מנטליסט על פי ההגדרה המילונית: שם עצם, אדם שמשתמש בחדות אבחנה מנטלית בהיפנוזה ו/או סוגסטיה, אשף מניפולציות על מחשבות ועל התנהגות אנושית.
פרק הפתיחה של הסדרה "המנטליסט", נפתח בתמונתה של הנעדרת מרסי טוליבר מודבקת על עץ.
תרסה ליסבון, ראשת צוות מחלקת חקירות הרצח ב-CBI (ה-FBI של קליפורניה), תולשת את תמונתה לאחר שגופתה התגלתה. באזור, ים של צוותי טלוויזיה המסקרים בחריצות יוצאת דופן את האירוע.
גבר בלונדיני יפה תואר מסתובב בשטח ומרחרח. "אנחנו חושדים בילד של השכנים שמצא את הגופה", פולט אחד השוטרים באזור ודוחף את הילד האזוק לניידת.
הגבר הבלונדיני חותך מהאירוע ונכנס לבית רחב הידיים של הורי הנרצחת, כשעל דש חליפתו תלוי תג של FBI קליפורניה. הוא מציץ בתמונות ההורים והנערה.
גברת טוליבר נכנסת הביתה בסערה, מופתעת לפגוש שם את הגבר הבלונדיני שפלש לביתה ושואלת לשמו.
"שמי פטריק ג'יין" הוא משיב בנימוס מחויך, "אני כאן כדי לעזור לך".
אחרי שהוא מכין לה תה כדי להרגיע אותה, הם מתיישבים בפינת האוכל והוא אומר לה שהוא מבין איך הם מרגישים עכשיו.
"אין לך מושג מה אנחנו מרגישים", הודפת אותו האם השכולה.
"את רק מעמידה פנים שאת אוהבת את בעלך", הוא משיב, "את שמחה שהחברה הכי טובה שלך השמינה, את מצטערת שלא היית יותר הרפתקנית בצעירותך, את אוהבת את הודו, אבל מעולם לא היית שם. את מתקשה להירדם. הצבע האהוב עלייך הוא כחול".
"אני לא מבינה, אתה מדיום?", פוערת גברת טוליבר את עיניה.
"לא", הוא מחייך את חיוכו המקסים. "רק שם לב. בעבר התפרנסתי יפה כשהעמדתי פנים שאני מדיום. אני אומר לך את זה כי אני רוצה שתביני שאין טעם להסתיר ממני דברים".
"להסתיר מה?", היא תוהה.
"את יודעת מה אני רואה כשאני מביט בבעלך?", הוא משיב לה בשאלה, "אני רואה אדם חם, אוהב ונדיב. קצת יהיר, אולי. אנוכי, שתלטני, אבל אדם הגון".
"כן", היא מאשרת.
"אז למה את חושדת בו שהוא רצח את הבת שלכם?", הוא מדהים אותה בשאלה שננעצת בה כמו חרב בלב.
גב' טוליבר: "אני לא. הבן של מקלאסקי עשה את זה".
פטריק ג'יין: "כן, זה מה שהמשטרה אומרת. אבל את חושבת שהם טועים. למה?".
גב' טוליבר: "אני לא יודעת".
פטריק ג'יין: "בשנה האחרונה הם התנכרו אחד לשני ואף אחד לא הודה שמשהו לא בסדר ביניהם. שאלת אותו אם הוא הרג אותה? רוב הנשים יודעות כשבעליהן משקרים".
גב' טוליבר: "אתה חושב שהוא עשה את זה?".
פטריק ג'יין: "אני בוטח באינסטינקט של אם".
לפתע נכנס לדירה מר טוליבר ורואה שם את פטריק ג'יין. "מי אתה?" הוא תוהה.
"אני מהמשטרה" משיב פטריק ושולף מהמותן: "האם הרגת את בתך?".
"איך אתה מעז?" נובח עליו מר טולבר.
פטריק חוזר על השאלה שוב.
"עכשיו עוף לכל הרוחות מהבית שלי", מצווה עליו מר טוליבר.
"אדם חף מפשע כבר היה מכניס לי אגרוף מזמן", מחייך פטריק.
"אני אדאג שישללו לך את התג", מבטיח לו מר טוליבר.
