27 ספטמבר 2023 – הרכב של שלושה שופטים מבית המשפט המחוזי דרום בבאר שבע הרשיע את כל 11 הנאשמים בפרשת אונס הקטינה בת ה-16 במלון "הים האדום" באילת לפני שלוש שנים.
הנאשמים המרכזיים, איליזר מאירוב ואיסי רפאילוב, בני 27, הורשעו בכמה מעשי אונס.
רפאילוב הורשע גם בסיוע לאונס נוסף של הקטינה על ידי שני אחים תאומים בני 17, אחרי שסיים לאנוס אותה בעצמו.
רפאילוב, מאירוב, ושני האחים בני ה-17, נמצאו אשמים באינוסה של הקטינה בנסיבות מחמירות, כאשר היתה שתויה ומטושטשת במצב שמנע ממנה לתת הסכמה חופשית, ותוך ניצול מצב זה.
החידוש הגדול בפסק הדין מתייחס לשבעת הנאשמים הנוספים, כמעט כולם קטינים וצעיר בן 19, בעניינם נקבע כי אמנם הם לא קיימו מגע מיני עם המתלוננת אך הם צפו בחדר או הציצו לתוכו בזמן מעשי האונס, ועל כך הם הורשעו בעבירות של סיוע לאינוס, מעשים מגונים או שידול לאינוס, על כך שעודדו את חבריהם.
השופטים, יעל רז לוי (ראשת ההרכב), גילת שלו ואהרון משניות, הרשיעו את הנאשמים בכל העבירות שיוחסו להם, למעט עבירה של אי מניעת פשע.
בית המשפט החמיר במיוחד עם אחד הנאשמים אשר הורשע גם בעבירות שלא היו כלל בכתב האישום נגדו. לנאשם מספר 9, אושר שלמה בן ה-19 ייחסה הפרקליטות ביצוע מעשים מגונים (ההצצה) אך בית המשפט החליט להרשיע אותו באופן חריג גם בעבירות של סיוע לאונס.
"מכל הנאשמים שהעידו על עצמם כ'ילדים טובים' לא היה צדיק אחד בסדום", כתבו השופטים בהכרעת הדין. "החשיפה לראיות, לתמונות מהמסדרון של הנאשמים מתגודדים סביב החדר (במלון) וצובאים עליו כאילו מתרחשת שם הצגה, פותחים את הדלת, מציצים, מצחקקים, נותנים 'כיפים' זה לזה, ובתוך החדר הם רואים את המתלוננת שרועה עירומה, כגופה או כפסל, ואנשים עושים בה כבשלהם, הדירה שינה מעינינו.
"כיצד יכול להיות שקבוצה של נערים לכאורה נורמטיביים, רובם בני 17, תלמידי תיכון, ינהגו כפי שנהגו – חבורה מבזה, משפילה, מעודדת זה את זה לקחת חלק באותו 'סדום ועמורה' שהיה בחדר".
האונס והסיוע לאונס – מציצנות
תזכורת על סיפור המעשה לפי כתב האישום, ופסק הדין:
מאירוב ורפאילוב הגיעו לאילת מחדרה ו"התפלחו" למלון ללא תשלום. בהתחלה הם נכנסו לבריכה ופגשו שם חבורת קטינים מדרום הארץ, ואת הקטינה עם שתי חברותיה שהגיעו לבקר את הקטינים.
לאחר שהבריכה נסגרה, המתלוננת וחברותיה עלו לאחד החדרים שם הן בילו עם שני תאומים בני 17 וקטינים אחרים. באותו מעמד שתתה הקטינה כמות גדולה של אלכוהול. בשלב מסוים היא ביקשה מחברתה שתיקח אותה לשירותים במסדרון, אבל הקטינה מעדה בדרך. מטושטשת ושתויה היא נפלה על הרצפה.
בשלב זה חזרו לתמונה רפאילוב ומאירוב הבגירים, שפלשו בינתיים לחדר סמוך. רפאילוב שניגש לקטינה במסדרון שיקר לחבריה שהוא פרמדיק והציע שיכניסו אותה לחדרו לקבלת "עזרה ראשונה".
