"רזי ברקאי, אני רוצה להודות לך מקרב לב. אתה עזרת לי להחליט את אחת ההחלטות הקשות בחיי. אתה בטח שואל את עצמך איך זכית לכבוד הזה, הרי אנחנו לא מכירים ומעולם לא נפגשנו.
"שמי יוסי אוחיון, אני מרוקאי שנולד במרקש, עליתי לארץ בגיל שמונה עם המשפחה שלי לשכונת "דרך השבעה" בקרית אתא… למדתי בממלכתי "עצמאות" בקריה, מקום נפלא עם מורים שהם חלום, אנשים מדהימים. המשכתי ללמוד תיכון בקציני ים עכו, גם מקום נפלא, ואני לא מגזים. הפלגתי בחיל הים על ספינה והפלגתי בצי הסוחר של צים בדרגת קצין שלישי (permit).
"עזבתי את הים כי התקבלתי ללימודים בבצלאל, ירושלים, קיבלתי מלגת לימודים מלאה למצטיינים מתורם אמריקאי יהודי שמעולם לא פגשתי, סביר להניח שהוא היה אשכנזי. פתחתי משרד לעיצוב ופרסום, אתה בטח מכיר כמה עבודות שלי שקשורות לפוליטיקה:
"ישראל מחכה לרבין",
"נלחמים על כל ילד" (לדור שלם),
"לא סחבק" (לאהוד ברק),
"עבדתי עם רפי הוכמן באילת,
"עם יעקב פרץ בקרית אתא,
"עשיתי עוד עשרות קמפיינים, גם חברתיים, שבטח אתה מכיר, בין היתר גם הוזמנתי לשמש כראש המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל ירושלים.
"למה אני מספר לך את כל ההיסטוריה שלי בקצרה? כי אני הדוגמה המושלמת להשתלבות בחברה הישראלית, מעולם לא הייתי שייך לאף ארגון מזרחי, להיפך, יצאתי נגד אנשים כמו אבישי בן חיים, אריה דרעי, אפילו הרב עובדיה יוסף. אני חלומם הרטוב של בן גוריון ותנועת העבודה… שנים אני נלחם בתופעת הביביזם, איך התופעה הזאת מתקיימת בניגוד לכל היגיון? מה האיש הזה עושה שגורם לכל כך הרבה אנשים ללכת אחריו באש ובמים? על איזה עצב מודלק הוא יושב לאנשים שלא מוכנים לשמוע על אפשרות אחרת? מה גורם לדודי אמסלם ושכמותו לרגשות שנאה לממסד המשפטי בישראל? אני מעלה את הסיפור הזה עם הרבה כאבי בטן ונזהר מאוד לא לתת פרשנות, לא להשמיץ חלילה. אבל עוד פעם, תודה לך רזי ברקאי".
כך, על בסיס אמירה מיותרת ומעוררת מחלוקת נוספת, על מרוקאים, הפעם של השדר הצבאי בדימוס רזי ברקאי, פותח האמן והמעצב יוסי אוחיון פוסט מטלטל שהוא פרסם השבוע בעמוד הפייסבוק שלו בעקבות חווייה מקוממת שעבר בבית משפט, במהלך תביעה על זכויות יוצרים שהגיש נגד הזמרת אחינועם ניני.
בקליפת אגוז, היא הזמינה ממנו עיצוב לעטיפת תקליט חדש שלה אבל אחרי שהגיש לה כמה סקיצות נתקה ממנו מגע ופנתה למעצב אחר, שתחת ידיו יצאה עטיפה כמעט זהה לזו שיצר אוחיון.
אתר "פוסטה" נכנס למערכת נט המשפט, כדי לבחון מה בדיוק קרה בשנתיים של דיונים, האם אכן נסיכת השמאל הישראלי, אחינועם ניני, בגיבוי השופט מיכאל שמפל, הנפיקו מסמכים משפטיים נוטפי שנאה והתנשאות, על סף הגזענות, כפי שטוען אוחיון בפוסט המטלטל לתפארת מדינת ישראל בערב יום העצמאות ה-77 שלה?