לפתע שולפת גברת טוליבר את אקדחה ויורה בבעלה מטווח אפס. היריות נשמעות היטב בחוץ וכל ההמולה התקשורתית מקבלת טוויסט.
מסע נקמה אובססיבי
"המנטליסט" – סדרת פשע עם אלמנטים של מסתורין שעלתה לאחרונה בנטפליקס – נפתחת אמנם בסערה, אלא שהפעם לא מדובר רק בסדרה על פשע, אלא גם חקירה לעומק של הדמות הראשית (פטריק), מניעיו והמלכוד הנפשי שלו בעקבות טראומה משפחתית.
במוקד הסדרה – דמותו החידתית של אדם שהתחזה למנטליסט במופעי בידור סטייל אורי גלר, לפני שהתברר שהוא רמאי ושרלטן נטו ולא בעל כוחות על טבעיים אמיתיים.
לאחר שהתרברב בראיון טלוויזיוני כי הוא יכול "לקרוא" את הרוצח הסדרתי רד ג'ון, הרוצח נקם ורצח את אשתו ובתו של פטריק.
מכאן נולד ציר העלילה המרכזי – מסע נקמה אובססיבי של ג'יין אחר רד ג'ון, לצד חקירות רצח שבועיות הנפרשות על פני 14 עונות ו-151 פרקים.
חוזרים להמשך הסיפור מפרק הפתיחה. הזמן: שבועיים אחרי הביקור בזירה. המקום: פאלם ספרינגס, קליפורניה.
ג'יין פוגש את תרסה ליסבון, הקצינה המובילה את הצוות שבו פועל ג'יין כיועץ אזרחי לצוות חקירות הרצח.
ג'יין, שהושעה מעבודתו, מבקש מליסבון שתחזיר אותו לעבודה.
ליסבון ממליצה לו לחזור בשבוע הבא. "בגללך נהרג בן אדם", היא מטיחה בו.
"אדם שרצח את הבת שלו כי היא לא הסכימה לעשות אתו סקס?", הוא עונה לה בשאלה.
"לא היית יודע את זה אם היא לא היתה משאירה את היומן", משיבה לו ליסבון.
"אבל היא השאירה. תהיי הגיונית. זאת החקירה שלי. רד ג'ון הוא שלי".
"רד ג'ון לא שייך לאף אחד", משיבה ליסבון, "תחזור בשבוע הבא".
קאט לליסבון, שמגיעה למכון פתולוגי שם מבשרת לה המנתחת שהגופה השוכבת שם היא של גרגורי טאנן, זכר לבן, בן 43, רווק. "עדיין לא פתחנו אותו", מעדכנת אותה המנתחת, "אבל סימני הכוויה מעידים שהממו את הקורבן באקדח הלם. נראה שהמוות נגרם כתוצאה מכמה מהלומות בחלק האחורי של הגולגולת, שתואמות את אלת הגולף שנמצאה בזירה".
ג'יין מגיח מאחור ומתנצל בפני ליסבון שעקף את סמכותה.
"הנקבה שנמצאה בזירת הרצח היא אליסון רנדולף, בת 27, נשואה, ללא ילדים", ממשיכה המנתחת בעדכון, "הם נמצאו בכתובת שרשומה על שמה. נראה שזמן המוות הוא שבת מוקדם בערב".
גם על אליסון יש סימני פגיעה באקדח הלם ולאחר מכן היא נקשרה בחבלי פלסטיק שחורים הדוקים. בפלג הגוף העליון בוצעו חתכים ודקירות אלימות ובנוסף פגיעות בקרביים.
"זאת שיטת העבודה של רד ג'ון", פולט הבלש קימבל צ'או.
"מי מצא את הגופות"? שואלת ליסבון, "בעלה של הקורבן שחזר הביתה מנמל התעופה עם אחיו. מדובר בפרייס רנדולף, שחקן גולף מקצועי ומפורסם"/
"היום הראשון של שארית חייך"
הפסיכיאטר, ד"ר וגנר, שזיהה את הגופות, נחקר על ידי ליסבון מה אופי הקשר שלו עם הקורבנות.
"אני עובד עם ד"ר טאנן", משיב ד"ר וגנר, "משפחת רנדולף היו לקוחות ותיקים במרפאה שלנו".
"האם אתם נוהגים לערוך ביקורי בית?", מתעניינת ליסבון.
