"הכוונה שלי הייתה לעשות סרט עלילתי המשחזר את השתלשלות המעצר כדרמה לקולנוע, בעקבות צפייה בסרט הברזילאי זוכה האוסקר "אני עדיין כאן" (2024) והסרט האמריקאי "ריאליטי" (2023) המתארים מעצרי שווא. החלטתי שאני רוצה לעשות סרט ישראלי המתאר מעצר שווא שמתרחש בארץ".
כך יניב ברמן (48), המפיק-במאי-צלם-עורך של "הם באו לקחת אותי": דוקו מייבש גרון, המתעד ברזולוציות מפחידות ומצמררות את מעצרן ההזוי של רמה ענב, עידית אלכסנדרוביץ' ושמרית בורלא, שלוש פעילות מחאה אקטיביסטיות, ששמו פליירים בבית הכנסת של ח"כ יולי אדלשטיין ב-12 בספטמבר 2024, ולמחרת, יום שישי בצהריים, נעצרו ונאזקו על ידי שוטרי משטרת גלילות בהרצליה בחשד להסגת גבול, התפרצות וקשירת קשר לביצוע פשע. אחרי תשע שעות חקירה מייגעות ומייסרות בתחנת המשטרה גלילות, הן שוחררו על ידי עו"ד רן תגר מ"מערך עוטף עצורים" ללא תנאים מגבילים.
"התחלתי את הראיונות כצילומי תחקיר", מתאר ברמן את תהליך לידתו של הסרט שהתחיל להצטלם כחודשיים אחרי המקרה. "אבל בשלב מאוד מוקדם של הראיונות, הבנתי שהנשים המדהימות שאני מראיין, מתארות את מה שעבר עליהן בצורה כל כך טובה וחזקה, שעדיף יהיה לשמוע אותן מדברות. היה לי חשוב לבנות את הסרט בצורה שתעביר את החוויה באופן הכי ישיר ובלתי אמצעי. כבר כשקראתי על המקרה בתקשורת, ידעתי שמדובר בסיפור אבסורדי וקפקאי. כששמעתי את הסיפור לפרטי פרטים כפי שהן מספרות אותו, הבנתי שהוא עוד יותר הזוי ועצוב ממה שחשבתי".
אתה המפיק-צלם-במאי ועורך של הסרט, שנראה כמו מבצע יחיד של מפגין בתנועת המחאה. האם הרגשת תחושת שליחות וייעוד?
"תחושת השליחות שלי בסרט הזה נבעה מהרצון שכל אדם ירגיש קצת איך זה שהמשטרה דופקת אצלך בדלת ועוצרת אותך. איך בשנייה אחת אתה הופך מאדם חופשי, לאדם נטול זכויות. איך זה שאתה תלוי בשוטרים כדי לשתות, לאכול, ללכת לשירותים ואתה לא יכול לעשות כלום בלי לבקש את רשותם. איך זה שמפקיעים ממך את החופש, את הטלפון וכל הזכויות הבסיסיות.
"בניגוד לסרטים אחרים שאני עושה, בהם אני עובר את השרשרת של פיתוח, גיוס כספים, הפקה והפצה, במקרה הזה לקחתי על עצמי את כל התהליך. צילמתי והקלטתי לבד, ערכתי וחיפשתי דרכי הפצה. המטרה הייתה להביא את הסרט הזה כמה שיותר מהר לצופים. לשמחתי הרבה, וזה בכלל לא מובן מאליו, פסטיבל סולידריות לזכויות אדם, בחר לשלב את הסרט בתוכנייה המדהימה שלו. היום קשה מאד לגייס תקציבים ולהפיק סרטים. מצד שני, הכלים שעומדים לרשותנו, היוצרים, מאפשרים לנו ליצור בעצמנו את הסרטים כמעט מא' ועד ת'. אמנם הסרט לא תמיד עומד בכל הסטנדרטים הגבוהים של ההפקה, אבל אף אחד לא יחליט בשבילי אם אני עושה את הסרט. זה תלוי רק בי ובתושייה שלי כיוצר".
"הם באו לקחת אותי" נראה כשילוב של כתבת חדשות וסרט דוקו. מדוע?