הזמנה מאחינעם ניני
בחודש מאי 2023, יוסי אוחיון באמצעות עו"ד עמי סדן הגיש לבית משפט השלום בבת ים תביעה נגד הזמרת אחינועם ניני, המנהל האישי שלה עופר פסנזון והמעצב דורון עדות, על הפרת זכויות יוצרים שלו בעטיפת אלבומה Afterallogy (2021).
אוחיון, מעצב מוערך אשר שמו הולך לפניו, ביקש מבית המשפט להוציא צו המורה לניני לחדול מלהפר את זכות היוצרים והזכות המוסרית שלו על עטיפת האלבום של ניני וגיל דור, ובכלל זה עיבוד התצלום שמהווה את הרקע ליצירה, צבעי התמונה, גווניה וכל נגזרת אחרת של היצירה. בתביעה הוא ביקש להסיר מכלי התקשורת פרסומים של העטיפה, לאסוף את כל עותקי התקליט ולהסיר מהם את העיצוב, ובנוסף לפצות אותו ב-75 אלף שקלים.
בכתב התביעה נטען כי באוקטובר 2020, מתוך הכרתה את יכולותיו וכשרונו פנתה ניני לאוחיון ובקשה שייצור עטיפה לתקליט החדש שלה ושל דור. לשם כך, נטען, אוחיון קיבל מניני מאות תמונות ולאחר שהשקיע את מתת האל שקיבל, כישוריו, כשרונו, נסיונו וכל שאר התכונות המיוחדות ההופכות אותו ליוצר מוכר ובעל שם, הוא יצר את עטיפת התקליט והעביר אותה לניני.
בתגובה, נטען, ניני מסרה לאוחיון באמצעות המפיק שלה כי היא אינה מעוניינת בתוצר הסופי, אבל היא לא הקפידה לשלם לו שכר הטרחה על הכנת הסקיצות.
לפי אוחיון, ב-20 מאי 2021 הוא נדהם לגלות כי יצירתו משמשת כעטיפה לתקליט של ניני אשר מפורסמת ברשתות החברתיות. לטענת אוחיון בתביעה, מהשוואת התמונות ברור שמדובר בהעתקה מוחלטת.
כעבור ארבעה ימים הוא הוציא מכתב התראה בו הלין על הפרת זכויות היוצרים שלו ודרש לשלם לו פיצוי של 100 אלף שקל, או לחלופין לרכוש ממנו את זכויות השימוש תמורת 100 אלף שקלים.
בתגובה למכתב, נטען בתביעה, ניני המשיכה להפר ברגל גסה את זכויותיו. מהמענה שלה עולה, כך נטען, כי ניני מודה שהעבירה את היצירה של אוחיון למעצב אחר, וברור כי זה העתיק אותה על שלל מאפייניה.
"המרוקאי המקופח"
באמצעות עו"ד דרור דוד נחום טענו הנתבעים כי דין התביעה להידחות על הסף, לטענתם התביעה הסחטנית מנוסחת באופן מרושל, היא קנטרנית, טורדנית, נקמנית ומופרכת.
עכשיו עובר כתב ההגנה למתקפה אישית על התובע, נטען בו כי אוחיון העוסק בעיצוב כרזות ומתיימר להיות אמן חזותי, במאי ותסריטאי, התפרסם באמצעות פרובוקציות פוליטיות או שוביניסטיות זולות וסרטוני תעמולה לבחירות, מיתג עצמו כ"האמן הקורבן" הסובל מקיפוח עדתי כביכול, "המרוקאי המקופח", "החתרן, הלוחם בממסד" – ציטוטים שנלקחו מראיונות שנתן בעבר לכלי תקשורת שונים.
בכתב ההגנה נטען כי שמו של אוחיון הולך לפניו כאיש ריב ומדון, וצורפו העתקי פרסומים אודות התובע וראיונות בהם הוא מעיד על עצמו שאמנותו מאפשרת לו "להיות אלים".
לפי אוחיון, טרם תחילת המשפט הוא ביקש מהשופט מיכאל שמפל, שיורה לניני למחוק את התואר "מרוקאי מקופח" מכתב ההגנה שלה. השופט שמפל לא נראה מוטרד מהביטוי הנלוז, הוא הקשה על אוחיון ושאל אותו מדוע הוא רוצה למחוק את הביטוי. אוחיון טען כי מדובר בהכללה גזענית המשייכת לו תכונות והתנהגות של קבוצה שלכאורה מתנהגת בבכיינות, ולא ברור מדוע היא נכתבה בכתב ההגנה של ניני.
