספר מפונפן ויצאת בסדר גמור. את לא צריכה את סיימון".
למחרת מעדכן אותה סרג'נט אהרן שראש העיר רוצה שכל האוהלים של ההומלסים המכורים בשדרה יפונו עד יום שבת ומוסיף: "שמנו לב לעלייה במקרי המוות ממנת יתר בעיר. רק הלילה שתי נשים מתו במחוז שלנו. יכול להיות שמסתובבת בחוץ נגלה נגועה של איזה סם. לא ברור כמה זמן הן שכבו שם עד שהן התגלו".
מיקי חושדת:
"איך אנחנו יודעים שזה ממנת יתר לאור הרצח האפשרי?
"הרצח דווח כמנת יתר, אבל זה לא בטוח שזה היה ממנת יתר. לא כדאי לפחות לבצע נתיחה אחרי המוות?".
"הן מתו ממנת יתר", משיב לה הסרג'נט בזלזול מתנשא, "כמו 1,200 אחרות אליהן נגיע השנה".
שלוש גופות בארבעה ימים
מיקי החשדנית לא מרפה. היא מגיעה לחדר המתים במכון הפתולוגי, מרימה את הסדין המכסה את הגופה עם השיער האדום, ושואלת את המנתחת האם מדובר במנת יתר.
המנתחת טוענת שהדם בפה נגרם מחתכים על הלשון אחרי התקף, ולא היתה בדם שלה כמות מספקת של משהו שיגרום למנת יתר. זה היה אינסולין, אבל אין ראיות שהיא היתה סוכרתית.
"מישהו רצח אותה?", תוהה מיקי.
"שום אדם שפוי לא היה מזריק לעצמו כמות כזאת של אינסולין, אלא אם הוא הוזרק גם לאחרות".
"תבצעי נתיחה?".
"לא בטוח", משיבה לה המנתחת ומוסיפה: "שתי הגופות הגיעו על תקן מוות ממנת יתר".
"את יודעת משהו שאני לא יודעת?", מתחקרת המנתחת את מיקי שמשיבה: "שלוש הגופות נמצאו תוך ארבעה ימים. הקורבנות כולן מקבוצת גיל דומה ואחת מהן אולי נרצחה. אם מסתובבת נגלה נגועה של איזה סם, הבנות צריכות לדעת מה זה. אם אין, הן צריכות לדעת ממה להיזהר, ואם אני לא אגיד להן, אף אחד לא יעדכן אותן. אני מכירה אותן אחת אחת בשמותיהן".
במהלך פעולות הפינוי מהשדרה מיקי ואדי פוגשים את דיוויד מילר, שדיווח על היעדרותה של אליזבת אקונור, אחת הגופות.
השוטרים אמרו לו שהיא מתה ממנת יתר.
לאחר מכן חושפת מיקי בפני אדי שהקבלה שהם מצאו על הגופה בפסי הרכבת שייכת לתחנת דלק ליד שדה התעופה. לבחורה שמתה השבוע היתה מפית של מסעדת "7 אחים" הצמודה לתחנת הדלק.
שתיהן היו שם בלי סיבה ברורה.
"למה את מבררת את כל זה?" תוהה לאפרטי ופניו מתכרכמות, "זה תפקידם של הבלשים".
"נכון", משיבה לו מיקי, "אבל לא אכפת להם. סרג'נט אהרן בקושי דיווח לי אם הגופה זוהתה".
ובכל זאת, לאפרטי לא מבין מדוע מיקי כל כך חמה על הבנות האלה.
"נראה לי שאת מכירה מישהי מהקורבנות", פולט לאפרטי.
"השאלה היא למה אתה ואהרן וכל החברים השוטרים שלכם איתם אתה משחק בייסבול, לא שמים זין. זאת הסיבה שאני לא מספרת לך כלום. גדלתי ברחובות האלה. הרבה מהבנות גדלו כאן. כולנו באנו מאותו מקום. לכולנו היו אותם חלומות. אף אחת לא חשבה שהיא תגיע למקום הזה. הן חלמו להיות רופאה, אחות או מורה. התפקיד שלנו הוא להגן עליהן. לא משנה מה הן עשו או מי הן, ולא נוכל לעשות זאת אם אתה מטיל ספק שבכלל שווה להגן עליהן".
לאחר מכן היא מודיעה לאהרן חד-משמעית שהיא רוצה לסייר לבד ומבקשת לצוות את לאפרטי לשוטר אחר. "לא כדאי לך לצאת לשטח ולהיקלע למצב שאף אחד לא מגבה אותך", מזהיר אותה אהרן.
"ממילא אני במצב הזה", משיבה מיקי.
כמות קטלנית של אינסולין בדם
כשמיקי מגיעה לחדר המתים של עיריית פילדלפיה, מתברר שהחשד שהתעורר בה מבעוד מועד היה בול, והבחורה שהם מצאו על פסי הרכבת אכן נרצחה. המנתחת מדווחת לה שהיא ניתחה את שלוש הנשים ובכולן נמצאה כמות קטלנית של אינסולין בדם. "נראה שמישהו רוצח את הבנות האלה" אומרת המנתחת ושואלת את מיקי מה היא מתכוונת לעשות.
