שבע אסירות אזוקות בידיהן עולות אחת אחרי השנייה לפוסטה שתוביל אותן מבית מעצר לכלא נשים אי שם בארגנטינה.
בדרך, היוצרים מציפים פלאשבקים על הפשעים החמורים בגללם כל אחת מהן הורשעה ונשלחה למאסר ממושך מאחורי הסורגים – רצח, חיסולים, סחר בסמים, זנות, הונאות.
רגע לפני שמגיעים לנהר רחב ידיים עולה הפוסטה ורכבי הליווי שלה על מארב, שלושה רעולי פנים מסתערים על השיירה עם כלי נשק ארוכים.
סוהרים נהרגים וסמוך לגשר נהג הפוסטה נאלץ לרדת מהכביש הישר אל תוך הנהר, שם רכב האסירים מתחיל לשקוע.
אל דאגה, המבצע מתוכנן ומתוקתק.
לרכב הטובע מגיעה בן רגע סירת מנוע עם שלושה רעולי פנים חמושים אשר מצויידים בפצצות חכמות שמפצחות עד מהרה את כלוב הברזל.
עוד מטח ירי על הסוהר שבדלת, רגע לפני השקיעה במים, ומפתחות האזיקים בידי המסתערים. הם יודעים את מי הם מחפשים, אמפארו וילצ'ס היפהפייה, רוצחת בדם קר.
הם פותחים את האזיקים שלה ומחלצים אותה לסירת הגומי, אבל היא לא נוטשת את הפוסטה המוצפת מים לפני שהיא דואגת לפתוח את האזיקים לגלדיס גוארה דה בורחס, בכירה בקרטל סמים מבואנוס איירס. היא מותירה אותה לפתוח את האזיקים לשאר האסירות שהמים מתחילים להגיע לחלק העליון של גופן.
בורחס מצליחה לשחרר את רוב האסירות מהרכב הטובע, רגע לפני שהוא שוקע, למעט אסירה אחת אשר שוקעת עם הפוסטה למצולות.
האסירות שניצלו שוחות עד לגדת הנהר שם הן נתפסות ונשלחות למתקן הכליאה אליו הן היו מיועדות מלכתחילה – כלא "לה קבראדה", מתקן כליאה שהוקם במיוחד לטובת צילומי הסדרה "עמוק בבוץ".
הסדרה הזו מארגנטינה שומטת לסתות, מטלטלת ואכזרית, היא חושפת את הצופים אל עולם בתי הסוהר לנשים באופן הכי בוטה ומזעזע, בלי פילטרים, חוצה את כל גבולות הספיגה הנפשית של הצופה הממוצע, חובטת ללא רחם מתחת לחגורה.
ססילה מורנסון, מנהלת כלא "לה קבראדה", מבלה במסעדה מפוארת כאשר היא מקבלת טלפון בהול על שקיעתה במצולות של הפוסטה, ועל הניצולות. "אני לא יכולה לקבל ערב אחד חופשי בלי שיהיו בעיות?", היא מקטרת.
"תפתחי טלוויזיה", מצווה עליה הקול מהצד השני של הקו, "זה כבר בתקשורת".
בטלוויזיה מדווחים לאומה הארגנטינאית כי רכב שהעביר אסירות לכלא "לה קבראדה" הותקף על ידי ארגון קומנדו בהנהגת חוויאר "העורב" פרננדס, במטרה לשחרר את בת זוגו אמפארו וילצ'ס. שניהם עומדים בראש ארגון פשע מפורסם ובתקשורת מגדירים את האירוע, "בריחה מרשימה".
"אני אלקק את המָנוּש שלך הלילה"
חמש האסירות מכוסות בבוץ נכנסות לכלא הנשים "לה קבראדה" וזוכות לקבלת פנים משפילה, מבזה, מבישה ומגעילה, כמיטב הז'אנר.
"תעמדו לאורך הקיר", מצווה סוהרת קשוחה, כשמתוך המכלאות נשמעות צרחות היסטריות של אסירות: "בואו כבר יא זונות"; "יופי של ציצים"; "אני אדאג שתגמרי"; "אני אלקק את המָנוּש שלך הלילה"; "מותק, אני אפתח לך ת'תחת" ועוד ועוד "פנינים" לשוניות מרפרטואר הגועל נפש.
