כשהגנגסטרים נתקלו בלוחמי הסיירת

שתף כתבה עם חברים

כתב פלילי לשעבר בשם דורון מאירי כתב ספר על עימות דימיוני בין לוחמי סיירת לבין ארגוני פשע, מה שמצית את הדימיון של חובבי הז'אנר ועושה סיבוב לא רע גם בחנויות הספרים, אבל גם סוחט ממני כמה מילים על פשע ותעשיית הקולנוע והספרות בישראל

yated

עולם הספרות כמו גם תעשיית הקולנוע בישראל אינם מרבים לעסוק בתחום הפשיעה, וזאת בניגוד גמור לארצות הברית, שם מדובר בתעשייה תוססת ויצירתית, ובעיקר מודעת לעצמה, שאינה נבהלת להראות גנגסטרים בפריים טיים או על המדפים של חנויות הספרים היוקרתיות.

בישראל, העיסוק בדמות של הפושע מבוססת על סטריאוטיפים משטרתיים ואף גזעניים של מקבלי ההחלטות בטלוויזיה, בקולנוע ובהוצאות לאור. התוצר איכשהו מרגיש תמיד כמו פארודיית בורקס בקולנוע ("חגיגה בסנוקר", "הבורר"), כאשר בספרות המצב הרבה יותר עלוב. למעט "המוח" של העבריין יצחק דרורי ואילן בכר, או רב המכר של שרה אנג'ל, "מלאך או שטן", עדיין לא נכתבה יצירת המופת הראשונה בתחום שהביא לעולם ספרים כמו "הפרפר" של אנרי שרייר או "הסנדק" של מריו פוזו.

בשנים האחרונות התאהבה הבראנז'ה בישראל בסדרות כמו "הסמויה" ו"שובר שורות", שלא לדבר על טוני סופרנוס. כאשר הפושע מדבר אנגלית,במבטא איטלקי או שהוא ראפר קאריבי בשכונות העוני של בוסטון, הוא נתפש במוקדי קבלת ההחלטות ובמדורי הביקורת כדמות סקסית, מדליקה ומעניינת. אבל כאשר הפושע הוא ישראלי, מזרחי, כמו גיבוריו של חיים בוזגלו ב"זינזאנה" (הנהדרת) ו"כבוד" (הגרוע), הוא מקוטלג מיד כערס שאנחנו לא רוצים לראות בפאב השכונתי שלנו, הוא לא עובר את המנטורים בקרנות ובתחנות הטלוויזיה, וגם לא כל כך מעניין את הוצאות הספרים.

מישהו שם שוכח כנראה, שגם באמריקה אף אחד לא אוהב לבלות בפאב אחד עם טוני סופראנוס, או להסתובב ברחובות מוכי קראק, אבל זה לא מנע מ-HBO להשקיע מיליוני דולרים על סדרות שהוציאו לאור את דמותו האותנטית של הפושע החדש באמריקה – האיטלקי, הקאריבי, המקסיקני – בלי כל תעמולת הגלוריפקציה המתחסדת שבה מנפנפים עורכי העיתונים והרגולטורים בארץ הקודש. בעונת הטלוויזיה האחרונה יצאו לאקרנים שתי סדרות משטרה, שוב משטרה, שלא הצליחו ליצור באזז אותנטי חרף מתקפת היחצנים – אולי זה בגלל שאת הפושע הישראלי אף אחד לא שואל איך הוא מרגיש?

אחרי הפתיחה הפובלציסטית הזו אפשר לעשות צעד אחד קטן קדימה עם ספר חדש של העיתונאי והעורך דורון מאירי מ"ידיעות אחרונות", שעוסק בתופעת ארגוני הפשיעה אשר החלה להשתולל בישראל בתחילת שנות האלפיים. הספר, "נקמת הסיירת" בהוצאת "מעריב", טווה עלילה דימיונית על רקע המלחמה הפרועה בין שני ארגוני הפשע הגדולים בישראל אשר גורמת למותם של אזרחים חפים מפשע במהלך חיסולי החשבונות בין עבריינים חסרי מצפון.

השר לביטחון פנים נחוש לשים קץ לבריונות ברחובות ורותם למשימה מפכ"ל משטרה אפור והססן. ללא ידיעתם מסייע להם כוח נוסף, מיומן וקטלני: לאחר שארגון פשיעה רוצח בטעות את משפחתו של לוחם סיירת לשעבר – מגייס הלוחם את חבריו ויוצא למסע נקמה חסר פשרות. בתוך כל המהומה נקרעת קצינת המשטרה הנאה, שהיא גם בתו של השר לביטחון פנים, בין מחויבותה לחוק לבין אהבתה לאחד הנוקמים.

הכותב, דורון מאירי, היה במשך 12 שנה כתב ארצי לענייני משטרה בעיתונים "חדשות", "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" – עיתון שבו הוא משמש עתה כעורך בדסק החדשות. בתפקידו ככתב סיקר גם את בתי הכלא, ונפגש עשרות פעמים עם פושעים ורוצחים מסוכנים.

בעבר היה בין היתר ימאי בצי הסוחר, חקלאי-קיבוצניק ומורה. בצעירותו ערך סדרת מבצעי אקסטרים מפרכים שזכו לסיקור תקשורתי נרחב ותועדו בספרו הראשון, "ספר הכושר הגופני" בהוצאת "ידיעות ספרים".

גורמים המקורבים להוצאת "מעריב" מדווחים כי חודש לאחר יציאת הספר הודפסה מהדורה שלישית.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

השארת תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *