בית משפט השלום בירושלים זיכה שני מוכרים למשטרה ממעלה אדומים מתקיפה קשה של מוכר למשטרה אחר.
מדובר בכתב אישום שהוגש במאי 2021 נגד מ"א (40) ו-ר"ש (41) בגין איומים ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. האירוע התרחש ב-8 ביולי 2020 סמוך לקניון במעלה אדומים, כאשר השניים נסעו במקום ופגעו במדרכה ובהמשך איימו ותקפו את א"מ, שעמד בכניסה לבית קפה שבמקום.
באשר לאיומים נטען, כי צעקו: "יא בן זונה, אתה מאיים, יא בן זונה יש כאן מצלמות, אתה מאיים עליי? יא בן זונה אני אראה לך מי מאיים עליי אני ארצח אותך".
ב-28 ביולי 2022, תוקנו עובדות כתב האישום. בתמצית, התיקון התייחס לכך שהנאשם ר"ש החזיק בידו אלה מברזל והיכה באמצעותה את א"מ ואילו הנאשם מ"א החזיק בסכין, כאשר בכתב האישום המקורי נטען ההפך, קרי – נאשם מ"א החזיק באלה ונאשם ר"ש החזיק בסכין. כתוצאה מהתקיפה, נפצע הקורבן ונזקק לטיפול רפואי. עם זאת, סעיפי העבירה נותרו כפי שהיו בכתב האישום המקורי.
ב-1 ביוני 2023, כפרו הנאשמים במיוחס להם. ב"כ נאשם מ"א, עו"ד לימור זקן, טענה כי המעורבות היחידה של הלקוח שלה היא בכך שהחזיק סכין, אלא שלו לא מיוחסת עבירה של החזקת סכין. נטען כי הנאשם מכחיש שפעל לביצוע העבירות בצוותא עם נאשם ר"ש.
טענה נוספת של הנאשם מ"א היא לאכיפה בררנית. נטען, כי המאשימה נקטה בהפליה ברורה כאשר נגד הנאשמים הוגש הליך ואילו נגד הקורבן לא הוגש כתב אישום בעבירות בגינן נחקר באזהרה ואף לא בעבירה של החזקת סכין וזאת חרף העובדה שנתפסה סכין.
ב"כ הנאשם ר"ש, עו"ד דותן דניאלי, הצטרף לטענת ההגנה בדבר אכיפה בררנית על דרך הפליה. עו"ד דניאלי הוסיף, כי הנאשמים כופרים בכך שנסעו במהירות מופרזת. בנוסף, הוא העלה גם טענה של הגנה עצמית. בהקשר זה נטען כי הקורבן תקף את מ"א באירוע באמצעות סכין. גרסתו של מ"א נתמכת בחתך על חולצתו והנאשמים אוימו בפגיעה פיזית על ידי הקורבן. בעקבות כך, נאשם ר"ש היכה את הנפגע. כך גם נתפסו על הנפגע סכינים והנאשמים הגנו על עצמם מפניו.
בהכרעת הדין קבע השופט ביאלין אלעזר, לאחר שמיעת טענות הצדדים, כי התביעה לא עמדה בנטל הראייתי המוטל עליה להוכיח את הנטען בכתב האישום ברף ראיות שמעבר לספק סביר. לאור כך, החליט השופט לזכות את הנאשמים.
אשר לשאלת המהימנות וקביעת העובדות על פיהן, קבע השופט אלעזר, כי אין חולק שנפגע העבירה נחבל בראשו באמצעות מקל או לום ברזל ואין חולק גם שבמסגרת האירוע נאמרו ביטויי איום. גרסתו של הקורבן היא שהחבלה נגרמה בעקבות נפילתו ולא בעקבות אלימות שהופעלה נגדו.
השופט אלעזר הגדיר את עדותו של הקורבן כבלתי מהימנה בעליל ומובן שאיננה מסייעת לגרסת התביעה כפי שפורט לעיל. עוד סבר השופט, כי עדותה של עדת התביעה אף היא אינה עדות מהימנה ומשכנעת. הן משום שלא ראתה את כל האירוע ולא ידעה למסור מי איים על מי והן משום שמעדותה לא ברור מי מהמעורבים החזיק סכין. עדותה של העדה ביחס להחזקת הסכין התגלתה כעדות רוויה בסתירות וחסרת הגיון.