"אז אתן אלה מהבוץ?", סוקרת אותן סוהרת קשוחה ואנטיפתית ופולטת בארסיות: "תתפשטו יא חזירות מטונפות, בדיוק כמו ביום שבו נולדתן. יש לכן בדיוק דקה להתנקות. תשטפו את המָנוּשִׁים שלכן טוב טוב".
חמש האסירות נכנסות למקלחת בעירום מלא, הן מסתבנות היטב ושוטפות את הבוץ הסמיך מעורן, כשהסוהרות לוטשות עיניהן בתאווה גלויה.
ד"ר סוריאנו, רופא הכלא החרמן ושטוף הזימה, נכנס גם הוא למקלחת, סוקר וסורק באישוניו הלחים את האסירות. הוא מצווה על מרינה דלורסי, היפה, הצעירה והחתיכה מכולן, להוריד מעליה את המגבת ולפשוק את רגליה. אחרי שהוא מתעכב על שדיה הלימוניות ורגליה החטובות, הוא מצווה עליה להרים את ידיה ומכניס פנס לתוך פיה.
"שלום לכן צ'יקס", אומר הסוהר, "תרגישו בבית" ושולח את גלדיס בורחס ומרינה לאגף המרכזי, שם הן חוטפות ישר השפלה לפנים: "שטפתן כבר את הבוץ מהתחת?".
בורחס, המבוגרת מבין השתיים, לוחשת למרינה הנפחדת: "אם נישאר כאן, כדאי שנסתדר איתן, אבל אל תסמכי על אף אחת".
"אתן רק רוצות לעשות ביד"
במקביל לכניסתן לאגף של בורחס ומרינה, אשר מכונות מיד "חבילה חדשה", המצלמה מתעכבת על לפטי, במאית צלמת ומפיקה של סרט פורנו שמצטלם באחד מחדרי האגף – שתי אסירות מתעלסות בעירום מלא, מלקקות אחת לשנייה את הכל, משחקות עם ויברטור ומתנשקות בקטע פורנו הארד קור.
"לא! לא! קאט! קאט! נראה לי שאת נגעלת ממנה", צועקת הבמאית על אחת מ"שחקניות" הפורנו, כאילו מדובר בסט של סרט פורנו הוליוודי.
"אז תזייני אותה בעצמך", משיבה לה האסירה מסצינת הפורנו ומוסיפה: "המטונפת הזאת לא צחצחה שיניים. לצופים בא לחטא אותה, לא לזיין אותה. אני קורעת את התחת ואתן רק רוצות לעשות ביד… אני בצילומים כבר חמש שעות".
הבמאית מתייעצת עם העוזרת שלה ואומרת לה שאין מה לעשות, האסירה הזאת מכניסה להן הכי הרבה כסף בשידורי הלייב והן חייבות לסבול אותה, "אבל כדאי שיפסיקו לקחת סמים, כי רואים את זה על המסך".
מנהלת הכלא, אישה מניפולטיבית, תחכנית, מרושעת ומושחתת, מגיעה לאחד מתאי הנשים שם כלואה האסירה הבכירה, מריה דוארטה, ומדווחת לה שרכב הפוסטה נקלע למארב, שני שוטרים נורו למוות, ארבעה נפצעו קשה, כמה רכבים נפגעו, ומה שהכי חשוב, אחייניתה, רומינה דוארטה, טבעה למוות.
מריה הקשוחה פורצת בבכי תמרורים ומבטיחה לנקום את נקמת אחייניתה, תוך שמנהלת הכלא מנסה לנחם אותה.
במקביל נחשף בהדרגה הסיפור של בורחס, הדמות הדומיננטית והכריזמטית ביותר בין חמשת האסירות החדשות. היא נשפטה למאסר עקב ניסיונה לחטוף את אשתו של המנהל האזורי במערכת בתי הסוהר, מי שאחראי מטעם משרד המשפטים על פיקוח וניהול כלא "לה קבראדה".
