"הארנבת השחורה", סדרת מתח מעורבבת חזק במיליה המסעדנות והשוק האפור בניו יורק, נפתחת עם סצינה של שוד מזוין במסעדת שף הנושאת את שם הסדרה – טרקלין VIP במנהטן תחתית, שהפכה לאטרקציה מתוקשרת בה מבלים כל המי ומי, מפורסמים ונוצצים, שבאים לראות ולהיראות, להריח קוקאין ולהפריח כותרות בעיתונים.
המצלמה מדלגת בין סיבוב שופוני של ג'ייק פרידקן, הבעלים של המסעדה, למכונית שחונה בחושך מול המסעדה ובה שני רעולי פנים עם אקדחים שלופים.
"לאלה מכם שלא יודעים מי אני: אני ג'ייק, הבעלים של המקום הזה", מצהיר ג'ייק הכריזמטי והשרמנטי, שנוגע בשמים.
"הארנבת השחורה נועדה בדיוק למסיבות כאלה", הוא פוצח בסוג של נאום ניצחון, "כשיצאנו לדרך והקמנו את המקום הזה, מעולם לא רצינו שהוא יהיה רק מסעדה. רצינו לבנות בית למשפחה שלנו, לחברים שלנו ולאנשים שלנו. מקום שאפשר לבוא אליו לשתות, לעשן ולאכול את ההמבורגר הכי טוב בניו יורק".
כאן הוא עוצר את נאומו החגיגי ומבקש מהנוכחים לעשות כבוד לרוקסי, השפית הראשית של המסעדה, בזכותה הפכה "הארנבת" למסעדת צמרת. מחיאות כפיים סוערות.
בינתיים, שני השודדים נכנסים למסעדה מדלת אחורית בעזרת מפתח מותאם, עולים למשרדים וצופים במסכי המסעדה, אז הם קולטים שהם אכלו אותה: כל התכשיטים היקרים שהם תכננו לשדוד מהכספת במשרד מוצגים עכשיו לראווה לעיני החוגגים במסגרת סיבוב השופוני של ג'ייק.
זה לא גרם לשנות את התוכנית, הם רק שדרגו את האקשן. צרור יריות משסע את המסיבה ותוך עשירית שנייה נשכבים כל האורחים המלוקקים על הרצפה רועדים מפחד. השודדים משתלטים במהירות על אגף השעונים והתכשיטים המוזהבים, מכניסים אותם במהירות שיא לתיק שחור ומתכוננים לברוח עם השלל.
אלא שהעניינים מתחילים להסתבך, כשווס גבה הקומה והאימתני, שותפו של ג'ייק למסעדה, תופס מנהיגות ומנסה למנוע בעדם לברוח.
"דונט פאקינג מובינג!!!!!", שואג אחד השודדים ויורה לתקרה צרור יריות.
שדה מוקשים קטלני
זהות השודדים ומניעיהם יתבהרו רק בפרק השישי של הסדרה הקופצת אחורה וקדימה בזמן, תוך שהיא משרטטת פאזל עלילתי סבוך ומפותל אשר מתעד את תרבות חיי הלילה, טבחים ומלצריות, מבקרי מסעדות וגובי חובות, וזורעת אינספור מוקשים מהצד הפלילי של הכוכבים.
למשל, שעת בוקר מוקדמת ואפלולית, אנה הברמנית יוצאת משירותי המסעדה, אחרי שישנה שם כל הלילה. אין לה מושג מה בדיוק קרה לה, אך על פניה הנפולות נראה שהיא בדיכאון עמוק וכבד. "אני חושב שקרה משהו לאנה", מעיר טוני הטבח לג'ייק, שלא מתרגש יותר מדי.
ג'ייק הגרוש נפגש עם ואל גרושתו והאנטר בנו. הוא נותן לגרושתו מעטפה גדושת מזומנים וטוען ש"זה לא צומח על העצים".
רגע אחרי מתקשרת אליו השפית רוקסי משוק הדגים ומדווחת לו בלחץ שהיא לא מקבלת מהספק את הסחורה, יען כי הוא איחר בתשלום כבר חודשיים.
ג'ייק נלחץ לאללה. מחר מגיעה למסעדה מבקרת המסעדות של ה"ניו יורק טיימס", וחייבים להיערך מבעוד מועד. זה הביקור השלישי והמכריע שלה במסעדה. "נו סטרס רוקסי", מבקש ג'ייק. "את השפית הכי טובה בניו יורק".