השופט אלעזר הגיע איפוא למסקנה, כי אין לתת משקל לעדות השניים ועל כן אין כל בסיס ראייתי לעבירת האיומים המיוחסת לנאשמים.
נפגע העבירה הוכרז כעד עוין על ידי התביעה, לאחר שבעדותו מסר כי אינו זוכר כלל את פרטי האירוע נושא כתב האישום. אמרת החוץ שמסר הוגשה לבית המשפט, אלא שתוכן אמרת החוץ שמסר אינה מעלה ואינה מורידה, קבע השופט.
נוכח כל זאת, השופט אלעזר פסק, כי המסקנה היא שראיות התביעה שנועדו להכריע בשאלות הקרדינאליות והשנויות במחלוקת – נמצאו בלתי מהימנות.
עוד הצביע השופט אלעזר על פגמים בהתנהלות המשטרתית. "ראיות אחרות שהיה בכוחן לסייע בבירור האירוע, להפריך או לאמת את גרסת הנאשמים והתביעה – לא נבדקו כלל וממילא לא הובאו כראיות לבית המשפט", קבע השופט. "בהקשר זה, ציינתי כבר, כי התרשמתי שחקירתה של העדה במשטרה לא היתה מפורטת ויסודית.
לצד עדותם של הקורבן והעדה, מטעם הצדדים הוגשו גם ראיות נסיבתיות – התוכן הנצפה בסרטונים וממצאי החבלה. השופט ציין, כי ביחס לתוכן העולה מסרטוני מצלמות האבטחה בקניון, הרי שהסרטונים מתעדים את הנעשה בסוף אירוע האלימות הנטען. השופט קבע כי המשקל הראייתי שיש לתת לראיה נסיבתית זו אינו ממשי. הקורבן עצמו לא מספק כל גרסה לאירוע – לא בחקירתו במשטרה ולא בעדותו בבית משפט. למעשה, הוא מספר גרסה שונה ומשונה, שלפיה נחבל לאחר שנפל. לדברי השופט, בוודאי שאין בממצא החבלה כדי לסתור את טענות ההגנה לתחולתו של סייג ההגנה העצמית.
השופט קבע בהחלטתו, כי "הרושם שנוצר הוא שהתביעה מבקשת לבצע השלמה מתוך הדמיון וההיגיון לראיות הנסיבתיות. במקרה זה, בהיעדר גרסה ברורה לאירוע האלימות ולנסיבות פציעתו של הקורבן, לא נעשה ניסיון להתמודד עם ההסבר החלופי שהעלו הנאשמים עוד בחקירתם, לפיו א"מ הוא שאיים לפגוע בנאשם מ"א באמצעות סכין". יתרה מזאת, על פי השופט, "הממצאים הראייתיים שהובאו על ידי התביעה תומכים בגרסת הנאשמים, שלפיה הנאשם ר"ש תקף את הקורבן כדי לנטרל ומתוך הגנה עצמית. גרסתם זו של הנאשמים עולה בקנה אחד עם יתר הראיות שהובאו לבית המשפט".
לאור זאת, השופט קבע כי גרסתו של ר"ש מהימנה והוא נהנה על פי קריטריונים שונים מתחולתו של סייג ההגנה העצמית.
אשר לטענה של אכיפה בררנית, קבע השופט כי יש ממש בטענות ב"כ הנאשמים לאכיפה בררנית, על דרך האפליה בהגשת כתב אישום נגד הקורבן.
על רקע זה, הגיע השופט למסקנה כי "במקרה דנן קיימים מחדלי חקירה משמעותיים אשר היה בהם כדי לשפוך אור על שאירע… משפעולות חקירה אלו לא בוצעו, המשמעות הנלווית לכך היא שיש להורות על זיכוי הנאשמים גם מטעם זה".
לאור קביעות אלו, זיכה השופט אלעזר את הנאשמים מחמת הספק.