"זה ממש מצער אותי שזה לא מפריע לך, אבל לי זה מפריע כי זאת אמירה שלא ניתן להתגונן בפניה והיא גם לא יושבת על עובדות כלשהן", הטיח אוחיון בשופט שמפל. "מה אתה לא מבין? אם ירשמו שאני רוצח, יש לי אליבי ואני יכול להתגונן. אבל איך אני אמור להתגונן מול הקביעה שאני 'מרוקאי מקופח'?".
כאשר השופט שמפל הודיע לאוחיון שהביטוי הזה לא מפריע לו, אוחיון השיב שאם כך הוא לא מוכן להישפט בפניו, ואם השופט בכל זאת יתעקש להמשיך הוא יגיש עתירה לבג"צ על גזענות. לאחר דין ודברים, מתאר אוחיון, השופט שמפל פנה לנתבעים ושאל אם הם מוכנים להוריד את "הסעיף שמפריע לתובע". הנתבעים הבהירו כי הם מוכנים להוריד את הביטוי, והם גם מתנצלים אם הגזימו.
אלא שאחרי מחיקת הביטוי הזה, נותרה פסקה מקוממת נוספת מבית היוצר של ניני. לטענתה, בכתב ההגנה, התיאור הבלתי מכבד שלה על ידי אוחיון בכתב התביעה שלו כ"זמרת ויוצרת המופיעה בישראל ובעולם", כמוהם כדברי "יבחוש בן שלולית" (חרק טיפש), הם מגלמים את רגשי הנחיתות העזים (והמוצדקים) של התובע.
לגופו של עניין טענה ניני בכתב ההגנה, כי באוקטובר אותה שנה כאשר היא שהתה באיטליה לרגל הופעות היא שלחה לאוחיון מסרון לפיו האיורים שהוא ביצע אינם מתאימים לה, היא דיווחה לו על צילומים חדשים שעשתה ובקשה לקבוע עימו פגישת עבודה.
לטענתה, התובע איבד את סבלנותו, התקשר למנהל שלה והודיע לו שהוא אינו מעונין להמשיך והציע שימצאו מעצב אחר. לפי ניני, אוחיון גם אמר אז, כי הסיבה בגללה הוא איננו מעצב אלבומים לזמרים היא שהוא אינו מסוגל לסבול את ה"קפריזות" שלהם.
במעמד הזה, נטען בכתב ההגנה, אוחיון הודיע כי הוא לא מעונין לקבל תשלום על הסקיצות שהכין, אבל המנהל מתוך כבוד לתובע וכמחווה של רצון טוב הציע לשלם לו 4,000 שקלים, שני שליש מסך כל העסקה. אוחיון הסכים והבטיח לשלוח שתי חשבוניות עסקה, אולם לא שלח ולכן התשלום לא הועבר.
לפי כתב ההגנה, ניני ומנהלה האישי פנו למעצב דורון עדות שעיצב את אלבומיה הקודמים וביקשו ממנו לעצב את העטיפה לתקליט החדש. במשך חודשיים, נטען, עדות הכין סקיצות ושלח אותן עד לעיצוב הסופי של שני צדדי העטיפה והחוברת הפנימית.
בתצהירים המצורפים לכתב ההגנה טענו הנתבעים, כי בשום שלב לא הועברו עיצוביו של אוחיון למעצב עדות, שהצהיר כי הוא נחשף אליהם לראשונה רק כשקיבל את כתב התביעה. לטענת עדות, העיצובים שביצע כולם מקוריים, אינם מועתקים מהתובע ואינם דומים כלל וכלל לעיצובים של אוחיון – כצעקתו.
לפי ניני, היצירה של עדות נערכה על פי הנחיות מפורשות שקיבל ממנה, ולכן הטענה לפיה מדובר בהעתקה פשוט איננה נכונה. עוד טענה ניני, העיצובים שעדות יצר שונים לחלוטין מהסקיצה של אוחיון באינספור אלמנטים, לרבות בחיתוך הצילום, בגבולותיו, בצבעים ובטונים של הצבעים, בכיתוב ובמיקומו, בצורתו, בגופנים, בצבעם ובתוכנם.