"כל מה שצריך לעשות", משיבה מיקי.
"אני חוששת ממה שאת עלולה לגלות", אומרת לה המנתחת.
מיקי: "גם אני".
כאן מגיע פלאשבק לשנת 2017, כשקייסי, אחותה של מיקי, משתחררת ממעצר.
טרומן, השותף הקודם של מיקי – שנפצע במהלך פעולה מבצעית ושוהה כרגע בחופשת מחלה – מתעניין אצל קייסי אם יש לה מקום לישון. אם לא, היא תאלץ להישאר במעצר. מיקי מתחננת בפניו שישחרר את קייסי וטרומן נענה לתחנוניה.
"שיקרתי לך כששאלת אם יש לי סיפורים ואמרתי לך שאין", מודה מיקי בפני טרומן.
"אבל יש לך", מהנהן טרומן ומוסיף: "לכולם יש. מה שקרה לבנות האלה זה לא באשמתן, אבל אנחנו לא יכולים לשחרר את כולן. זאת עדיין העבודה שלנו לעצור אותן. אולי הן יחזרו למוטב אילו ידעו שמישהו משגיח עליהן. היא לא תחזור למוטב. כמו שאמרת, אין להן כבר יותר ברירה".
"אבל אני פשוט הייתי חייבת לשחרר אותה", דומעת מיקי. קייסי עומדת ברחוב ומנופפת קלות בידה מרחוק. מיקי מבחינה ומנופפת לה בחזרה. טרומן מתעניין אם היא מכירה אותה. "היא אחותי", בוכה מיקי.
הטנדר האדום והמסתורי
בחזרה להווה. מיקי מקבלת טלפון מהמודיע אלונזו, שמעדכן אותה שפאולה, קולגה של קייסי, נכנסה הרגע לחנות שלו. מיקי שועטת למקום וחוקרת את פאולה לאן נעלמה קייסי כבר יותר מחודש מהפינה הקבועה שלה ברחוב.
"עכשיו את פתאום דואגת?", יורדת עליה פאולה ומעדכנת שקייסי נכנסה למכונית עם קליינט לפני חודש בערך ומאז נעלמו עקבותיה. פאולה לא יודעת מי זה. כל מה שהיא יודעת זה שקייסי נעלמה בשני באוקטובר בסביבות שמונה בבוקר.
מיקי בודקת את כל מצלמות האבטחה מהשני באוקטובר הממוקמות בחנות של אלונזו, וקולטת טנדר אדום שאוסף את קייסי בשני באוקטובר. בכורח הנסיבות – ובעיקר מעומק הייאוש מחוסר הדחיפות של המשטרה למצוא את הרוצח – מיקי נחושה מתמיד למצוא את אחותה לפני שזה יהיה מאוחר מדי. היא מגייסת את טרומן, האדם היחיד במשטרה שמעולם לא אכזב אותה, בניסיון נואש לעלות על הרוצח המסתורי.
השוט האחרון של הפרק הראשון מראה את קייסי ורודת השיער שוכבת מעולפת ברחוב. קאט.
מה עלה בגורלה של קייסי?
מי הרוצח המסתורי שהזריק לדמן של הנרצחות כמות קטלנית של אינסולין?
או שאולי יש עבריין יחיד שביצע מספר מקרי רצח שמסתובב במחוז?
את כל זה תוכלו לדעת אם תצפו בסדרה המרתקת והנוגעת ללב, שנוצרה על פי ספרה רב המכר של ליז מור, שהיתה שותפה גם לכתיבת התסריט.
ויש גם נקודה ישראלית ב"נהר ארוך בוהק": את הפרקים הראשון והחמישי של הסדרה ביימה השחקנית והבמאית הישראלית הגר בן-אשר ("חטופים", "אבירם כץ", "הנותנת", "הפורצת", "ילד רע"), שעושה לנו כבוד ענקי בהוליווד ומתגלה כבמאית סופר כשרונית, רגישה לניואנסים האנושיים הדקים ביותר, שולטת ביד בוטחת ברזי המקצוע, ועתידה המזהיר עדיין לפניה.
"נהר ארוך בוהק". Long Bright River. שמונה פרקים. yes VOD.
יוצרים: מיקי טקאנו, ליז מור, אלכסנדה מקנלי, טריסייה וי. ג'ונסון, אלי קאפון.
שחקנים:
אמנדה סייפריד (מיקי),
אשלי קאמניגס (קייסי),
ניקולס פינוק (טרומן דוויס),
דאש מיהוק (אדי לאפרטי),
תומאס (קאלום וינסן),
סבא ג'י (ג'ון דומן),
סרג'נט אהרן (פאץ' דארה),
אלברט דיסיסרי (דיוויד מילר),
מגי טומיי (פאולה),
עדן מרישואו (אלונזו).
