שמעון כברה, בעלי חברת "יו-קאר", נחשב לסוחר רכב מוכר העוסק מזה שנים בעיקר בשיקום רכבים שהורדו מהכביש לאחר תאונה קשה. חקירת יחידת אתג"ר (איתור ותפיסת גנבי רכב) העלתה חשד לזיוף מסמכים הנוגעים לתיקון כ-50 כלי רכב שכברה מכר ללקוחותיו, וביולי האחרון תפסה המשטרה רכבים ורכוש מכברה בשווי חמישה מיליון שקלים.
המשטרה הגישה לבית המשפט בקשה לחילוט זמני של הסכום, בטענה שכברה ביצע שתי עבירות שפגעו בשני קהלים שונים: פעם אחת קבלת דבר במרמה מחברות הביטוח, ופעם שנייה מרמה כלפי הלקוחות. במשטרה הסבירו כי חברות הביטוח מוכרות את כלי הרכב המורדים מהכביש למגרשי הסדר, תוך שהבעלות ברכבים נותרת בידי החברות עד לסיום הליך השיקום. בפרשה זו, מגרשי ההסדר מכרו את כלי הרכב לכברה, שהתחייב להעבירם לתיקון. לפי הנטען, הסוחר העביר את כלי הרכב לתיקון במקום לא ידוע, תוך שימוש בחלפים שמקורם איננו ידוע. כדי לעמוד בהוראות החוק המחייב ביצוע התיקונים במוסך מורשה והצגת חשבוניות, כברה זייף לפי החשד אישורים ממוסכים מורשים וחשבוניות על רכישת חלקי חילוף. המסמכים המזויפים הוצגו למשרד הרישוי ולשמאי חברות הביטוח לקבלת אישור בדבר שיקום הרכבים. לטענת המשטרה, בכך כברה קיבל במרמה מחברות הביטוח את זכות הבעלות בכלי הרכב לפני מכירתם.
לפי המשך התזה של רשויות החוק, עבירה שנייה של הלבנת הון נובעת מהונאת רוכשי המכוניות. במשטרה הסבירו גם בעניין זה, כי לו הלקוחות ידעו שהרכבים תוקנו באופן פיראטי לכאורה, הם לא היו מבצעים עסקה מול כברה. לטענת המשטרה, הסוחר הטמיע את כלי הרכב שתיקונם לכאורה זויף בין הרכבים התקינים במגרשיו, ובכך בוצעה עבירה הלבנת הון נוספת הכרוכה בפעולה הסופית של המכירה. שווי שתי עבירות הלבנת ההון יחדיו, לפי המשטרה, היה יותר מחמישה מיליון שקלים.
מנגד, סנגוריו של כברה – עורכי הדין גיל דחוח, גלית רוטנברג וחנן כבירי – טענו כי מדובר ב"כפל חילוט" המנוגד לדין, ושווי העבירה המיוחסת הוא לכל היותר כמחיר מכירת הרכבים – 2.5 מיליון שקלים. השופט גיא אבנון מבית משפט השלום בראשון לציון קיבל את טענות ההגנה. "אינני מקבל את המבנה המשפטי במסגרתו ביקשה המשיבה לסכום את שני מסלולי הלבנת ההון זה לזה", כתב השופט. "לדעתי, מדובר במובהק בכפל חילוט שאיננו מתיישב עם העקרונות העומדים בבסיס דיני החילוט".
"צודקת המשיבה כי המבקשים ביצעו לכאורה עבירות מרמה כלפי מספר גורמים. מנגד, עבירת הלבנת הון התגבשה, לשיטתי, בשלב בו נמכרו כלי הרכב ללקוחות, עת הושלמה העסקה", הוסיף השופט בהחלטתו. "הקושי העיקרי נעוץ בכך שחילוט בגין כל מסלול בנפרד הוא ניסיון מלאכותי לפצל את מטרת ביצוע העבירות למטרות משנה. המבקשים ביצעו (לכאורה) עבירות כלפי נמענים שונים, אך המטרה בביצוע העבירות היא אחת – מכירת כלי הרכב ללקוחות. כך, התמורה שקיבלו המבקשים כנגד כלי הרכב הגיעה אך ורק בשלב הסופי. מכאן, חילוט שווי כלי הרכב בנפרד בגין כל אחד ממסלולי הלבנת ההון יהווה כפל חילוט".
האסמכתא המשפטית לאיסור לחלט יותר מפעם אחת בגין אותה סדרת מעשים, מגיעה מפסק הדין של בית משפט העליון בעניין רונאל פישר, שאסר "כפל חילוט", והורה לשחרר לפישר חלק מהרכוש. השופט אבנון ציטט מפסק הדין של השופט צבי זילברטל בעניין פישר: "חילוט רכושו של עבריין נועד למנוע מצב בו רכוש שהושג בעבירה יוותר בידי העבריין… גישת המשיבה לפיה יש להורות על חילוט כפל הסכום – כנגד שתי העבירות שבוצעו באותו רכוש – חורגת מהתכליות. תפיסת רכוש נוסף משמעותה פריצה אל מעבר להיקף הרכוש שהיה מעורב בעבירה… תפיסת רכוש נוסף כמוה כענישה לכל דבר".
השופט הורה על ביטול צווי העיקול על חשבונות הבנק של החשוד והמחאותיו. המשטרה כבר הגישה ערר על ההחלטה לבית המשפט המחוזי. לטענתה, היעד ופרי העבירה אינם רלוונטיים לקביעת עילות החילוט, אלא סך העבירות שבוצעו בדרך – הפעולות מול חברות הביטוח, והפעולות מול הלקוחות, המקימות בנפרד עילות חילוט עצמאיות.