"אני לא חושב שהוא נראה כמו כתבת חדשות. אולי אני עוסק באירוע שהיה חדשותי בשעתו, אך אני חוקר אותו גם מזוויות שהתקשורת בדרך כלל לא עוסקת. אני יורד לפרטי האירוע ולחוויית המעצר. לא רציתי להעביר לצופה רק אינפורמציה או רגשות שטחיים, אלא ממש להעביר אותם את חוויית המעצר. להכניס את הצופה כמה שיותר עמוק לנעליהן של גיבורות הסיפור. אני גם לא צריך להביא את תגובת המשטרה, כי אני לא נותן דין וחשבון לדרישות המערכת או עורך החדשות, אלא רק לסיפור עצמו ולמה שאני מאמין שחשוב בו".
מאז שהחלה ההפיכה המשטרית היו המון מעצרי שווא. מדוע התלבשת דווקא על הסיפור הזה?
"עשיתי גם סרט קצר שנקרא 'חקירה בהשפלה' המתאר את המעצר המשפיל של שושן גבע ורננה קידר, שהפגינו מול ביתו של השר ניר ברקת. אני חושב שכל סיפור של מעצרי השווא הוא נורא, ואם הייתי יכול, הייתי מספר את הסיפורים של כולם. אני חושב שהאירוע המצער המתואר ב'הם באו לקחת אותי', מדהים בעוצמתו בגלל היכולת של שלושת הנשים המתראיינות להעביר את החוויה בלי פילטרים".
שלטון הפחד
מטרתו של מעצר פוליטי הוא הפחדה, הרתעה והתרעה, כדי שאזרחים שומרי חוק אחרים לא יעלו על דעתם להפגין נגד המשטר.
האם לדעתך שלטון הפחד מצליח?
"אני בטוח שיש אנשים שהפחד מכניע אותם, ויש אנשים שנרתעים באופן טבעי מלקחת סיכונים. אבל אני כל פעם מופתע לטובה מהנחישות של פעילי המחאה. יש בארץ המון אנשים שלא רק שלא מוכנים לוותר לממשלה, אלא גם יוצאים מהבית ומנהלים מאבק ברחובות, דרך הרשתות החברתיות ובכל דרך אחרת שהם מוצאים. הדרך שלי היא בעשיית סרטים. וכן, אני מגייס את היכולות שלי למאבק הזה. הסרט הזה מנכיח את הדיכוי של המשטרה, מציג אותו לצופים וגם משמר בזמן את האירועים כעדויות שניתן יהיה לצפות בהן בעתיד".
האם היה חשוב למשטרה להשפיל נשים פריבילגיות, צפוניות, אשכנזיות, שמאלניות ומשכילות מהאלפיון העליון?
"אני לא חושב שיש פה מלחמת עדות או מעמדות. המשטרה עוצרת ומדכאת גם נשים שלא גרות בהרצליה וגם נשים מזרחיות. מעצבן אותי שאנחנו בכלל מתעסקים במוצא העדתי של גיבורות הסרט. וכן, גם אני התלבטתי בעניין, כאילו מדובר באיזה חוסר שוויון לא מוסרי להציג רק גיבורים 'אשכנזים'. אם גיבורות הסרט היו מזרחיות, ההתלבטות הזאת בכלל לא הייתה עולה. זה לגיטימי לגמרי לעשות סרט ולראיין נשים אשכנזיות, אמידות ומשכילות. מי שמצביע על זה שהן כאלה, עושה את זה במטרה לפגוע בלגיטימיות של הדברים שהן אומרות".
נורת אזהרה מהבהבת
מעצרן של אלכסנדרוביץ', ענב ובורלא התרחש במדינה המוגדרת כמדינת חוק, לאזרחיות שומרות חוק, שמעולם לא נפתח נגדן תיק פלילי. באחד הקטעים אומרת שמרית בורלא: "אם הייתי מוגנת על ידי החוק, לא הייתי עכשיו אזוקה".
יכול להיות שדברים שהיו מובנים מאליהם עשרות שנים, כבר לא מובנים יותר מאליהם?
"בהחלט, ואנחנו רואים את זה בהמון דברים. הסטנדרטים השתנו, הנורמות התחלפו ולרעה. כשהמשטרה באה ושוללת לך את הזכויות, שלא לומר רומסת אותך כבן אדם, אתה בהחלט מתחיל לפקפק במושג שנקרא 'מדינת חוק'".
