בית המשפט המחוזי מרכז בלוד הרשיע את ויקטור קטן (79) בעבירה של רצח באדישות של אופיר חסדאי בחניון ברמלה.
האירוע התרחש ב-28 ביולי 2019, כאשר קטן הגיע לחניון קניון ברמלה. בשעה שהחנה את רכבו, אשתו עמדה מחוץ לרכב וכיוונה אותו בנהיגתו. באותו זמן הגיע למקום חסדאי ברכבו, יחד עם אשתו ושתי בנותיו. הוא הלין על כך שקטן "תופס" שתי חניות, ועל רקע זה התפתח ויכוח בין המנוח, שבינתיים ירד מרכבו, ובין אשתו של הנאשם.
כשהבחין קטן בהתלהטות הרוחות, ומתוך דאגה לאשתו שמצבה הרפואי מורכב, ירד אף הוא מרכבו, נטל עמו את תיקו שבו היה נתון אקדח שהחזיק ברישיון, הניח את התיק על גבי תא המטען ברכב ופנה לעבר אשתו ולעבר המנוח.
באותה עת הדף חסדאי את אשתו של הנאשם, שנפלה סמוך לרכבו. קטן פנה לכיוון רכבו, נטל את התיק, הוציא את אקדחו, דרך אותו, התקרב לעבר חסדאי שעמד ליד רכבו, ירה בו מטווח קצר ופגע בחלק העליון של הירך הימנית שלו.
אשתו של הנאשם וחסדאי עצמו ניסו להניא את הנאשם מלהמשיך במעשיו, וחסדאי זעק: "מה אתה יורה בי?". אשתו של קטן ביקשה ממנו לחדול, אולם הוא כיוון את האקדח לפלג גופו העליון של חסדאי וירה ירייה נוספת שפגעה בחזהו, בריאותיו ופילחה את ליבו. כתוצאה מהירי התמוטט חסדאי וכעבור זמן קצר נקבע מותו.
אשר לירי הראשון שפגע בירך של המנוח, בית המשפט דחה לאחר שמיעת ראיות טענת "הגנה עצמית" של קטן, וקבע בין היתר כי בשלב הירי כבר הסתיים אירוע תקיפת אשתו, שהיתה מוטלת סמוך לרכב ולא היתה בסכנה. בית המשפט קבע כי בנסיבות העניין לא היתה הצדקה לנקוט אלימות כלפי המנוח, ולא כל שכן להשתמש בנשק חם. ירי במנוח מטווח קצר, בפרט כשידיו של המנוח היו חשופות, אינו עומד בכל פרופורציה למעשה התקיפה – קבע בית המשפט.
אשר לירי השני שפגע בחזהו של חסדאי, נדחו טענות של קטן, לפיהן בזמן הירי ידו רעדה וההדק של האקדח נלחץ כתוצאה מפעולה בלתי רצונית שלו. כך גם נדחתה האפשרות שהכדור נפלט כתוצאה ממצבו של הנשק.
בנוסף טענה ההגנה כי הנאשם פעל מתוך "אוטומטיזם שפוי" – כלומר, היה נטול הכרה או מודעות לנעשה אתו ומסביבו, ועקב כך לא שלט על תנועותיו. גם טענה זו נדחתה, וכך גם הטענה כי הנאשם פעל מתוך טעות כנה במצב הדברים בנוגע לרכיבי ההגנה העצמית, או מה שנקרא "הגנה עצמית מדומה".
לעניין היסוד הנפשי, בית המשפט קבע כי בהערכה כוללת של כלל הראיות, תוך בחינה מדוקדקת של הלך נפשו של הנאשם, ההתרשמות היא שבשניות הקריטיות שחלפו בין שתי היריות נמשכו התחושות הפנימיות של הנאשם, הוא חש דאגה כנה לאשתו וחרדה של ממש לשלומה, חוסר אונים וזעם.
על יסוד ניתוח מכלול הראיות, בית המשפט הגיע למסקנה כי לא הוכח מעבר לכל ספק סביר שהנאשם פעל מתוך גיבוש רצון במותו של המנוח. בית המשפט התרשם כי במצבו של הנאשם, על רקע הנסיבות שאליהן נקלע ומצבו הנפשי/רגשי המתואר, הוא לא נתן לעצמו דין וחשבון על תוצאות מעשיו, אלא פעל מתוך אדישות ברף הגבוה כלפי התוצאה, וכאמור – לא מתוך גיבוש רצון או חפץ במותו של המנוח.
בשל כך, נקבע כי קיים ספק באשר ליסוד "הכוונה" לגרימת התוצאה, כך שלמעשה לא הוכח שהתכוון לגרום למותו של חסדאי.
הנאשם יוצג על ידי עו"ד אבי כהן מטעם הסנגוריה הציבורית, שמסר בתגובה: "מדובר במקרה טראגי ביותר, שכולנו מצרים עליו. לאחר משפט ממושך ומורכב שהתנהל במשך ארבע שנים, קיבל בית המשפט את טענותינו, שהנאשם לא התכוון לגרום למותו של המנוח, בניגוד לטענת הפרקליטות. לאחר שיינתן גזר הדין, נשקול הגשת ערעור לבית המשפט העליון".
פרטים בהמשך.