לטענת הנתבעים, העובדה שאוחיון "דגר" על השמרים במשך שנתיים עד שהגיש תביעה על סך 75 אלף שקלים, לאחר שדרש 200 אלף במכתבי ההתראה, מעידים "עד כמה חלולות טענותיו וכמה מלאכותיים תיאוריו הדרמטיים על קיפוחו ומסכנותו".
ובכלל, מסכמים ניני ושותפיה, אוחיון הוא "אמן שולי, בינוני וכושל לפי כל קנה מידה ובכל תחומי האמנות בהם פעל".
חולשת האדם הסביר
בחודש ינואר 2025 השופט שמפל, רשם בית משפט השלום בבת ים, הוציא תחת ידו פסק דין שדחה כמעט על הסף את טענותיו של אוחיון, הגם שהוא מבין אותן.
"לו היינו ניגשים באמצע הרחוב למספר אנשים באופן אקראי, מציגים בפניהם את שתי היצירות שבמחלוקת ומבקשים מהם להשיב לשאלה האם מדובר ביצירות דומות – סביר להניח שמרביתם היו עונים בחיוב", החל השופט את נימוקי הפסיקה שלו. "אם היינו שואלים את אותם האנשים האם עניין לנו ביצירות זהות (או כמעט זהות) סביר שהתשובה של מרביתם היתה שלילית.
"ועתה, אם היינו אומרים לאותם האנשים, דמיינו לכם כי כל אחת משתי היצירות נוצרה על ידי אדם אחר, האם ייתכן שהיצירה המאוחרת יותר הועתקה מהיצירה הראשונה? סביר שמרבית המשיבים היו עונים כי הדבר אכן ייתכן".
עכשיו הופך השופט על פיו את עיקרון האדם הסביר, מאבני היסוד של המשפט. "הכול טוב ויפה, אלא שלא כך עלינו לבחון את הסוגיות שבמחלוקת, לא די בדימיון (שבהחלט קיים) בין שתי היצירות כדי לקבוע כי עניין לנו בהעתקה ובהפרת זכויות יוצרים. הכרעה בסוגיות שבמחלוקת מבוססת על ראיות, עדויות והגיונם של דברים, וכל אלה מביאים אותי למסקנה כי דין התביעה להידחות".
לפי השופט, לאחר שאוחיון העביר לניני את הסקיצות האחרונות שלו, שנדחו על ידה, "התובע שבר את הכלים וביקש להפסיק את עבודתם המשותפת, היות ואיבד את סבלנותו, נראה כי הותש על ידי הנתבעת, סגנונה, דרישותיה, מעורבותה בתהליך היצירה וכיוצא בזה".
השופט מזכיר בפסק הדין את המשא ומתן שניהל המנהל האישי פסנזון עם אוחיון, על שכר הטרחה, שלא שולם, "הדבר נשכח מזכרונו של המנהל והסכום לא שולם, אך אדגיש כי לא זו עילת התביעה… אלא פיצוי בגין פגיעה בזכויות יוצרים".
למרות שהתמונות הכמעט זהות היו בפני השופט (ראו תמונה להשוואה), הוא קיבל במלואו את תצהיר המעצב עדות על כך שעבד חודשיים על הפרויקט, ועל כך שתוצרי עבודתו של אוחיון מעולם לא הועברו לעיונו. "נתתי אמון מלא בעדות כל הנתבעים ביחס לנקודה זו ואף אוסיף ואציין כי כל טיעון אחר מנוגד לחלוטין להגיונם של דברים ולראיות שהובאו בפניי. הנתבעים הציגו התכתבות דוא"ל ענפה בין הנתבעים ניני ופסנזון לבין הנתבע דורון עדות.. ממנה ניתן ללמוד על תהליך היצירה.. הפידבקים של הנתבעת ניני ביחס לסקיצות השונות.
"בדיוק כמו במהלך עבודתו של התובע, מעורבותה של ניני היתה חד משמעית, לרבות מתן הערות, הנחיות, דרישות וכיוצא בזה".
