9 באוגוסט 1969, שמונה וחצי בבוקר. עובדת משק בית הגיעה למקום עבודתה בסיילו דרייב 10050 בשכונת בל אייר היוקרתית באל.איי, ומצאה בבית מספר גופות. היא הודיעה למשטרה באופן מיידי.
הקורבנות:
שחקנית הקולנוע שרון טייט-פולנסקי
ג'יי סיברינג, ספר נשים ידוע
אביגייל פולג'ר, יורשת הון מעסקי קפה
וויצ'ך פריקובסקי
סטיבן פרנט, רק בן 18.
הגופות נלקחו מביתה של שרון טייט ובעלה, הבמאי רומן פולנסקי (שהיה מחוץ לעיר בשעת הטבח), תחת כמה שמיכות ומעטה מסתורין.
שרון טייט היפהפייה, שכיכבה ב"עמק הבובות" ו"סלח לי אתה נושך את צווארי", היתה בחודש התשיעי להריונה ונמצאה עם דוקרן בבטנה. כשהשוטרים הגיעו הם גילו שקווי הטלפון והחשמל נותקו, הקורבנות היו חסרי רוח חיים כ-12 שעות. אחד השוטרים סיכם: "כל חיי לא ראיתי דבר כזה".
למחרת בלילה, כשהמשטרה הודתה שעדיין אין לה חשודים לטבח בבל אייר, אירעו עוד שני מקרי רצח, 25 ק"מ משם, באזור סילבר לייק בלוס אנג'לס. לינו לביאנקה ואשתו רוזמרי נמצאו על ידי ילדיהם כשהם דקורים וגופותיהם מושחתות. קווי הדמיון בין רצח זה לרציחות בבל אייר היו ברורים, אך מהמשטרה נמסר כי הסברה היא שאין קשר בין המקרים.
כמה חודשים אחרי נלכדה כל משפחת מנסון, בראשות מנהיג המשפחה צ'רלי מנסון, והורשעה בשתי הרציחות המזוויעות שזעזעו את אמריקה והעולם כולו.
במשך עשרות שנים הפכה הפרשה לקו פרשת המים במלחמה הסמויה בין הממסד הרפובליקני השמרן, הגזען והאלים, נגד כל תנועות הנגד החתרניות, שהתפשטו באמריקה כאש בשדה קוצים, מימין ומשמאל.
ב-1999 הוטלה על תום אוניל, כתב המגזין "פרימייר", משימה עיתונאית לכבוד יום השנה השלושים לרציחות של צ'רלס מנסון. "נשמח אם תכתוב על זה כתבה", אמרו לו בעיתון.
אוניל, שביקש לברוח מעוד כתבה בנאלית שתמחזר את כל מה שכבר נלעס לעייפה עד דק, חיפש כיוונים חדשים לחקר התעלומה שהמשיכה להטריד את מנוחתה של אמריקה.
אחת התעלומות הגדולות ביותר שטרם נחקרו לעומק והלעיטה את דמיונו של אוניל: האופן שבו מנסון הצליח להשתלט על חסידיו, ברמה שאפשרה לו לגרום להם לרצוח על פי פקודה, בלי חרטה ובלי היסוס, אנשים זרים לגמרי.
כך צלל אוניל לתוך כל הפינות הכי אפלות שנקשרו לפרשה, ובתום 20 שנה הפכו 5,000 מילים שהוקצבו לו לכתבה, לספר עב-כרס, 450 עמודים, שכתב בשיתוף דן פיפרינג: "כאוס: צ'ארלס מנסון וההיסטוריה הסודית של שנות השישים". עליו מבוסס הפיצ'ר: "כאוס: הרציחות של צ'רלס מנסון", שעלה לאחרונה בנטפליקס.
פס ייצור למתנקשים מתוכנתים
"למען האמת, אני עדיין לא יודע מה קרה, אבל אני יודע שמה שסיפרו לנו הוא לא האמת", מודה ומתוודה אוניל, המתראיין לכל אורך הסרט כמי שהמציא פרספקטיבה רעננה, חדשנית ונועזת לאחד הפרקים היותר מצמררים בהיסטוריה האמריקאית.