"לא. גרגורי ואליסון היו חברים קרובים".
"מאהבים?".
"לא".
"גרגורי היה גיי. הם היו רק חברים".
"נראה שזה רד ג'ון", מנחש החוקר צ'או.
"מי זה רד ג'ון?" תוהה ד"ר וגנר.
ליסבון וצוותה מגיעים לזירת הרצח, שם מסביר לה חוקר המז"פ מה בדיוק קרה עם רד ג'ון, ששלף לטענתו אלת בייסבול וריסק את גולגולתו של ד"ר טאנן ואחר כך התפנה לטפל באליסון רנדולף.
ג'יין נמצא גם הוא בזירה ומרחרח. הוא מגיע למיטה ומזהה כתם דם ענקי על המזרן. הוא עובר על שידת התמונות ומזהה פתגם כתוב בכתב יד: "היום הוא היום הראשון של שארית חייך".
"זה לא רד ג'ון", מתעקש ג'יין ומדהים את צוות החקירה והמז"פ, שנעולים על רד ג'ון.
"רד ג'ון מתייחס לעצמו כאל איש במה, אמן. יש לו חוש תיאטרלי מפותח", מייצר ג'יין דיאגנוזה משלו. "במעשי הרצח הקודמים שלו, הוא דאג שהדבר הראשון שמישהו יראה יהיה הציור על הקיר שאפיין את רציחותיו. קודם כל רואים את הציור של הפנים ואז יודעים מה קרה ואז, רק אז, רואים את גופת הקורבן. כאן זה הפוך, הדבר הראשון שרואים היא הגופה וצריך לפנות לאחור כדי לראות את הפנים על הקיר. הרוצח היה יכול לצייר על הקיר הנכון כאן, אבל הוא לא, כי הוא לא ידע שזה מה שעליו לעשות, כי הוא לא רד ג'ון".
"מעניין" אומר לו חוקר המז"פ, "אתה יודע מה הבעיה שלך? אתה נהנה מהעבודה שלך קצת יותר מדי".
"אתה ברברי", משיב לו ג'יין, "אם אתה לא מתחרמן כשאתה קורא את 'פנגוריה' (מגזין אמריקאי ותיק שמתמחה בקולנוע אימה, אפקטים מיוחדים ותרבות ז’אנר, א.ש), אני בריטני ספירס".
ליסבון: "ככה אתה מנסה לכפר על מעשיך?"
ג'יין: "סלחי לי, הוא מעצבן אותי".
ליסבון מגיעה למסקנה שג'יין צדק. זה לא תואם את דפוס הפעולה של רד ג'ון. יש להם עסק עם חקיין. או שרד ג'ון מנסה דברים חדשים, או שרד ג'ון עושה טעויות.
"לך לדבר עם הבעל", מצווה ליסבון על הבלש ויין ריגסבי.
ליסבון מתקשרת לג'יין ואומרת לו שיש מצב שהוא צודק בנוגע לחקירה הזאת. אתה יכול לחזור".
היומן של הקורבן
פטריק ג'יין חוזר בגדול ומפענח גם הפעם את התעלומה בעזרת חושיו החדים, חשיבתו מחוץ לקופסה, והתמקדות בחשוד האחרון שמישהו בצוות החקירה הקונבנציונלי היה מעלה על דעתו.
ואכן, גם הפעם החשודים ברצח מתחלפים כמו גרביים.
בהתחלה החשד נופל על בעלה של אליסון, אבל הוא כמובן מכחיש. לאחר מכן החשד נופל על אחיו, טאג רנדולף, שניהל רומן אינטנסיבי עם אליסון במשך שנה מתחת לאפו של אחיו. לאחר מכן הם חוקרים את ד"ר וגנר ומתעניינים האם לד"ר טאנן היה יומן, כי הפרשה הקודמת פוענחה בעזרת היומן של הקורבן.
וגנר מעדכן אותם שלפני שנה אליסון בקשה מד"ר טאנן שישיג לה אספקה לשנה שלמה של גלולות נגד הריון בלי לדווח על כך, למרות שזה מנוגד לגמרי לתקנון איגוד הרופאים.
"אמרתי בטח", מאשר ד"ר וגנר, "עדיף שאנחנו נעשה את זה ולא בית מרחקת בטיחואנה".