בתוך החדר רפאילוב ביקש מחברה של הקטינה שתלך לקנות מים. עד לשובה של החברה לחדר, בתוך חמש דקות הפשיט רפאילוב את המתלוננת בת ה-16, התפשט בעצמו והתחיל לבצע בה את זממו. לפי בית המשפט הוא אנס את הקטינה פעמיים תוך ניצול המצב בו היתה שרויה, כבר באונס הראשון הוא קרא לחברו מאירוב שהצטרף לביצוע המעשים בזמן שרפאילוב מצלם אותם.
בזמן הזה, הנאשמים הקטינים שהיו באותה קומה וחלקם בילו קודם עם הקטינה הסתובבו במסדרון והציצו לתוך החדר בו אנסו רפאילוב ומאירוב הבגירים את הקטינה. הנערים פתחו מדי פעם את הדלת "לצפות במחזה" וקראו לחבריהם. בשלב מסוים, רפאילוב הציע לחלק מהקטינים להיכנס לחדר, ולשכב בעצמם עם הקטינה, שהיתה מעולפת ושכבה ללא תזוזה.
שני תאומים בני 17 מהחבורה "קיבלו את ההצעה" ונטלו אף הם חלק באונס.
על החלק הזה הורשעו כל הארבעה באונס.
שאר הנאשמים, רובם קטינים, הורשעו כאמור בעבירות של סיוע לאינוס בנסיבות מחמירות, או מעשים מגונים או שידול, כל אחד לפי חלקו, מפני שהציצו אל החדר או נכנסו אליו ועודדו את חבריהם.
לפי הרכב השופטים, "המארג הראייתי אינו נשען באופן מרכזי על עדות המתלוננת… שכן המתלוננת העידה כי בשל מצבה הקשה לאחר ששתתה משקאות אלכוהוליים רבים וחשה ברע, אינה זוכרת מה שקרה בחדר… עיקר ההכרעה הושתת על עדויות הנוכחים במקום, ובכלל זה הנאשמים (הקטינים), סרטוני מצלמות האבטחה שתיעדו את כל שהתרחש במסדרונות המלון, והסרטון שצילם רפאילוב בעת אינוסה של המתלוננת על ידי מאירוב חברו".
לפי הכרעת הדין, "אחת הסוגיות המרכזיות שעלו היא המצב ההכרתי של הקטינה במהלך האירוע. כל הנאשמים טענו כי לא הוכח שהיא היתה שיכורה, ולאור התנהגותה בזמן האירוע ואף קודם היא הסכימה לכל המעשים". השופטים דחו את טענות הנאשמים, שהיתה הבסיס לקו ההגנה של חלק מהסנגורים – טענות להתנהלות מתירנית של הנערה לפני האירוע הזה.
"המונח הסכמה חופשית עבר שינויים לא מעטים והלך והתפתח", כתבו על כך השופטים, שהדגישו כי הסכמה חופשית מחייבת לוודא באופן אקטיבי את נכונות הצד השני לאקט המיני.
לפי השופטים, נמחקה הדרישה שהיתה בעבר לפיה באונס החדירה צריכה להיות נגד רצון האישה (כלומר שצריכה להיות התנגדות אקטיבית), במקומה באה דרישה כי הבעילה תיעשה "שלא בהסכמתה החופשית".
השופטים הבהירו כי "ממכלול הראיות עולה כי המתלוננת שתתה כמות גדולה של משקאות עד שלא הצליחה לעמוד על רגליה, נפלה והייתה בערפול חושים על סף אובדן הכרה. הדברים עולים בבירור מהתיעוד המצולם בו ניכר מצבה העגום, כשהיא לא מצליחה להתרומם בכוחות עצמה ונזקקת לתמיכה בעת הליכתה (במסדרון), והדברים אף מתיישבים עם העולה מהסרטון שצילם הנאשם רפאילוב בתוך החדר".
לפי בית המשפט, הנאשמים היו ערים למצבה, וחלקם תיארו כי היא שכבה שם כמו "גופה, פסל, חפץ, ישנה, זרוקה".