הסדרה רומזת לכך שבורחס סומנה ונפגעה באופן ישיר או עקיף על ידי מערכת אכיפת החוק, וניסיון החטיפה שהיא היתה אחראית לו היה צעד נואש בניסיון לזעזע את הסדר הקיים ולזכות בצדק – דרום אמריקה במיטבה.
"תפסיק ללטף את הזין שלך"
בשיחת טלפון בין מנהלת הכלא לבין אנטין מנהל האזור שיושב במכוניתו הנוצצת, הוא אומר לה: "אני לא נקמן ולא פחדן, אבל אני מעדיף לשמור על מרחק. אני לא יודע איך לקרוא לפושעת הזאת שהציבה את חייה של אשתי בסכנה. יש לה תיק פלילי עבה וזאת הפעם הראשונה שהיא בכלא. אני יודע שהיה לך קשר עם בעלה, מריו בורחס, הוא היה בן אדם חרא, צואה, זבל, אבל אני לשירותך, אני סוסך הנאמן".
השיחה בין השניים מתנהלת כשנהגו האישי של אנטין מתענג כל העת על סרטוני הפורנו המשודרים מהכלא בתשלום. "תפסיק ללטף את הזין שלך, לעשות ביד ולהסתכל על בחורות עירומות, חתיכת אידיוט", גוער בו אנטין.
עכשיו הסדרה נכנסת אל תוך הכלא בסצינות בית סוהר טיפוסיות, אלימות ואכזריות. שיא האלימות, השזורה בפרק הראשון לאורכו ולרוחבו, מגיע כשבורחס ומרינה מתקלחות. לפתע, בורחס שמבחינה באורחות דוחקת במרינה לתת לה את הסבון, עוטפת אותו עם מגבת ומכינה את כלי הנשק המאולתר לפעולה.
האסירה הבכירה מריה פולשת למקלחת ומראה את תמונתה של רומינה אחייניתה, זו ששקעה למצולות מבלי שבורחס הצליחה לפתוח את האזיקים שלה. "אתן הרגתן את האחיינית שלי ואתן תשלמו על זה שרומינה מתה. יא זונות!". בורחס לא ממצמצת, היא חובטת במריה עם הסבון העטוף במגבת, ובמקלחת מתפתחת קטטה אלימה, עקובה מדם. בורחס העירומה חובטת בכל אחת שמתקרבת אליה וזועקת: "אתן תעשו כבוד לגלדיס!!!".
מרד אסירות
הפרק השני מתחיל בזיון בתחת, ואז הצופה מבין-ה מדוע קוראים לסדרה "עמוק בבוץ".
בכלל, במהלך הפרק הזה מתרחשות המון סצינות קשות לצפייה.
האסירה פטריסיה יולדת בכלא בלידה טבעית, מאבדת דם רב ונופחת את נשמתה בבית החולים.
כשד"ר סוריאנו נשאל על ידי מנהלת הכלא איפה הוא בדיוק היה כשפטריסיה היתה בסכנת חיים, הוא מסתיר את העובדה שבדיוק באותו זמן הוא שיגל את האסירה ורוניקה המעולפת בחדר הטיפולים.
ואז מגיע ביקור מסוקר של מושל המחוז אנדרס בכלא "לה קבראדה".
מחדל הפוסטה, האסירה שברחה והאסירה שמתה, היו מכה קשה לקמפיין הבחירות שלו. מנהלת הכלא החנפנית מארגנת לו יופי של הצגה עם האסירות בשירה ובריקודים, אבל הן מפתיעות את כל המכובדים והמכובדות, וכמובן את התקשורת, כאשר הן חושפות שלט ענקי: "די למקרי המוות בלה קבראדה!!!".
תוך שנייה מתחיל בכלא מרד אלים נגד הנהלת הכלא. אסירות פוצחות בזעקות קורעות לב: "צדק לפטריסיה", בזמן שהמושל וחברי הנהלת הכלא מוברחים על ידי הסוהרים, כל עוד נפשם בם.
