השנה החדשה במרחק נגיעה ואנו נכנסים בצעדי ענק לשנת 2026, משמע משרד האוצר מתכנן כהרגלו שורה של גזרות, אבל אני תוהה מה קרה עם הגזרות מהשנים הקודמות?
בפוסט הזה אתייחס לחוק המזומן שפרץ לחיינו לפני מספר שנים בקול תרועה רמה – האם המטרה שלו הושגה? האם משתמשים פחות במזומן? האם ההון השחור קטן?
החוק לצמצום השימוש במזומן אושר בכנסת בחודש מרס 2018 ונכנס לתוקף ב-1 ינואר 2019. החוק נועד להגביל את השימוש הרחב במזומנים במטרה לצמצם את ההון השחור ולהיאבק בהלבנת הון, השתמטות ממס מימון טרור ועוד.
החוק קובע הגבלות על שימוש במזומן בעסקאות עם עוסקים מעל 6,000 שקל ובעסקאות בין אנשים פרטים מעל 15,000 שקל, וכן כללים לשימוש נאות בצ'קים. החוק חל על ביצוע עסקאות, מתן או קבלת הלוואות, תרומות מתנות וכן על תשלום או קבלה של שכר עבודה. החוק מתייחס לעוסק, לאדם פרטי ולתייר וכן לרואה חשבון ועורך דין בעת מתן שירות עסקי ללקוח.
מהדו"חות שמתפרסמים על ידי בנק ישראל עולה כי, אכן ישנם פחות משיכות מזומנים מהבנקים ועלייה בשימוש באמצעי תשלום דיגיטליים כמו כרטיסי אשראי, העברות בנקאיות ואפליקציות תשלום, מה שתורם ליכולת הרשויות לזהות ולנתח פעילות כלכלית, ובכך החוק השיג את אחת ממטרותיו.
נשאלת השאלה האם זה מעיד על כך שההון השחור הצטמצם?
הטבלה המצורפת מראה שלא חלה ירידה במזומנים בשנים 22-25 ונשאלת השאלה האם זה אומר כי הגזרות של חוק המזומן פעלו על הציבור שומר החוק בלבד, ואילו הגורמים אליהם כוון החוק מצאו פרצות לעקוף אותו?
מחוק ההסדרים לשנת 2026 ניתן ללמוד, כי השימוש בהון השחור עדיין איתנו, ועל כן החוק החדש כולל עוד צעדים משמעותיים נגד הון שחור, בעיקר דרך הגבלת השימוש במזומן:
-איסור החזקת מזומן מעל 200 אלף ש"ח,
-איסור פריטת/ניכיון צ'קים מעל 6,000 ש"ח (גם בגופים פיננסיים),
-דרישה למספר הקצאה בחשבונית עם ניכוי מע"מ מ-10,000 שקל ומעלה,
-איסור ניכוי הוצאות עם חשבוניות פיקטיביות,
-עיצומים כספיים על הפרת חוק המזומן.
ההצעה להגביל את זכות החזקת המזומן מעל סכום של 200 אלף שקל פוגעת בחופש הקנין של ציבור שלם, שמעדיף את כספו קרוב לחיקו ולא בבנקים, מסיבות השמורות עימו.
מדובר בכספים לגיטימים ולאו דווקא כספים שנבעו מעבירות.
רשות המיסים מצדיקה את המהלך בנימוק, כי ההשפעה תחול בעיקר על גורמים עברייניים, שהמזומן משמש עבורם דלק.
ניסיון העבר מלמד, כי ברגע שכלי מסוים ניתן למדינה בחקיקה השימוש בו אינו מוגבל על ידיה.
דוגמא טובה היא חוק איסור הלבנת הון. במועד החקיקה נאמר כי מטרתו להילחם בארגוני פשיעה וטרור, אבל היום בתי המשפט עמוסים באזרחים שלא משתייכים לארגוני פשיעה או טרור. הרשויות אוכפים עליהם חוק דרקוני שגורם להם נזק אדיר גם אם בסופו של ההליך לא מוגש כתב אישום.
וכך, במסגרת ההתארגנות לקראת השנה שבפתח קפצה לי ידיעה מתחום שוק ההון ממנה עולה כי בימים האחרונים מחיר הזהב הבינלאומי ממשיך לטפס בעקביות – עלייה מצטברת של יותר מארבע אחוזים ושיא היסטורי של מעל 4,500 דולר לאונקיה.
באופן אסוציאטיבי, הידיעה הזו גרמה לי לתהות לגבי ההגבלה על המזומן, מה לגבי מי שמחזיק בזהב ו/או ביהלומים בסכומים העולים על 200 אלף שקל?
בשלב זה לא קיימת הגבלה, אבל האם בשלב הבא "האח הגדול" יבקש להגביל גם אחזקה של זהב, יהלומים, חפצי חן, תבלינים?
האם בינתיים כדאי לשקול נסיעה למדינות בהם הזהב נמצא בטבע ולהצטרף לכורים על מנת להפיק זהב, או לקנות זהב ולהשאיר אותו בבית?
הבנקים חויבו להטיל מגבלות רבות על הפקדת מזומנים ומי שמעוניין להפקיד כסף נדרש להוכחות על מקור הכסף.
המשמעות היא שהיום, אדם המחזיק בביתו 300 אלף שקל לא יוכל להפקיד אותם בבנק, זוהי סוגייה שחוק ההסדרים מתעלם ממנה, ועל כן לא ברור כיצד ניתן יהיה ליישמה מבלי להפוך אנשים לעבריינים, "בעל כורחם".
אם החוק יעבור נצטרך למצוא ללקוחות פתרונות יצירתיים, ומי יודע, אולי הריצה אחרי הזהב הצהוב היא הפתרון הפרדוקסאלי.
מחברת המאמר, עו"ד נאוה הנס, היא מומחית לעבירות מס ופשיעה כלכלית, וחברה באינדקס עורכי הדין של פוסטה