כאמור, בית המשפט קבע גם, כי הנאשמים שלא שכבו עם המתלוננת ורק צפו במתרחש ביצעו כלפיה עבירות מין בכך שנתנו לגיטימציה לחבריהם – חלקם אף הורשעו בסיוע לאונס.
השופטים כתבו כי הקטינים "נראים בסרטונים מתרוצצים במסדרון, קוראים זה לזה, מתגודדים ליד דלת החדר, מציצים לתוכו, צוחקים ונלהבים… בעוד המתלוננת מוטלת ללא ניע על המיטה וחבריהם אונסים אותה בזה אחר זה".
התובעת עו"ד רותם יוחנני הר ציון מפרקליטות מחוז דרום הביעה סיפוק מההרשעות התקדימיות: "הכרעת הדין שולחת מסר חד וברור – פעולה משותפת כחבורה, יש בה כדי להטיל אחריות על כל אחד מחבריה, גם מי שלא נגע פיסית בקטינה, אבל נכח בחדר בזמן שחבריו אנסו אותה, וצחק, שילהב ונתן לגיטימציה – עובר עבירה של סיוע לאינוס. ומי ש'רק' הגיע והציץ עובר עבירה של מעשה מגונה".
את הנאשמים הבגירים מאירוב ורפאילוב ייצגו עו"ד ניר יסלוביץ ועו"ד אהרון רוזה.
עורכי הדין נס בן נתן ונופית יפרח ממשרדו ייצגו את האחים התאומים בני ה-17 שהורשעו באונס הקטינה, בהמשך לאונס שעברה על ידי שני הבגירים.
גרסת ההגנה היתה כי אחד האחים קיים מגע מיני עם הקטינה ללא חדירה, ואחיו לא קיים איתה מגע מיני כלל.
הנערה שהיתה מטושטשת כלל לא זיהתה אותם אך הפרקליטות נסמכה על חקירות נאשמים אחרים במשטרה, שהפלילו אותם, ועל גרסאות שקריות של התאומים שטענו כי לא ראו אותה אפילו עירומה.
עורכי הדין בן נתן ויפרח טענו לקשיים ראייתיים להוכחת החדירה, ולכך שבית המשפט אשר נסמך בהרשעה על עדויות של הנוכחים ציין בעצמו הטיל דופי באמינותם, שהרי נקבע כי כי הנאשמים האחרים כולם מיתנו את עדויותיהם ו"יישרו קו" תוך שינוי גרסאותיהם במשטרה, ובית המשפט לא האמין להם.
עו"ד רותם טובול ייצגה קטין נוסף בן 17, חברם של התאומים, שהורשע בסיוע לאונס בשל "נוכחותו כצופה" שנכנס, הציץ ונתן לחבריו "רוח גבית".
המתלוננת לא זכרה גם את קטין זה. עו"ד טובול טענה כי הנאשם היה במעגל החיצוני ביותר: לפי הראיות הוא לא היה חלק מהחבורה שבילתה עם הקטינה בבריכה, או בחדר סמוך בזמן ששתתה לשוכרה.
הקטין הזה הגיע מאוחר יותר, הוא שמע רעש במסדרון בזמן שהקטינה נמצאת כבר רבע שעה בחדר עם אחרים, הוא ראה את חבריו וקטינים אחרים "מתלהבים מהמחזה", הציץ לחדר וראה קטינה ערומה, שחברו מקיים איתה יחסים. הוא לא קיים איתה מגע, אך בית המשפט קבע שעצם נוכחותו נתנה עידוד לחבריו, ונתן את הפרשנות המחמירה של סיוע לאונס.
מאחר שמדובר בקטינים, יינתן תסקיר, וההגנה תבקש בהמשך חלופת מאסר שיקומית.
עו"ד טובול אמרה כי "מדובר בהכרעת דין תקדימית, אין ספק שיש ללמד חלקים ממנה את בני הנוער בבתי הספר בנוגע לסוגיות המוסריות שעלו מפסק הדין. לעניין שאלת האחריות הפלילית של הקטינים המסייעים, נקרא ונלמד את הכרעת הדין ונפעל בהמשך".
עורכי הדין אסתר בר ציון וויקטור אוזן ייצגו שני קטינים נוספים, אחים.