רגע אחרי מתקשר ג'ייק לאנה, ברמנית חרוצה, מסורה ומיומנת במסעדתו כבר 15 שנה שהוא מאוד מעריך, שמודיעה לו בקול בוכים שהיא לא באה מחר למסעדה כי היא לא יכולה, וג'ייק מפטר אותה בהחלטה של רגע.
לכתבות על סרטי פשע >>
אתר חדשות פלילי >>
עורך דין פלילי מומלץ >>
קאט לרינו, נבדה.
וינס, אחיו של ג'ייק הבעלים, שנראה כמו פריק שנתקע בסיקסטיז פינת הסבנטיז, מבלה בקזינו מקומי, מתבקש מהמלצרית לשלם עבור המשקה ומתקשה לגרד מהכיס 10 דולר.
וינס נפגש ברינו במכוניתו עם שני שודדים המתעניינים באוסף מטבעות נדיר שהיה שייך לאביו המנוח. "ניקח הכול בחינם", מאיים השודד היושב במושב האחורי ששולף אקדח. אחרי ששני השודדים בורחים עם אוסף המטבעות, וינס לוקח רוורס חד ודורס למוות את אחד השודדים, אך השודד השני האוחז באקדח מצליח לברוח עם המטבעות.
וינס, שנותר קומפליטלי ברוק, חוטף צעקות מבעלת הדירה שלו: "יש דם במסדרון ואתה מפגר בתשלום השכר דירה. אני מתקשרת למשטרה".
"תתקשרי, יא כלבה", הוא צועק לה מתוך הדירה הנעולה ושוטף את כתמי הדם שנותרו על ידו מחילופי היריות עם שודדי המטבעות.
ג'ייק נפגש עם אחד מיועציו הבכירים ומודיע לו שעכשיו הוא עם הפנים למסעדה חדשה במלון "ארבע העונות" היוקרתי, במקום שנקרא "חדר הבריכה", שם יוכל להכפיל, לשלש ואפילו לרבע את הכנסותיו, ולא ייאלץ לישון יותר בלילות על מיטה מתקפלת במסעדה.
צרות בגן עדן
לפתע מתקשר לג'ייק אחיו וינס, ומודיע לו שהתקשר אליו כי אין אף אחד אחר בעולם שהוא יכול להתקשר אליו, ומתחנן שישלח לו כרטיס טיסה לניו יורק.
"אתה באמת חושב שזה רעיון טוב?", מחוויר ג'ייק.
"אין לי אופציות אחרות", מודיע לו בצער אחיו, שנותר בלי גרוש על התחת.
"הוריקן וינס חוזר אחרי שנתיים", מדווח ג'ייק לווס שותפו ולבת-זוגו היפה אסטל, מעצבת הפנים של המסעדה, שבפרקי ההמשך תנהל עם ג'ייק רומן לוהט.
"שכחת למה הוא עזב?", תוהה ג'ייק, שפיטר את אחיו מהעסק המשותף, אחרי שנקלע לאינספור צרות פיננסיות, שסיבכו פיננסית גם המסעדה.
אחרי שג'ייק ואחיו הסורר וינס נפגשים בשדה התעופה מעדכן וינס את אחיו בנסיבות מצבו הכלכלי העגום.
"אכלתי אותה מהימורים. בקשתי הלוואה מג'וניור, בנו של ג'ו מנקוסו, ועדיין לא החזרתי אותה אחרי שנתיים. הייתי ברצף של זכיות ואז התחלתי להפסיד".
"אתה עדין חייב לו???" לוחץ אותו ג'ייק לפינה.
"לא!!!", משיב וינס בהיסוס תחמני.
"החוב נסגר? נשבע?", משפד ג'ייק את עיניו.
"כן, אימא, הכול בסדר… אני בן 52 ואין לי כלום. אתה מסודר בחיים טיפ טופ", אומר נאנח וינס בפני אחיו המצוחצח והמצליחן, השייך, לכאורה, לקצפת הניו יורקית.
ג'ייק מנחם אותו שבדיוק עכשיו הוא עומד למכור את הבית של אימם המנוחה, ואמור לקבל עליו 900 אלף דולר. אחרי ניכוי המשכנתא יישארו בידיהם 300 אלף.
אחרי שהם נוחתים בבית אימם המנוחה, מתעניין ג'ייק אצל אחיו אם יש לו מושג לאן נעלם אוסף המטבעות של אבא.
"חיפשתי אותו בכל הבית ולא מצאתי".
"תמשיך לחפש", מקצר וינס.
אחרי שהוא מתמקם בבית ילדותו, וינס יוצא לשיטוט בניו יורק תחתית, פוגש על הדרך את מאט חברו משכבר הימים, ומתעניין האם עדיין מחפשים אותו בעיר.
