שופט בית המשפט המחוזי מרכז בלוד דרור ארד איילון אישר לראש ארגון הפשע מיכאל מור להינשא לבחירת ליבו, הסוהרת לשעבר יאן פרידמן בין הסורגים – אחרי ששב"ס הביע התנגדות נחרצת.
פרידמן (26) מדימונה הצעירה ממיכאל מור ב-20 שנה, הדהימה את שב"ס כשהתפטרה מעבודתה כסוהרת במרס 2024, על רקע רצונם להינשא לאחר קשר זוגי חשאי שניהלו בבית הסוהר.
מור השפוט ל-11 שנות מאסר נאלץ להלחם על החתונה, והגיש עתירת אסיר באמצעות עורכי הדין דורון נוי, יהלי שפרלינג ואליה ברק חן ממשרד נוי סננס שפרלינג חצרוני.
זאת לאחר שבשב"ס דחו את בקשתו ללא כל נימוק, ולמרות שבעבר כבר אושר לו להינשא בבית הסוהר לבת זוג קודמת, ממנה כבר הספיק להתגרש. למעשה, אלו יהיו נישואים שלישיים שלו, שניים מאחורי הסורגים.גכק4
בעתירה באמצעות עורכי דינו, נטען כי אין שום סיבה עניינית להתנגדות שב"ס לקיום טקס הנישואין בבית הסוהר: מור הוא אסיר חיובי, ללא דוחות משמעת, שוהה באגף שמור, מקיים קשר טלפוני עם בת הזוג ומקבל אף ביקורים שלה, כולל ביקורים פתוחים.
בתשובה לעתירה, מסר שב"ס שסירובו לאשר את קיום טקס החתונה נובע מכך שמור הוא "ראש ארגון פשע, אשר לאחרונה עולה מידע על סכסוכים בינו לבין קבוצות אחרות", ולכאורה הוא ממשיך להפעיל את ארגונו גם מבית הסוהר. שב"ס טען כי קיים חומר מודיעיני חדש בדבר "התנהגות שלילית, מעורבות שלילית והלכי רוח", שבגינם לא אושרה הבקשה.
עוד טען שב"ס כי עמדת רב המחוז, היא שאין לאשר לקיים טקס חופה וקידושין כדת משה וישראל, ללא התייחדות עם בת הזוג מיד אחרי הטקס, כפי שמחייבת ההלכה. ולפיכך, מאחר שלא אושרה התייחדות, נמצא לכאורה גם טעם "דתי" לפי עמדת רבנות שב"ס באי קיום חופה.
בדיון ראשון שהתקיים בעתירה, טענו סנגוריו של מור, עורכי הדין נוי ושפרלינג שהסיבה האמיתית להתנגדות שב"ס לטקס החתונה – היא העובדה שבת הזוג שלו היתה סוהרת.
רק בתגובה לטענה זו ובדיון נוסף, יצא המרצע מן השק ושב"ס אישר כי אכן, זהו טעם מרכזי לסירוב לאישור טקס הנישואין.
שב"ס טען כי נראה שהקשר הזוגי החל כאשר יאן פרידמן היתה סוהרת – ומכאן שהקשר החל תוך הפרת פקודות שב"ס. שב"ס טען כי "מטעמי הגנה על המשמעת והסדר בבית הסוהר" יש לסרב למיסוד הקשר שנוצר לדידו בחטא, ו"נוכח חשש מסיכון לניצול לרעה מצד בת הזוג" אשר שירתה כסוהרת.
שופט בית המשפט המחוזי דרור ארד-אילון, היושב בעתירות אסירים רבות, ניתח את הנימוקים השונים שהציג שב"ס, והגיע למסקנה שאף אחד מהם אינו עומד כנגד זכות היסוד של האסיר להינשא לבת זוגו, וזכות היסוד של בת הזוג להינשא לו.
הטעם הראשון שהוצג, היה עצם עברו של מור וסיווגו כ"ראש ארגון פשע".
השופט קבע כי בעניין זה, לא הצביע שב"ס על סיכון קונקרטי לבטחון בית הסוהר או לבטחון הציבור, העולה מעצם הנישואין. השופט הוסיף כי "בניגוד למקרים אחרים, אין לעותר עבירות משמעת או אינדיקציות להתנהגות שלילית".
גם בטעם השני להתנגדות שב"ס, קבע השופט כי אין ממש.
בת הזוג של מור אכן היתה סוהרת עד לפני קרוב לשנה, אולם התייחסות שב"ס לכך השתנתה במהלך ניהול ההליך – והדבר לא נעלם מעיני השופט.
בהחלטה המנהלית וכן בכתב התשובה לעתירה, שב"ס בכלל לא הציג טעם זה. גם בדיון הראשון בבית המשפט, כשעורכי הדין נוי ושפרלינג טענו כי זהו טעם הסירוב האמיתי – שב"ס שלל את הטענה.
"רק בהמשך", ציין השופט ארד-אילון, "וביתר שאת בדיון השני, כבש טעם זה את מרכז הבמה… שינוי העמדה מעיב על עמדת שב"ס ומפחית מהמשקל שיש לתת לה".
השופט אף סבור כי טענת שב"ס בדבר "חשש לניצול לרעה מצד בת הזוג", אינו מבוסס ואינו נתמך במידע קונקרטי, גלוי או חסוי.
"שב"ס לא הבהיר במה יגבירו הנישואין את החשש האמור", ציין השופט, בהתחשב בכך שגם עתה מור רשאי לשוחח עמה בטלפון, ולקבל ממנה ביקורים פתוחים.
אשר למידע המודיעיני החסוי שהציג שב"ס, ציין השופט כי מדובר בידיעה בודדת, אשר לא פורטו בה נסיבות מחמירות במיוחד ו"לא ברור מדוע היא רלוונטית לעצם הנישואין".
לסיכום, השופט סבור כי גם אם הקשר הזוגי החל תוך הפרת פקודות שב"ס, כאשר בת הזוג היתה סוהרת – גם "שיקול זה אינו יכול לעמוד ללא תפוגה".
הקשר הענייני בין הסירוב לבקשה להינשא, לבין הפגיעה האפשרית במשמעת "הולך ודועך עם חלוף הזמן", קבע השופט. ומכאן, שגם אם עמדת שב"ס נועדה להעביר מסר על התנגדותו לקשר – "בחלוף שנה מאז התפטרותה של בת הזוג משב"ס, טעם זה אינו יכול לגבור על זכות היסוד של העותר ושל בת הזוג להינשא זה לזה", חתם השופט ארד איילון.
"בהעדר שיקולים נוגדים כבדי משקל, יש לכבד ולבכר את זכותו היסודית של מור להינשא לבת זוגו, שהיא מהנעלות שבזכויות האדם", ציין. סוף דבר, "החלטת שב"ס אינה יכולה לעמוד, והעתירה מתקבלת. מור יעביר לשב"ס בהקדם מועדים אפשריים, רשימת מוזמנים, ואת שאר הפרטים הדרושים, ושב"ס יקבע תנאים ומועד סמוך שבו יתקיים טקס הנישואין".