עו"ד רן תגר, ששחרר את שלושת הנשים, אומר בסרט: "הסיפור הזה חוזר מדי יום בוורסיה אחרת וזה כבר לא סיפור מטורף. זה להלך אימים על אזרחים. המשטר מאד מאד לא אוהב את מה שאתם אומרים והמשטר נותן הוראה לקודקודים לבצע מעצרים משפילים".
"כן!!! זאת נורת אזהרה אדומה מהבהבת, שצריכה להדאיג כל אחד ואחת מאזרחי ואזרחיות מדינת ישראל!!!", מאשר ברמן את דברי עו"ד תגר. "אנחנו צריכים להיות ערים לתופעות מהסוג הזה. היום לוקחים אותן, מחר יבואו וייקחו אותך. אתה כבר לא יודע מה עלול לשים אותך כמטרה של המערכת, המחפשת להשתיק ולדכא קולות התנגדות לגיטימית. חופש הביטוי נפגע, ואנשים כבר מצנזרים את עצמם לפני שהם מדברים. אנשים מפסיקים לחשוב מתוך פחד בצורה עצמאית, ביקורתית, שמאתגרת את המערכת. יותר קל להרכיב משקפיים וורודים ולבלוע את השקרים שמאכילים אותנו הפוליטיקאים".
פרשת מעצרן של אלכסנדרוביץ', ענב ובורלא, התפשט בתקשורת כמו אש בשדה קוצים, ועוד באותו יום פתח את מהדורת אולפן שישי של קשת 12, במהלכן אמר גיא פלג, הכתב לענייני משפט: "יש לנו משטרה פוליטית ואיפה שיש משטרה פוליטית, אין דמוקרטיה".
האם לדעתך אנחנו כבר לא דמוקרטיה? האם עברנו כבר את נקודת האל-חזור?
"המבחן יהיה בבחירות הקרובות. אם השלטון הרקוב הנוכחי ימשיך לשלוט, אני חושש שהדמוקרטיה שלנו תעבור את נקודת האל-חזור. אבל אם נצליח להחליף את השלטון, כמו שצריך להיות כל כמה שנים במדינה דמוקרטית, אז בהחלט יש עוד תקווה שנצא מהתקופה האפלה הזאת לעידן קצת יותר אופטימי. אני לא אומר שלום, פתרון שתי מדינות, שוויון זכויות – כל זה כבר פנטזיות שלא יתממשו באקלים הנוכחי, או גם בזה שיבוא אחריו. רוב הציבור במדינת ישראל החליף עמדות, הקשה עורף והפסיק להאמין בכללי אנושיות בסיסית".
עו"ד רן תגר אומר בסרט: "כשיש לך שר כושל כמו בן גביר, השר שאמון על המשרד לביטחון פנים, שזו האג'נדה שלו ומתערב נון סטופ בעבודת המשטרה, שמשפיע על המינויים, כל השדרה הפיקודית רוצה לשאת חן בעיניו ולרצות אותו, כי הם מבינים על איזה צד של הפרוסה מרוחה החמאה".
מה דעתך על האמירה הזאת?
"רן אמר את זה מצוין. שלטון החוק נפגע אנושות כשהשר בן גביר מצליח, פעם אחר פעם, להפוך את המשטרה לכלי שרת לדיכוי המחאה הלגיטימית. במקום שהוא יפנה את משאבי המשטרה למלחמה בפשע וישקיע מאמצים בהגנה על האזרחים, הוא מפעיל את הכוח על מנת לצבור עוד כוח ולדכא קולות המתנגדים לו. לצערי, יש היום בישראל יש לא מעט אנשים, ולצערי גם הרבה צעירים, שהכוחניות האלימה של בן גביר וראש הממשלה בנימין נתניהו מדברים אליהם. אנחנו מדינה המונעת מנקמה, ולא מתוך תחושת צדק או תקווה לחיים טובים יותר. היום הכול נמדד מבעד לפריזמה של נאמנות למנהיג, לדגל ולדת. לאן נעלמו ערכים כמו שוויון זכויות, שלום ועתיד משותף?".