השופט שמפל חוזר ומציין "כי אכן קיים דמיון בין היצירות/סקיצות של התובע, לבין יצירתו של עדות, אך יש לכך הסבר פשוט ומשכנע: הנתבעת הייתה מעורבת מאוד בעבודתם הן של התובע והן של עדות, תוך מתן הנחיות, הצגת דרישות והבעת עמדה. ניני ידעה כי היא מעוניינת בכך שבבסיס העטיפה תעמוד תמונת 'שחור לבן' שלה ושל שותפה ליצירה גיל דור, כי הכיתוב על גבי התמונה יהיה בשפה האנגלית ובצבעים אדום ולבן. לכן אני מוצא לקבוע כי הדימיון המסוים בין שתי היצירות הוא תולדה של ידה המכוונת של ניני ולא של העתקה… היצירות שנבחרו אכן מזכירות את יצירותיו של התובע, אך לא די בכך כדי לקבל את תביעתו".
אחרי כל אלה השופט חייב את אוחיון לשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות משפט בסך 2,500 שקלים ומימון שכר טרחת עורך דין בשווי כולל של 20 אלף שקלים.
בחזרה לפייסבוק
אוחיון מתקשה להתאושש מפסק הדין שהוא לא ערער עליו, בינתיים הוא פורק את רגשותיו ברשת באמצעות חלקים מהתצהיר שהגיש לבית משפט. הוא סותר את האמירות המזלזלות של ניני בכתב ההגנה, אמירות שמנוגדות למה שהוא חווה ממנה בשלב ההתקשרות. גם התנהלות השופט שמפל בתחילת המשפט, ובפסק הדין, זוכה ממנו לביקורת נוקבת.
"לפני כשלוש שנים פנה אלי בחור בשם גילי דור, שעד אז לא ממש ידעתי על קיומו, וכך הוא אמר: 'היי יוסי, אני מאוד אוהב את העבודות שלך, הכרזה של 'מרוקו סכין', וגם אחינועם ניני מאוד אוהבת'… נפגשנו אצלו בבית ביפו. הוא היה נחמד וגם אחינועם, היה ממש כיף, אכלנו ארוחת צהריים ודיברנו. אחינועם שאלה אם אני יכול לאייר אותה ולעצב לה אלבום חדש, 'אתה מוכשר והעבודה שאתה עושה בפייס היא קודש'. אמרתי שכן. אחרי כמה ימים הם קיבלו עיצוב שמבוסס על האיור שלה….
"אחינועם אמרה שבחברת ההפקה הצרפתית רוצים צילום, כי לא מספיק מכירים אותה באירופה. 'אתה יכול לעצב גם עם צילום?', היא שאלה, אמרתי שכן, עיצבתי למיכה שטרית את 'מסמרים ונוצות', לשלומי שבת את 'חברים', את התקליט 'עבודה עברית' ועוד הרבה. הם שלחו לי 250 צילומים שעשו עם הצלם רונן אקרמן זכרונו לברכה, מתוכם בחרתי כמה, עשיתי סקיצות ושלחתי להם. בסוף סגרנו על כיוון וניני הייתה מאוד מרוצה, עם מחמאות (הכל מתועד במיילים וב-ווטסאפים).
"עברו כמה ימים ופסנזון התקשר ואמר שהוא המפיק שסוגר על הכסף, הצרפתים קיבלו את הסקיצה וצריך לבצע את העבודה לפי הסקיצה שהגשתי… הוא לא חזר אלי וגם אחינועם לא… שכחתי מכל הסיפור, עברו כשמונה חודשים ונתקלתי במקרה באלבום שעיצבתי לאחינועם, שאיזה מעצב ביצע ללא ידיעתי או אישורי.
אוחיון מתאר בפוסט שלו בפייסבוק שיחת מסדרון שערך עם ניני בהקשר הזה, בהליך הגישור לפני המשפט.
"אחינועם שאלה אם היא יכולה לדבר איתי.
"אחינועם – איך הגענו למצב הזה?
"אני – לאיזה מצב?
"אחינועם – לבית המשפט.
"אני – את שואלת אותי? אני עיצבתי לך אלבום ועוד סקיצות שגרמו לך להנאה גדולה, ככה לפחות את הגבת במיילים ובווטסאפים, וגם בסוף השתמשת בעבודה שלי בלי לשלם ואת שואלת אותי איך הגענו למצב הזה?