נקודת המפנה בתחקיר של אוניל היתה כשגילה שהמדען ד"ר ג'ולי ווסט ניסה לעשות בדיוק את מה שמנסון עשה עם הבחורות שלו: ליצור אנשים שיהרגו בלי חרטה, על פי פקודה, ולא ממש יזכרו איך או למה עשו את זה.
ד"ר ווסט וצוות מדעניו יצרו קשר עם מנסון בדיוק באותה תקופה מכריעה שבה מנסון הפך מעוד עבריין צעצוע לגורו ומנהיג כת השפחות הצייתניות שעשו כל מה שהוא ציווה עליהן.
אוניל, שהרגיש כאילו נכנס ל"מחילת הארנב", נכנס לאובססיה מכל הסיפור והגיש למשרד הכליאה בקשת חופש מידע כדי לקבל את תיק השחרור הפדרלי של מנסון.
התברר שמנסון השתחרר מכלא "טרמינל איילנד" שנתיים לפני הרצח של שרון טייט. הוא התחנן שלא ישחררו אותו ואמר: "זה הבית שלי, אני רוצה להישאר פה", אבל לא הרשו לו.
הוא השתחרר לשירות המבחן של לוס אנג'לס, אבל הפר ישר את התנאים והופיע בסן פרנסיסקו בלי רשות. זה קרה ב-1967, שיא ההתפוצצות של "קיץ של אהבה", כש-100 אלף היפים מכל רחבי אמריקה היו בדרכם לסן פרנסיסקו.
פתאום הקבוצה של מנסון תפחה והם נודעו בפי כל כ"צ'רלי והבנות שלו". עד סוף 1967 היו לו שש או שבע נשים, שהלכו בעקבותיו כנועות לחלוטין ברחובות הייט ולא אמרו מילה. הוא נתן להן פקודות, הוא שכב עם כולן והן היו הרעיות שלו. "אני סתם חור תחת שנפלט מבית הכלא. הן ראו בי משהו שאני לא ראיתי בעצמי", הצהיר בזמנו מנסון.
ניסויים בבני אדם
ביוני 1967 נפתחה בסן פרנסיסקו מרפאה חינמית במימון המדינה. מנסון הפך מהר מאוד לדמות מרכזית במרפאה, אחרי שהביא לשם את שפחותיו שסבלו מכל מיני מחלות מין ונכנסו להריון.
הקבוצה של מנסון ריתקה את כל המרפאה. באותה תקופה הוא היה משוחרר כשנה. היה לו אוטובוס בית ספר ו-12 בחורות שהסתובבו סביבו. היו לו גם כמה בחורים. הוא היה אדם כריזמטי ומגנטי ביותר, והיו כאלה שהודו שהופנטו ממנו.
באחד הראיונות עם הרופאים שעבדו במרפאה, מנסון שאל: "אתה מכיר את ג'ולי ווסט?". ווסט, כאמור, היה מדען ומומחה להיפנוזה ושטיפת מוח שהשתמש במרפאת הייט-אשברי כדי לגייס נסיינים למחקר על אל.אס.די בבני נוער.
לטענת ווסט, המרפאה היתה מעבדה מוסווית כבית מחסה להיפים. הוא שכנע שבעה סטודנטים להאריך שיער, להתלבש כמו היפים ולבלות את הקיץ בניסיון לפתות צעירים למרפאה לצורך מחקר. זה היה הפרויקט שלו.
"ווסט נכנס לתמונה יותר משנה אחרי שהתחלתי בתחקיר", מספר אוניל, "כשהתחלתי לחשוד באפשרות למעורבות של פרויקט MKultra".
מדובר בשם קוד למחקר סודי של ה-CIA שנערך בניגוד לחוק וכלל ניסויים בבני אדם.
חלק מהמדענים שהשתתפו בפרויקט היו מדענים נאצים שקיבלו חסות מארה"ב במסגרת מבצע פייפרקליפ.
"גיליתי שווסט עבד במרפאה בהייט-אשברי ובמקביל עבד עם אנשים שהיו בקשר עם מנסון, בניסיון להפוך את מנסון למודל עליו ניסו ב-CIA ליצור מתנקשים מתוכנתים", אומר אוניל.