"למה הסודיות?", חוקרת ליסבון.
"כי פרייס רנדולף עבר ניתוח לחסימת צינור הזרע", משיב ד"ר וגנר.
צ'או משוכנע שפרייס רנדולף רצח את אשתו ואת ד"ר טאנן, אבל ג'יין הערמומי שתמיד חושב מחוץ לקופסה, מבקש מד"ר טאנן כדורי שינה כי הוא מתקשה להירדם בלילות.
ד"ר וגנר נענה ברצון, מזמין אותו לקליניקה שלו, ואוכל את הפיתיון שהטמין לו ג'יין הממזר.
מכאן מקבלת החקירה טוויסט מפתיע ביותר, וג'יין שוב משחק אותה בגדול.
פרק הפתיחה המרתק של "המנטליסט" מציג את פטריק ג'יין כבריון כריזמטי, יהיר ומבריק, אבל בהמשך הסדרה הוא מתגלה כאדם בעל עומק מורכב בהרבה, כמי שסובל מטראומה עמוקה ואשמה קיומית.
בפרק הפתיחה אנחנו מבינים שהוא מתאבל. בהמשך מתברר שהכאב שלו אינו רק על אובדן, אלא אשמה משתקת. הוא משוכנע שהתרברבותו גרמה לרצח משפחתו, מה שיוצר דפוס של ענישה עצמית וחוסר מנוחה.
ג'יין לא רק אוהב לפתור תעלומות. הוא חייב לשלוט במצב. הוא בונה "הצגות" כדי לחשוף אשמים, מהנדס סצנות, משקר לחשודים ולשוטרים כאחד.
הוא לא חוקר קלאסי. הוא במאי של מציאות. הוא מוכן להטעות זמנית חפים מפשע, להסתכן בחיי אחרים ואף לבצע רצח במקרה של רד ג'ון, כי החוק עבורו הוא כלי, לא עיקרון, ויש לו אינטליגנציה רגשית חריגה ביותר.
לכתבות על סדרות וסרטי פשע >>
אתר חדשות פלילי >>
עורך דין פלילי מומלץ >>
בהמשך מתברר שפטריק מזהה מיקרו־הבעות, שולט בקצב נשימה ושפת גוף, מבין דינמיקות של כוח, אשמה ופחד. הוא פחות "קורא מחשבות" ויותר קורא חולשות. הוא יוצר קשרים, אך לא מאפשר קרבה מלאה.
גם כשהוא מתקרב לליסבון, הוא שומר על אזור סגור.
הנקמה היא זהותו של פטריק. בלעדיה הוא כמעט ריק. הקלילות והאירוניה שלו הן מנגנון הדחקה וככל שהעלילה מתקדמת – אנחנו רואים שהשובבות היא מסכה.
בכל הקשור לשיטות הפיענוח שלו, הוא לא נאמן למדע הפורנזי אלא לפסיכולוגיה.
הוא לא נשען על מעבדות, הוא בונה מלכודות רגשיות.
הוא יוצר סיטואציות שמאלצות את האשם לחשוף את עצמו, ובמקום חקירה ישירה – הוא מביים שקר גדול יותר עד שהרוצח נשבר. רוב הרוצחים בסדרה נופלים כי הם לא עומדים בפיתוי להוכיח שהם חכמים.
בגדול, הסדרה חוקרת מה קורה לאדם שהגדיר את עצמו דרך טרגדיה אחת. לאחר חיסול רד ג'ון, ג'יין כמעט מתפרק, כי איבד את מנוע הקיום שלו.
רק אז הוא מתחיל להתפתח באמת, מאיש נקמה לאדם המסוגל לאהוב ולחיות כמו בן אדם.
"המנטליסט" / The Mentalist.
151 פרקים, נטפליקס.
יוצר: ברונו הלר.
שחקנים: סיימון בייקר (פטריק ג'יין), רובין טאני (תרסה ליסבון), טים קאנג (קימבל צ'או), אוון יומן (ויין ריגסבי), אמנדה ריג'טי (גרייס ואן פלט), ג'ייל אוגריידי (גברת טוליבר), סטיבן קאלפ (מר טוליבר), זליקו איוואנק (ד"ר וגנר), ג'פרי הורדלינג (פרייס רנדולף), טים ג'יני (טאג רנדולף).