"במשך כל התקופה שעבדתי בשבילך אמרתי משהוא חצוף או מעליב? נהגתי באלימות? קיללתי?
"אחינועם – אתה? מה פתאום. ההתנהגות שלך מושלמת, וגם אמרתי לך בהתקשרות בינינו.
"אני – אז למה כתבת בכתב ההגנה שאני איש אלים. איש ריב ומדון. 'המרוקאי המקופח'.
"אחינועם – הוא אמר לי
"אני – מי?
"אחינועם – העורך דין אמר שרק ככה אנחנו ננצח במשפט.
"אני – תגידי את בסדר? אין לך גבולות? ואם הוא היה אומר לך לדקור אותי עם סכין? את הגשת תצהיר בשבועה ואת יודעת שזה שקר. אבל את אישה מפורסמת, השופט יאמין לך.
"אחינועם – זה הקו שלו ואני הולכת איתו".
כך מסתיים החלק הראשון בעמוד הפייסבוק של אוחיון, שבחלק השני שלו חוזר בציניות שוב ושוב לרזי ברקאי מכחיש הקיפוח וחסיד המחאה נגד הרפורמה המשפטית. "רזי, אני מקווה שאני לא משעמם אותך אבל קבל עוד נקודה מעניינת שתפתח לך את הראש, זה היה קרקס ולא בית משפט".
מרוקאי צריך פטרון
אוחיון מתאר בפייסבוק איך הרשם הבכיר, השופט שמפל, שאל אותו אחרי כל הרזומה המוכח שלו, "מדוע לא הזמנת לבית המשפט מישהו שימליץ עליך שאתה מעצב טוב?".
"אני – אתה שואל באמת או שאתה צוחק?
"שופט – אמת, אמת.
"אני – טוב אני ממש אשתדל לענות ברצינות. לגברת הנכבדה שקוראים לה אחינועם ולשותף שלה דור ולי, אין כל היכרות קודמת כלשהי. הם פנו אלי בגלל שראו עבודות עיצוב שלי, לא בגלל שאני רקדן טוב. הגברת גם מעידה שהיא מאוד אוהבת את העבודות שלי ושאני מאוד מוכשר. אם ראית את רשימת העבודות שלי בכתב התביעה אז סביר להניח שהרשימה שלי הייתה יכולה לספק פורטפוליו של ארבעה משרדי עיצוב. כיהנתי כראש המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל ירושלים, אם זה אומר לך משהו… בכיר מעצבי ישראל שקורים לו דוד טרטקובר, חתן פרס ישראל שערך ספר עבודות 100 שנה לבצלאל, מתוך מאות ואלפי מעצבים בחר להציג בספר שתי עבודות שלי, זה מספק אותך?
"שופט – בכל זאת, היית צריך להביא מעצב שימליץ עליך.
"אני – (בשקט, לעצמי) אתה צריך שאביא פטרון.
"שופט – מה אמרת, לא שמעתי.
"אני – כלום, אני מדבר לעצמי.
"נו אדון, פטרון, מר רזי ברקאי", פונה אוחיון בפייסבוק לנציג האליטות התורן, "זה מספיק מעליב או שאמשיך בתיאור הסיטואציה הכי מעליבה שיש?
"טוב, אז קבל.
"בישיבה הבאה הגעתי עם הספר הכבד של 100 שנה לבצלאל, בשביל להראות לשופט הנכבד את העבודות שלי בספר. 'כבוד השופט, זוכר שרצית מעצב שימליץ עלי? יש איתי את הספר שטרטקובר ערך ל-100 שנה לבצלאל, יש שם שתי עבודות שלי, רוצה לראות?
"שופט – לא צריך הבנתי את העניין.
"אני – כבודו, אולי בכל זאת, סחבתי במיוחד בשבילך.
"שופט – (בתנועת יד מזלזלת) לא צריך, יש לנו יום עמוס.
"נו רזי ברקאי, אתה מכיר את זה ביותר גזעני? איזה עליבות, איזה זלזול במוסדות המדינה. אני מתבייש במערכת המשפט שהשופט הזה הוא חלק ממנה.
"ואתה צודק רזי, אין יותר אפליה וגזענות כמו לפני 40 שנה.
