לפני ארבע שנים, בתחילת ינואר 2019, הגיע מארק סלובודניאק (46) מחדרה לחנות נברשות בעיר. בעקבות ריב שהתפתח בינו לבין בעל החנות, טענו במשטרה כי הוא תקף והכה את בעל החנות, בצורה שגרמה לו חבלות רבות. אף נטען כי הנאשם גרם למספר שברים בפניו של המתלונן, וכי הוא נזקק לאשפוז בבית החולים וטיפול רפואי.
מחלקת התביעות במשטרת חדרה הגישה את כתב האישום נגד סלובודניאק במאי 2019 לבית משפט השלום בעיר והיא ייחסה לו עבירת חבלה חמורה.
במשפט, בעל החנות העיד וסיפר: "הם נכנסו אלי לחנות, הוא ואשתו, בצעקות ובקול רם… הוא אמר שהמוצר שהם ביקשו, גוף תאורה בצבע מסוים, לא הגיע בצבע שהם ביקשו. ניסיתי לפתור להם את הבעיה ואפילו לשלוח את המוצר לצביעה נוספת והכל התנהל בצעקות ובקול רם. כאשר הצעקות הגיעו לשיא, נעמדתי ואמרתי לו להפסיק לצעוק ובאותו רגע הוא התחיל לתת אגרופים לפנים, נפלתי לרצפה והוא המשיך לתת לי מכות. אשתי שהייתה בהריון ניסתה להפריד וגם קיבלה מכות. הזמנו משטרה".
ואולם, גרסתו של המתלונן השתנתה מאז חקירתו ועד לעדותו במשפט. כך למשל, תחילה טען כי לא הייתה סכין בסביבתו, ובהמשך הודה כי ייתכן והייתה לידו בשולחן סכין. בנוסף, בהכרעת הדין נכתב כי "בניגוד לעדות הנחרצת שלו בחקירה הראשית לגבי המכות והבעיטות שקיבל מהנאשם, טען המתלונן כי הוא לא בטוח אם הנאשם נתן לו בעיטות או אגרופים לצלעות".
בנוסף, נשמעו שינויים בגרסאות שסופרו גם על ידי אשתו של המתלונן ואחיו. כך למשל, טען אחיו של המתלונן בחקירתו כי היו בידיו הקלטות קוליות המתעדות את גרסתו, אך הן נמחקו, מפני שקנה טלפון חדש וכי "אף אחד לא אמר לו שצריך אותן ולכן לא שמר עליהן".
מנגד, לפי גרסת הנאשם, אשתו הזמינה מהחנות נברשות וקיבלה אחת שבורה. היא ניהלה משא ומתן מול החנות שבסופו הוסכם להחליף לה אותה לנברשת בצבע ברונזה. הנאשם אסף את הנברשת החדשה, רק כדי שאשתו תגלה בבית שהצבע שהם קיבלו הוא לא הצבע עליו הוסכם עם החנות. כשחזרו לחנות, טען הנאשם כי בעל החנות קרא לאשתו שקרנית ואמר שהיא אינה יודעת מה זה צבע ברונזה.
לדבריו, היה זה ויכוח שכלל את שני הצדדים, ובעל החנות הוא זה שהתנהג בתוקפנות ובאיומים כלפיו וכלפי אשתו. לדבריו של סלובודניאק, הוא הכה את בעל החנות בשל תוקפנות המתלונן כלפי אשתו, לאחר שהמתלונן התרומם והתקרב לעברם, ומתוך הגנה עצמית, לאחר שהמתלונן אחז במקל. לדבריו, לאחר שהכה אותו אמר לו המתלונן: "חכה חכה, אתה הולך לשלם על זה בגדול".
בבית המשפט חזר הנאשם על גרסתו במדויק. לדבריו, לאחר האירוע הוא נשאר במקום "מבלי לחשוש כי הוא לא עשה שום עבירה ורק הגן על עצמו, אך אף אחד לא הקשיב לטענה שלו". לטענתו, החוקרת שחקרה אותו לא האמינה ולא הקשיבה לטענות שלו לגבי ההגנה העצמית, והוא הבין מהתנהלותה כי הם כבר החליטו לעצור אותו.
