אתי כרייף – מה מסתתר מתחת לגלימה?

למן תחילתה של פרשייה זו, אשר נולדה בעקבות הפרה בוטה ופגיעה קשה בפרטיותו ובזכויותיו של האזרח, עלה ריח חריף אשר העיד כבר אז על ריקבון המערכת.
נדמה שאין חולק, שהניסיון להעמיד לדין את מי ששימש כראש לשכת עורכי הדין, עו"ד אפי נוה, העביר את קודקודי המערכת על דעתם, שלא לדבר על הגינותם ומוסריותם.

אלא שסופה של פרשייה זו, בדרך של זניחת הטענה בדבר שוחד מיני והסכמת השופטת אתי כרייף לפרוש מכס השיפוט תמורת אי העמדתה לדין בעבירה של השמדת ראיה בחקירה, מדיף ריח חזק חריף אף יותר. ריח כזה המזכיר לכולנו את הסכנה הרבה הנשקפת במקרים בהם לא מסלקים במהירות וביסודיות את העשבים השוטים שבקרבנו.

צד אחד של המתרס הינו הקביעה לפיה אין מנוס מסגירת התיק שהוכתר כ"מין תמורת מינוי" נגד נוה וכרייף.
כל כך למה? בשל היעדר סיכוי סביר להרשעה. אלא שמצופה היה מאותם יודעי-כל במשפט הפלילי, להבין כבר בתחילה שלא ניתן יהיה לעולם להכשיר ראיות כה באושות ומקולקלות. נוכח מעמדם, תפקידם וכוחם – מצופה היה מהם לרענן מושכלות יסוד במשפט הפלילי בטרם יפגעו פגיעה כה קשה בכל המעורבים בפרשייה.

צד שני של המתרס, הוא זה שנחשף לאחרונה בתוכנית "עובדה".
נדמה שאין ספק שהשופטת בדימוס נקלעה במקרה לתוך סיטואציה ומלחמת אגו שמטרתה האמיתית היתה להדיח את עו"ד נוה.
אלא שניכר באותו ראיון, כי אתי כרייף טשטשה את עיניו של הציבור מעבירות פליליות שביצעה – עת החזיקה בידה את התואר הנכסף מכל, שופטת – בדרך צהובה, והפכה פופולארית. קרי: הכנסתו של הציבור לחדר המיטות והכל לכאורה בשם זכותה של כל אישה על גופה.

ואכן, אותו ראיון "שרף" את הרשתות החברתיות וזכה ללא מעט תגובות, רובן ככולן עסקו בשוויון מגדרי ו/או באומץ הרב הנדרש מאישה לדבר כפי שדיברה.
בתוך כל אלה נשתכחה העובדה שעסקינן בשופטת, תובעת לשעבר במשטרת ישראל, אשר ישבה בתוככי חדר חקירות והעלימה ראיות בדרך של מחיקת מסרונים. את זאת לכאורה עשתה תוך ניצול פריווילגיה שניתנה לה לעשות שימוש בטלפון שלה.
אבל האמת היא שאותה שופטת, הגם שעוסקת במשפט הפלילי, לא השכילה לזהות שלאמיתו של דבר עסקינן היה בתרגיל חקירה מבית מדרשה של המשטרה. היא נפלה בפח, ממש כפי שחשודים רבים נופלים בידי המשטרה כפרי בשל. זה כשלעצמו מעלה תהיות האם אכן אתי כרייף קורצה מחומר של שופטים – לא בשל היותה מזרחית כפי שהציגה עצמה, אלא בשל חוסר ידע במשפט ובמשפט הפלילי בפרט.

נוכח אותן תגובות מאותו "ראיון סוער", מתגנב החשש כי הציבור כה הורגל להתנהלות מנוגדת חוק מאת רמי מעלה, עד שאינו משכיל לזהות את אותו תרגיל תקשורתי שנעשה. אלה הובלו לעסוק במחוזות צהובים, חלף הנדרש והמצופה משופט, אשר בראש בראשונה, אמור למלא את תפקידו על פי החוק, ללא משוא פנים, בין אם עסקינן בשופט ובין אם עסקינן בשופטת. טוהר המידות, גם בפרשייה זו, הושם למרמס.

הדרך היחידה בעיניי למגר תופעות מעין אלה, משני צדי המתרס של פרשייה עגומה זו, היא אותה דרך שבה מנסים למנוע הופעת פגרים. קרי, בראש ובראשונה איתור מקומות המסתור של הפגר ופינויו לאלתר. אכן, איתור פגרים זוהי משימה מתסכלת וקשה, שכן אלה עלולים להיות מוסתרים מהעין, אך עבודה טובה ויסודית לפחות תקטין את הסיכוי להיווצרות פגרים בעתיד, בוודאי בתוך הבית, הלוא הוא מערכת המשפט.
רק כך נוכל להיפטר מהריח הרע שמדיפות פרשיות מעין אלה ולהחזיר את האמון של הציבור במערכת המשפט.

הכותבת עו"ד מירב זמיר מנויה באינדקס עורכי הדין של פוסטה