"כשהשוטר הוא הפושע"
העבירות ששלושת הנשים עברו לכאורה, לא באמת קיימות בספר
החוקים. הן לא פרצו, לא הסיגו גבול ולא היה כאן קשירת קשר לביצוע פשע ולכן הן שוחררו מחוסר אשמה. באחד הקטעים בסרט נזכרות אלכסנדרוביץ' ובורלא בשיר "מאה", המבוסס על השיר "לאה גנוב" שכתב והלחין שלום חנוך ושר דורי בן זאב – שהפך במהלך ההפיכה המשטרית לאחד מלהיטי תנועות המחאה: "מאה, מאה, מאה, אל תתקשרו למאה, כי כשהשוטר הוא הפושע, אז מאה לא יעזור".
האם לדעתך התהפכו היוצרות והמשטרה הפכה כאן לפושעת?
"יש היום במשטרה קצינים שמוכנים לכופף את החוק כדי לשאת חן בעיני השר. יש היום שוטרים שמעלימים עין ממה שמותר ואסור לעשות, כי הם עייפים, או כועסים, או כי הם רוצים להתקדם במערכת. אני גם מאמין ויודע שיש קצינים ושוטרים אחרים במערכת, אבל כמו תמיד, המקרים הקיצוניים הם אלו שמכתיבים את השיח. בסופו של דבר, רוח המפקד מאפשרת לחרוג מגבולות המוסר, לאזוק אנשים בלי הצדקה, להפשיט עצורים בשביל לבצע חיפוש שווא, ולכן השוטרים בשטח לא מתנגדים למעשים האלה ומשתפים איתם פעולה. רק כשהמשטרה תעניש את השוטרים שעברו על החוק ותדיח את הקצינים הסוררים, יתחיל שינוי במערכת. כרגע כל מערכת החוק נמצאת ברגרסיה. כוח האדם האיכותי מתדלדל, והשוטר בקצה חש שזה לגיטימי לאבד את הסבלנות, לכופף את החוקים ולתקוף באלימות".
רמה ענב מספרת בסרט שמשפחת פשע עברה לגור קרוב לביתו של ח"כ יולי אדלשטיין בהרצליה פיתוח, וב-11 בלילה, 12 שעות לפני שהמשטרה הופיעה בדלת שלה, כל השכונה רעדה מפיצוץ של רימון שהושלך עליה. באותו יום נרצחו גם ארבעה אזרחים ערבים, כולל אם ובתה, ברמלה.
האם המשטרה עצרה את מפוצצי הרימון ורוצחי ארבעת האזרחים הערבים?
"אני לא יודע. מה שאני כן יודע, זה שהמשטרה הקדישה כוח אדם ושעות רבות למעצרי שווא. המשטרה מחכה להזדמנות לעצור פעילי מחאה. כשנפלה לידם ההזדמנות הזאת, כמו במקרה שבו אני מתמקד בסרט, הם אפילו לא בדקו את אמיתות התלונה, ומיהרו לבצע מעצר שכל תכליתו היא להשפיל, להפחיד ולדכא. הרי ברור שלא הייתה פה עילה למעצר. היו להם את כל הראיות, אבל הם רצו לעשות את המעצר הזה, וגם רצו לעשות אותו באופן שבו הוא נעשה. זה היה כלי ענישה. המשטרה היא השוט בידיו של השר לביטחון לאומי, באמצעותו הוא מצליף במתנגדי השלטון".
האם ההוראה לעצור את פעילות המחאה הגיעה מנתניהו, מבן גביר או מיולי אדלשטיין? או כמו שאומר עו"ד רן תגר, השוטרים בסך הכול רצו לרצות את השר בן גביר?
"השוטרים רצו להעניש. בן גביר והממשלה הזאת נותנים להם רוח גבית ומעודדים אותם לכך. גם ראש הממשלה תומך בזה, ולמרות מעצרי השווא המתרחשים תחת שלטונו, הוא מעולם לא נקף אצבע כדי לעצור אותם. בסופו של דבר, האיש הרקוב הזה, הוא האשם המרכזי בכל הרע שעובר עלינו בשנים האחרונות".
לא ברור לשוטרים והשוטרות שלא מדובר בעברייניות? שזה מעצר בלתי חוקי בעליל?