"בקשר אלי, אני מעולם לא חוויתי אפליה או גזענות כלשהי, כי זה פשוט לא היה בעניין שלי, אני חושב שישראל היא פנומן בקבלת עולים ומהגרים. אבל במקום שבית המשפט יהיה המעוז של הצדק והדמוקרטיה קיבלנו את תמצית ההיבריס, שבעקבותיה קיבלנו את ההפיכה המשפטית שמאיימת לחסל אותנו.
"עכשיו אדון רזי ברקאי, האם אתה מבין למה קיבלנו את אמסלם לוין רוטמן ועוד יחידי סגולה שהולכים לעשות פה דיקטטורה? מי שגרם בצורה ישירה לאסון השביעי השחור זו ההפיכה המשפטית, אבל מי שהוביל אותנו להפיכה הם אנשים כאלה שחושבים שבית המשפט זה מקום שאפשר לדפוק בו סיבוב על כל מיני 'מרוקאים מקופחים'.
"השופט והעורך דין חושבים שהם ניצחו אותי, אבל הם ניצחו את כל האנשים הטובים והאמיצים שבאים להפגין כל שבת ובאמצע השבוע, בחום ובגשם, אלה המאמינים שצריך מדינה דמוקרטית ובית משפט של צדק. בית משפט הוא היסוד לאמונת האזרחים במדינה שלהם. מחר במקום 'מרוקאי מקופח' יכתבו 'קפלניסט אלים' או 'שמאלני מסומם' ועוד..
"אני התגברתי על העלבון הצורב כי אני יודע שרוב השופטים ועורכי הדין בישראל הגונים, כמו שרוב אזרחי ישראל הגונים, אבל הנזק שאחוז קטן של שופטים יכולים לגרום הוא מטורף… ובכל זאת, אני ממשיך להפגין כל שבת, ולכתוב פוסטים לטובת הדמוקרטיה, כי האלטרנטיבה היא אסון, וגם הערב אני הולך לכיכר הבימה".
תגובת אחינועם ניני
באמצעות עו"ד דרור דוד נחום מסרה ניני תגובה ארוכה, מאחר ורוב הדברים נטענו במשפט ופורסמו כאן, מובאים עיקרי הדברים.
"אוחיון מוציא דברים מהקשרם ומנסה להעמיד במרכז אמירות שוליים כאילו עליהם נסב המשפט, בעוד שלא כך. בכתב תביעתו ולאורך כל המשפט התייחס אוחיון בזלזול מופגן כלפי הנתבעים וכינה אותם בשמות גנאי (גנבים, שקרנים וכיוצא בזה) בניסיון להקטינם ולהאדיר את עצמו…. תקצר היריעה מלפרט את זכויותיה והישגיה הבינלאומיים של ניני כאמנית וכך גם הנתבע דורון עדות, שהוא גדול מעצבי עטיפות האלבומים של אמני ישראל.
באשר לאמירות בכתב ההגנה של ניני, "מרוקאי מקופח" וכו', נמסר:
"האמירות הם ציטוטים מפיו שלו על עצמו, על פי כתבות שאליהן התראיין. בבואך להתנסח בצורה משתלחת ומזלזלת בנתבעך, צפה שיחשפו עליך את כל האמת וגם תאמר דעתם עליך, באותה הלשון".
בעניין הדו שיח שפרסם אוחיון, שיחת המסדרון במהלך ישיבת הגישור מסר עו"ד דוד נחום:
"אני נכחתי בגישור ולא ידוע לי על שיחה כזו, לא ייתכן ולא הגיוני שאחינועם אמרה לו כדברים האלה, כי הם פשוט לא נכונים. לגבי אמינותם של הצדדים, יש על כך הכרעה ברורה בפסק הדין, מי דיברה אמת ומי דיבר שקרים… בית המשפט קיים דיון ענייני, בירר את העובדות, דן בטענות וביישום החוק והכריע נגד אוחיון.
"פסק הדין ניתן כבר לפני ארבעה חודשים ואוחיון לא מצא להתלונן ולא לערער עליו ולא בכדי לא מצא לפרסם אותו…. גם אחינועם לא מצאה לפרסם אותו למרות שהוא מעניק לה לא פחות מתעודת יושר".