פרויקט MKultra הסודי ביותר בוצע על ידי ה-CIA בין השנים 1953 עד 1973. בדיעבד זה היה אחד הפרקים המוזרים והאפלים בתולדות ה-CIA, שנמשך 20 שנה, עלה 15 מיליון דולר, עסק בשליטה נפשית והתבצע בכמה מהאוניברסיטאות ומכוני המחקר המכובדים בארה"ב. לחלקם לא היה מושג שהם עובדים עבור ה-CIA וגילו באיחור שב-CIA בוצעו ניסויים בסם אל.אס.די על נבדקים, כולל העובדה שאחד הנסיינים התאבד.
במהלך התחקיר הצליח אוניל לעלות על דו"ח שד"ר ג'ולי ווסט הגיש ל-CIA, על כך שלמד בהצלחה להחליף זיכרונות אמיתיים בזיכרונות כוזבים, והשתמש באל.אס.די בהיפנוזה ובסמים שלא צוינו. בסיכום המסמך השמיטו ב-CIA את העובדה שווסט הצליח לשתול זיכרונות כוזבים באנשים בלי שהם יהיו מודעים אליו.
על הכוונת: מרלון ברנדו, וורן בייטי וג'יין פונדה
במהלך התחקיר גילה אוניל פרויקט נוסף בשם COINTELPRO – תוכנית סודית של ה-FBI שמטרתה להתחקות, לפקח ולסכל ארגונים פוליטיים המתנגדים למשטר בתוככי ארה"ב.
התוכנית נחשפה ב-1971 על ידי ועדת האזרחים לחקירת ה-FBI שפרצה למשרד שדה של ה-FBI במדיה, פנסילבניה, לקחה מספר תיקים והעבירה אותם במהירות האור לעיתונים ולסוכנויות הידיעות.
עוד תוכנית סודית שצפה מהתיקים הסודיים היא "כאוס", שהוקמה על ידי ה-FBI ב-1967 במקביל ל-COINTELPRO. שתי התוכניות הנ"ל, שהיו אז חשאיות, נועדו לערער את יציבות תנועות השמאל ולגרום לכך שההיפים ייראו מסוכנים. פתאום, כולם התחילו להסתכל על כל מי שהיו לו שיער ארוך וזקן כעל צ'רלי מנסון פוטנציאלי.
בנוסף, תזכירים סודיים של ה-CIA שהתפרסמו לאחרונה, מוכיחים שאדגר ג'יי הובר (1972-1895), ראש ה-FBI המיתולוגי שעמד בראש הארגון 48 שנים ברציפות, הורה על מבצע כלל ארצי לשיבוש פעילות השמאל החדש, ופקד על סוכניו לא רק לחשוף קבוצות שמאל חדשות, אלא גם לפעול נגדן במטרה לנטרלן.
COINTELPRO ו"כאוס" נועדו להסתננות לקבוצות שמאל, במיוחד לפנתרים השחורים, ולעשות כל מה שצריך כדי למחוק אותן ולהפוך אותן לבלתי אפקטיביות. מתברר שהכוחות ששלטו באמריקה ב-1969 האמינו שעשויה להתפרץ מלחמת אזרחים בגלל תנועות השמאל, אליהן הצטרפו גם סלבריטאים בקליבר של מרלון ברנדו, וורן בייטי וג'יין פונדה, שתמכו בפומבי בפנתרים השחורים והתרימו עבורם כסף.
עוד ממצא מהתחקיר של אוניל: מזכר של COINTELPRO שנכתב ב-1968 שבו כתוב: "כשהמהפכה תתחיל בסופו של דבר, נצטרך לגרום לידוענים האלה להבין שהם יועמדו מול הקיר ביחד עם כולם".
איך זה נגמר בסוף כולם יודעים: תשעה חודשים אחרי, שרון טייט וג'יי סיברינג, שניים מהאנשים המוכרים בחוג הסילון הזה, נשחטו בבית בסיילו דרייב. בית ידוע מאוד בהוליווד.