כתב אישום חברתי
לפני שאתם מתכוונים לצלול לצפייה בסדרה "עמוק בבוץ" כדאי שתנשמו עמוק, תשתו כמה כוסות מים קרים ותתכוננו למשהו שטרם ראיתם בחיים על המסך הקטן או הגדול. מי שמצפה לעוד דרמת כלא בסגנון "כתום זה השחור החדש" או "בית סוהר לנשים", שיתכונן למשהו שונה לגמרי – אלים, חושפני, בוטה, ישר לפנים, לעיתים מטריד ומעיק פיזית ממש.
אחרי שצפיתי בשני פרקים, אני מודה ומתוודה ש"עמוק בבוץ" פורצת לגמרי את גבולות הריאליזם ומציבה רף חדש לגמרי בשאלה מה מותר ומה אסור להראות בדרמה טלוויזיונית. היא לא נרתעת מכלום. כל הסצינות משורטטות באכזריות קולנועית שלא מרחמת על הצופה, ומטשטשת לחלוטין את הגבול הדק בין יצירה לבין פורנו מציאותי, יעני עטוף בדרמה, בין חשיפה אמיצה לניצול ציני מניפולטיבי.
חשיפה לסצינות קשות ללא הכנה מוקדמת עלולה לגרום לטראומה או הדחקה, כי "עמוק בבוץ" דורשת בגרות רגשית גבוהה ולא מתאימה לכל גיל. עם זאת, היא יכולה גם לגרום לאמפתיה עמוקה ולדיון ער באלימות מינית, במערכת הכליאה ובמגדר.
"עמוק בבוץ" אינה רק סדרה, היא כתב אישום חברתי. עם כל הבוטות והאלימות, היא מאלצת להתמודד עם מציאות שבדרך כלל מוסתרת. עם הכוח באה גם אחריות: על היוצרים, על הפלטפורמות, ועל הצופים עצמם.
המראה הישיר והקשה מערער את הצופה, חושף את הגבולות המטושטשים בין קורבן לתוקפן ובין מערכת ענישה למערכת התעללות. יש מי שיטען שמדובר בייצוג חסר אחריות שעלול להשפיע לרעה על נפש הצופה, במיוחד אם הוא צעיר, או לא מודע למה שמחכה לו על המסך. אחרים יראו בכך אומץ אמנותי שמציף מציאות מושתקת, כשהבוץ נמרח על המסך ועל הגבול המטושטש בין ריאליזם קיצוני לפורנוגרפיה טלוויזיונית.
עם הצלחה, כידוע, אי אפשר להתווכח: "עמוק בבוץ" הגיעה למקום השלישי ברשימת הסדרות הנצפות ביותר בנטפליקס ברחבי העולם בסוף השבוע הראשון שלה. בנוסף, היא הפכה לסדרה הנצפית ביותר בשפה הלא-אנגלית בעולם ונכנסה לרשימת עשרת הסדרות הנצפות ביותר בשישים ותשע מדינות בנטפליקס במהלך השבוע הראשון להצגתה.
האם אני ממליץ? התשובה חיובית, אבל על אחריותכם בלבד.
"עמוק בבוץ". In The Mud. En el Barro. תשעה פרקים.
נטפליקס.
יוצר: סבסטיאן אורטגה.
שחקניות:
אנה גריבלדי (גלדיס גוארה דה בורחס),
ולנטינה זנרה (מרינה דלורסי),
אריה דה סאטו ריסטרה (אולגה ג'וליאני),
לורנה ורגה (לפטי),
קמילה פרלטה (סולדד רודריגז),
קרולינה רמירז (ג'אל רובייל),
ססיליה רוסטו (מריה דוארטה),
אנה רוחאס (אמפארו וילצ'ס),
איטה קורטזה (ססיליה מורנסון),
מרסלו סוביוטו (ד"ר סוריאנו),
מריה (מריה בקרה),
ג'רארדו רומאנו (סרחיו אנטין),
רומינה דוארטה (מריה ויקטוריה לוסרו),
ורוניקה (אלין ג'אקוביני).