"נראה לי שהם כבר שכחו מזה", מרגיע אותו מאט, אבל זה לא ממש מרגיע את וינס.
ריבית שנצברה שנתיים
השמועה ש-וינס איז בק אין טאון תופסת כנפיים במהירות האור, ועוד באותו הלילה מנקוסו ג'וניור ובאביט מאתרים אותו ומתחילים לעקוב אחריו, עד שהם לוכדים אותו ותובעים להחזיר להם את חובו, שעומד כרגע על 140 אלף דולר.
"מה? זה היה חצי מזה", מתקומם וינס.
"אבל יש ריבית והיא נצברת כבר שנתיים".
וינס מתחנן על נפשו ומבטיח להם שתוך שבועיים, אחרי שימכור את בית אימו, כל הכסף יילך אליהם. לפני שהם משחררים אותו, הם משכיבים אותו על מגלשת ילדים, תולשים מידו שעון זהב יקר כערבון, ומזכירים לו שיש לו רק שבועיים לכסות את החוב.
לקינוח, הם כורתים לו חלק מאצבע הזרת ביד שמאל, ומבטיחים שאם לא יסלק את חובו, הם "יסיימו את המלאכה".
וינס מופיע ב"הארנבת השחורה" במפתיע, וקולט שאחיו, יעני הבעלבית, עובד כברמן מהשורה בגלל שאנה הבריזה.
"אני צריך מחליף לאנה עד שנמכור את הבית", מבקש ג'ייק מאחיו, ופותח לו עוד דלת לעברם המשפחתי המשותף.
"כן, נאחד את הלהקה וננגן את כל הלהיטים", משיב וינס בחיוך נוסטלגי, כתזכורת ללהקת "הארנבים השחורים" (על שמה נקראת המסעדה), להקת אינדי-רוק שהיתה לשניהם בתקופה ההיפסטרית של חייהם, הרבה לפני הקרע הבלתי נמנע ביניהם.
עד כאן ההקדמה, הצגת הדמויות, הפלונטרים המשפחתיים והחוץ משפחתיים הסבוכים, שיתבהרו, יתעצמו ויגיעו לפיצוצים מפתיעים.
התובנה הבסיסית העולה מהסדרה: לא משנה מה אתה עושה או לאן שתלך בחיים, לעולם יהיה לך קשה להימלט מדינמיקת ילדותך ומקשר הדם.
מעבר לזה, "הארנבת השחורה" הוא קוקטייל הרבה יותר עשיר, תוסס, זורק ומערבב בין ז'אנרים.
יש בו גם בוס מאפיה חירש אילם חסר רחמים, שמדבר בשפת הסימנים, מתכוון ברצינות לכל סימן ולא בוחל בשפיכות דמים;
פוליטיקה עסקית נוראית;
רומן מהצד;
תבשילים שומטי לסתות;
אונס באמצעות סם אונס בטרקלין ה-VIP;
האשמות פליליות;
תחקירים עיתונאיים רכילותיים וסנסציוניים שעושים שיימינג למסעדה ומאיימים למוטטה.
תוסיפו לכל זה טון פילם נוארי, סצנות שנשענות חזק על סצנות ליליות, אור נמוך ואפל, קונטרסטים חזקים ומתח שכל רגע מאיים להגיע לקצה, ותקבלו תבשיל ש"הארנבת השחורה" אולי לא היתה ששה להגיש לסועדיה, אבל בהחלט יורדת בגרון בכיף רב לצופיה.
"הארנבת השחורה". Black Rabbit. שמונה פרקים. נטפליקס.
יוצרים: זאק ביילין, קייט סוזסמן.
בימוי: ג'ייסון ביטמן, ג'סטין קורזל, לאורה ליני ובן סמנוף.
שחקנים:
ג'אד לאו (ג'ייק פרידקן),
ג'ייסון ביטמן (וינס פרידקן),
קליאופטרה קולמן (אסטל),
אמאקה אוקאפור (רוקסי),
רובין דה ג'יזוס (טוני),
כריס רוי (באביט),
אודה יאנג (ג'ן),
כאס בירניי (מל וויטני),
אלי קולמן (ג'ו),
סופ דיריסו (ווס),
דון הארווי (מאט),
פורסט וובר (ג'וניור),
שרה סוזוקי (לוסיה),
דגמרה דומינצ'זיק (ואל),
אייבי לי (אנה),
מייקל קאש (האנטר),
ג'ון אלס (ג'ולס זבלונסקי),
מורגן ספקטור (קמפבל),
רוי קוצור (ג'ו מנקוסו).