הסנגור, עו"ד יהונתן קמיל, לא חלק על עצם התקיפה והחבלות שנגרמו למתלונן, אך טען להגנה עצמית והתמקד בתחושת הסכנה המוחשית והמיידית שחש הנאשם, שגרמה לו לפעול כנגד המתלונן. בנוסף, העלה עו"ד קמיל טענות של אכיפה בררנית ומחדלי חקירה שונים, שעיקרם הזנחת התלונות של הנאשם ובת זוגו לגבי האיומים כלפיהם, מחדלי החקירה בחיפוש המצלמות ופריקת הטלפון של יקיר לאישוש טענות בת הזוג נגדו. לפיכך, ביקש הסנגור לזכות את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו.
השופט, אהוד קפלן, אמר ראשית כי "אף אחת משתי הגרסאות אינה מושלמת, בשתיהן יש אי-דיוקים והבדלים כאלה או אחרים בתוך הגרסאות עצמן". ואולם הוא נטה לטובת גרסת הנאשם ובת-זוגו, ואמר כי היא "נשמעה אמינה בעיניי, לא הייתה מוגזמת או מופרזת ותיארה את האירוע מנקודת המבט של כל אחד ומהזווית שלו ולפי הזיכרון האישי שלו". הוא הדגיש את העובדה כי "שניהם נשארו במקום לאחר האירוע כי לפי עדותם לא היה להם ממה לחשוש" – וסיכם כי "לא ניתן לשלול את הגרסה של הנאשם כי המתלונן ניסה לתקוף אותו, ולכן הוא פעל באינסטינקט הטבעי שלו להדוף את התקיפות".
הוא פירט ואמר כי החוק והפסיקה קבעו כי רק בהתקיים שישה תנאים מצטברים תחול ההגנה העצמית:
הייתה תקיפה שלא כדין;
נשקפת סכנה מוחשית;
הסכנה מיידית;
האדם לא נכנס למצב בהתנהגותו הפסולה;
קיימת נחיצות לנקיטה בהגנה;
וההגנה הופעלה בפרופורציה למעשה.
על כך, אמר כי לדעתו, "כל התנאים הללו מתקיימים בנאשם, שהאמין באמת ובתמים שהוא צפוי להיות מותקף שלא כדין, לא יכול היה לברוח והשתמש בכוח מידתי ומוגבל כדי להגן על עצמו – ולא חרג מהנדרש". הוא סיכם ואמר כי "לא אוכל להעדיף את גרסת המתלונן על גרסת הנאשם ולמצער קיים ספק סביר בשאלת התקיימות הסייג של הגנה עצמית. די בכך כדי להורות על זיכוי הנאשם ולו מחמת הספק".
בנוסף, השופט קפלן גם התייחס למחדלי החקירה מצד התביעה המשטרתית, עליהן אמר כי "אין ספק שבמקרה זה נעשו מחדלי חקירה רבים בתיק, שאי-ביצועם גרמו נזק ממשי להגנת הנאשם". לדברי השופט, לא נבדקה טענת הנאשם למקל או סכין שהיו בסביבת המתלונן, לא נבדקו המצלמות בחנות ולא נערכו עימותים בין הצדדים.
לפיכך, קבע השופט כי המאשימה לא הצליחה להוכיח את אשמת סלובודניאק מעבר לספק סביר – וזיכה את הנאשם מהאישומים נגדו (23 בינואר).
מעו"ד קמיל נמסר בתגובה: "אנו שמחים שבית המשפט קיבל את טענותינו לאחר ניהול הוכחות לעניין נסיבות האירוע וקבע כי יכול ועומדת למרשי טענת ההגנה העצמית. בנוסף, קיבל בית המשפט את טענותינו לעניין מחדלי החקירה הרבים. אנו מברכים על זיכויו של מרשי, אשר במהלך כל הליך ההוכחות טען כי הוא הגן על עצמו מפני תקיפה".