אחד הורשע בסיוע לאונס בשל הצצה וכניסה קצרה לחדר. האח השני הורשע בשידול למעשה מגונה. הוא אמנם נשאר במסדרון, אבל מצלמות המלון קלטו תנועת עידוד שעשה לאחד הקטינים שנכנס לחדר ואנס.
עו"ד בר ציון: "צר לי על הרשעת הקטין בעבירה של סיוע לאונס בעוד שהמעשה שעשה הינה הצצה לחדר – מעשה פסול לכל הדעות, ראוי לגינוי ולהוקעה, אולם מכאן ועד הרשעה בסיוע לאונס המרחק רב הן מבחינה עובדתית והן מבחינה משפטית. נלמד את הכרעת הדין ונגיב בהתאם".
עו"ד שני דרי מייצגת את נאשם מספר 9, אושר שלמה בן ה-19, וקטין נוסף שהורשע במעשים מגונים.
שלמה הורשע באופן חריג גם בשתי עבירות של סיוע לאונס, למרות שלא הואשם בכך בכתב האישום, לאחר שהשופטים הזהירו מאפשרות להרשעה זו במהלך המשפט. כמו כן, הוא הורשע בגין מעשים מגונים בנסיבות מחמירות.
בהכרעת הדין נקבע כי גם שלמה נתן לאחד משני האחים הקטינים דחיפת עידוד שאחריה אנסו את הקטינה, והוא הציץ פנימה. השופטים קבעו כי שלמה שהיה בוגר בשנתיים משני האחים "נתן לגיטימציה והשפיע על האחרים", על אף שהוא לא תקף את הקטינה.
ההערכה היא, כי החלטת הפרקליטות לבקש להרשיע אותו בעבירה חמורה יותר מזו שיוחסה בתחילה התקבלה כדי למנוע טענות לאכיפה בררנית מצד נאשמים אחרים שהואשמו בסיוע לאונס על התנהגות דומה (הצצה או הסתובבות בחדר).
עו"ד דרי מסרה בתגובה: "כסנגורית אני חושבת שזה יום שחור למערכת המשפט ולנו כסנגורים – כשמאשימים נאשם בעבירה מסוימת ובית המשפט מחליט שבכוחו לקבוע שהוא אשם בעבירות חמורות בעשרות מונים ממה שהמדינה האשימה אותו".
עו"ד דרי העלתה סוגייה נוספת: "לבית המשפט והפרקליטות נוח להסתתר מאחורי צו איסור פרסום על נסיבות נוספות של האירוע ולנו כסנגורים אין שום אפשרות להציג את האמת בפני הציבור. צו איסור פרסום מונע מאיתנו לשפוך אור על המקרה, אבל אנחנו נעשה זאת בערעור לבית משפט העליון".
בהקשר זה, השופטים רמזו בהכרעת הדין כי צו איסור הפרסום המדובר נוגע לטענות ההגנה בדבר התנהגותה של המתלוננת באותו יום ומתירנות לכאורה שגילתה עם אחרים: בפסק הדין נקבע כי "בית המשפט דחה טענות שונות שעלו לאורך המשפט אשר נגעו להתנהלותה המינית המשוחררת לכאורה של המתלוננת… הסכמה יש לקבל באופן ברור, ואין לאף אדם בסיס להסיק מהסכמה שניתנה למגע מיני במקום ובזמן אחר, כי בכך ניתנה הסכמה מראש גם למגע מיני עימו". השופטים הדגישו: "התנהגות מינית קודמת ומתירנות לא נותנת לגיטימציה לפגיעה מינית".
פסק דין תקדימי ומפחיד מאוד שמראה על מערכת משפט גרועה ו אימתנית להרשיע נערים /ילדים על מעשה אמנם לא מוסרי אבל להכריע את גורלם כאנסים???? לאן הגענו בספק אם קיים בעולם נער שהיה נוהג אחרת בסיטואציה ולא מציץ והכי מקומם שאת חברותיה שהפקירו אותה בידי האנסים בידיעה שהיא שיכורה והולכת לקיים יחסים אליהן איש לא פונה ולא מדבר הזייה מדינה פח עם מערכת משפט פח