עונשו של צבי בר הופחת לשלוש שנים

צבי בר (ארכיון)

בית המשפט העליון קיצר את עונשו של ראש עיריית רמת גן לשעבר צבי בר, מחמש וחצי שנות מאסר לשלוש שנים בלבד. הקנס שהוטל עליו הופחת בחצי, מ-1.5 מיליון שקל ל-800 אלף שקל בלבד.

הרשעתו של בר בארבע פרשות שוחד נותרה על כנה, אך הוא זוכה מחלק מעבירות הלבנת ההון ועבירות המס, ובית המשפט התחשב במצב בריאותו. לדברי בית המשפט, אלמלא מצבו הרפואי של בר וגילו (81), היה מקום להעמיד את עונשו על שבע שנות מאסר בפועל.

השופט עוזי פוגלמן כתב: "לא בנקל מורים אנו כי אדם בגיל כה מבוגר, שלוקה בבריאותו, יישא במאסר במשך תקופה לא מבוטלת. אולם בהינתן אופיו של השוחד שנטל בר כראש עיר והיקפו, עקרון ההלימה והאינטרס הציבורי הראשון במעלה – מלחמה בשחיתות – מחייבים תוצאה מעין זו".

השופטים פוגלמן, יצחק עמית ונעם סולברג אימצו את קביעת בית המשפט המחוזי כי בר פעל בדפוס שיטתי מול יזמי נדל"ן שונים במשך שנים, ושלשל לכיסו כספי שוחד בהיקף של 1.8 מיליון שקל בעת שכיהן כראש עיר.

לדברי השופט פוגלמן, העבירות שביצע בר "מגלות שוב כמה רגיש התפר שבין יזמי נדל"ן לבין נושאי משרה ברשויות מקומיות, בבחינת 'פרצה קוראת לגנב'… היכן שמסתתר כסף גדול ובמקום שבו הפיקוח דל – צומחת השחיתות".

נדחתה גם ליבת הערעורים של נותני השוחד – הקבלנים והמתווכים שאול לגזיאל, חיים גייר ודוד לוי, אולם בית המשפט הקל בעונשיהם. תקופת המאסר שנגזרה על לגזיאל קוצרה משמעותית מ-33 חודשי מאסר ל-9 חודשי מאסר, גם כאן עקב מצב בריאותי. עונשו של לוי קוצר מ-22 חודשים ל-10 חודשי מאסר, ועונשו של גייר קוצר בחודש ל-10 חודשים ובוטל חילוט שהוטל עליו.

השופט עמית	השופט פוגלמן	השופט סולברג

חברים טובים

בר קיבל שוחד של כמיליון שקל מלגזיאל ובן משפחתו עמנואל ארביב – עד המדינה בפרשה – שהיו בעלי אינטרסים במיזם הנדל"ני "בית ליר אור". בר קיבל מהם כספים לטובת פירעון הלוואה שלקח בלונדון. בית המשפט העליון מצא כי גרסת עד המדינה נתמכת בעדויות ובראיות חיצוניות, בהן תכתובות דואר אלקטרוני מזמן אמת ותמלילי שיחות.

טענת בר כי הוא פרע את ההלוואה בכספיו, נדחתה. בר גרס כי הוא החזיק בכספת בביתו מאות אלפי דולרים במזומן שקיבל מעבודות ייעוץ ביטחוני לפני 30 שנה, אך לא דיווח עליהם. גרסת בר בעניין נמצאה כבושה ומתפתחת. תחילה הוא טען כי לא החזיק בביתו יותר מ-10,000 שקל במזומן, לאחר מכן טען כי קיבל כספים נוספים מירושת אביו ומעסקיו בחו"ל, ובהדרגה ציין סכומים הולכים וגדלים, מ-100 אלף דולר ועד חצי מיליון דולר, לפי עדותו בבית המשפט. לדברי השופט פוגלמן, בר לא סיפק כל הוכחה לעבודות הייעוץ הביטחוני בהן צבר לכאורה את הכספים ולא סיפק הסבר סביר לכך שבחר ליטול הלוואה בריבית משמעותית בלונדון, שעה שהחזיק, כטענתו, סכומי מזומן גדולים.

נקבע כי לגזיאל וארביב נתנו לו את הכספים כדי להניעו לקדם את מיזם "בית ליר אור". השופט פוגלמן קבע כי כשיזם מעביר לראש עיר קרוב למיליון שקל, מבלי שהוכחה חברות כה מיוחדת ביניהם – יש לקבוע כי הכסף הועבר בעד פעולה הקשורה בתפקידו של ראש העיר.

בפרשה נוספת הקשורה ללגזיאל, קידם בר פרויקט נדל"ני נוסף, "מגדלי התמרים", והיה מעורב בקידום התב"ע על המגרש ובקביעת היטל ההשבחה, וכל זאת לאחר שלגזיאל העביר לבר חמש אחוז ממניות חברה טכנולוגית בבעלותו, והעביר לבנו של צבי בר, יואב, 20 אחוז ממניות חברה נוספת שלו למסחר בנפט. 

באישום שלישי הורשע בר בלקיחת שוחד של 100 אלף דולר מאיש העסקים חיים גייר. למרות שבהסכם ההלוואה נקבע שהיא תוחזר בתוך שנה, הסכום לא הוחזר גם כעבור חמש שנים, ובר החזיר לגייר חלק מהסכום רק לאחר שהוזמן לחקירה במשטרה. במהלך תקופה זו, גייר פעל מול בר לקדם תוכנית שתאפשר בניית מגדל מגורים על ידי היזם יוסף קרייתי, שהבטיח להעניק לגייר 250 אלף דולר אם הפרוייקט יאושר. חרף הידידות העמוקה בין בר לגייר, קבע בית המשפט כי הוויתור של גייר על החזר ההלוואה לא היה רק במישור החברי, אלא נקשר גם לתפקידו של בר ולהשפעה המכרעת שהיתה לו על קידום הפרוייקט. על פי הראיות, גייר זנח את הכוונה לגבות את החוב, ובר לא התכוון לפרוע את ההלוואה שנטל.

בפרשה הרביעית הורשע בר בקבלת שוחד מדוד לוי, נותן שירותי מטבע שהיה גם נציג חברה שרכשה מגרש לבנייה ברמת גן. בעקבות הערעור, הופחת סכום השוחד שיוחס ללוי מכחצי מיליון שקלים ל-350 אלף שקל. השופט סולברג קבע כי התזה של לוי ובר, לפיה מדובר בפעולה להמרת כספים שביצע בר, אינה הגיונית, לאור הסתירות בעדויותיהם, בעיקר ביחס לשאלה מדוע בוצעה הפעולה דרך חשבונו הפרטי של לוי ולא דרך חברת שירותי המטבע ומדוע אין תיעוד רשמי להמרות המט"ח.