"קשה לי להאמין שכל זה תוזמר על ידי הממשלה הפדרלית", מודה אוניל, "אבל למנסון היה מרחב פעולה במשך שנתיים לעשות כל מה שהוא רוצה. זה קצת אירוני, אם לא יותר, שלפני ששמענו על COINTELPRO ועל זה שה-FBI הפלילו את הפנתרים השחורים, התוכנית המקורית של מנסון היתה להפיל את הרציחות האלה על הפנתרים השחורים".
אובססיה תרבותית
"האבסורד הכי גדול היה ש'המשפחה' השאירה מאחוריה שובל של ראיות בכל מקום", מספר אוניל ומוסיף: "המשטרה הודתה שיש קשר בין הרציחות וטענה שהרוצחים האלה מחוות ספאן (שם התקבצה משפחת מנסון), ולמרות זה לקח חודשיים עד שהם נעצרו. שוטר מלוס אנג'לס אמר, יש לנו כיוון חקירה אחר, סוחרי סמים. אף אחד לא נסע לחווה לחקור אף אחד, חוץ מזה שהיתה שם פשיטה ענקית שבה כולם נעצרו על עבירות אחרות. היו להם כלי נשק גנובים, כלי רכב גנובים, קטינות שברחו מהבית, לצ'רלי היו בכיס כרטיסי אשראי גנובים. כולם שוחררו אחרי שלושה ימים ולא נקבע שתנאי השחרור של מנסון הופרו. מישהו רצה שהקבוצה הזאת תהיה בחוץ. כל קציני המבחן הסכימו איתי. לא כולם הרחיקו לכת ואמרו שהם היו מודעים לזה בזמן אמת, אבל טענו שמשהו שם היה בעייתי".
"בדקתי גם את האפשרות של MKultra על פיה ג'ולי ווסט היה מעורב ברציחות האלה, ואז גיליתי שהמקרה המפורסם ביותר שבו עלה שמו של ווסט לכותרות היה אחרי ההתנקשות בנשיא ג'ון קנדי".
ג'ק רובי היה האיש שרצח את לי אוסוולד שנחשד בהתנקשות בקנדי. כמה שבועות לפני שרובי היה אמור להעיד בנוגע למניע שלו לירי באוסוולד, ג'ולי וווסט טס לדאלאס, העביר בכלא כמה שעות עם רובי, יצא אחרי הבדיקה וטען שרובי התנתק מהמציאות ב-24 שעות האחרונות.
שורה תחתונה: רובי לא העיד במשפט שלו ומעולם לא דיבר בפומבי. לטענת ווסט הוא מצא את רובי חולה בנפשו ולדעתו הוא צריך להיות בבית חולים. זה מה שווסט היטיב לעשות במשך עשור: לגרום לאדם לאבד את שפיותו בלי שהוא ידע.
"אחת הבעיות הכי גדולות שלי היתה שלא הצלחתי לשים את ווסט ומנסון באותו חדר", חושף אוניל את המשבצת החסרה בפאזל הנועז שטווה. "אין לי אף אחד שיכול להעיד שהוא ראה אותם אי פעם ביחד. מנסון יצא מהייט-אשברי בסוף 1967 באותו זמן שווסט עזב, כשמנסון והבחורות שלו היו בדיוק הדבר שהם ניסו ליצור: אנשים שמוכנים להרוג על פי פקודה בלי חרטה, שהיו עושים כל מה שהיו אומרים להם לעשות. הקבוצה הזאת עזבה, עברה ללוס אנג'לס וכעבור שנה ביצעה את הפשעים הנוראיים האלה".
"הסיבה היחידה לכך שעדין יש אובססיה תרבותית סביב המקרה הזה", מתמצת אוניל את הסיפור, "היא לא שאשתו של במאי מפורסם נרצחה באופן כל כך מזוויע, לא העובדה שרבים כל כך נרצחו. אנשים מרותקים מהעובדה שאדם קטן, אסיר לשעבר, הצליח להפנט כל כך הרבה אנשים ולהפוך אותם לבובות על חוט".
"כאוס: הרציחות של צ'רלי מנסון". Chaos: The Manson Murders. במאי: ארול מוריס. מבוסס על "כאוס: צ'ארלס מנסון וההיסטוריה הסודית של שנות השישים", מאת טום אוניל ודן פיפרינג (2019). 95 דקות. נטפליקס