"הלוואי וזה היה ברור להם. הסטנדרטים היום כל כך ירודים, שהם לא מבינים מה הם לא עושים בסדר. גם כשהיה ברור שהנשים אינם נאשמות עוד בפשע של פריצה, הן עדיין נשארו אזוקות. הסרט מציג שרשרת אירועים שבהם השוטרים שוב ושוב נדרשים להפעיל שיקול דעת, והם נכשלים שוב ושוב ביכולת להציב גבול בין מה סביר ולא סביר לעשות. יש בידם את הכוח, וניכר שהם נהנים להפעיל אותו".
יש רשומון בין המשטרה לבית הכנסת מי הגיש את התלונה. מדוע לא ראיינת את השוטרים והשוטרות שעצרו אותן, את מפקד התחנה, את דובר המשטרה? "הם באו לקחת אותי" נראה כמו סרט במעמד צד אחד.
"הבאתי בסרט את התגובה של ח"כ יולי אדלשטיין לאירוע, כפי שצולם זמן קצר אחרי שהתרחש, כי בתגובתו הוא חושף את השקרים של אנשי בית הכנסת, והניתוק שבו הוא עצמו נמצא.
לא מעניין אותי להביא את תגובת המשטרה, אלא רק את תוצאות חקירת מח"ש (שקבעה בספטמבר 2025 כי נפלו "פגמים משמעותיים" בהתנהלותם של מפקד תחנת גלילות סנ"צ יניב וולבוביץ' וסגנו, רפ"ק משה קרסקו. א"ש). אני מכיר את התשובות המכובסות והלעוסות של דוברות המשטרה, ואני לא חושב שצריך לבזבז עליהן זמן. אני מזכיר לך שוב, זה סרט דוקומנטרי, ולא כתבת חדשות".
שמרית בורלא אומרת שהחוזק הזה של הערבות ההדדית, כפי שהתגלתה גם בפרשת מעצרן, זה הדבר הכי חזק במחאה. האם לדעתך הערבות הזאת תוכל להחזיק מעמד לאורך זמן ולא תשבר בשלב מסוים?
"אני מאוד מקווה שהערבות ההדדית תחזיק, וכשאני מסתכל על המחאה, על האנשים הנפלאים שלוקחים בה חלק, אני מאמין שלא נישבר. זה הבית שלנו, ולא נוותר עליו".
ח"כ יולי אדלשטיין טוען שאנחנו במדרון תלול, בעוד שמי שנמצא במדרון תלול זה המפגינים נגד יולי אדלשטיין. הוא גם אמר בראיון מ-28.10.24: "מעצר נשים על חלוקת פליירים – לא היה ולא נברא. ברור לגמרי שלא הייתי נשאר יום אחד במדינה שעוצרת אנשים על פליירים".
האם אין יותר אמת בעולמנו?
"אין אמת. כל אחד אומר את מה שהוא חושב ומתעלם ממה שלא נוח לו. יולי אדלשטיין אפילו לא חושב שניה לפני שהוא מוציא מילים חסרות משמעות מהפה. הוא מנותק ועיוור למציאות. הוא מעצב דרך הסילופים והקלישאות בהן הוא משתמש, את המציאות כפי שהוא רוצה שהציבור שאיתו הוא מתכתב יראה אותו. לצערי יש לסחורה שלו קונים".
מדוע בחרת בשם "הם באו לקחת אותי"?
"שם הסרט הוא ציטוט של משפט שנאמר בסרט על ידי רמה ענב, שבו היא מתארת בפשטות מעוררת אימה את מה שעבר עליה. זה גם ציטוט מתוך שיר המחאה של הכומר הגרמני מרטין נימלר "לא השמעתי את קולי". אתם מוזמנים לחפש אותו ברשת ולקרוא. אנחנו משמיעים את קולנו עכשיו. בוא נקווה שזה כבר לא מאוחר מדי. אני רוצה לציין את "מערך עוטף עצורים", את סמדר להב אבנשטיין, מנכ"לית העמותה, ועורכי הדין המצוינים המתנדבים שם, כמו עו"ד רן תגר, המשמשים גם קול וגם חומת מגן בעבור פעילי המחאה, מול הבריונות של מערכות החוק".
"הם באו לקחת אותי". שבת, 13.12, 12:00, סינמטק ת"א.
